שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן עז
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן עז ~
ב"ה, ג' ויקרא תשט"ו
שלו' ובט"ב אל כבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב החסיד המפואר יי"ש כש"ת מוה"ר יצחק צבי דייטש שליט"א, שהי' אב"ד דק"ק סענדרא, וכעת בווינא יצ"ו.
אחדשת"ה. הגיעני מכתבו בדבר המקוה והנה טרידנא טובא, אלא יען שכתב לי גודל הנחוצות הנני להשיבו בדבר שאלתו שהאינזשינטר אינו רוצה להבטיח על כותלי המקו' והבורות שיהיו חזקים לבלי יסיקו אלא אם יתן בתוך הבעעאן תועי בחל הנקרא איתן בעטאן ומסתפק ושואל אם להתיר זאת. הנה ראשית אמוב לו שלפי ידיעתי יש עכשיו בעטאן חזק שהוא ביוקר יותר והיא מובטח נעמוד זמן ארוך בלי סדק ובלי זחילה, וזה אנו רואים פה עירנו ברוקלין יצ"ו שנעשו מקואות מאותו הבעטאן ועברו שנים רבים ולא נעשה שום סדק ולא שום זחילה, אך כפי השמועה יש מקומות שאין הבעטאן עומד כ"כ בתוקפו ולכן יחקור וידרוש ע"ז אולי יש מליאות למנוע החוטי ברזל, ושמעתי עוד שאם נותנים תתכ הבעטאן מין זפת הנקרא פמאלע גם זה מעכב שלא יסדק הבעטאן, אמנם במקום שא"א ויש צורך לעשות מאייזן בעטאן יש על מה לסמוך להתירו כאשר אבאר.
והנה לכאורה יש לדון בזה על שני ענינים, האחד כיין שהברזל מונע שלא יסדק ויזחלו המים יש לחוש אם לא הוי הוי' ע"י טומאה כמו בכוחם ומעכב הזח'לה בדבר המקב"ע, והשני דכיון שהברזל מעמיד את הבעטאן יש לדון לדעת הפוסקים דהכל הולך אחר המעמיד נמצא שיש לכל אותו הבעטאן דין ברזל שהוא מעמידו ודינו כטובל בתוך ברזל וזה חמור מן הראשון. והנה בחשש הוי' ע"י טומאה כבר כתב הנוב"י מהד"ת סי' קל"ז בעובדא דידי' שקבעו הנסרים בהמקו' ביתידות של ברזל והסביר דאף לשיטת הר"ש (פ"ה מ"ה) שאם סותם הזחילה בדבר המקב"ט נקרא הוי' ע"י טומאה מ"מ אין זה אלא התם שהמקוה פסולה מטעם זוחלין ונמצא דבמה שסותם הזחילה מטהר ומכשיר מקוה פסולה לכן נקרא הוי' ע"י טומאה, אבל היכא שהמים נבלעין רק מעט מעט באופן דלא הוי זחילה ניכרת וכשירה המקוה אלא שבשביל שנבלעין המים מעט מעט יחסר אחר זמן מן השיעור ויבא לידי פסול אבל כיון שעתה כשר לטבול בו ואין הנס רי ם גורמים שום טהרה והכשר אלא מניעת הפסול שעתיד לבא אח"כ, בזה גם הר"ש מודה דלא נקרא הוי' ע"י טומאה והחת"ס בסי' ר"ד קלפי' לסברא זו לסמוך עלי' לדינא, ובד"ח מהד"ק סי' מ"ד אף שהקשה ע"ז מהתוספתא מ"מ תי' אח"כ לפי דברי התויו"ט אלא שסיים שבעובדא דידי' שהי' מיוסד כל המקו' למטה בפסין של מתכות פסול אף לדברי הנוב"י, שלא התיר הנוב"י אלא התם שנסתם בנסרים שהנסרים גופי' כשרים ואין הפסול אלא בשביל היתידות שנקבעו בהנסרים אבל היכא שבמקו' כולה מרוצפת בעטין של מתכות שמקב"ט הוי פסול דאורייתא בשביל שטובל ועומד ע"ג הטסין יעיי"ש, ונראה מזה דהיכא שהוא עומד על דבר הכשר אלא שהחסרון הוא רק בשביל היתידות שמעכב את הפסול שלא יבא אח"כ בזה גם
הוא ז"ל מודה לסברת הנוב"י שכשר, וכן הוא עוד בהרבה גדולי אחרונים ז"ל שסמכו ע"ז להתיר, וא"כ ק"ו בנ"ד שהתם אנו רואים בודאי שיבא לידי פסול כי יחסר אח"כ מהשיעור שכבר התחיל המעשה המביא לידי פסול במה שנבלעין המים ואעפי"כ כיון שהמקוה עדיין כשרה אין זה הוי' ע"י טומאה, ומכש"כ בנ"ד שעומד על צימענט שעכשיו הוא טוב וכשר בלי החוטי ברזל ואין עדיין שום התחלה של איזה פסול ואין החוטי ברזל אלא בשביל החשש שמא יסדק אח"כ שאין זה הוי' ע"י טומאה לפי סברת הנוב"י הנ"ל ודכותי'.
(בסת"ם חיו"ד סי' ק"א כתב על הנוב"י ואביו החת"ס זלה"ה שבמח"כ נעלם מהם כי במרדכי (הלכות מקואות סימן תשמ"ו) מפורש דלא כותי' דנודע ביהודא ועשה בסברא זו פלוגתא בין הר"ש והמרדכי וכתב על הב"י שלא הרגיש שיש חילוק בין מה שכתב הר"ש למ"ש המרדכי. ולפענ"ד לא נעלם מעיניהם הבדולחים של הנוב"י והחתם סופר וסייעתם דברי המרדכי האלו המבוארים בב"י שם במקומו ואינו כלל נגד סברתם, ומה שלא עשה הב"י שום חילוק בין דברי הר"ש והמרדכי הם דברים ברורים, שהכת"ס הבין שיש חילוק בין הר"ש והמרדכי דהר"ש מיירי שאחר שהתחילה הזחילה בהמקו' ונפסלה סתמה בדבר המק"ט והמרדכי מחמיר יותר דאף אם טרם שהתחילה הזחילה ולא נקרא עדיין שם פסול עלי' סתמה בדבר המק"ט שלא יבא אח"כ לידי פסול של זחילה ג"כ נקרא הוי' ע"י טומאה וסובר הכת"ס ז"ל שזהו מפורש נגד הנוב"י והחת"ס ז"ל, אבל באמת אף אם לו יהיבנא לי' להכת"ס ז"ל מה שהבין מדברי המרדכי דמיירי שרק בשעת טבילה באה הזחילה והוא כבר סתמה טרם שהתחילה הזחילה מ"מ אין זה כלל נגד דנרי הנוב"י דכיון שמפורש בדברי המרדכי שיזהרו שלא יהי' זוחלין בשעת טבילה וע"ז כתב שאם מעכב זחילתו בדבר המק"ט אינו מועיל א"כ ע"כ מיירי עכ"פ שבשעת הטבילה ל ילא אותה הסתימה של דבר המק"ט היתה פסולה מטעם זוחלין אין נ"מ כ"כ אם היתה הסתימה טרם הזחילה או אח"כ דעיקר אנו דנין על שעת הטבילה אם אז תלוי הכשר הטבילה בסיבת דבר המקב"ט שאם יקחו אז משם אותו דבר המקב"ט לא יהי' אז שום אפשרות לטבול שמה מטעם זוחלין ולכן סבר דהוי אז בשעת הטבילה הוי' על ידי טומאה, משא"כ בעובדא דהנוב"י שכתב הנוב"י מפורש הטעם שאין המקו' נפסלה מטעם זוחלין משום דהוי זחילה שאינה ניכרת אלא דהחשש הוא שאם יומשך הזמן אף בבליעה מועטת כזו שהוא זחילה שאינה ניכרת מ"מ סוף כל סוף יחסר משיעורו וע"ז סובב סברת הנוב"י דכיון שהוא כפר עתה לטבול בו גם בלי הנסרים כלל כי עדיין לא חסר משיעורו גם אין לו דין זוחלין א"כ אין הנסרים גורמים שום טהרה והכשר אלא מניעת הפסול שעתיד לבא אח"כ וזה סברא ברורה שאינו ענין כלל לדברי המרדכי, גם החת"ס ושאר פוסקים המשתמשים בסברא זו מיירי רק באופן הנ"ל.
