ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קעח
קעח
וראיתי להעתיק פה מאמר אחד מספר אור האמת. {וספר זה הוא מכתב יד קדשו של הקדוש מבארדיטשוב זי"ע אשר רשם לעצמו מה ששמע מפי רבו המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע, כמובא שם בהקדמה}, וכתב שם (דף נט:) וזה לשונו בקיצור על הכתוב (משלי כ"ח, ד') עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, והקשה הלא עוזבי תורה הם רשעים והשומרים הם צדיקים והוה ליה לומר רשעים יהללו רשע וצדיקים וכו', ועוד רישא דקרא אמר לשון יחיד וסיפא דקרא אמר לשון רבים יתגרו בם, הוה ליה לומר בתרווייהו לשון חד, ותירץ שיש תרי גווני צדיקים, יש צדיק שהוא עוסק בתורה וגמילות חסדים ומקיים כל התורה, אך הוא צדיק לעצמו ולא לאחרים, ואף על פי שהיא מצוה ממצות התורה שנאמר (ויקרא י"ט, י"ז) הוכח תוכיח עם כל זה מגודל רכות טבעם ומזגם הטבע הטוב אין יכול לומר לא עשית כהוגן. ויש צדיקים העומדים בפרץ ומתגרים תמיד בעושי עולה ומוכיחים ומחרפים אותם בתמידות על מעשיהם המכוערים כמו שכתוב (תהלים קמ"ט, כ"א) ובתקוממיך אתקוטט.
והנה לכת הצדיקים הב' הכל שונאים אותם ביותר בהיות שרואים שכת הראשונים הם צדיקים ושותקים מסתמא אינם רשעים כל כך, ומכח זה מריבים ומתגרים הכת הב' עם הכת הא' מדוע אתם מחשים, למה לא תקנאו קנאת ה' צבאות. וזהו פירוש יתגרו בם רצה לומר כת הב' מתגרים עם הכת הא' לשם שמים שיעמדו גם כן בפרץ עמהם להלחם נגד אויבי ה'. והנה הכת הא' מחמת רכות טבעם אינם רואים חוב הרשעים ומהפכים בזכותם ומשיבים אולי לא היה כך כאשר מרננים עליהם, או זכות אחר, או מזכירים מדות טובות שיש להרשעים הנזכרים לעיל, וזהו יהללו רשע רצה לומר מחמת טבעם מהפכים בזכותם, ועוד אומרים אי אפשר להעמיד הדת על תלה, ועוד הנח להם לישראל. ומחמת כל אלו הטענות נמנעים מלהוכיח, אבל עם כל זה אף על פי שהם צדיקים הכתוב קורא אותם עוזבי תורה, והכת הב' נקראו שומרי תורה, עכ"ל.
הדיבורים האלו יצאו מפה קדוש המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע אבי החסידים אשר על ידו התפשט דרך הבעש"ט בעולם, והקדוש מבארדיטשוב שהיה דרכו ללמד זכות על ישראל רשם זה לעצמו מתורת רבו הקדוש אשר אף צדיקים גמורים אם אינם לוחמים עם עוברי עבירה מחמת רכות טבעם ויש להם טענות אולי אינם רשעים כמו שאומרים, אף על פי כן קראם הכתוב עוזבי תורה והשומרי תורה מתגרים עם אותן הצדיקים עבור שאינם מקנאים קנאת ה' צבאות, ומבואר בזה דרך הבעש"ט הקדוש, לא כאשר אומרים המחניפים לרשעים, ואינם יודעים מה מפטפטים.
ומרן הקדוש אבי החכמים זלה"ה מראפשיטץ, כתב בספר הקדוש זרע קודש (במאמריו לפסח) בפסוק אז ישיר באמצע הדברים מענין מצות, וזה לשונו הקדוש באמת כתיב פעם בתורה מצות שהוא לשון צוותא והתחברות ולפעמים כתיב מצת חסר שהיא מצה ומריבה כי מורה כנזכר לעיל שלפעמים צריך לשנוא את הרשעים כמו שכתוב (תהלים קל"ט, כ"ב) תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי ואז יכול לאהוב ולהתחבר עם הצדיק כי מי שאינו שונא את הרשע תכלית שנאה אינו יכול לאהוב את הצדיק תכלית אהבה כי הענין מהופך ומתנגדים זה לזה [וכו'], ולכן נקראת מצה מיכלא דמהימנותא לידע כמו שכתוב אני ה' לא שניתי רק השינוי מצד המקבלים שענין זה הורה לנו יתברך במצה שלאחד צריך לשנוא ואחד לאהוב הכל לפי מעשיו כן להתנהג, וגם יש לומר שנקראת מצה מיכלא דמהימנותא כי האמונה תלויה באהבת ישראל הצדיקים וכו' אבל כבר אמרנו שזה תלוי בזה שכשאוהב את הצדיק בתכלית האהבה שונא את הרשע בתכלית השנאה, כי זה ענין כל המדות עכ"ל הקדוש.
וזה לשונו הקדוש בחובת הלבבות (שער אהבת ה' פרק ה') מפסידי האהבה באלקים רבים מאוד וכו' ומהם השנאה באוהביו והאהבה בשונאיו כמו שכתוב (ישעיה ה', כ"ג) מצדיקי רשע, ואומר (משלי י"ז, ט"ו) מצדיק רשע מרשיע צדיק, ואמר (משלי כ"א, ד') עוזבי תורה יהללו רשע, ואמר (משלי כ"ד, כ"ד) אומר לרשע צדיק אתה עד כאן לשונו הקדוש.