שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן עו
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן עו ~
ב"ה
שלוכס"ם אל כבוד ידידי הרה"ג חו"ב טובא החסיד המפואר יראת ח' היא אוצרו כש"ת מוה"ר הלל ל"ש שליט"א האבדק"ק קראסגא יצ"ו כעת בעיר אדין יצ"ו.
אדשת"ה באה"ר, הגיעני מכתבו בלילה הזה ויען שבירס להשיבו תיכף בבי דואר החוזר ראשון הנני להשיבו בקיצור נמרץ כי לא אוכל להאריך כעת, ותוכן שאלתו בדבר המקוה שבעירכם אשר בקרקעית הבור של טבילה יש נקב להוציא המים הנמאסים ומגופה של מתכות, והממונה על המקוה היו איש ואשה שאינם שומרי התורה כלל עד שעלה בידכם להעמיד ממונה על המקוה איש ואשה אשר ראוי לסמוך עליהם, ושוב נודע הדבר שאירע לפעמים שפתחו המגופה ע"י איזה סיבה בשעת טבילת הנשים ובאו לידי מכשולות ר"ל, ולכ[ הבאתם אומן וסתמו לגמרי מקום יציאת המים בסיד ובנין כראוי ומני אז נעשה נקיון המקוה בשאובה על ידי פאמפע, אבל להראש הקהלה הרע הדבר מאוד יען שנעשה שלא ברצונו ושלא בידיטתו ולא נח ולא שקט עד שקרא איש ערכי הממונה מהממשלה שאמר שאופן נקיות המקוה ע"י פאמפע אינו עפ"י נימוסיהם, ואתם קראתם את הקהלה לדתוה'זק, וכעת הציע לפניו הרב נ"י לעשות הנחה שהיות שכל עיקר טענת הרה"ק הוא עבור חוקי המדינה יפתחו את הנקב של הוצאת המים ויעמידו בחזרה את המגופה כמו שהיה אבל יהיה רק לרמאות
עיני הבעהערדע ויהיה הפקק סגור במפתח ע"י איזה תחבולה מתחת הקרקע ואפשר ג"כ לעשות שיהיה קבוע בבנין לקרקע רק שיהיה למראית עין לצאת חובת נימוסי הבעהערדע ונקיון המקוה יהיה נעשה ע"י הפאמפע גם להלן כמו עכשיו, וכת"ה נ"י דן בזה בכחא דהיתירא שמעיקר הלכה אין בזה איסור להעמיד המגופה אף שמרן ז"ל בדברי חיים סימן מ"ה אוסר, וכתב חבילות קושיות על דברי מרן ז"ל בזה אשר באמת כולם לק"מ
והנה קושייתו הראשונה ננהו דאביק שבמרחץ שבפ"ו דמקואות (מ"י) דנר"מ שם באם היא מן הצד אינו תוכל ולחכמים שם אם מקבלת האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק כשר, ולדעת הדברי חיים ז"ל דאם הפקק הו� מקבל טיייאה כל המקוה פסולה, איך יש מליאות שיהיה כשר הנא האביק הות מקבל טומאה, ומלא כן בספר מי השילוח (סימן ה' ס"ק כ"א) שכתב וזה לשונו, ויש להבין כיון וכשפותחין האביק המים יוצאין, א"כ כש"כ אם ינטל האביק כולו שיצאו המים, א"כ הוי הוייתו ע"י דהמק"ט, וסיים אח"כ דע"כ לא אסרינן לבטל הזחילה בדבר המקב"ע אלא היכא דבאו שמה המים מעיקרא וכשהתחילו לזחונ מנעו בדבר הזה, משא"כ היכא דהועמדה המחיצה מעיקרא וכשבאו המים נסמכו שם ועמדו, בזה לא חיישינן, דבזה לא נתהוו המים כלל אלא שנתעכבו מעצמן ולא יכלו לעבור הלאה, ובת"ה נ"י תמה האיך יפרש כד"ח המשנה דאביק ומה יענה לקושיית המי השילוח ואני תמה על תמיהתו, גם על קושיית המי השילוח, כי לא הבנתי הקו' שכתב דכיון דכשפותחין האביק יוצאין המים כש"כ אם ינטל האביק כלו, דהלא הא כדאיתא והא כדאיתא, דוודאי במקום הנקב רננה ניקב האביק והאמבטי גם קרקעית המקוה באופן שיצאו דרך שמה כל המים, ובמקום הנקב הזה היה אפשר לסתמו