ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קעו

קעו

והנה המסיתים והמדיחים המחפים על הרשעים ומכסים פשעיהם כדרך שעשו נביאי הבעל בזמן בית ראשון כמבואר בכתובים (תהלים ע"ג, ט'), שתו בשמים פיהם באמרם שכוונתם לשמים ללמד זכות על ישראל, ועוד מתלבשים בזה בטלית של אהבת ישראל ועוד מעיזים פניהם לשפוך בוז וקלון ושמצה על האומרים כדת של תורה לעמוד בפרץ בפני עושי רשעה ומפירי דת רחמנא ליצלן שלא ליתן יד לפושעים באמרם שזהו שנאת ישראל רחמנא ליצלן. ומבואר במדרש רבה (דברים סימן ב') מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון (משלי כ"ח, כ"ג), מוכיח אדם זה משה שהוכיח את ישראל, חן ימצא ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים. ומבואר עוד שם שמשה רבינו ע"ה אמר להקדוש ברוך הוא למה ה' יחרה אפך בעמיך (שמות ל"ב, י"א) והרבה ללמוד זכות עליהם, אבל לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה (שם ל').

ובבעלי התוספות (שם ריש דברים) הביא עוד שם לשון המדרש (תנחומא דברים ב', ב') משל דמשה ובלעם למה הדבר דומה, לבן מלך שיש לו שני שרים, אחד אוהבו ואחד שונאו, האוהב אומר לו בני הזהר שלא תעשה עבירה שאביך מלך ודיין ואם ישמע לא יחוס עליך אלא יהרגך, והשונא אומר עשה כל תאות לבך כי המלך אביך ואינך ירא משום דבר, כך משה האוהב אמר לישראל (דברים י"א, ט"ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וכתיב (שם י"ז) וחרה אף ה' בכם וגו'. אבל בלעם השונא אומר להם (במדבר כ"ד, ה') מה טובו אוהליך יעקב וגו', ועשו כל תאות לבבכם כי לאומות עושה כל הרעה שגזר עליהם, שנאמר (שם כ"ג י"ט) לא איש קל ויכזב, אבל בכם שאתם בניו אם גזר רעה ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה וכו' על משה אמר (משלי כ"ד, כ"ה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב, עליו לא נאמר אלא עליהם על המוכיח ועל המתוכח.

ובילקוט שמעוני (דברים סוף רמז תשצ"ג) הובא מדרש זה בלשון אחר, וזה לשונו אוהבו של אדם אומר לו השמר בעצמך אבל שונאו אומר לו אל תתיירא כדי להפילו, משה אמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם, דיין הוא אינו נושא פנים ולא יקח שוחד. אבל בלעם הרשע אמר וכו' (במדבר כ"ג, כ"א) ותרועת מלך בו, ההוא אמר ולא יעשה, וכששמעו מיד נפלו שנאמר (במדבר כ"ה, א') וישב ישראל בשטים. עוד שם במדרש ילקוט (שמעוני שם) על הכתוב (דברים א', א') אלה הדברים וגו' זה שאמר הכתוב (משלי כ"ד, כ"ד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים, וכתוב אחר אומר (משלי כ"ד, כ"ה) ולמוכיחים ינעם, אלא כל מי שיודע שחבירו רשע ומחניף לו ומלא עונות ואומר לו צדיק אתה ראוי שיבואו עליו כל הקללות שבתורה, אבל מי שהוא מוכיח חבירו שיחזור בו נוטל ברכות, עכ"ל יעיי"ש.

מבואר בכל זה מה הוא אהבת ישראל ושנאת ישראל, כי האוהב ישראל אינו מחניף לרשעים אלא מגיד האמת כי רע ומר עזבם את ה', ומביא בזה ברכות ותורה וכבוד שמים. ומשה רבינו ע"ה שמסר נפשו עבור ישראל ללמד עליהם זכות להצילם עשה כל זה בינו לבין קונו כשהתפלל עליהם, אבל בפניהם לא למד עליהם זכות אלא אדרבה אמר להם אתם חטאתם חטאה גדולה ודבר אליהם קשות שאמר (שמות ל"ב, כ"ז) שימו איש חרבו [וגו'] והרגו איש את אחיו, ועל ידי זה נתקבלו דבריו לפני הקדוש ברוך הוא כשלמד עליהם זכות בינו לבין קונו. אבל בלעם מחמת שנאתו הגדולה לישראל למד עליהם זכות בפניהם, והפיס דעתם על כל עוונותיהם כדי להפילם חס ושלום, ועלתה בידו שעל ידי ברכותיו נפלו בשטים.