ופה שטרח החת"ס ליישב מדברי ר"ת בסוכה ד"י בפורס עליה סדין, בשביל דנראה דגם שם מיירי באופן שאם יקח הסדין עתידים עלי הסכך להתייבש או לכשור מעט מעט עד שיבא לידי כך שיהי' רמתה ◗◖רובה מצלתה, וא"כ אם יקח אז הסדין משם כשרה עדיין הסוכה אלא שהוא מונע על העתיד שלא יבא לידי פסול כמבואר זה בחת"ם בדברי השואל, ולא נראה בעיניו לדחוק דמיירי רק באופן שאם יקחו הסדין תיכף באותו רגע יפלו רוב הענין ייהי' ח◗יתה מרובה מצלתה, ולכן תי' לו החת"ס ז"ל תי' מירווח שכן הוא האמת שאצ"ל שם כלל טעם הפסול בשביל מעמיד בדבר המק"ט שאם הוא כשר אז ואינו אלא מונע הפסול על העתיד אין בזה חשש אלא טעם הפסול הוא בשביל שיושב תחת הסדין כאשר ביאר שם מילתא בטעמא, ומהתימה על הכת"ס שכתב לדמות שני ענינים שאין להם שום דמיון כלל
אמנם באמת אף גס זאת מה שכתב לה◗'דוים בדברי המרדכי דמיירי באופן שסתמה טרם התחלת הזחילה אינו מוכרח כלל בדברי המרדכי כי כתב סתם שאם מעכב זחילתו בדבר המקב"ט אינו מועיל ואפשר לפרש בכל אופן ואופן ודברי הב"י ברורים מה שנא עשה חילוק בין דברי הר"ש והמרדכי כי מלבד שאין הכרח כלל בלשון המרדכי גם בעיקר הסברא י"ל דלא סבירא לי' כלל לחלק בין אם קדמה הזחילה או הסתימה דהעיקר הוא רק בשעת הטבילה אם הוא גורם אז את ההכשר כמבואר למעלה, ולדינא גם הכת"ס מסיק להקל בזה מחמת שהביא שאר ראשונים דפליגי על המרדכי, ולפענ"ד כ"ז אינו מוכרח אלא העיקר שסברת הנוב"י והחת"ס בזה הם דברים ברורים לכו"ע בלי שום חולק.
ובספר דובב משרים מהגאון מטשעבין שליט"א סי' צ' הקשה למה לא העירו מהטו"ז במקומו ס"ק ס"א דמחמיר לסתום הנקבים שלא יבואו המים בדבר המק"ט אלמא לא ס"ל כהנוב"י ואפילו הנקה"כ שס דמיקל אינו מקיל רק משום שעדיין אינו מקוה, גם מהד"ת הבין שהוא מחמיר יען שהקשה מהתוספתא, ולכן לא הקיל אלא שם בעובדא דידי' שגם לולא הכתלים הי' מחזיק
ולפענ"ד כ"ז אינו שבודאי לא נעלם מהנוב"י והחת"ס וסייעתם דברי הטו"ז והנקה"כ שם במקומו, אבל דברי הטו"ז אינם ענין כלל נגד סברת הנוב"י וסייעתו שהם מיירי היכא דהמקו' כשרה לפנינו ואין מדבר המקב"ט שום תועלת להכשירו אז כ"א טל העתיד, ועי' ר"ש פ"ה דמקואות משנה ה' שכתב דאף ר' יודא דפליג ומכשיר במעכב הזחילה ע"י דבר המקב"ט מ"מ י"ל דמודה היכא שהביא כריים ע"י דבר המקב"ט דפסול ואך שאני הכא שהמקו' עשוי ושלם, ועד"ז כתב הרא"ש שם בלשונו דמש"ה מכשיר ר' יודא כיון שהמקוה כשר וע"י דבר המקב"ט הוא מונע שלא יפסול, ולבסוף נטה לגמרי מפי' זה מחמת קושיות, וא' מן הקושיות היא דלא מסתברא לי' כלל למימר אף בדר' יוסי לדמות זה להוי' ע"י טומאה כיון שהמקוה כשר ואך מונע פסולו ע"י דבר טמא יעיי"ש, וצ"ל כונתם דאף שהמקו' פסולה מטעם זוחלין מ"מ כיין שמעצם המים שבמקוה כשרה כולה הוי נ(ניעת הזחילה רק נ(ניעת הפסול לא הווית המקו', וא"כ אף לפי דעת הר"ש דר' יוסי פליג בזה וסובר דכיון שהמקוה פסולה עכ"פ מטעם זוחלין לכן המעכב הזחילה עושה את ההכשר והוי ג"כ הוי' ע"י טומאה, אבל הבו לה דלא להוסיף עלה שאם המקו' כשירה לגמרי אז בשעת הטבילה ואין בה שום חשש פסול אף מזחילה אלא שעושה בשביל העתיד בודאי שאין שום סברא בזה לומר דנקרא הוי' ע"י טומאה, משא"כ בהך להטו"ז שהמקו' פסולה לגמרי מהשאובין בתוכה ואין שום אופן לבא שם לידי הכשר מקוה בעצם המים זולת ע"י הסתימה בדבר המק"ט לכן סובר הטו"ז דזה נקרא הוי' ע"י טומאה שכל הכשר המקוה מתחלה נעשה רק ע"י אמצעות דבר המקב"ט, והנקה"כ מכשיר גם בזה בשביל שעדיין אין כאן מקו', אבל היכא שהמקוה שלימה וכשירה בלי שום חשש ופקפוק אף בלי דבר המקב"ע זה ודאי עדיף יותר וכ"ע מודו. ועכ"פ ז"ב שאין מדברי הטו"ז והנקה"כ האלו שום ראי, נגד הנוב"י והחת"ס ודכותי' ודעתם הגדולה מכרעת דזה כשר לכ"ע ומה שהביא מהד"ח שהקשה רהתוספתא, הלא אח"כ תירץ קושייתו לפי דברי התויו"ע, אלא שבעובדא דידי' מסיק להחמיר יען שעומד על הטסין יכתב שזה פסול אף לדעת הנוב"י בשביל שעומד על כלים שמקב"ט, אבל בעובדא דהנוב"י שעומד על הנסרים לא פליג עליו ונראה שגם הוא ז"ל מסכים בזה להנוב"י שמכשיר
וכ"מ כתב דלא אהניא לי' דב רי הדובב משרים ימן שמיירי במעיין, משום הא לא איריא, דזה שהוא מטיין לא כתב אלא לרווחא דמילתא ומבואר שם שמתיר גם בלא"ה, אבל מטעם אחר לא אהניא לי' שהוא אינו מתיר אלא בשביל שגם לולא הכתלים הי' מחזיק וצ"ל שהי' פם מרוצף באיזה אופן שגם לולא כתלי הצימענט לא היו לאבדון המים, אבל סתם חפירות שבקרקע שעושין שם צימענט לאבדון המים ונבלעין תיכף בזחילה ניכרת בלא עשיית הכתלים ובאופן זה לא התיר בדובב משרים, אבל כבר ביארתי דדברי הנוב"י והא"ס וסייעתם ברורים להכשיר בכה"ג לכ"ע.