גם בדבר שאינו מקבל טומאה, אבל שאר מקום עמידת האביק שעומד שם גוף האביק בהאמבטי ועל גבי קרקע, שם אין מקום ליציאת המים ואף אם ינטל כל האביק כלו לא יצאו המים אם נסתם הנקב גם בתוך האמבטי ובתוך הקרקע, ואך המים שבתוך האביק נפסלו מחמת גוף האביק שהוא כלי מתכות, והמים שבאמבטי לא נאסרו לר"מ דהוי כמקוה כשרה בנד מקוה פסולה, ולא נמצא שים רמז ורמיזא בשום מקום שהמים שבאמבעי הוא באופן זה שאם ינטל האביק יצאו כל המים ושפיר אפשר לפרש כנ"ל, וממילא שאין להקשות מזה על הך דינא דמעכב הזחילה בדבר המקב"ט, ובפרט על דינו של הד"ת שכל המים
נסמכין על המגופה של מתכות ואלמלא המגופה של מתכות לא ישאר כלום מהמים, ובאמת שגם במי השילוח לא הונח דעתו בדבריו כמו שסיים לבסוף בכ"ז אין דעתי נוחה עד יערה עלינו רוח ממרום.
אמנם גוף הסברא שכתב במי התולים לחלק דלא נאסר אלא כשהתחיל לזחול ועכב הזחילה בדבר המקב"ט משא"כ כשהעמיד המעכב טרם שהתחיל לזחול, סברא זו כבר כתבה הנודע ביהודא (תנינא יו"ד סי' קל"ז) והחתם סופר (יו"ד סיננן ר"ד) קלסה וכתב שיש לסמוך על ה להלכה, אבל אין מזה ראיה כלל לנידון המגופה של מתכת, ועיין כתב סוכר יו"ד סימן ק"א שכתב דאף נכי מה שכתב הנוב"י והא"ס להתיר היכא שהכלי מעכב שלא חזאל ותחבה מעיקרא טרם המשכת המים אף להפוסקים שאסרו במעכב הזחילה בדבר המקב"ט, מ"מ בברזות כאלו שעומדים בנקבים הנעשים לנקיון המקוה אדרבה נהפוך הוא, דגם להפוסקים המתירין במעכב הזחילה בדבר המק"ט אף אחר שנפסלה המקוה ע"י הזחילה, מ"מ בנקב שהמים יוצאים משם חיש מהר וא"א שיתקבץ מ' סאה בהמקוה בעת שהנקב פתוח כיון שנכנסים בזו ויוצאים בזו ונמלא דמהיום כל המקוה ע"י דבר המקב"ט, זה גרוע ממערב הזחילה ע"י דבר המק"ט כיון דשם מיס לפנינו ושיעור מקוה אף בלי דבר המקב"ט לכן אינו אלא מעכב הזחילה, וסברת הנוב"י והח"מ אפשר לומר רק היכא שהנקב קטן כ"כ שלא ילאו מים רבים שאפשר שיהיו ויתקבלו מ"מ סאה בלי תחיבה וסתימת הברזא אנא שיוצאים מעט מעט והו"ל זוחלין, משא"כ היכא שא"א שיתהוה מקוה של מ' סאה בלי סתימת הברזא דבזה כו"ע מודי דפסול, והכת"ס כפל דבריו אלה בתשובותיו כ"פ גם בעיקר הסברא של הנוב"י והחת"ס אף היכא שאינו אלא מעכב הזחילה כתב שס בסימן ק"א לסמוך על שיטה זו כשיש עוד צדדים להקל, ונמצא דהיכא שא"א שיתקבץ מ' סאה זולת הברזא לא ראה לסמוך ע"ז כלל אף לצרפו לשאר צדדים להקל, והסברא נכונה מאוד דוודאי כמו שהסילון המביא את המים הוא עיקר להוויית המקוה כמו כן הברזא המעמדת את המים, ואדרבה היא יותר עיקרית כיון שאין מציאות שיתהוה שם מקוה של מ' סאה מבלעדה, וזה גם דעת מרן ז"ל בד"ח שכתב שם בסימן מ"מ'ה שבעת נפתח הפקק של מתכות נשאר הבור ריק בלי מים ונמצא כי קיום המקוה ע"י דבר המקב"ט שאין בזה צד להקל. ומ"ש שדבריו נראין כסותרין למש בסימן מ"ד גבי טסין של ברזל, איני רואה שום סתירה דגם שם אוסר ולא סמך על סברת הנוב"י, אבל
