שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן עב
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן עב ~
ב"ה אל כבוד ידידי היקר הרבני המו"מ בתורה ויראה בכי"ה אברהם חיים שו"ב נ"י
מכתבו הגיעני נכון זה עביר ונתאחרתי בתשובתי עד הנה, אמנם מה אעשה כי מחמת מורדות שונות נשארים לפעמים מכתביה איזה זמן חלא אוכל ליקח אותם להשיב עליהם, ובי"כ ובי"כ אתרמי מילחא שלא הייתי בביתי איזה זמן וגרס סיבת ע'כובא, גם כעת אני מוטרד ואשיב בקילור נמת
ע"ד המקוה, הנה לא הבנתי היטב ממסאבו אופן עשיית המקוה הלזו אם הקרשים הם מדובקים היטב להקרקע או אם דש חלל הרבה להתקבץ שם המים, גם אופן עשיית הגומא לא הבנתי, וכפי אשר אני שופט הענין מבחוץ הוא בוודאי דבר רחוק לסמוך בלי ראות העין שבוודאי נתקבץ כל המים לתוך הגומא, דהלא אופן הכשר מקוה מבואר בת"ה סימן רנ"ח והובא ברמ"א סעיף מ' שצריך לפקוק נקבי הנביעה, וביארו הפוסקים דאל"ה במוצ יוכל להתקבץ ג' לוגין שאובין באיזה גומא או בצירוף הלחלוחית מקרקעית המקוה, ובמקומות שאין נוהגין לפקוק נקבי הנביעה עכ"פ משגיחין על כל הנקבים שיש בהם לחלוחית מים שישתנו מראיהן ע"י החלב, אבל אם א"א להשגיח על קרקע המקוה, אף אילו נתקבץ המים המונחים שם להגומא שעשו בצידו, מ"מ מדרך המים שמתהווים על ידם כמה גומות בקרקע ומהגומות בוודאי לא היה באפשרי שילכו המים משם בעצמם, ומי יודע כמה יוכל להשאר בשם. ובש"ך סימן ר"א ס"ק נ"ז כתב וז"ל . אם לא שהוציאו כל המים ויגנבו המקוה בסדינים או בחול יעיי"ש הרי שהזכיר מלבד הוצאת כל המים גם הניגוב בסדינים או בחול, והוא מטעם הנ"ל שכשנשאר הלתלוחית בלבד בקל יוכל להשאר ג' לוגין וזה הניגוב ודאי לא היה בהחלל שתחת הקרשים
ויותר היה מקום להתיר ע"י איזה תחבולה להכניס הרבה כלים עם חלב תחת הקרשים ולפזרם שם באופן שיראו המים היוצאים משם מראה חלב ממש, ויש פוסקים דבלח בלח יש בילה לעולם וא"א לומר ביה דנשאר במקום אחד יותר מבחבירו דטבע הלח שמבלבל כולו בשוה ונתערב יפה יפה, ולפי"ז לכאורה יש לסמוך אם רואין המים היוצאין משם מראה חלב לומר דבוודאי נתהפכו כל המים שתחת הקרשים מראה חלב כיון דבלח בלח נבלל בשוה, וע"ז סמך בשו"ת תשורת ש"י סימן תרי"ט לענין המים שתחת השליבות יעיי"ש.
אמנם נראה דאעפ"כ לא דמי למים שתחת השליבות, כי אינו דומה חלל המחזיק מים בשוה דאפשר לומר דהמים מתבלבלין בשוה, משא"כ בהמקוה שאצליכם כפי אשר הבנתי הציור ממכתבו דתחת הקרשים יוכל להיות שבאיזה מקומות בקרקעית המקוה הלכו משם המים ונתנגב ואך בהגומות נשאר מים, וא"כ כשהחלב מגיע להמקום שאין שם מים, כשיהי' שם בודאי אינו מתבלבל היטב, ואף אם יזוב משם חלב להגומות אבל בוודאי אין לומר בזה שבוודאי יזוב בשוה לכל הגומות. והכ"מ בפ"ו מהל' מקוואות ה"י וכן הבית מאיר בסימן ר"א
העיף כ"ו מחלקין בין אם שפך המים לתוך המקוה ובין נשבר חביות בשם, דאך דרך שפיכה מתערבין לא בנשבר שם וא"כ י"ל גם כאן במה שמזובין החלב תחת הקרשים אין זה דרך שפיכה מלמעלה למטה אלא ע"י זיבה תחת הקרשים ביושר, ומנ"ל דמתערב יותר מנשבר, ובפרט אם הקרשים סמוכים (מדובקים היטב) להקרקע שא"א שיזובו כל כך.