אמנם לכאורה דא עקא דכיין שחוטי בחל מעמידין את הצימענט לדעת הפוסקים דהכל הולך אחר המעמיד א"כ יש לאותו הלימענט דין כלי מתכות כיון שהמתכות מעמידו והוי לכאורה כטובל בכלי מתכות, ולזה אין ראי' מדברי הנוב"י דמיירי בנסרים הקבועים בקרקע וי"ל פכל נסר בפ"ע ואין הנסרים ראוים לטבול בהם בפ"ע כי לא נתחברו ואין היתידות מעמידין כלל את הנסרים אלא מחברים אותם בקרקע שיעמדו שם לעכב זחילת כייס, אי נמי אפי' בתיבה שהנסרים משולבים ומחוברים זה בזה בדבר שאינו מקב"ט וא"צ ליסודות של בחל אלא בשביל לקבעה בקרקע לעמוד שם היטב, שאין חשש שיהיה להנסרים דין כלי מתכות כי אין היתידות מעמידין את עצם הנסרים אלא שגורמים בקביעותם לעכב זחילת המים, ובזה שפיר מועיל סברת הנוב"י, משא"כ כאן שהסיטו בחל מעמידין את עצם הצימענט וי"ל דהוי כולו ככלי מתכות וע"ז אין ראי' לכאורה מדברי הנוב"י דיש לחלק בין הנושאים כמובן, ואולי דינו כמו שאוסר הד"ר כשהוא מרוצף בסכין של מתכות ובדובב משרים שהתיר מטעם שמחזיק המים אף בלי הכתלים לא הרגיש לבאר שזה אינו מועיל אלא נגד החשש של הוי' ע"י טומאה אבל לא נגד החשש מה שהוא טובל באותו הלימענע שהכחל מעמידו, ואם לא הונח לו בסברת הנוב"י נגד החשש של הוי' ע"י טומאה כש"כ שאינו מועיל נגד החשש שיש להצימענט עצמו דין כלי מתכות
והגה החת"ס בתשו' סי' ר"ו בגיגית שנתחזקה בכבישים ויתידות של בחל שלא יתקלקל לעתיד על ידי כובד מים והטובלים כתב לדמות זה לדברי הנוב"י דכמו שכתב הנוב"י לענין הוי' ט"י טומאה דכיון שאין צריך לה עתה אלא בשביל העתיד אין לו דין הוי' ע"י טומאה כמו כן הוא בדבר המעמיד שאם אין צריך להמעמיד עתה אלא בשביל העתיד אין לו דין דבר המעמיד ואינו ככלי מתכות ובתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' ס"ד חולק על החת"ס במה שכתב ללמוד זה מדברי הנוב"י שאינם ענין כלל לזה והנוב"י לא נחית כלל
לזה אם היתידות מעמידין את התיבה ולא דיבר אלא מהוי' ע"י טומאה ואין ללמוד משם היכא דהמתכות מעמיד את התיבה, אמנם אעפי"כ כתב שהסברא בעלמה היא נכונה שאם אין צריך עתה להמעמיד אלא בשביל העתיד שיתקיים זמן יותר אין לדונו כמעמיד אלא שלמעשה רצונו שישאלו עוד רב מובהק שיסכים לזה יעיי"ש. ובסוף הס' בהשמטות מהגהות ברמ"ח כתב שאף שאביו ז"ל מספקא לי' בזה אבל חיזק דבריו שכן מבואר גס בהלק"ט סי' ע"ז לענין הכל הולך אחר המעמיד בטבילת כלים, והביא עוד ראי' נכונה מפ"ג דמס' כלים משנה ה' הטופל כלי חרס הבריא וכו' וכן בחידוק הקרוי' בפי' הרע"ב שם, ובא"ר מהגר"א ז"ל מבואר יותר שכתב אע"ג דקרוי' צריכה לחידוק דעלולה היא להשבר וצריכה חיזוק הואיל והשתא מיהת בריאה היא ולא צריכה לחידוק מטהרי רבנן. הנה מה שהביא מהלק"ט בטבילת כלים לא הי' בידו ספר הלק"ט כמו שכתב בעצמונ ובאמת בהלק"ט לא מיירי כלל מטבילת כלים אלא משופר שגלדו דק י עשו לו חשוקים של ברזל שכתב כיון דעדיין אין ריעותא מותר לתקוע בו והובא זה גם בבאה"ט הל' ר"ה סי' תקפ"ו ס"ק ט', ואולי אין לדמי ת לשופר ששם תלוי רק מהיכן הקול יוצא, אבל ממשנה דפ"ג דכלים ראי' נכונה.
ובשו"ת מהרש"ם ח"א סימן ב' בתחלה נמשך ג"כ אחר דברי ב"ש והגהות מה שהביא מהלק"ט וממשנה דכלים, אלא שאח"כ כ' שיש ראי' להיפך מדברי התוס' יומא דף ע"ב ט"א ד"ה שמעמידין צפויין שכ' וז"ל : נ"ל דאפילו ציפוי זהב שעליהן בעל לגבי דידהו דבכל דוכתי העץ בטל לגבי המתכות לענין טבילה ולכל מילי דאמר הכל הולך אחר המעמיד יכו' ובעלי שטים אינו כן שהרי שלחן וכו' ויליף התם מקרא עכ"ל, והרי התם העץ הי' עומד גם בלא הציפוי ואפ"ה מיחשב הזהב למעמיד אי לאו קרא דקמ"ל דהציפוי בטל לגבי העץ יעיי"ש, ומשמע שם דמש"ה נטה מהיתר זה.
ולפענ"ד אין מדברי התוס' האלו ראי' להלכה שהרי התם בהשלחן לא בשביל שהציפוי הוא המעמיד הוצרך ללמוד מקרא דדינו ככלי עץ, אלא התפ טעמא אחרינא הוא כמבואר בסוף חגיגה דף כ"ו ט"ב שהביא מהמשנה דכלים דבכ"מ הולכין אחר הציפוי ועיי"ש בתויו"ט פ' כ"ב דכלים מ"א שהביא חילוקים בזה, ובכ"מ על הרמב"ם פ"ר מהל' כלים הל' ד' מבאר באורך שיטת הרמב"ם ושארי הראשונים דפליגי אבל לכל הדיעות אין
זה ענין כלל לדבר המעמיד כמבואר זה להמעיין בהענין, ויותר מזה מבואר בתוס' חגיגה שפ ד"ה כאן על מה שרצה הש"ס בתחלה לחלק בין ציפוי עומד לציפוי שאינו עומד וכתבו שם בתוס' לחד פירושא דשלחן של משה הי' הזהב דק וקלוש ובלא עץ לא מצי קאי, ונמצא לפי"ז שהעץ הי' מעמיד את הזהב ואעפי"כ מסיק בש"ס שם דל"ש ציפוי ע י מד ול"ש ציפוי שאינו עומד הולכין אחר הציפוי אלא שאני שלחן דרחמנא קרי' עץ, והרי שהוצרך לקרא דהולכין אחר העץ אף היכא שהעץ הוא המעמיד בשביל דבכ"מ הולכין אחר הציפוי אף בכה"ג דאין זה תלוי כלל בדבר המעמיד, וגם לפי' האחר שברש"י ותוס' שם דהוי ציפוי שאינו עומד בשביל שלא הי' הציפוי דבוק להעץ ג"כ לא הוי מעמיד וז"ב שם בש"ס חגיגה, ומ"ש התוס' ביומא הלשון דבכ"מ הולכין אחר המעמיד זה באמת צע"ג להבין, ואולי כתבו התוס' כן לרווחא דמילתא שעפ"י רוב המתכות מעמיד את העץ ולכן בכ"מ בציפוי מתכות הוא העיקר משני טעמים, בשביל שהוא ציפוי וגם מעמיד, ובשלחן אף לו יהא הציפוי גם מעמיד שניהם לא יועילו כיון דגלי לן קרא דקראו עץ, וכתבו כן נפרש הלשון שאמרו בש"ס שמעמידין את צפויין וסוגי' דחגיגה אזלא לפי שאר הלשונות שבש"ס שם בקרא דעצי שט'ם עומדים כי איתא שם ג' לשונות ולא כתבו זה התוס' ביומא אלא לפי אותו הלשון שפי' עומדים שמעמידין את ציפויין דמשמע שתלוי בדבר המעמיד.
