שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן עא
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן עא ~
ב"ה, ג' ויקרא תשי"ב
שלו' וכמ"כ אל כבוד ידידי הה"ג חו"ב החסיד המפואר ותיק מלא עתיק דו"ש בש"ת מוה"ר חנני' יו"ט דייטש שליט"א אב"ד העלמעץ כעת בקלייולאנד יצ"ו.
אחדשת"ה באה"ר, הגיעני שני מכאביו וכו', מ"ש שאפשר כעת לעשות מקרח טבעי, רק שחושש לדעת הראב"ד (בעה"נ שער המים) שאין לעשות מקוה מקרח אף שנפשר אח"כ, והביא על זה דב רי החיבור לטהרה (כצל ב' סעיף מ"ה) מה שהקשה טל החתם סיפר (חיו"ד סימן ר') שם מיירי שהביא את הקרח בידיו להמקיה אבל אם בא להמקוה על ידי המשכה גם לא על ידי כלים שאינם נקובים עדיף יותר, ועיין בשו"ת מהר"י אסאד סימן רי"ג שבאופן זה כשר
לכולי עלמא אך אולי לא נחית שם לדעת הראב"ד ויש לפלפל בזה הרבה. אמנם באמת דעת הראב"ד בזה היא דעת יחידאה ורוב הראשונים ז"ל לא סברי כוותי' והתירו כמה גדולים לעשות מקוה בכה"ג באופן שכתב התת"ס סי' ר' וסי' רי"ג ובאופן שכתב מהרי"א הנ"ל, ולפי דבריו שחש לדעת הראב"ד בהבאת קרח הטבעי ק"ו שהי' לו לחוש שלא להניח שם את הקרח מהמאשין כי חששא דהראב"ד שבקרא הטבעי היא גם במאשין אויז ואך שבראשון אייז יש גם טעמים אחרים שפסול אף לדעת שארי הראשונים ז"ל, וא"כ בודאי אם א"א במי גשמים צריד להביא עכ"פ את הקרח הטבעי במקום המאשין אויז בהאופנים שכתבו החת"ס ומהרי"א הנ"ל והוא כשר עכ"פ לרוב דעות הראשונים ז"ל וכו' ואפשר לעשות שני הבורות במי גשמים וזה עדיף יותר כי אם יהיו שם שני בורות כשרים יהיה הבור הא' פתוח להמקוה כל שעת הטבילה שלא יפסק ההשקה והבור השני יהיה פתוח לרגע לעשות השקה ואח"כ לסותמו שלא יהיה אותו הבור עכ"פ נסונ"ס ע"ד שכתב בד"ח חו"מ (ח"א סימן ל"ז).
ומ"ש שיש סתירה בד"ח ממה שפוסל בפסקיו (סעיף כ' ועיין גם בחידושיו פ"ת מ"א) היכא שנפסק ההשקה, אין זה סתירה, דשם מיירי שאין שם השקה אחרת אלא אותה ההשקה שנפסק אח"כ, ובחו"מ מיירי שהוכשרה המקוה בבור האחר אלא שנשאר החשש של נסונ"ס, ובזה כתב לצרף את הבור השני אף שבבור השני נפסק ההשקה אח"כ, אמנם מצד אחר יש סתירה בד"ח בזה, ולבאר הדבר סובל אריכות שלא אוכל כעת ואין נ"מ כי בכל המקומות שא"א לעשות מעיינות וצריכין לעשות מי גשמים נעשין המקואות באופן הנ"ל, והבור השני הוא עכ"פ קלת תיקון יותר, הן אמת כי עלה בדעתי כעת המצאה חדשה להציל לגמרי את החשש נסונ"ס אלא שלפי השערתו א"א לעשות זה בעירכם לכן לא ראיתי להאריך בזה, תמצית הדברים שיעשה כנ"ל שיהיה שם שני בורות כשרים האחד יהיה פתוח בשעת הטבילה והשני יהיה סתום אלא יהיה נפתח כמו רגע להשקה ובזה יצא ידי חובתו