באמת בעטין קיל יותר כמו שכתב שאין המים נוזלים אלא שמתמעט לאט לאט שזה לא מיקרי זחילה אלא שע"י שמתמעטים אף לאט לאט יתמעט אח"כ מהשיעור, וזה ודאי שאם מתמעט לאט לאט כ"כ שאינו נקרא עליו כלל שם זחילה, בוודאי שאינו בגדר זה שלא יהיה אפשרות להתקבץ שם מ' סאה בלי הטסין אלא שבהמשך הזמן יתמעט מכשיעור ועד שלא יתמעט שם מקוה כשרה עליו ושפיר שייך בזה סברת הנוב"י והחת"ס, משא"כ בסי' מ"ה שבעת שנפתח הפקק נשאר הבור ריק בלי מים חיש מהר, ובודאי שא"א שיתקבץ שם מ' סאה בלי סתימת הפקק ואין שם מקוה עליה בלי הפקק של מתכות ולא שייך בזה כלל סברת הנוב"י והחת"ס שאף לסברתם אין בזה שום צד להקל
מה שהקשה על מה דמשמע מהד"ת ז"ל דגבי פקק של מתכות פסול מה"ת ובר"ש מבואר שאינו פסול אלא מדרבנן, לא אוכל להבין מה ראה על ככה, הלא מ"ש הד"א שהוא פסול מה"ת הוא עבור שלא נעשה בפי' לשמש עם הקרקע ואם נעשה סתם לכל מה שיצטרך בזה צריכין לבא לדיני ברירה ובדאורייתא אין ברירה א"כ לא הוי בנעשה מתחלה לכך לכן פסול מדאורייתא, ומ"ש הר"ש שהוא פסול מדרבנן כתב בפירוש הטעם מפני שהוא מחובר וגם משמש עם הקרקע שעיקר תשמישו לדבר שאינו מקבל טומאה, וזה וודאי מיירי כשנעשה מתחילה לכך כמו שביאר הנודע ביהודא דבכל מקום שאמרו מחובר לקרקע מיירי רק כשנעשה מתחילה לכך, ובנודע ביהודה סימן ק"ט דייק עוד מדברי הר"ש (כלים פי"א מ"ב) במה שהתב ותשמישן עם הקרקע שצריך שיהיה גם הקרקע מסייע לתשמישו ואי לא"ה אינו מועיל אף שהוא מחובר וגם נעשה מתחילה לכך, ועכ"פ אין מדברי הר"ש האלו שום קושיא. ומדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שם ומצודת בנינם ותבנית זה האביק יהיה מובן זה המחלוקת, נראה דלא ס"ל כדברי הר"ש שכתב טעם פלוגתתם אם גזרינן מדרבנן אף במחובר לקרקע ומשמש עם הקרקע, אלא פליגי בעיקר דין הכלי בתבנית זה אם פוסל, ויוכל להיות שפלוגתתם בדאורייתא (צריך לע"ע.
מה שהקשה על מ"מ'ש בשם החת"ס ז"ל דס"ל כפי' הרמב"ם בנא"י ובסימן קצ"ח מפיק דאינו אלא מהיות טוב, אמנם בסימן ר"ה נראה דסובר כן לדינא ומה שהביא מסימן רי"ח שמתיר בברזא בשביל שאינו כלי תשמיש בפ"ע והבין מדברי החת"ס ז"ל האלו היתר
ברור בפקק של מתכות, הנה הכת"ס ז"ל שהיה בנו ותלמידו לא הבין כן מדבריו ז"ל אלא אדרבה נתקשה טובא בדבריו אלו בחיו"ד סימן ק"א שהאריך שם לבאר דבין להרמב"ם ובין להראב"ד ברזא כזו שתשמישו היא ונעשה לכך לסתום הנקב של האמבטי ועשוי' לשמש שימושה בפ"ע בלי חיבור דבר אחר הוי כלי לכו"ע עד שסיים נפלאה דעת ממני לעמוד ע"ד אבא מאוה"ג זצ"ל בזה אם לא שנידון שלפניו היה עד"ז כמו נידון שלפנינו שהבחא אינה משמשת בפ"ע כמו ברזא ופקק בפי חבית אלא שברזא תחובה או קבוע ומחובר במתכות שיש לו בית קיבול ששם תחובה הברזא וסותם הנקב שבו ולפעמים פותחים ומוציאים או מגביהים הברזא התחובה מחלק התחתון ועד"ז הבחא אינה עשויה וראויה לשמש בפ"ע בשום דבר רק בחיבור שניהם יחדיו ולכן אינו מקב"ט יעיי"ש הרי שדחק הרבה בדבריו הקדושים של אביו זלה"ה ולא מצא מקום ליישבם אלא דמיירי באופן שאין הברזא משמשת בפ"ע כלל כנ"ל, ונמצא דלפקק של מתכות העשויה לסתום ולפתוח בפ"ע כמו שלנו אין שום היתר לפי"ז, ומי הבין בדברי החת"ס יוכר מהגאון ז"ל שהיה בנו ותלמידו.