ובעיקר הדבר מה שהחליט המהרש"ם דהתם בשלחן הי' עומד העץ גם בלא הציפוי לא הביא הכרח וראי' לדבריו וכפי הנראה מסברא אמר כן דמסתברא שלקחו להמשכן העצים היותר מובחרים בריאים ועומדים ולכן סובר ע"כ דמש"ה מיחשב הזהב למעמיד בשביל
שהוא צורך על העתיד אחר שנתיישן ולמד מזה גם לנ"ד, אבל באמת גם לפי דבריו אין ראי', דמה שאנו אומרים שאם הוא בשביל העתיד אין לו דין מעמיד זה אינו אלא בעת שאנו רואין שהוא שלם ויפה ואין בו שום ריעותא ובאותו זמן שהוא טובל יוכל לעמוד בלא המתכות אין דנין אלא לפי שעתו לא מה שהוא בשביל העתיד, אבל אחר שאנו רואין שכבר איתרע ולא יוכל לעמוד בלי המתכות בודאי יש לו דין דבר המעמיד, וא"כ בהמשכן וכליו שלא מצינו שנתחלפו בכל אותן השנים ויוכל להיות שאחר שנתיישנו ראו שנחלש העץ או שלט בו רקבון וכדומה באופן שלא יוכל לעמוד עוד בלי המתכות ולזה גילה לנו הכ' להך לישנא דעצי שטים עומדים שמעמידין את ציפויין שלעולם יהיה להם דין כלי עץ אף אחר שיתיישנו והמתכות יהי' מעמידם ועי' רש"י ז"ל ביומא שם מה שפי' במעמידין את ציפויין לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין, והנה זה ודאי
זמה שמחליט כ"כ עד שנופל ממנו ציפויו ואינו מועיל לו עוד אף דבר המעמיד זה גרע ממה שתתליע קצת או שלט בו רקבון באופן שיוכל לעמוד עדיין עכ"פ ע"י הציפוי שעומד עליו, ומדהוצרך לטרוח לומר שיעור גדול כ"כ בהחלטה עד שנופל ציפויו ש"מ דבפחות מזה אם לא הגיע ההחלטה אלא עד שיצטרך למעמיד אם עכ"פ הציפוי עומד עליו ויוכל העץ לעמוד על ידו אין קפידא ויכול להיות שהי' כן, א"כ אפשר לפרש גם דברי התוס' עד"ז כמו שכתבתי.
ובמ"ש המהרש"ם שהעץ הי' עומד גם בלא הציפוי, לכאורה יש סמך לדבריו מדברי בעה"ת עה"ת פ' תרומה (כו, טו) בכ' עני שטים עומדים שכ' לפרש עומדים דפשטי' שלא יקחו מן הנפולים והנקצצים מימים רבים שכבר נרקבו אלא מן העומדים בקומתם ועד"ז פי' גם החזקוני, אבל י"ל גם בהיפך דמדחזינן שהוצרך לזה קרא דעומדים ש"מ דבלא הקרא לא הוו ידעינן מסברא שצריך ליקח מן העומדים בקומתם בלא הציפוי כי מה שידעינן מסברא אמרו בש"ם (כתובות דף כ"ב ע"א ועוד) למה לי קרא סברא הוא, ואם כן תינח לפי אותו הלשון שדרשו מעוידים שעומדין בקומתן, אבל לפי הלשונות אחרות שבש"ס ובמדרש שדרשו ענינים אחרים מקרא דעומדים ובתוכם אותו הלשון שמעמידין את ציפויין שוב אין לנו לימוד מקרא שעמדו בקומתן, ואפשר שלא יכלו לעמוד בלא הציפוי ויכול להיות שלא מצאו במדבר עצים חזקים. אמנם יש פלוגתא בזה בדברי
חכז"ל, ובבעה"ת כתבו כן לפי אותה השיטה שהביאו גה בתחלת פ' תרומה שעצי שטים לקחו מן המדבר שהי' שם יערים גדולים שבתוכם עצי שטים, אבל רש"י ז"ל כתב שם עה"כ ועצי שטים מאין הי' להם במדבר פי' ר' תנחומא יעקב אבינו צפה ברוה"ק שעתידים ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטעם וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים, ובבעה"ת הביאו אח"כ גם זה, נמצא לפי"ז שלא הי' בידם אלא אותן האחים הישנים שמימות יעקב אבינו ע"ה, ובב"ר פ' ויגש פ' צ"ד אות ד' עה"כ ויבא בארה שבע כתב שהלך לקוץ אחים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע וכו' הה"ד וכל אשר נמצא אתו עצי שטים וכו' ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע, ופי' שם ביפ"ת דלכן נטלו מאותן האחים יען שלא נמצא בהם לא רשר ולא פקע, ומבואר עוד במדרש (תנחומא שם סימן ט') שיע"א צוה לבניו השבטים שיטעו ארזים במצרים לצורך קרשי המשכן, והרבה האריכו ברא"ם וביפ"ת ובנזה"ק ושאר מפרשים לבאר דעת חכז"ל בזה, ועי' ש"ך עה"ת ושאר מפרשים שרצה שלא יהי' במשכן וכליו אלא אותן הקרשים שנטען יעקב אבינו ובניו השבטים שנתנו בהם
קדושה להתיש כח הס"מ, ועי' רש"י ז"ל עה"פ ועשית את הקרשים שכתב הול"ל ועשית קרשים מהו הקרשים מאותן העומדים ומיוחדים לכך שנטען יעקב אבינו והוא מהמדרש תנחומא שפי' גם בלשון עומדים שהועמדו קודם לכן, ומה שפירשו בעה"ת בלשון עומדים שלא יטלו מהקצוצים פי' זה א"א אלא לפי אותה השיטה שנטלו מהאילנות שבמדבר והי' בידם לבחור מאיזה אילנות ליטול ודרכן הי' בפירושן על המקרא להביא כפי' הקרוב לפשוטו אעפ"י שאינו להלכה כנודע אבל לאותן הדיעות שהי' קבלת חכז"ל שלא הי' יכולין ליטול להמשכן אלא מאותן האילנות שהוזמנו לכך מיעקב אבינו עליו השלום הוצרכו לפירושים אחרים בלשון עומדים, וא"כ שהיו ישנים כ"כ כמה מאות שנים מימות יעקב אבינו ע"ה שפיר יכול להיות שמחמת וישנן לא יכלו לעמוד בלא הציפוי והמעמיד של מתכות ואין ראי' כלל מדברי התוס' שכתבו להך לישנא שפי' בעומדין שמעמידין את ציפויין, ואף שכפי הנראה מה שהתקיימו האילנות כ"כ מאות שנים הי' ג"כ בדרך נס מ"מ למעט בניסא עדיף כמ"ש הרמב"ן פ' נח על מה שעשה התיבה גדולה כ"כ דאף שגם אח"כ הוצרכו לנס שהי' מיעוט מחזיק את המרובה, מ"מ עשה אותה גדולה למעט בנסים שצריך לעשות כל מה שיש ביד אדם לעשות והשאר יהי' בידי שמים יעיי"ש, וכמו כן בקרשי המשכן מה שאפשר שיהי' ע"י מעמיד לא עביד קב"ה ניסא למגנא והשאר הי' בידי שמים. נמצא לפי"ז שאין שום הוכחה אם היי יכולין העצי שטים שבמשכן לעמוד בלי הציפוי וא"כ אין סתירה כלל מדברי התוס' לסברת החת"ס והב"ש שמה שהוא בשביל העתיד אין לו דין מעמיד וכבר הבאתי שיש ראיות נכונות לסברא זו אמנם למעשה גם הב"ש מיסתפי לעשות מעשה אף אם נכון הוא בעיניו זולת אם יסכים עוד רב מובהק ובכח"ס יו"ד סי' ק' מפקפק ג"כ אם להקל בגיגית שנעשה בחשוקי ברזל לחזק הגיגית וכתב דלא דמי לדברי הנוב"י והביא אח"כ שבחת"ס סי' ר"ו לא משמע הכי וסיים בצ"ע, והרי דאף שהראה מקום לדברי אביו החת"ס זלה"ה שלא החמיר בזה מ"מ סיים בצ"ע ונמצא דמספקא לי' אם לסמוך בזה על הוראת אביו זלה"ה.