ובאמת גם בעיקר הדבר מה שכתבו הפוסקים לסמוך על הא דנכלל בשוה, קשה לי טובא, דהלא זה הוא מחלוקת ר' יהושע וחכמים בפ"ג דמקוואות משנה א' במקוה שאין בה ארבעים סאה ונפל לתוכה ג' לוגין שאובים וחסר אפילו קורטוב, דר"י מכשיר לפי שבככר אפילו קורטוב א"א שלא יחסר משהו גם מהשלשה לוגין כיון דנכלל בשוה, וחכ"א לעולם הוא בפיסול עד שיצא ממנו מילואו ועוד, ומשמע שם בכל המפרשים הטעם דלחכמים אין סומכין ע"ז ונבלל היטב בכל טיפה וטיפה, ומה שלא חששו גם כשיצא ממנו מילואו ועוד שמא עדיין נשארו כל הג' לוגין במקומם ולא יצא אפילו משהו מהג' לוגין, כבר הרגיש בזה התוי"ט שם ותירץ דכולי האי לא חששו ושיערו דכשיצא ממנו מילואו ועוד אי אפשר שלא יצא עמם עכ"פ משהו מהג' לוגין יעיי"ש, וכל הפוסקים פוסקין בזה כחכמים וכן הוא בשו"ע סימן ר"א העיף כ"א וכ"ב דצריך מילואו ועוד, אלמא דלא אמרינן ונבלל בשוה וכן כתב בהדיא הראב"ד ז"ל במשנה ג' בבור שהוא מלא שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאת שצריך להיות עד שיתחשב דמשערינן במחצה על מחלה לפי שהמים היורדים לבור באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים, והובא זה גם בש"ך סימן ר"א ס"ק נ"ו, ואם נימא ונבלל למה היורדים באחרונה קרובים לצאת יותר חלא נבלל בשוה.
ובשו"ת תשורת ש"י שם הביא ראיה ממה דאמרינן בשו"ע סעיף כ"ב דלכשר במילואו ועוד בשביל שהמים הבאים עליו דוחין את המים שבתוכו, הרי ונבלל הכל דאל"כ איך דוחין יעיי"ש ודבריו תמוהין מאד בזה לפענ"ד, דאדרבה משם ראיה דאינו נבלל, דאל"כ לא היה צריך אף מילואו ועוד כדעת ר' יהושע דמכשיר אפילו בחסר קורטוב. ומה דסמכינן במילואו ועוד שדוחין את סמים שיצא עכ"פ משהו מהג' לוגין, כבר כתבתי התירוץ בזה בשם התוי"ט. גם מלשון השו"ע בעצמו שהביא ראיה לדבריו ממה שכתב שהמים הבאים עליו דוחין את המים שבתוכו, משם גופא משמע לכאורה היפך דבריו, דאם נימא ונבלל בשוה למה אמרינן דדוחין לגמרי את המים שבתוכו הלא אינו יוצא כי אם בשוה ולא נדחה המים שבתוכו יותר מהמים הבאים עליו. ולפענ"ד היא כשגגה היוצאה מלפני השליט.