ומ"ש שמלא בצ"ל שהאביק אינו פוסל משום מעמיד בדבר המק"ט וביקש טעמים לדברי הצ"צ, לא הבנתי מה מצא בד' הצ"צ האלו חידוש יותר מהמבואר בהמשנה וזו קושיית המי שילוח על המשנה בעצמה למה אינו פוסל משום מעמיד בדבר המקב"ט, אבל כבר כתבתי דלק"מ שהאביק אינו מעמיד המים אלא המגופה ששם מקום יציאת המים, ומה צריך לבקש טעמים על הצ"צ במה שהעתיק דברי המשנה הלא במה שיתורצו דברי המשנה ממילא יתורצו גם דבריו ז"ל.
ומ"ש להקל יותר כיון שאין הפקק אלא למראית עין והוא סגור ומסוגר ומכש"כ שהוא נבנה אל קרקע המקוה, מ"ש שהוא נבנה שם לא הבנתי דכיון שהוא למ"ע של שרי הבעהערדע וברפ"ק שיסברו שהוא עשוי לפתוח בכל עת נקיון המים א"כ האיך אפשר שיהיה נבנה אל הקרקע וכי גם בזה עינים להם ולא יראו שהוא נבנה וא"א לפותחו, ומה שיהיה סגור מתחת הקרקע כאשר כ' בתחלה זה אינו כלום אם אינו דרך בנין כראוי וא"צ להאריך בזה.
אך מה שכתב שאפשר לעשות בפאבריק ברזא שיהיה נעשית מתחילה מיוחד כדי לקבעו בקרקע, מזה יש לד קולא, דמה שאסר שם הד"ת בסימן מ"ה אף אם נעשה לשמש את הקרקע כתב הטעם בשביל שיש שם כרה פקקים לשאר אמבטאות שנעשו סתם ולפעמים מתחלפים הפקקים ומשתמשים בהמקוה בפקק שלא נעשה דוקא לשמש את הקרקע, וא"כ כשיודעין בבירור שאוכו הפקק הוא הנעשה מיוחד בפאבריק לשם המקוה מזה לא דיבר שם הד"א זלה"ה, ולכאורה היא הלכה רווחת דמחובר לקרקע אם נעשה מתחלה לכך אינו כוהל. אמנם הוא אחריות גדול לעשות מקוה על סמך היתר זה דכמה ספיקות בדבר, ובנוב"י סימן ק"ט הוכיח שאין היתר במחובר לקרקע אלא כשגם שימושו עם הקרקע והיינו שהקרקע מסייע לתשמישו וצינורות המביאים מים אם אינם רק בשביל המים ואין הקרקע מסייע להם אינו מועיל מה שנעשו לקובעם בקרקע, ובתשובות בית שלמה יורה דעה חלק ב' סימן פ"ד הביא עוד כמה ראיות לדבר וכתב בסילון דאף אם נעשה מתחלה לקבעו שם במרחץ ונראה שהוא דומה לסילונות שבתשו' הרא"ש מ"מ א"א לידע אם הוא דומה נגמרו וקשה להתיר יעיי"ש, והפקק הזה אינו חלא בשביל המים שלא יצאו לחוץ והקרקע אינו מסייע לזה כלל שבמקום יציאת המים שצריכין שמה שימוש הפקק אין שם שום קרקע כלל אלא שהקרקע מקיף את הפקק מצדדיו י◖שה נעשות דמיונות בזה לכלי שעיקר תשמישו עם הקרקע, ובתשו' אמרי אש יו"ד סימן פ"ו כתב על הפלומפף דאף שמחובר לקרקע מכל מקום אי אפשר לדונו כקרקע לפימ"ש התוס' ב"ב דף ס"ה דלאו כנ חיבור לקרקע מבטל הטומאה מן הכלי שהרי תנור אפילו לר"א אינו מכור אע"ג דלדידי' כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וסתם תנור מחובר לקרקע אין חיבורו חשוב חיבור וסיים לבסוף וז"ל עכ"פ ◗מדלו דלדברי הרשב"א אן לנו לטהר