עוד חידש שם בחת"ם סי' ר"ו שהעיקר בעיניו שאין לחשוקים ויתידות של ברזל דין דבר המעמיד לעשות הכלי ככלי מתכות כיון שהם רק משמשים את הכני
ולא פליגי רבנן ור' נחמי' אלא בכלי ששניהם צריכים זה לזה כגון סולם ושליבותיו וטבעת וחותמה אבל בחשוקים של ברזל וכה"ג תרווייהו מודי דלא אזלינן בתר המעמיד, וזה חידוש שהחת"ס בשני מקומות סוף סי' ר"א וסוף סי' רי"ד החמיר בהחלט בחשוקים של ברזל שהולכין אחר המעמיד, גם הקשה עליו הב"ש בסי' ס"ד שדבריו בזה המה נגד כל דברי הראשונים שבסי' ק"כ ס"ו וס"ז דאף המקילים בחשוקים של ברזל טעמם משום דלענין טבילה הולכין אחר מקום התשמיש שהוא מבפנים והמעמיד הוא מבחוץ וגם בזה הרבה מחמירין אבל לענין טומאה ודאי דיש להחמיר דהולכין אחר המעמיד יעיי"ש, ובאמת שזה קשה טובא על החת"ס שבסי' ר"ו וקצת יש ליישב דבריו שגם החת"ס שם בסי' ר"ו כתב דאיכא רבנן בתראי דסברי הכל הולך אחר המעמיד אפילו בכה"ג שמשמש להכלי כמו חשוקים של ברזל וכדומה אלא דכיון דר"נ ורבנן דר"נ שניהם סברי שאין הולכין בזה אחר המעמיד הלכה כותי'. והתוספות (עבודה זרה דף ע"ה ע"ב) והרא"ש (שם פרק ה' סימן ל"ה) והטור בטבילת כלים לא כתבו שהלכה דהכל הולך אחר המעמיד אלא כתבו הלשון שכיון שהמעמיד הוא מבחוץ אי"צ טבילה אפילו למ"ד הכל הולך אחר המעמיד, וא"כ לא כתבו כן אלא לרווחא דמילתא אפי' לאותו מ"ד, וי"ל דלא סברי כותי' וכן משמע הלשון, ואותו מ"ד י"ל שהוא רבנן בתראי שגם לפי דברי החת"ס שבסי' ר"ו סברי דהכל הולך אחר המעמיד א� בכה"ג ואין הלכה כמותם, אך במרדכי שם מבואר בהדיא שפסק בזה להלכה דהולכין אחר מעמיד, ולזה י"ל בדעת החת"ס ז"ל דכיון שהוכיח שיטתו מדברי הרמב"ם והתוס' אף שהמרדכי פליג מ"מ העיקר בעיניו כדברי הרמב"ם והתוס' ולק"מ ומה שהוא סותר עצמו מסי' ר"א ורי"ו י"ל דאף שהעיקר בעיניו כן מ"מ לא החליט להלכה ומכש"כ למעשה לא סמך ע"ז, ובגמ' ב"ב ד' ק"ל אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה עד שיאמר הלכה למעשה, אלא שבסי' ר"ו יש לו עוד צירוף סברא נכונה מה שאין צריך כלל למעמיד אלא בשביל העתיד וע"כ חזי לאיצטרופי לסמוך ע"ז להקל למעשה, משא"כ בסי' ר"א ורי"ץ שהי' צורך אז להמעמיד לא סמך ע"ז כלל והחמיר, וכבר נודע מ"ש הרדב"ז (סי' תתקל"ד) ועוד כמה פוסקים שאם כותב איזה פוסק שני טעמים להקל באיזה ענין א"א לסמוך ע"ז אלא בדאיתא שני הטעמים כי אפשר לא הי' סומך על טעם אחד אלא יען שיש לו גם טעם השני, וא"כ י"ל כן גם בדברי החת"ם ליישב סתירת דבריו אך עדיין דבריו ז"ל צ"ע כי הוא דבר חדש ובהרבה ראשונים ז"ל גם בש"ע לא נראה כן, גם בדב רי ו בסי' ר"א נראה שהחליט להחמיר ותמה על השואל שלא כתב כן. וכבר הבאתי שיש גדולים שפקפקו אם להקל במעמיד כה"ג אפילו כשהוא רק בשביל העתיד.
ומה שנלענ"ד עוד בענין האייזן בעעאן הערה גדולה, דהנה בשבת ד' ט"ו ע"ב גבי הא דאמר הכא במאי עסקינן כגון שניקבו והטיף לתוכן אבר ור"מ הוא דאמר הכל הולך אחר המעמיד דתניא כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכן אבר אמר רשב"ג ר"מ מטמא וחכמים מטהרין, וכתבו שם בתוס' ד"ה ור"מ וז"ל ובפ' במה אשה דקתני שהי' ר"נ אומר בטבעת הלך אחר חותמה וכו' וחכ"א הכל הולך אחר המעמיד לא מייתי הכא דהכא קרי מעמיד זה מה שנותנים לתוכם והתם קרי מעמיד דבר המעמיד כלי עצמו כגון עמודי סולם שמחברים את השליבות, ולכאורה צריך להבין דהלא גם הכא הוא מעמיד הכלי עצמו דכיון שניקב בטל לי' מתורת כלי וכמו שפי' רש"י ז"ל שם שניקבו וטהרו מתורת כלי חרס דכ"ח שבירתו מטהרתו וכל קבלת טומאתו הוא משום אבר המעמידו א"כ הוא מעמיד הכלי עצמו, והמפ' לא ביארו מזה מאומה, והחת"ס בתשו' סי' ר"ו רמז לדברי התוס' אלו וז"ל הא דהכל הולך אחר המעמיד שבשבת ט"ו אינו ענין לכאן דהתם ענין אחר הוא כמ"ש בתוס' ד"ה ור"מ, הנה החליט כן אבל לא ביאר הטעם מה זה ועל מה זה, וביו"ד סי' ק"כ סוף סעיף ז' בכלי המתוקן ביתידות של ברזל ובלא היתידות לא היה אפשר להשתמש בו כתב שם הגר"א ז"ל ול"ד למעמיד דפ"ק דשבת דחכמים פליגי על ר"מ דשם אינו מעמיד לכלי אלא למה שבתוכו כמ"ש התוס' שם. וצ"ל הכונה בזה דבאבר הסותם את הנקב כיון שאינו מעמיד כלל את שאר כל הכלי אלא במקום הנקב בלבד הוא מקיים את מה שבתוכו הלא כל שאר הכלי עושה פעולה זו לקיים את מה שבתוכו והאבר שבמקום הנקב הוא מיעוטא דמיעוטא נגד שאר כל הכלי, ואף שבודאי לולא האבר שבמקום הנקב המקיים את מה שבתוכו הוה בטל מיני' תורת כלי דאינו נקרא כלי אם אינו ראוי למלאכתו, אבל כיון שגם שאר כל הכלי עושה פעולה זו שיהי' ראוי למלאכתו מה חזית לילך אחר המיעוט מקום האבר הלא יותר ראוי לילך אחר כל הכלי שהוא רובא דרובא ובטל המיעוט נגד המרובה, משא"כ היכא שמעמיד כל הכלי כמו ביתידות שלולא היתידות ישתכר ויתבטל מציאות כל הכלי בזה סברי רבנן דהכל הולך אחר המעמיד ובאופן זה הוא פלוגתת ר"נ ורבנן בשבת נ"ט בטבעת וחותמה וסולם ושליבותיו, אך ר"מ סובר גם בניקב והטיף לחותו אבר שהכל הולך אחר המעמיד ורבנן פליגי בזה בשבת ד' ט"ו ובשבת ד' נ"ע לא דברו מזה מאומה.
