ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קעז

קעז

והנה אומרים על הבעש"ט הקדוש ותלמידיו הקדושים ובפרט על הקדוש מבארדיטשוב זי"ע שהיה דרכם להצדיק את הרשעים. יסכר פי דוברי שקר הדוברות על צדיק, על צדיקו של עולם הבעש"ט הקדוש ותלמידיו הקדושים. מדברים עתק בגאוה ובוז, בשביל גיאותם שרוצין להתכשר בעיני העולם במה שמחניפין את הרשעים בשביל תועלתם, בוז יבוזו את תלמידי הבעש"ט הקדוש לתלות בהם בוקי סרוקי כאילו חס ושלום היו בין אותן שקללם הכתוב בקללה נמרצת וקראם הכתוב תועבת ה' ועוזבי תורה.

בודאי שהיו מלמדין זכות ורחמים על ישראל בינם לבין קונם בתפלתם הזכה כמו שעשה משה רבינו ע"ה וביטלו כמה גזירות מישראל בכחם הנשגב, ונדברו יראי ה' איש אל רעהו באיזה אופן ללמד זכות לפני השם יתברך. אבל בפני העם ובכל מקום שהיה חשש על איזה נדנוד עבירה אדרבה היו קנאים גדולים גודרי גדר ועומדים בפרץ והיו צווחין ככרוכיא נגד כל נדנוד עבירה קלה. ובפרט עוברי עבירות גדולות כמו בדורינו רחמנא ליצלן היו מרוחקים מהם בתכלית הריחוק.

ועיין בקדושת לוי מהקדוש מברדיטשוב זי"ע (בתחלת דרוש לפסח על המאמר כהא לחמא עניא) שהביא מאמר חכמינו ז"ל (ב"ב י. ?) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נקראין בנים, וכשאין עושין רצונו של מקום נקראין עבדים, וכתב על זה שאינו מובן דכשאין עושין רצונו של מקום הם רשעים חס ושלום [עיי"ש]. והנה הלשון אין עושין רצונו של מקום אין ראיה דקאי על רשעים גמורים אלא שאין עושין ומקיימין כמצווה, ואף על פי כן לא ניחא ליה לקרותן אף עבדים למקום אלא רשעים דוקא, ומכל שכן שלא קראם צדיקים, שלא היה מצדיק רשע חס ושלום, והרבה ענינים של קנאות ותוכחה מצינו בקדושת לוי.