מטומאה כל שאינו ברור דחיבורי חיבור גרור כיון דאיכא מחובר דלא נידון כמחובר אין לנו לדמות דבר לדבר בעצמינו עכ"ל, ועיי"ש בתוס' שכתבו דאף לגירסת הספרים דתנור נקרא מחובר אעפ"כ לא מכר הרחיים דחיבור הרחיים לא חשיב כולי האי כמו חיבור תנור וכיריים, הרי דיש חילוקים דקים מה נקרא מחובר לקרקע, וא"כ כש"כ בברזא העשויה לפתוח תמיד ומיטלטלת ממקום למקום וגם אין תשמישה אלא בשביל המים קשה לדמות מילתא למילתא לכלים המבוארים במשנה ובראשונים ז"ל שתשמישן עם הקרקע, ואף אם יעשה איזה בנין וחיבור נהפקק אל הקרקע אם הראשונים ז"ל לא נתנו גבול קצוב באיזה אופן הוי חיבור האיך נעשה דמיונות מעצמינו וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה בחשש פסול דאורייתא במקוה
נם בעיקר ההיתר של מחובר לקרקע אף שנעשה לכך, לדעת הגדולים שבתשו' הרא"ש וכן לדעת הראב"ד אינו מועיל כלום, וביארו בטעמם שלא נקרא לשמש את הקרקע אלא כעין המבואר במשנה הדלת והנגר שהן משמשין את הבנין ממש שהן תשמישיו הדלת לסגור ולפתוח וה"ז מכלל הבנין, אבל אם אינו משמש את הביכ ממש כ"א משמש דבר לעצמו כמו בשביל המים וכדומה אינו מועינ שום חיבור אף שנעשה לכך, וע' צ"ל סימן קע"ו (ח"א) אות ח' שביאר לפי דבריהם למה חשוב האביק משמש את הקרקע משום דהאמבטי דינו כקרקע והאניק משמש את האמבטי יעיי"ש שהאריך. והנה הרבה גדולים חשו לשיטה זו, ואף הרא"ש בתשובה כלל ל"א שהקיל בזה וכוותי' פסק בש"ע, מ"מ הרא"ש ז"ל בעצמו חשש לדבר, שהרי אחר שכתב להתיר בנעשה לקרקע ונתחבר בבנין עם הקרקע והביא ראיות לדבריו מ"מ סיים והרוצה לצאת מידי ספיקא שלא יהיה נדנוד איסור יעשה אויזי בענין שלא יגיע פי הסילון של מתכת על אוירו של מקוה, א"כ מבואר בלשון זה שבההיתר שנעשה לקרקע ונתחבר עם הקרקע עדיין לא יצאנו מידי ספיקא ונדנוד איסור, ועיין במהר"ם שיק יו"ד סימן קצ"ז דכן נוהגין דאף שמחברים סילון של מתכות אפ"ה עושין לבסוף צינור של עץ ג"כ ואין סומכין על היתר של מחובר לבד, וכן הוא בד"ח ח"ש יו"ד כיין פוט שצוה לעשות המקוה ע"י סילונות של מתכת קבוע בקרקע ויהיו נעשים מתחלה לכך וגם בסופו יעשה צינור של עץ שנא יבא נ◗יקיה מתוך המתכות, הרי דאף בנתחבר ונעשה לכך עדיין לא סמך ע"ז וציוה לעשות עוד צינור של עץ, וכן דעת רוב הגדולים זלה"ה, ובפרט במגופה של מתכות שיש עוד חששות טובא אם חיבורו חיבור ואין הקרקע מסייע לתשמישו כמ"ש לעיל מהנוב"י ושאר פוסקים