והגה מדברי הגר"א ז"ל שם בסי' ק"כ נראה שהבין גס מדברי הרמ"א שסובר דנקב שנסתם לא הוי דבר המעמיד דהלכה כרבנן נגד ר"ע, אך מהמרדכי הביא שפוסק דגם בכה"ג הולך אחר המעמיד כמ"ש בהדיא הכל הולך אחר כמעמיד וכו' כמו הנקב שנסתם וכו' וכתב הגר"א שם שטעמו משום דלר' אשי בפ"ק דשבת ד' ט"ז ע"ב דאמר לעולם לכלי חרס וכו' סתם מתני' דאלו חוצצין ע"כ כר"מ אתי וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' כלים כר"א אבל לבסוף מסיק די"ל דאף לדברי ר"א אתי מתני' הנ"ל כרבנן, ועיין בראש יוסף שבת ד' ט"ו וט"ז שמצדד ג"כ די"ל דאף לרב אשי אתי' מתני' כרבנן, וכן משמע מכ"ל דמס' כנים משנה ג' גבי ניקב ועשאו בין בבעץ בין בזפת טהור ר"י אומר בבעץ טמא ובזפת טהור וכתבו שם הר"מ והרע"ב דאין הלכה כר"י וכן פסק הרמב"ם פי"ב וכלים (הי"ג) כת"ק וכתבו שם הר"ש והרע"ב דטעמא דר"י דבבעץ טמא משום דהכל הולך אחר המעמיד א"כ לת"ק דהלכה כותי' דבבען טהור לא סברי בזה הכל הולך אחר המעמיד, ויש לפלפל עוד בזה ואין להאריך. ועכ"פ לדינא מחלוקת הפוסקים הוא והגר"א ז"ל נראה שסובר דהל' כרבנן דלא הוי זה דבר המעמיד והבין כן גם מדברי הרמ"א דלא כהמרדכי שפסק כר"מ, גם מדברי החת"ס נראה שהחליט כן כי הביא סברת התוס' בזה לדבר פשוט ולא הביא שום חולק בזה. אך הפר"ח סי' ק"כ ס"ק ט"ז כחב לבסוף ומיהו כלי עץ שניקב והטיף לתוכו אבר לכ"ע צריך טבילה משום דאית בי' תרתי חדא דהוי מעמיד כדאיתא בפ"ק דשבת ועוד שמשתמשים בו דרך האבר עכ"ל, הנה החליט שזה הוי דבר המעמיד והביא מפ"ק דשבת ומהתימה שלא העיר דלסברת התוס' שס במקומו אינו כן אלא לר"מ, ורפ"ח בסק"י חולק על הפר"ח וסובר בניקב וסתמו דלא אזלינן בתר הסתימה דבטל הוא במיעוטו וחידש ע י ד בדעת המרדכי דלא מחלק בין טבילה לשאר ענינים אלא בכל מקום שאמרו דאזלינן בתר המעמיד לא הוי אלא בכה"ג דמשמש קצת בפנים יעיירש, הנה אף שחולק על הפר"ח בדין ניקב ונסתם אבל לא העיר כלום מסברת התוס' הנ"ל אלא מטעמא אחרינא הקיל שם רק בטבילת כלים דנמצא דבשאר ענינים סובר ג"כ כהמרדכי דזה הוי דבר המעמיד כמבואר להמעיין שם בדבריו.
וז"ל המרדכי בסוף פ' בתרא דע"ז ומיהו אם ניקב למטה מרביעית ולא הי' מחזיק עפצי הנקב ונתנו עליו חתיכת מתכות צריך טבילה דקי"ל הכל הולך אחר המעמיד, אבל תפרו בפתיל מתכות אין בכך כלום שאין זה כ"א מחבר חתיכותי', והני דליים המתושקים ברזל א"צ טבילה ואע"ג דהכל הולך אחר המעמיד ה"מ היכא שמשתמש דרך המעמיד כמו הנקב שנסתם שנשתמש דרך העמדה בהן, אבל הני דליים שהמעמיד אין בתוכו א"צ טבילה ור"מ מצריך להם טבילה, עכ"ל. הנה כתב כאן ג' דינים, הדין הא' בניקב ונסתם בחתיכת מתכות קיי"ל בזה הכל הולך אחר המעמיד וכבר הבאתי הביאור בזה כמ"ש הגר"א ז"ל דסובר הלכה כר"מ יען שסובר דלדברי רב אשי שבמסקנא אתיא סתם מתני' דאלו חוצצין כר"מ, אמנם השני דינים שכתב אח"כ שבתפרו בפתיל מתכות כתב בפשיטות שאין בכך כלום ובדליים המחושקים ברזל הביא פלוגתא אם אין צריכים טבילה מטעם שאין המעמיד במקום שמשתמשים בתוכו וצריך לבאר החילוק, וע"כ צ"ל הכונה דמ"ש בכפרו בפתיל מתכות הוא בגוונא שברישא בניקב ונסתם שאין הסתימה מעמיד כלל את עצם כל הכלי אלא במקום הנקב בלבד הוא מחזיק מה שבתוכו דלרבנן אין לזה דין מעמיד אלא דסובר כר"מ ובאופן זה מיירי במה שכתב אח"כ בתופר בפתיל מתכות כמבואר בלשונו שאחר שכתב דין הנוקב ונסתם סיים אבל אם תפרו בפתיל מתכות ומבואר בזה דקאי על מ"ש למעלה באופן שאין המתכות מעמיד כלל את עצם הכלי אלא במקום החיתוך הוא תופרו שלא יתפרד ויזוב מה שבתוכו ושפיר מחלק בזה דברישא שהוא מנוקב והמתכות עומד במקום הנקב נמצא שמתקיים מה שבתוכו ע"י המתכות ובכה"ג פליג ר"מ על רבנן שיש לו דין מעמיד אבל היכא שהוא תופר ומחבר חתיכותי' שלאחר התפירה מתקיים כל מה שבתוך הכלי ע"י דופני הכלי בעצמם והתפירה בעצמה אינה מקיימת מה שבתוכה אלא מחבר החתיכות שיתקיים ע"י דופני הכלי ומנ"ל דגם בכה"ג פליג ר"מ ולכן פשוט בעיניו שאין זה כלום, משא"כ בדין האחרון בדליים המחושקים ברזל שהחשוקים מעמידים את כל הכלי שבלי החשוקים ושכבר ויתבטל מציאות כל הכלי שזה ודאי יש לו דין מעמיד ולכן ביקש בזה טעם אחר בשביל שכל המעמיד הוא מבחוץ ואין ממנו כלל בתוכו במקום שמשתמש ובזה יש פלוגתא, וזה ברור ופשוט בכוונת דברי המרדכי, והארכתי קלת בביאור דברים הפשוטים למען לא יהי' מקום לטעות
ומעתה אבא לנ"ד בהאייזן בעטאן שפעולת החוטי בחל הוא שלא יסדק הצימענט אחר כך שבודחי גם בלא החוטי ברזל לא נתבטל עצם הצימענט אלא שיוכלו חלקיו להתפרד באופן שנעשה סדק וזוחל המים, א"כ ל"מ לדעת הגר"א והחת"ס אף אם יש נקב ומתקיים
מה שבתוכו ע"י המתכות שעומד במקום הנקב ג"כ אין לו דין מעמיד כיון שאינו מעמיד את כל עצם הכלי, אלא אפילו לדעת המרדכי שנמשכין אחריו הפר"ח ורפ"ח שיש לזה דין מעמיד אבל אם תופרו בתפירה של מתכות שיתחברו החתיכות גם המרדכי מודה שאין לזה דין מעמיד כמבואר בדבריו כמו שביארתי לעיל, וא"כ גם באותו הצימענט שאין החוטי ברזל עושין פעולה אלא לחזקו שלא יסדק אח"כ והלא אף כשכבר נסדק ומחברו ע"י חוטי מתכות כותב גם המרדכי שאין בכך כלום ומכ"ש טרם שנסדק שמחזקו שלא יסדק אח"כ שלכ"ע אין לזה דין מעמיד, ולפי דברי הפ"ת דעת המרדכי הוא שאין הולכין אחר המעמיד בפום מקום אלא אם יש ממנו עכ"פ מקצת בתוכו במקום שמשתמש אבל בדברי שאר הראשונים ז"ל מבואר בהדיא דלא סברי טעם זה אלא בטבילת כלים דוקא גם בדברי המרדכי אינו מוכרח כ"כ ודברי הפ"ת בלא"ה צע"ג ולא העתקתי כל דבריו מיראת האריכות ואין נפ"מ כ"כ לנ"ד, וכתבתי מה שמוכרת בדברי המרדכי ושאר פוסקים נמצא לפי"ז שנ"ד עדיף מנדון החת"ס והבי"ש דמיירי בתיבה המוחזקת ע"י חשוקי ברזל שלולא החשוקי ברזל יוכל להיות שישתכר ויתבטל מציאות כל הכלי ודמי להני דליים שבמרדכי וכן כתבו התוס' והרא"ש סוף פ' בתרא דע"ז בכלי ען המחושקים בחשוקי ברזל שזה הוי מעמיד אלא שלענין טבילה כיון שהמעמיד הוא לגמרי מבחוץ לא דמי לכלי סעודה דמדין שמשתמשין מבפנים אבל בשאר מקומות יש לזה דין מעמיד, ולכן הוכרחו החת"ס והב"ש לבקש היתר