מ"ש מהד"ת (הלכות מקואות סעיף ה') שאם זוחל לתוך המקוה הוי זוחלין, הנה בפירוש הוא בדברי חיים שאף אם אינו יוצא לחוץ אלא זוחל לתוכו הוי זוחלין, אך לפענ"ד אין כוונתו ז"ל אלא היכא שצריך לצרף את המים הזוחל לשיעור מ' סאה, לא כשיש מ' סאה ושיעור טבילה מלבד המים הזוחל דאין צורך לצרפו כלל, וזהו ממש כדברי הספר מי השילוח (סימן ב' סעיף ז'), וכבר הארכתי לבאר בראיות אמיתיות, אך אף על פי כן לכתחילה עוב ליזהר שלא יהי' שום מים זוחל לתוך המקוה בשעת טבילה אבל מעיקר הדין נראה לפענ"ד דכשר בכה"ג
מה שהאריך בענין חיבור לקרקע של הצינור, אין נפקא מינה כל כך, כי כבר כתבתי שצריך השגחה יתירה שלא יהיה שום בית קיבול ח"ו בשום מקום שלא יהיה חשש שאובין, אלא בשביל חשש הוי' ע"י טומאה סגי אם בסוף הצינור יש מקום להמשיך המים ע"י טהרה ואינו בא להמקוה ע"י טומאה ואז
כשר לכל הדיעות כמבואר בהרא"ש ז"ל (הל' מקואות סימן
י"ב ובתשובותיו כלל ל"א סי' ז') ואין שום חולק בזה, ואף אם הלינורות מקבלין טומאה ממש אינו אוסר אלא כשנופל מהם להמקוה ולא אם נשאר לבסוף מקום טהור כנ"ל, וכל מה שכתבו לעשות גם כל הצינורות באופן שיהיה נעשה לשמש את הקרקע אינו אלא לרווחא דמילתא ובוודאי אם אעשר לעשות כל הצינורות שיהיו מחוברין לקרקע ממש ושיהיה גם נעשה לשמש את הקרקע עוב יותר, וכל מה דאפשר לאהדורי אטהרה מהדרינן, אבל במה שא"א אין להחמיר כלל במה שאין גו איסור מדינא, וא"כ יוכל לראות שם בעשיית הצינורות מה דאפשר אפשר ומה דלא אפשר לא אפשר, אבל ע"י מאפין אויז אין להתיר בשו"א.
מה שהביא מהלבושי מרדכי (מהדו"ת יו"ד סימן ק"ר) שכתב דהוי כפנים חדשות, זה כתב דיש לחלק בין גליד לטיט אף לדעת המתירין כגליד וגם לא כתבו אלא לסניף בעלמא אבל לדינא אין ספק שדעתו להחמיר כמו שיראה הרואה בכל משך תשובתו ואך בטיט החמיר יותר אף אלו הי' מקום להתיר כגליד, ותמה אני האיך למד מדקדוק כזה להתיר את האסור.
כ"ש בענין המסננת למטה, לא הבנתי הלא אם יש מסננת למטה הוי זוחלין.