ובעתים הללו אני חושש עוד למ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ק דסוכה (סי' ל"ז) בדין מחצלאות שיש חילוק אם הוא לשכיבה או לסיכוך וכ' הרא"ש ז"ל דבמקום שנהגו לשכב עליהם אסור ואפילו אמר לאומן שיעשה אותה לסיכוך דמי יודע שאמר כן ויבואו הכל לסכך בהן, ונתקשה בגד"ט סימן ט' דלפי"ז למה התיר הרא"ש ז"ל גבי סילונות בשביל שנעשה לקרקע ולא חשש דמי יודע אם נעשו לכך כמו שאסר עי"ז במחצלאות לסוכה, ותי' דאפשר לחלק דגבי מקוה ל"ג דרוב המצויים אצל מקוה מומחים הם אבל בסוכה שהדבר מסור לכל יחיד ויחיד גזרינן טפי וכ"כ תירוץ זה גם המהר"ם שיק בתשו' (יו"ד סי' ר"ד), א"כ יסוד ההיתר שמתירין בנעשה לקרקע ולא חיישינן שיטעו עי"ז ליקח אף אותן שלא נעשו לכך הוא בשביל שרוב מצויין אצל מקוה מומחין הם, ובעוה"ר עכשיו הוא בהיפך שרוב מצויין אצל מקוה אינם מומחין כלל ובמדינותינך שהיה עשיית המקואות והכשרן רק תחת הביד"צ ורוב הבתי דינין היו ראוין לסמוך עליהם בדבר זה עדיין היה אפשר לומר רוב מצויין אצל מקוה מומחין הם, אבל מעת שנחרבו המדינות בעוה"ר במדינות אלו שאנו גולין כעת אין לרבנים שום כח ושכיח טובא אינם הגונים והכל נעשה בדעת הבע"ב אלמים ובעלי זרוע ואין השגחה על שום דבר, והלא גם במקומכם היה הממונה על המקוה איש ואשה שאינם שומרי תורה כלל היש מכשול גדול מזה, ועד"ז הוא עכשיו ברוב המקומות מכשולות עצומות ונוראות נגד הדין הברור ואף בדברים שאין מקום לטעות בהם, הכי אפשר לומר רוב מצויין אצל מקוה מומחין הם ובתשו' חו"י סימן ח"ן כ' במה שאמרו חכז"ל אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דבזמנינו שרבו המתפרצים וכ"א מורה היתר לדבר אזרה צה חזקה ובש"ס גיטין דף פ"ט ע"ב האשה שאמרה לבטלה גירשתני נאמנת דחזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואין שום חולק בדבר, ואעפי"כ הביא הרמ"א ז"ל באה"ע סי' י"ז סעיף ב' די"א דבזמן הזה דנפישי חוצפא ופריצותא אינה נאמנת דאיתרע חזקה דאינה מעיזה. ובטעם ההלכה שאחז"ל (חולין יב ) דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ביאר בשמ"ח (סימן א' סעיף ג') הטעם דלא חציפי לשחוט באין יודעין ומוחזקין, וא"כ גם במה שכתבו הפוסקים רוב מצויין אצל מקואות מומחין הס צ"ל שהוא מטעם זה דלא חציפי להונה דעות במקוואות אם אינם מומחין, אבל בזה"ז נפישי חוצפא ופריצותא יותר מבזמן הרמ"א ז"ל ואדרבה העזי פנים שבדור מושלים על המקואית ועל הכשרות ובין היראים המועטים לא שכיחי עז כנמר לרצון אבינו שבשמים גם אין בכחם וה' ירחם ואשים מחסום לפי ולא באתי בזה אלא להעיר במה שנוגע להלכה זו של נעשה לשמש אח הקרקע הבנויה על יסוד של רוב מצויין אצל מקוה מומחין שיש לחוש טובא בזה"ז, וכבר ביארתי בתשו' אחרת (סי' ל"ד אות ד') מדברי הש"ם והראשונים גם בענין חזקת כשרות דלכו"ע לא שייך בזה"ז אלא במכירין ויודעין אותו.