והר"ן ז"ל בסוגיא דטיפת חלב (תולין דף ק"ח ע"א) הביא בשם הרמב"ן ז"ל דפלוגתת ר"י וחכמים הוא אם גם בלח בלח חתיכה עצמה נעשית נבילה, אבל לא נראה כן דעת כל המפרשים במקומו במקוואות גם צפי דברי הר"ן והרמב"ן ז"ל יש לדון טובא אם לא נצטרך לומר גם לדידהו דתלוי ג"כ בפלוגתא דיש בילה לכי האופן אשר ביאר התוי"ט ז"ל וא"א לי להאריך כעת (* וכן הוא להלכה, דהלא איפסקא הלכתא בשו"ע (יו"ד סימן צ"ב סעיף ד') דלא אמרינן חענ"נ בלח בלח, ובזה איפסק הלכתא כחכמים, וע"כ דאינו מטעם חענ"נ אלא כדעת המפרשים דשמא לא יצא כלום מהג' לוגין הפסולין. ומה שכתב שם הר"ן ז"ל שדין המקוה חלוק הוא משאר איסורין שהרי ג' לוגין של איסור שנפל עליהם ששים של היתר מבטלין אותן ואילו ג' לוגין שנפלו בתחלה למקוה אפילו כל מימות שברון אין מבטלין איכן אלמא ג' לוגין שקודמין לארבעים סאה מחזירין כל המים לפיסולן ולפיכך אמרו לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו מילואו ועוד עכ"ל, אין להוכיח מזה דלחכמים אף אם חסר קורטוב מהג' לוגין מכל מקום לא נכשרין המים כיון שנתהפכו כבר לפסולין על ידי הג' לוגין שקדמו, דאם כן אף כשיצא מילואו ועוד בע"כ דנשאר גם כן מהמים הראשונים, דאף אם נימא ונבלל בשוה מכל מקום לא יצא אלא לפי חשבון, ואם נתהפך כולו לאיסור אף אחר שנחסר מהג' לוגין אם כן אין נפק"מ בין מילואו ועוד או לאו, אלא נראה כוונת הר"ן ז"ל
*) דנתערב מעט כיון דסגי אף בתערובת סיכה אחת אבל לא דנכלל בשוה.
כללו של דבר, ענין זה דיש בילה צריך ביאור רחב ולעיין בכמה מקומות בש"ס ופוסקים ואין הפנאי מסכים כעת להאריך ובלא"ה בנ"ד במקוה שאצליכם כבר כתבתי דקשה לסמוך ע"ז דנכלל בשוה אף אם נימא בשאר מקום דיש בילה ויש עצה להכשיר מקוה כזו, שבכל הנקבים המוכרחים להיות בהקרשים יעשו בכל נקב ונקב שפה של ען לפיו סבוב משפתי הנקב עד הקרקע ממש שיהיה העץ תחוב בהקרקע, וממילא לא יהיה שום חיבור להמים שתחת הקרשים עפ המים שבתוך התיבה, כי במקומות הנקבים ממש אשר שם החיבור שם אפשר להוציא המים, גם להכשיר על ידי חלב וכדומה, כי הוא נראה לעין, ושאר המים שמהנקבים והלאה לא יוכלו לפסול המקוה כלל כיון שאינם מחוברים מאומה שנפסק חיבורם על ידי הפסק העצום שסביב שפתי הנקבים אמנם גם זה קבה לעשות אחר שכבר נגמר כל המקוה ונקבע התיבה בארץ כתבתי לך הערה בקצת דרכים להתלמד, אמנם למעשה כבר כתבתי שלא הבנתי היטב ממשכבו אופן עשיית המקוה, על כן ממילא אי אפשר לי להחליט שום דבר, כי בשינוי כל דהוא בהמעשה יוכל להשתנות הדין מעיקרו ומהתימא, הלא הישוב אשר אתה בשם בוודאי הוא שייך תחת דגל איזה רב מרא דאתרא ועניני המקוה וההכשר אינם נעשים בשום מקום כי אם על ידי המרא דאתרא, ולמה אינך הולך אליו להורות לך כדת מה לעשוק, ומהתימא שילא מת"י דבר שאינו