בשביל שאינו מעמיד אלא בשביל העתיד, ולא קשה ע"ז מסתימת דברי המרדכי והתוס' והרא"ש והטור ושאר פוסקים שכתבו סתם בכלי עץ המחושקיפ בברזל דהוי מעמיד ולא חילקו כלל בין אם הכלי הוא מוכרח אז בשעת מעשה להחשוקי ברזל או אם הוא מוכרח רק בשביל העתיד שלא יתקלקל, כי הב"י אחר שהביא דעת כל הפוסקים בכלי עץ המחושקים ברזל סיים וז"ל. י צורת כלי זה שכתבו הפוסקים היינו שלוקחין כמה דפין של עץ ועושין להם שוליים של עץ ומעמידין הכל ע"י שמקיפין הדפים שבצדדים סביב בחתיכות ברזל אחת למטה סביב לשוליים ואחת סמוך לפה ואחת באמצע עכ"ל, נמצא לפי דברי הב"י דמיירי כל הפוסקים באותן הכלי ען שהי' תחלת עשייתם רק ע"י פקפוקו ברזל שלולא הסריקו ברזל לא הי' כלל מציאות להתחלת קיומם, וכן משמע קצת לשון המרדכי שכתב והני דליים דנראה שסו בב על הני דליים הידועים בעשייתן שהברזל הוא המעמיד, ויש ראיה מזה לדברי החת"ס והב"ש, שבאמת צריך להבין למה טרח הב"י לכתוב צורת הכלי האיך נעשה וכי אומנות הוא מלמד אותנו, אלא בודאי שנפ"מ בזה לדינא שאך בכלי הנעשה בצורה זו שהנחל מעמידו מתחלה יש לו דין מעמיד, אבל בכלי שנעשה ונגמר ועומדת במעמדה בלי חשוקי ברזל וא"צ לחשוקי הברזל אלא בשביל העתיד שלא יתקלקל אין לזה דין מעמיד כסברת החת"ס והב"ש, אבל לא הוצרכו גם לסברא זו אלא בנדון דידהו דמיירי בכלי עץ שלעתיד יוכל להשתבר ולהתבטל מציאות כל הכלי, משא"כ בנ"ד אם עושין צימענט חזק שאין דרכו להתבטל לגמרי אף באורך הזמן ואין החשש אלא בשביל שלא יסדק, זה ודאי עדיף מנידון החת"ס והב"ש כאשר ביארתי למעלה.
(קצת יש לי הרהורי דברים עוד שהרי פלוגתת התנאים שבש"ס אם הולכין אחר המעמיד או אחר עצם הכלי, בכ"מ שמוזכר פלוגתא זו בש"ס מיירי רק שהמעמיד הוא ודאי, כמו בפ"ק דשבת בניקב והטיף לתוכו אבר שאנו רואין בודאי שא"א להכלי להחזיק כלל ע"י הנקב בלא האבר, ומכש"כ בשבת ד' נ"ט ע"ב בטבעת וחותמה וסולם ושליבותיו שהמעמיד הוא ודאי, וכן במה שדיברו הראשונים ז"ל בכלי עץ הנעשים בחשוקי ברזל שפי' הב"י שתחלת עשייתם הוא כן באופן שאנו יודעים בודאי שהברזל הוא מעמיד ואין לו מציאות באופן אחר, ובזה הוא דפליגי אם הולכין אחריו או לא, אבל בהצימענט החזק שאנו רואים הרבה פעמים שמתקיים זמן ארוך בלי שום סדק ואינו אלא כשש מספק שלפעמים הוא נסדק מנ"ל דפליגי גם בכה"ג לומר שהולכין אף אחר ספק מעמיד נגד עצם הכלי הלא אין ספק מוציא מידי ודאי דכיון דאיכא תנאי דאף ודאי מעמיד אין הולכין אחריו שאינו דוחה עצם הכלי שהוא עיקר אלא דבזה מצינו פלוגתא אבל בספק שלא מצינו זה בש"ס ובראשונים מנ"ל לחדש דפליגי גם בכה"ג, וכבר כתב הח"צ ז"ל (סי' קל"ד) שזה כלל גדול ועיקר מיסודי התלמוד דלמעט בפלוגתא עדיף. גם אולי כיון שהיא פלוגתת הפוסקים אם הולכין אחר המעמיד אף בודאי מעמיד ועי' פ"ת בזה אלא שאנו מחמירין מספק א"כ היכא שהמעמיד בעצמו ג"כ אינו אלא ספק י"ל דהוי ס"ס. אבל יען שזה הוא הערות חדשות שלא נתבאר כלל בפוסקים צ"ע אם לצרף זה לדינא, אך מה שכתבתי למעלה הוא לפטנ"ד הערות נכונות.
עוד יש לנו היתר בזה שאם החוטי ברזל נטשו מתחלה לשמש עם הקרקע בזה מתיר גם הד"ת שם סי' מ"ד אף בעומד על הטסין של מתכות, אמנם רחוק המציאות
שיהי' חוטים כאלה שנעשים מתחלה בבתי חרושת ע"ש כך כי גם אם ילך לבתי חרושת יתנו לו רק ממה שמוכן לפניהם, אלא שיש צד היתר באם לוקח עכ 'ט חדשים שיודע בטח שלא נשתמשו בהם מעולם ולא ירדה עליהם תורת טומאה בזה דעת הנוב"י שם סי' קל"ז דכשנעשה מתחלה לצורך מה שירצה יעשה בו הוי בנעשה לקרקע, אבל על סברא זו פליג הד"ת ומש"ה אוסר בטחון של מתכות, ויש מקשים על כד"ח מן המשנה דפי"א דכלים ומדברי הרמב"ם בזה, אבל באמת לק"מ וישבתי דבריו ז"ל בטוטו"ד ולא ראיתי פה להאריך בזה שאינו נפק"מ לנ"ד, וזה ודאי שאין לעשות מקוה שכתב עלי' מרן הד"ת זלה"ה שהיא פסולה, אבל בנ"ד נראה שהוא פשר גם לדעת הד"א ז"ל, ראשית לא החמיר הד"ת אלא בעומד על הטסין של מתכות, אבל היכא שעומד על הנסרים ואין הפסול אלא בשביל היתידות שנקבעו שם להחזיקם על העתיד בזה לא פליג הד"ת על הנוב"י שמתיר, וכן הוא גם בזה שעומד טל הצימענט ואין החשש אלא בשביל החוטי ברזל שנתונים בתוכו להחזיקו על העתיד ודמי ליסודות שהוא גולמי כלים ואין בו תועלת אלא בשביל העתיד. שנית נראה שזה עדיף כיתידות כיון שנבנה בתוך הצימענט דרך בנין וכ' שם גם בד"ח באותה תשובה דמה שהוא דרך בנין ממש כמו כינוס אבנים שכתב הרשב"א בתשו' (ח"א סימן ת"ת) לכולי עלמא הוי כקרקע ובשר, אלא שבהטסין סובר הדברי חייס שאין זה בנין אלא שנקבעו בבנין והנה גס בהלימענט גוהא פי' מתחלה איזה מפקפקים שהוא כלישיכול לעמוד בפני עצמו ואף שלא נעשה הכלי אלא בשעת קביעתו בקרקע מ"מ לדעת הנוב"י (מהד"ת יו"ד סימן קמ"ב) אסור לטבול בתוך כלי אף בקבעו ולבסוף חקהו, ובת' מהרש"ם (ח"א סי' קמ"ה) החמיר, אבל כבר ביאר בשו"ת עמק שאלה יו"ד סי' מ"ז שאין בזה שום חשש שהוא עדיף מכלי שקבעו ולבסוף חקקו שאינו כלי כלל אלא בנין ממש כמו כינוס אבנים יעי"ש שהאריך, גם הד"א בה' מקואות (ס"ק ל"ו) האריך טובא בראיות שבבנין ממש אין שום חשש, והב"ש בתשו' חיו"ד ח"ב סי' ס"ד כתב על הך עובדא שבחת"ס יו"ד סימן רי"ז שעשו התיבה ע"י קביעת נסרים בקרקע באופן שהקביעות והחקיקה באים כאחת שזה עדיף תקבעו ולבסוף חקקו כיון דהוי דרך בנין ממש ופליג על החת"ם שהתיר בזה מטעם דדמי לקבעו ולבסוף חקקו. ובאמת כי עיקר החילוק בין אם הוא דרך בנין הוא גם בנוב"י עצמו שם בסי' קמ"ב שכתב לחלק דבאבן אחת אף שקבעו ולבסוף חקקו אסור לטבול בו נדה וזבה דאורייתא ובכינוס אבנים הרבה דהוי בנין כשר לטבול בתוכו אפילו נדה וזבה דאורייתא, והפה שאסר בקבעו ולבסוף חקקו מתיר היכא דהוי בנין ממש. ובטחון של מתכות שנקבעו שם על הקרקע דעת הדברי חיים דלא הוי כמו בנין ממש אלא כמו כלי שנקבע בקרקע. אמנם בצימענט הנבנה בקרקע נראה ודאי דדמי ממש לכינוס אבנים דהוי בנין ממש וכשר לכ"ע. וכן נתפשט ההיתר בכל העולם שעושין מקו' מצימענט ולית מאן דחש. וא"כ נראה דגם החוטי ברזל שבתוך הצימענט ונבנה עמו ביחד דהוי בנין ממש וכשר לכ"ע.