(החת"ס בסי' רי"ח כתב די"ל דכל אותן הכלים שנזכרו במשנה וברא"ש שנעשו לשמש עם הקרקע צורתן מוכחת עליהם שאותם כלים נעשים תמיד לשמש קרקע, וכן כתב בנו"ט שאותן הסילונות שנעשו לקצקע היו ניכרין במעשיהם ובצורכן, וכן נלפענ"ד מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו דמקואות, וכן נראה לשון הרא"ש ז"ל שכתב הני סילונות ואינו מובן הלשון ולהנ"ל ניחא דכיון שניכרי[ בצורתן שייך לומר לשון הני סילונות, ויש ליישב בזה ג"כ מה שתמה הנוב"י (תנינא יו"ד סי' קל"ז) על מה שהשמיטו הטור והשו"ע (סימן ר"א סעיף מ"ח) דצריך שיהיה נעשה מתחלה לכך לשמש את הקרקע, ולהנ"ל יש לומר דכיון שכל אלו שהיה דרכן לשמש עם הקרקע היו ניכרים בצורתן ומעשיהם מוכיחין עליהם, א"כ אצ"ל שיהיו נעשים מתחלה לכך דוודאי הוא כן דאם לא נעשו לכך היה להן צורה אחרת, ובזה יש לתרץ ג"כ הקושיא הנ"ל למה הקיל הרא"ש ז"ל בסילונות יותר מבכורה שאוסר אף בעשויין לסיכוך, דבסילונות כיון שצורתן מוכחת עליהם תו ליכא למיחש למידי דאית ביה היכרא טובא דהכל יודעין צורתן דאלו נעשין לקרקע, משא"כ במחצלת שאין בה שום היכר וכל הנעשים בין לשכיבה ובין לסיכוך צורה אחת להם וכל הרואין שמסככין בהם לא ידעו למה נעשו מתחלה אצל האומן ואתי למטעי. וא"כ גם באלו הברות שכל הנעשים להאמבטאות התלושים ולכלים שונים צורה אחת להם עם הנעשים למרחצאות שבקרקע ואין צורתן מוכחת עליהם, מי יימר שהראשוניס ז"ל התירו בכהאי גוונא
אמנם אעפי"כ להלכה יש לדבר עוד הרבה בכ"ז ולהראות פנים לכאן ולכאן, ולא אופל להאריך כעת לירד לעומקה של הלכה זו בפרט שאני כותב בחפזון להשיב לו תיכף כמבוקשו, ולא באחי אלא להעיר שאין ההיתר ברור כמו שנראה בעיני כת"ה נ"י, וגם במה שדברי מרן הד"א ז"ל מוקשים בעיניו כ"כ מכל לד באתי לבאר קצת שכל דבריו ברורים כשמש בצהרים אבל בעיקר הדבר במה שנוגע לנידון דידן אף אילו היה הפקק מדבר שאינו מק"ט כלל שאז אין חשש בשביל הפקק, ג"כ אין להסכים לעשות פקק בקרקעית הבור כאשר כתב בעצמו שנודע לכם שהיו מכשולות שנפתח הפקק באמצע הטבילה רח"ל, וגם כשלא נפתח הפקק שכיחי מכשולוכ טובא כי כשנופל קצת עפר או חול על הפקק או על דופני הנקב שסביב הפקק תו לא מיהדק שפיר וזוחל, וכן כמה סיבות יוכל להיות שנעשה הפקק רפוי וזוחל המים והבלן לא יוכל להבחין זה בכל עת, וכאשר באתי למדינת שווייץ הייתי דר בגענף ומצאתי שם מקוה שהיה פקק בקרקעית המקוה לנקיון המים וראיתי את כל אלה ועשיתי שס ב"ה תיקון זה לעשות פאמפע ליציאת המים ולסתום הנקב במקום הפקק וכן הוא שם גם היום כאשר שמעתי ותלי"ת שעלה בידכם גם בעירכם לעשות תיקון זה חלילה לכם לבטלו