מתוקן לגמרי, ולמה אינך מעוררו על הדבר כי מוטל עליך לחשוב בתקנת בני הישוב ועיין מ"ש הר"ש בפ"ג דמקוואות שהביא התוספתא שתי בריכות של ארבעים סאה שנפלו ג' לוגין לעליונה ונפסקו ובאו לתחתונה כשירה שאני אומר שלמו ארבעים סאה עד שלא ירדו ג' לוגין, ופי' הר"ש ז"ל כלומר כשנפלו שלשה לוגין לעליונה וירוו מיד לתחתונה לא אמרינן דאותן השלשה לוגין עצמן השאובין הן נינהו דירדו לתחתונה דאי אפשר שלא יתערבו מעט במי הבריכה העליונה ונמצא שהשלימו מ' סאה של התחתונה קודם שבא לתוכה הג' לוגין השאובים יעיי"ש. הרי דלא סמך לומר אלא
ועל דבר השאלה השניה אם להעמיד התבשילין בהבראם רעד, בזה יפה כתבת דכיון שאין העכו"ם יודע כלל מהתבשילין ואינו רואה אותם יש להתיר גם לדעת הטו"ז (סימן רנ"ג ס"ק י"ח), דעיקר טעמו של הטו"ז אינו אלא דקריש שמא מכוין גם עבור התבשילין כמו דחיישינן לזה גס בבישולי עכו"ם (טיו"ד סימן קי"ג), וא"כ משמע בהדיא מדבריו דאילו היה ברור שאין העכו"ם מכוין להתבשילין היה מתיר גם הוא, וא"כ כשאינו רואה כלל ואינו יודע אי אפשר לומר דהוא מכוין גם מה שהחמירו האחרונים בהענגלישע קמכון נראה דלא שייך בהא, דמה שכתבו דבמקום דהדרך לבשל שם בימות החול לא שייך היתר התה"ד והמגרא (שם ס"ק מ"א) כיון דבוודאי יכוין העכו"ם גם בשביל התבשיל, זה ודאי לח שייך כאן דאין העכו"ם רואה ואי אפשר ל1מר ביה דקמכוין כנ"ל ומה שכתב בשו"ת טוטו"ד מהדו"ק סימן קע"ה ומחזי כעובדא דחול, גם בזה יש לומר דבבראט-רער אין הדרך לבשל כלל בימי החול ולא מחזי כעובדא דחול, ואף דהדרך ליצלות שם יהפשטיד"א שקורין בל"א קיגעל הוא כצלי עיין בסימן רנ"ד, מ"מ כפי כנראה הוא בשינוי מימי החול והעיקר נראה פי לא חששו למחזי כעובדא דחול אלא כיון שהקדירות נראין ומעלין רתיחה והאח מבערת תחתם, אבל לא בזה שאינו ציפר ונרגש כלל גס במג"א סימן רנ"ג פ"ק ל"ר משמע דאינו אסור אצא היכא דאוושי מילתא יעיין שם. ומה שכתב לחוש משום מראית עין דמחזי כמבשל בשבת, בזה אסור אפילו בחדרי חדרים במקום שאין נראה. מ"מ ע"כ צריך לומר עיקר החילוק דלא חששו בתנור בית החורף שיחשדוהו שעשה בעצמו, אף דגם שם אפשר שתפסל באופן האסור מה"ת, ולא חששו אלא בתנור העשוי לבשל בחול כיון דאין בו שינוי מימות התול אית ביה חשדא טפי, לא בתנור שבימות החול אין הדרך לבשל בו, וטעם זה יש לומר גם בבראט-רער. ומה שכתבו לחוש שהמבשלח לא תרגיש שום הבדל בזה מימות התול ותבוא להוסיף מטעמים או ירק כדרכה וזה הוא חיוב חטאת, גם זה קיל בבראט-רער שאין זה דרך בישולו כמו בימות החול גס אפשר לצדד בזה ננל ידי שיסגור הבראט-רער במפתח ויחזיק המפתח בידו צח ביד ב"ב, ואתה אינך רגיל לתקן התבשילי(, י"ל דהוא כמו בסימן ער"ה גבי חשש הטיה בנר דבאדם השיב שאין דרכו להטות לא חיישינן, וממנו נוכל ללמוד לכל דבר שאין דרך שאדם לעשותו, ואם באנו לחוש שילך הוא לפתוח על אופן שב"ב יעשו התיקון, בזה יש לצדד דהוי כשנים ואין לחוש כל כך, עיין מג"א סימן ער"ה ס"ק ה' מה שכתב בענין רכיבה על גבי בהמה יע"ש ודו"ק