בדבר מאשין אייז שכתבתי לו (אית ג') שבשו"א אין לעשות מקוה של מאכין אייז, אין לי פנאי בעתים הללו לכתוב באריכות, אבל בעזהי"ת ביארתי הלכה זו באריכות מדברי התוספתא והראשונים ז"ל והוא ברור לדינא, ופא"פ דברתי עם כמה תלמידי חכמים גדולים והסכימו לדברי, ואקוה עוד אי"ה להביא בירורן של הדברים על הכתב כשיהיה לי זמן מוכשר, והנה הניח במכתבו את מכתבו של הה"ג ר' ישראל וועלטץ נ"י שתמך יסודו על תשובת עצי חיים שהתיר, וזה טעות מוחלט הנראה לעינים כי שם בתשו' סימן כ"ב סובב על דברי הגאון ז"ל באמרי יושר (חיו"ד סימן קמ"ח) שאסר מקוה של מאשין אויז מטעם מים שנטמאו ופלפל על אותו הטעם ומסיק דמשום מים שנטמאו אין להחמיר, והנה בתשו' אמרי יושר שם באותה התשובה כתב ד' טעמים לאסור ובטעם הראשון שאסרו הביא שכבר אסרו מטעם זה הגד"ט (שו"ת סימן י"ב) והלו"ש (שמלה ס"ק ס"ג) ושוב כתב שהוסיף עוד טעם לאסור בשביל מים שנטמאו, וא"כ אלו היה בדעתו ז"ל לחלוק על הגאון האמרי יושר ז"ל להתיר למעשה מה שאסרו הוא ז"ל הי' צריך להביא כל הטעמים שלו ולדחותם, כי אף אם לפי דעתו ז"ל נדחה טעם אחד מ"מ'מ אם שארי הטעמים עדיין קיימים אין להתיר מקוה כזו, והאיך יעלה על הדעת לחשוד ח"ו לכתוב תשובה להתיר למעשה ע"י דחיית טעם א' ולשתוק לגמרי מטעמים האחרים אף לא להזכירם מאומה, ונפרט כי טעם הראשון שכתב כבר הוא מספרי הגדולים שלפניהם ובוודאי שאין מציאות לעשות מעשה אם לא בדחיית כל הטעמים בדברים ברורים.
אבל אספר לו גופא דעובדא היכי הוה, כי אותו שואל הי' ת"ח חשוב מזענטא, אשר הכרתיו היטב, גם יודע אני את כל עניני הקהילה בזענטא וסביבותי' שהיו כל המקואות שמה מעיינות ואף מי גשמים לא עשו ומכש"כ שלא עלה על דעתם כלל לעשות מאשין אויז, ואותו השואל לא שאל כלל להלכה, אלא כתב לפלפולא בעלמא לפלפל על אותו הטעם של מים שנטמאו, והעלי חיים ז"ל השיב לו ג"כ לפלפולא בעלמא, ולכן לא הביא אלא אותו הטעם שהיה לו לפלפל בדבריו ולא הניא שארי הטעמים שלא פלפל עליהם כלל, וכן הוא הלשון שמסיק שבשביל מים שנטמאו אין להחמיר, ולא כתב סתם שאין להחמיר אלא שבשביל אותו הטעם אין להחמיר אבל עדיין יש טעמים אחרים, ומה שלא ירד לדקדק לכתוב בפי' שיש לאסור בשביל טעמים האחרים הוא בשביל ששניהם ידעו השואל והנשאל בתשו' זו לא נכתבה למעשה אלא כדרך המפלפלים על אותו הטעם, ונשאר זה בין כתבי פילפוליו, וידוע שהוא ז"ל לא סידר אלו המכתבים לדפוס, כי בער'ה נסתלק פתאום בימי עלומיו באמצע הדרך בקוו"ד, אלא המעתיק אח"כ
הדפיס מה שמצא באמתחת הכתבים, ולא שם לבו שאין זה להנפה, י כיוצא בזה כתב הנודע ביהודא (מהדורא תנינא אה"ע סימן ל"ה) על תשובת אמונת שמואל שכתב תשובה אחת להתיר מינקת חבירו והי' לו טעם א' בעיקר ההיתר מה שלא היה יכול להביאו על הכתב והמעתיקים הדפיסו אח"כ תשובתו ולא ידעו כוונתו שלא היה סומך על הטעמים האלו שכתבם בתשובתו בלבד, אך שם אין ניכר כלל בהתשובה מה שהיה כונתו אבל כאן הוא דבר הנראה לעינים לכל מי שיש לו מוח בקדקדו דהלא מדבר מתשובות אמרי יושר ולא הביא כלל את הטעמים שכתב לאסור אלא על טעם א' כותב לפלפל, ואם כן אין ספק שאינו אלא לפילפוצא בעלמא, והאמת אגיד כי לפענ"ד גם בטעם זה שהוא מים טמאים דברי האמרי יושר נכונים, כאשר ביארתי בארוכה, ולא כתבתי זה אלא שגם לפי דברי העצי חיים ז"ל שכתב לפלפל על אותו הטעם מכל מקום לא התיר ח'ץ את המקוה.