והגם שברכותיו של בלעם היה נבואה מאת ה' שנאמר (במדבר כ"ג ה') וישם ה' דבר בפי בלעם וגו' וכה תדבר, וגם נכתבו הברכות בתורה הקדושה שכתבה משה מפי הגבורה ואנו קוראים ולומדים זה בתורה הקדושה לעולם, אבל ראשית רוב אלה הברכות נאמרו על לעתיד אחר שיחזרו כל ישראל בתשובה, והכל יתהפכו לזכיות והעונות לא יזכרו ולא יפקדו עוד ולא יעלו על לב לעולם, שאין מעלה זו בשום אומה ולשון. גם יש פירושים וביאורים לכל אלו הברכות אף לפי פשוטן של דברים מלבד הסודות העמוקות שיש בהם, והדברים ארוכים לפרש אף לפי פשוטן של דברים, לא עת האסף פה. אבל פשיטא שאין ללמוד מכאן חס ושלום להקל בעוונות בלי תשובה.

וכל התורה הקדושה מלאה מאזהרות עונשים חמורים על העונות, והוא אחד מהעיקרים להאמין בשכר ועונש, ואנו קוראים פעמים בכל יום השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם וגו', וזה עשה משה רבינו ע"ה אף שגם הוא קרא אותן הברכות בתורה הקדושה שכתבה, אבל הזכירם בכל פעם מאזהרות התורה הקדושה, שלא יטעו חס ושלום על ידי זה להקל בעונות, ועשה זה מגודל אהבתו לישראל. אבל בלעם אמר אלה הברכות ולא הזכיר מאומה לשמור מהטעות שאין הפירוש כלל באלה הדברים שיכולין חס ושלום להקל בעונות, וגרם במשמעות דבריו להטעות את ישראל ונצמחה מזה צרה גדולה בשטים. ובלעם עשה זה בכוונה מחמת גודל שנאתו לישראל, ובמקום אחר ביארתי הדבר יותר.

אבל על כל פנים מבואר בדברי חכמינו ז"ל שזה היה עצת בלעם לכסות על העוונות והפשעים בעיני ישראל להטעותם, מחמת גודל שנאתו להם, וככה עושים כל אלה המלמדי זכות שמחפין על הרשעים בפרהסיא כעצת בלעם, והכתוב צוח (איכה ב', י"ד) נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שבותך ויחזו לך משאת שוא ומדוחים. והן המה הגורמים כל החורבנות רחמנא ליצלן, הגם שאינם מתכוונים להפילם חס ושלום כמו שהתכוין בלעם בכוונה ובשאט נפש, והמה עושים זה רק בשביל תועלתם להחניף את הרשעים, אבל למעשה עושים דבריהם פירות כדברי בלעם שמתחזקין ידי עושי רשעה עד שלבם בריא להם כאולם לעשות כל מה שלבם חפץ. ואין לך שנאת ישראל גדולה מזו. אבל מטעין לב העם שאינם מבינים מה היא אהבת ישראל ומה היא שנאת ישראל ומהפכין דברי אלקים חיים.

ובגמרא (חגיגה טז.) מאי דכתיב (מיכה ז' ה') אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף, אם יאמר לך יצר הרע חטוא והקדוש ברוך הוא מוחל אל תאמין ברע ואין רע אלא יצר הרע שנאמר (בראשית ח', כ"א) כי יצר לב האדם רע, ואין אלוף אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר (ירמיה ג', ד') אלוף נעורי אתה. וכתב המהרש"א (שם), בלי תשובה ודאי דלא יאמר הקדוש ברוך הוא מוחל, אלא בתשובה קאמר, וגם בזה אל תאמין בו דזהו האומר אחטא ואשוב ואמרינן ביה בפרק יום הכיפורים דאין מספיקין בידו לעשות תשובה עכ"ל יעוין שם. וצריך לומר דמה שהחליט המהרש"א שאף היצר הרע לא יוכל להסית בני אדם שהקדוש ברוך הוא מוחל בלי תשובה יען שהוא דבר מבואר בכל התורה כולה ואי אפשר לאומרה.

אבל אלה המלמדי זכות שבזמנינו מחפין על כל הרשעים שאין בדעתם כלל לעשות תשובה, ואף על המינים שעליהם נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים על הכל אומרים שהקדוש ברוך הוא מוחל, וגרועים בהסתה הרבה יותר מן היצר הרע שהוא הס"מ, ועל ידם נמשכין לב העם אחרי הרשעים מהרסי הדת, וזה שפלות כל הדור ברוחניות ובגשמיות.

ואמרו חכמינו ז"ל (סוטה מז:) משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע רבו הוי הוי בעולם, ופירש רש"י ז"ל (ד"ה האומרים) האומרים לרע טוב, שמשבחין את הרשעים, רבו הוי הוי, דכתיב הוי הוי בההיא פרשתא טובא. וכבר קלל הכתוב בקללה נמרצת את האומר לרשע צדיק אתה באומרו יזעמוהו לאומים (משלי כ"ד, כ"ד). ואמרו חכמינו ז"ל (סוטה מא:) שאפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, ואמר הכתוב (משלי י"ז, ט"ו) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם. גם אמר הכתוב (משלי כ"ח, ד') עוזבי תורה יהללו רשע, ואיך יאמר המאמין בתורה הקדושה אשר מה שקרא הכתוב תועבת ה' ועוזבי תורה זה הוא אהבת ישראל.