ואף דיש לפקפק עוד בכל זה, מ'מ העיקר נראה כיון דבאמת מדינא דגמרא (שבת דף י"ח ע"ב) מותר להשהות קדרה חייתא אף על גבי התנור שמבשלין ולא חששו לכל אלו החששות אף והאח מבערת תחתיו והקדרה מתחלת להתבשל ולא תשבו אלא היכא דאיכא למיגזר שמא יחתה, וכן הוא בשו"ע וכל הפוסקים, אם כן ע"כ אין החשש בכאן אלא בשביל שהעכו"ם מסיק מחדש ובזה קרובים יותר כל הגזירות הנזכרים כיו( שנראה עשיית העכו"ם מחדש, אמנם בבראצררער המסוגר שאינו נראה כלל והוא בשינוי טובא נראה דאין לחוש לכל זה
והעיקר נראה כי בקעה מצאו וגדרו בה גדר שחששו נפתה מבשולות שיוכל לצמוח מזה בין המון עם
כמבואר בשו"ת בית שלמה ח"א סימן נ"ה ובשו"ע מהדו"ג ח"ג סימן ג', וזהו אמת ויציב כי לפני המון עם אי אפשר להקל כלל בענינים כאלו כי זה דרכם לדמות מילתא למילתא וללמוד קולא על גבי קולא וענינים כאלו המה כהררים התלויים בשערה ובקל יבואו לידי חיוב חטאת ולכן החמירו הגדולים טובא בענין זה ובפרט בדור פרוץ כזה, אעפי"כ נראה בהבראט-רער דקיל טובא ואינו דומה כלל להענגלישע קעכין וכל החששות הנזכרים באחרונים כאשר כתבתי בפרוטרוט, תוכל להקל בעצמך כיון שמניעת החמין בשב"ק הוא ביטול עונג שב"ק טובא וגם זה אסור, אבל לפני המון העם תראה שלא יתוודע הדבר, יעיין מג"א ס"ק ל"ח דבמקום שאין בעלי תורה אין להקל כלל וגם תראה שיהיה נעשה בכל התנאים הנזכרים, היינו שהמאכל יהיה מונח עוד מע"ש. וגם יהיה נתבשל כשיעור עוד קודם שב"ק שלא יהיה החשש דשמא יחתה, דעל קידרא חייתא אי אפשר לסמוך דצריך לכוון בזה בכניסת השבת וזה אי אפשר כמובן וגם בשב"ק לא תניח התבשיל בשם אפילו על ידי עכו"ם וגם יהיה מוסגר והמפתח תחת ידך ובזה כובל להקל לעצמך ולקיים המצוה לענג את השב"ק, ובאופן שלא ידעו המון העם כנ"ל
וזה אין צריך לפנים דבשעה שאין צריך להסיק באמת בשביל הקור איסור גמור לצוות להעכו"ם להסיק בשביל התבשיל כמבואר בכל הפוסקים, דצריך לזה אזהרה יתירה שלפעמים יניח התבשיל בעשב"ק בהבראט- רעד ואח"כ בשב'ק לא יהיה הקור כל כך באופן הנצרך להסיק עבור הצינה ואף על פי כן יוכל להיות שאחד מבני ביתו אף בלי דעתו יצוה להעכו"ם להסיק כהרגלו בשאר שבתות ויהיה דעתו עבור התבשיל וזהו חילול שב"ק גמור, וצריך לעמוד בדבר זה והחכם עיניו בראשו
והנני ידידו דושת"ה באה"ר
הק' יואל טייטלבוים
*) רבינו התחיל כנראה לבאר הענין שכתב ,,גם לפי דברי הר"ן . . .מ, יפסק באמצע הכתיבה והצגנו הדברים במו שהם אולי ישמשו פתח למעיינים להבין דבר מתוך דבר ולהגיע להשלמת הענין מדעתם בהבנת סוף דבר מראשיתו