וראיתי במכתבו של הה"ג הנ"ל שהביא גם ממה שנכתב שם במוסגר להראות מקום להמהרש"ס (ח"א סימן ר') ומהרש"ג (יו"ד סימן ס"ז) והוא חושב שגם זה כתב העני חיים ז"ל, והוא טעות שלא כתב זה מעולם, אלא המעתיק הוסיף מדילי' במוסגר מראה מקומות, ואותו המעתיק הוא עכשיו פה בגבולינו ואמרתי לו שלא טוב עשה בהוספה זו שאין לו ענין כלל לאותו התשובה, כי המהרש"ם לא דבר כלל ממאשין אויז והעצי חיים לא התיר להלכה, ואף שהוא ת"ח חשוב מ"מ טעה בזה, וכאשר דברתי טמו בהבנת הענין לא מצא מענה, אלא יען שכבר נתפשט בדפוס אין בכחו לתקן.
ובדברי המהרש"ג שהתיר, הנה מבואר בדבריו שאחר שכתב שנא נאסר בשביל שהוא מים שנטמאו הוסיף עוד בסברא שגם לענין טומאה כיון שהגליד פקע ממנו שם טומאה לגמרי, וזה וודאי נגד המבואר בדברי התוספתא (טהרות פ"ב ה"ג) בהדיא שלענין טומאה כיון שנפשרו חוזר לטומאתו, אלא שכתב שם בעצמו שמפני טירדת התלמידים לא יוכל לחפש אלא כותב זה מסברתו, א"כ העיד על עצמו שלא ראה דברי התוספתא מחמת טירדותיו וממילא דאין תימא מה שכתב ההיפך, ועכ"פ אין ללמוד היתירא מדבריו כי אלו הי' רואה דברי התוספתא בפנים לא היה כותב כן, גם כל יתר דבריו שבאותו התשובה אינם מכוונים כלל להלכה כאשר ביארתי בארוכה, וכבר כתבתי לו שלא באתי כעת לכתוב ביאור הלכה זו שהוא סובל אריכות
שלא אוכל עכשיו, אבל הדין ברור שמקוה של מאשרן אית פסולה מכמה טעמים, ובעונותינו הרבים לא כדורות הראשונים דורות האחרונים, כי התשב"ץ (ח"א סימן י"ז) כתב שבמקוה צריכין לחוש לדעת יחיד להתמיד אף היכא שרובא דרובא מהראשונים ז"ל מתירים, ועכשיו עושין בהיפך שמבקשין איזה משמעות אף בדעת יחיו מהאחרונים כדי להתיר אף היכא שרובא דרובא אוסרין, והשי"ת ירחם ויקויים בנו וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.
מה ששאל אם לתקן המקוה או להמתין בתיקונה שלא יזיק למקוה האחרת, אין ספק דבכגון דא שהויי מלוה לא משפיל[ והחיוב להקדים בכל מה דאפשר מה שמוכרח לטהרת ישראל, גם אמרו ז"ל (אבות פ"ב מ'יה) אל תאמר לפשאפנה אשנה שמא לא תפנה, והשי"ת ירחיב גבול ישראל שיוכלו להרבות בטהרה ולגנות גם השני', וזה דבר פשוט שהאריכות בזה אך למותר.
והנני ידידו דושת"ה באה"ר כותב בהחפזי מרוב טירדה מצפה לישועת השי"ת במהרה
הק' יואל טייטלבוים