ועכ"פ בצירוף כל הנ"ל שאין לו דין מעמיד מטעמים שביארתי, וגם אינו אלא בשביל העתיד, גם המה חדשים שלא נשתמשו בהם והוו גולמי כלים, וגם נבנו בתוכו דרך בנין, נראה ודאי דכשר לכו"ע לטבול בתוכו אעפי"כ למעשה כשעשותי המקו' פה לא עשיתי בחוטי ברזל, ראשית כבר אמור רבנן שצריך ליזהר במקו' אף ממה שמותר עפ"י דין, ועי' מהר"ם שיק חיו"ד סי' קצ"ז שכתב בענין הצינורות להמקו' דאף שאם עושין צינור של עץ לבסוף כשר לכ"ע, מ"מ המחמיר תבא עליו ברכה לעשות עוד תקנה שיהי' מחובר לקרקע, וכן הי' דרך הגדולים במקואות שברחו אף מצ"ט שערי היתר, ובפרט אני מפחד מדבר חדש שלא הי' בימי הגדולים בדורות שלפנינו כי דעתינו קצרה עד מאד. שנית אני מפחד קצת כי ההיתר שכתבתי באייזן בעטאן הוא על הנעשה באופן שנותנין קצת חוטי ברזל שקורין דראהט באיזה מקומות בהצימענט וזה סגי להדקו, אבל שמעתי שיש עוד אופנים אחרים בעשיית האייזן בעטאן מינים ממינים שונים, גס משתנה אופן עשייתו מזמן לזמן כדרך כל הדברים הנעשים בבתי חרושת שעשויין להשתנות, ואם יתפשט ההיתר של אייזן בעטאן שוב יתירו הכל בכל אופן ואופן, כי העולם אינם יודעים לחלק, שכפי הנראה בשביל זה אסר הד"א (שו"ת ח"א א"ח סי' כ"ג כ"ד) המאשין מצות ולא אמר שום טעם, שכן כתב במאשין ציצית (ח"ב או"ח סי' א' ב') שגם מטעם זה ראוי לפוסלם בשביל שאוכלי המאשין לשכנים בכל יום ומי יודע למחר מה יהי' בזה, וכעין זה כתב השד"ח (מע' חמן ומצה סי' י' אות ג') שכל ההיתרים הנאמרים בתנאים התנאים נתבטלים וההיתרים נשארים, וכן אנו רואין במאשין מצות שיש עכשיו מאשינען שבודאי אסורים, והגדולים שהתירו אז מתחילה את המאשין מצות לא חשבו כלל על המאשינען האלו כאשר אנו רואים בטעמי הכית רי ם שכתבו והמאשינען של עכשיו אז לא היו ולא נבראו, ואף על פי כן רבים סומכים על ההיתרים שכתבו אז, הגם שיש לחלק בין הנושאים ולא דמי כל כך לנ"ד, אבל אולי יש לחוש קצת גם בכאלה, ומכל מקום היכא דלא אפשר או
במקום שאין השגחה כראוי ויש לחוש שפתאום יסדק ויהי' זוחלין ולא ירגישו בזה מחסרון השגחה וזה גרע, אז שפיר אפשר לסמוך לעשות האייזן בעטאן ע"ד שכתבתי שמדינא נלפענ"ד שכשר לכ"ע.
מה שהביא מהקונטרס הנקרא רשמי שאלה שהרעיש עולמות שלא יעשו מקוה מאייזן בעטאן מחמת שהברזל הוא מעמיד וכתב שקיבל תשו' מהרבה גדולי הדור הנרשמים שם וכולם פה אחד שח"ו לעשות כזאת בישראל, הנה לא ראיתי הקונטרס הנ"ל מעולם ואיני יודע מה זה ועל מה זה, ומה שהביא ממנו הטעם בשביל שהוא מעמיד כבר כתבתי בזה הנלפענ"ד בעזהשי"ת דברים ברורים.
מ"ש שראה בשמי לפתוח הנקב כשפפה"נ לבור השקה ואח"כ בשעת הטבילה רק להניח פתוח כחוט השערה כדי להנצל מחשש נתן סאה ונטל סאה, זה טעות כי לא אמרתי ולא כתבתי כן מעולם, וכפי הנראה איזה טועה החליף את הדברים, כי אמרתי לעשות כמ"ש בד"ח חו"מ סי' ל"ז לעשות שני בורות, לא' יהי' פתוח נקב ההשקה תמיד בשעת הטבילה, ויען שעי"ז נעשה נסונט"ס לזה יחברו לבור השני על רגע ויכשירו בזה, ואף שלדעת סרבה פוסקים אסור אם נפסק החיבור אח"ע, לזה מועיל מה שיש בו השקה לבור השני, כי יען שאינו שאובין ממש אלא נתן סאה ונטל סאה לזה מועיל החיבור אף שנפסק אח"כ, כן הוא כוונת דבריו להמעיין שם, ויש לפלפל בזה הרבה לבאר דבריו ז"ל, ובזה אמרתי לעשות כדבריו ז"ל, אבל מה שהחליף משמי השקה כחוט השערה להד"ם
ולא הבנתי מ"ש עוד בציור הבורות, אבל זה ודאי שצריך להיות אוצר של מים מלבד בורות ההשקה שלא ישתמש כלל בהשקה אלא לאסוף שם המים בעת הגשמים שיהיו מוכנים ועומדין להחליף את מימי הבורות בכל עת הצורך וזה תקנה גדולה מכמה טעמים. ונגד החשש של נ"ס ונפ"מ אמרתי עוד עצה נכונה לעשות בור ההשקה גדול ויהי' תחת מקום ההשקה טבלא מפסקת באמצע הבור ומנוקבת כשפפה"נ שכשמתערבין מי המקו' עם מי הבור ע"י הטבילות אינו מתערב כ"כ עם המים שתחת הטבלא אלא מגביהין המים למעלה ששמה בריוח וצריך שיהי' תחת הטבלא שיעור מ' סאה שאז אף שהמים שעל הטבלא נעשו נתן סאה ונטל סאה מ"מ נכשרים ע"י המים שתחת הטבלא בנקב כשפפה"נ, וצריך שיניח שם הטבלא באופן שיהי' אפשרות ליקחם משם בכל עת הצורך להחליף המים ולנקותו ולבדקו אם אינו וחל ח"ו וזו עצה נכונה.
ובזה הנני ידידו דושת"ה מברכו בכל עניניו
הק' יואל טייטלבוים