ומ"ש שהוא תחבולה למראית עין לשרי המדינה והרה"ק, אני חושש שמא ח"ו בהיפך שהוא תחבולה למראית עין היראים שיסברו שלא ישתמשו במגופה אלא בהפאמפע וישתקו כעת ושוב אח"כ כשיהיה נעשה המגופה יסירו את הסוגר שמתחת הקרקע וישתמשו רק בהמגופה, וכיון שיהיה נודע שנעשה המגופה בהסכמתכם אף אם תצעקו אח"כ שלא היה הסכמתכם אלא מפני מראית עין להטעות השרים והרה"ק תהיו ח"ו מהלועקים ואינם נענים, ובפרט אחר שתסעי משם כמעט ברור שיחזור לקלקולו, אבל אני חושש שהיא תחבולת היצה"ר וממוות עינים להכשיל תיכף אף בעוד שאתם שם, והלא בעצמו כתב שהתנגדות הרה"ק היא עבור שנעשה שלא ברשותו ושלא ברצונו ומה יתפייס בזה שתעשו להטעות את השרים אם עדיין תעשו ע"י הפאמפע שהוא דבר שנעשה שלא ברצונו ופן יתגלה הדבר לאזני השרים ע"י המתנגדים ואז יהיה גרוע יותר כי יותר ישגיחו השרים עליכם ועל המקוה ע"י שעשיתם שלא כדין נגדם, ושיהיה בסוד נם מהרה"ק זה וודאי א"א ואמרו חכז"ל ערכין ט"ז כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא, ופירש"י ז"ל שהבעלים אמרוה בפני ג' המגלה אותה אינו לשה"ר שזה גילה דעתו מתחילה שאם מגלה אותו אינו חושש דמידע ידע דסופו להגלות, וק"ו למעשה שעושין בכל יום. גם הלא הרא"ש ז"ל אוסר במחצלת בסוכה אף אם עשאה לסיכוך שלא יטעו העולם הגם שהוא עומד וצווח שעשאה לסיכוך ואינו רוצה להעלים זה משום אדם עכ"ז אסר לעשות דבר שאפשר לטעות בו וצריכים תירוצים למה לא אסר בסילונות כנ"ל, אבל ק"ו ב"ב של ק"ו נזה שמפני פחד השרים והרה"ק יצטרכו הרבנים להגיד כלפי חוץ שעשו המגופה של מתכת בתחתית המקוה להוציא המים ובודאי יאמרו בחוץ התירו פרושים את הדבר ונפיק מיניה חורבא, ועיין בתשו' ריב"ש סימן קכ"ה שהאריך שם לבאר דברכו' והמשכה מותר לכו"ע וסיים לבסוף ואין לגזור שמא יעשו שלא ברבי' או שלא בהמשכה שאין לנו לגזור מעצמינו יותר ממה שגזרו חכמים ואפילו כשאינן בני תורה לפי שהכשר המקוה לא לכל מסור כ"א לזריזין ולחכמים עכ"ל, הרי שבמקום שאינן בני תורה היה מהראוי לגזור אף בדבר המותר לגמרי שלא גזרו ביה חכז"ל כלום זולת הטעם שאין הכשר המקוה מסור אלא לזריזין ולחכמים, אבל עכשיו בעוה"ר שאינו כן כאשר כתבתי למעלה וכאשר אתם רואים שמכריחין את
הרבנים שעושין כדת של תורה להעביר על דעתם ולעשות שלא כדת, ולהם נמסרה המקוה, והמקום אינם בני תורה, ואין אנו מדברים מדבר המותר לגמרי כמו רביה והמשכה אלא מדבר שבאמת אסור לעשותו, האיך יצא כלפי חוץ שנעשה זה ברשותכם, ובמשנה (אבות פרק א' משנה י"א) חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים ונמצא שם שמים מתחלל, ופירש הרע"ב דלכן אמרו שמא תחובו חובת גלות שאף על פי שבמקום שאתם בו אין שם מקום לטעות יש לחוש שמא יג רי ם החטא ותתחייבו חובת גלות ותגלו למקום שיש שס אנשים שמראים פנים בתורה שלא כהלכה עכ"ל יעיי"ש, ובעוה"ר כבר נתחייבנו חובת גלות וגלינו למקום מים הרעים ר"ל עאכו"כ שצריכין ליזהר מאוד.
תנסו עוד להרבות ריעים על הרה"ק ולבקש מלפניו בתחנונים שלא יעמוד על דעתו בענין חמור כ"כ ויניח זה לרבנים המצטערים על כשרות המקוה ולבם כואב להם שלא להכשל ח"ו והשי"ת יהיה בעוזרכם ויתן לכם חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם ויצילכם מכל רע ותצליחו בכל דרכיכם עדי נזכה לראות במהרה בישועת כל ישראל ושמחתן
והנני ידידו דושת"ה באה"ר מצפה לישועה קרובה. בעה"ח עש"ק לס' תרומה ה'תשי"א לכ"ג, פה ברוקלין יצ"ו
הק' יואל טייטלבוים