ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן פ

פ

ומעתה תו אין התחלת הקושיא מה שלא הביא הרמב"ם בספר היד אלו השבועות, כי כבר נתבאר שאין באלו השבועות ענין של הלכה, כי באמת אינם חלים על הדורות אלא שהוא להגדיל העונש וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל גם באגרת תימן שהוא דרך משל, ואין דרכו של הרמב"ם ז"ל להביא בספר היד העונשים והתוכחות, ומכל דברי התוכחות לא העתיק בספר היד אלא הביא כל דברי ההלכות או שורשה של הלכה שצריכין לידע, וכמו שהבאתי לעיל (מהקדמת ספר המצות) שכתב שהביא בכל הלכה השורש שממנו תצא אותה השאלה,

אם כן כיון שכתב (בהלכות מלכים הל' פי"א ה"א) שבפסוקים המפורשים בפרשת נצבים כלולים כל עניני הגאולה, ומי שאינו מאמין בדברים המפורשים שם הוא כופר בתורה הקדושה, וכבר כתב (בהלכות תשובה פ"ז הל' ה') שזה ברור ומפורש באלו הפסוקים שבפרשת נצבים (דברים ל', א-ב) שאי אפשר לגאולה בלא תשובה שהיא הבטחה ברורה ומפורשת שם שיעשו תשובה בהיותם בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ואחר כך יתחילו עניני הגאולה, אם כן מבואר מדבריו באר היטב שמי שאינו מאמין בזה וחושב שיש מציאות לאיזה גאולה טרם שיעשו כל ישראל תשובה הוא כופר בתורה הקדושה,

ואין להסתפק עוד בדעת הרמב"ם שדעתו ז"ל בלי ספק שאסור להאמין לשום גואל אף אם יהיה בעיניו גדול כמשה ואהרן ויעמיד השמש כיהושע בן נון, כל זמן שאין רואין בו אותו הסימן המבואר בתורה הקדושה שמביא כל ישראל לקיום כל התורה כולה. ותו אין מקום שיהיה צורך עוד להרמב"ם ז"ל לכתוב שלא לעשות גאולה מעצמם, דממה נפשך אם לא יעשו כל ישראל תשובה כבר הודיע שהוא נגד ההבטחה המפורשת בקרא והוה כפירה בתורה הקדושה, ואם יעשו כל ישראל תשובה דעתו ז"ל שבודאי יהיה הגאולה כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין צז:) אין הדבר תלוי אלא בתשובה, וכמו שכתב שם הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ה) בלשונו הזהב אחר שהזכיר שיעשו תשובה שמיד הן נגאלין.

ולדעת הרמב"ם יוכל להיות שאחר הזמן שכלו כל הקיצין אם היינו זוכין לדור זכאי כמו שהיה בימי בן כוזיבא שהיו אז תלמידי שמאי והלל, גם כל הדור קיימו כל התורה כולה, כבר היה בא משיח, אלא שאז בימי בן כוזיבא שהיה קודם הזמן והיה צריך להיות בבחינת זכו אחישנה היה מעכב אף החטא האחד שלא התאבלו על ירושלים, ובודאי שבשביל אותו החטא בלבד לא היו חייבים עונש נורא כל כך בהרג רב רחמנא ליצלן יותר מבימי החורבן, אלא שבשביל אותו החטא לא הגיעו למדריגת זכו אחישנה וממילא היה בו איסור דחיקת הקץ שעל זה אמרו אותו העונש של אני מתיר את בשרכם רחמנא ליצלן. אבל אחר שכלו כל הקיצין והגיע הזמן של בעתה לא זכינו עדיין לדור קדוש כל כך כמו שהיה אז בימי בן כוזיבא. גם אולי במה שכתב הרמב"ם ז"ל עשיית תשובה וכן מה שכתב בהלכות מלכים שהמלך המשיח יכוף כל ישראל לקיום התורה הקדושה דקאי על תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שאומר שם כוונתו שיסורו מכל מיני חטאים שבעולם אף מכמו אותו החטא שהיה בימי בן כוזיבא שלא התאבלו על ירושלים.

גם יש לומר לאידך גיסא, דכיון שהרבה ברייתות בגמרא (סנהדרין צ"ז ע"א) מעידין על המצב של הדור שבן דוד בא שיתרבה העזות ואין תוכחה ויתמעטו התלמידים, פרש"י ז"ל התלמידים שמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב, ועל היוקר יעות פירש רש"י ז"ל היוקר רצה לומר המכובד שבהן יהיה עוותן ורמאי, ועל פני הדור כפני הכלב פירש רש"י ז"ל דדמיין ממש לכלב, כהנה וכהנה קא חשיב שם בכמה ברייתות הרבה דברים נוראים ממצב הדור ההוא, וזה כדברי רבי יהושע שיבוא בן דוד לדור שכולו חייב, ובמצב כזה לא היה להרמב"ם ז"ל שום ספק שיהיה מציאות להחזיר למוטב כל הדור או רובו זולת המלך המשיח שגדול כוחו יותר ממשה רבינו ע"ה, והוא מורח ודאין שיודע כל מעשה הרשעים בריחו.

וכתב הרמב"ם ז"ל (פירוש המשניות פרק חלק) שהמלך המשיח ישלימו אתו כל האומות ויעבדוהו הארצות לצדקו הגדול ולנפלאות שיהיו על ידו, וכל מי שיקום עליו יאבדהו השם יתעלה וימסור אותו בידו, וכן האריך בזה באגרת תימן, וגם בספר היד (בהלכות תשובה פרק ט' ה"ב) כתב שהמלך המשיח מחמת רוב גדלו בחכמה ובנבואה לפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעם, ולכן נאמר על אותן הימים (יחזקאל י"א י"ט) והסירותי לב האבן מבשרכם יעיי"ש. ובהשפעה מרובה כל כך שאף כל הגוים יתהפכו ויבואו אליו ויעבדוהו יוכל להחזיר את כל ישראל או רובן למוטב, אבל זולת זה אין מציאות לדבר.

והרמב"ם ז"ל כתב (הלכות דעות פרק ו' ה"א) שאם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, אם כן העיד גם על זמנו שכל המדינות היו נוהגים בדרך לא טובה, ובזמנו היו רוב הראשונים ז"ל אשר מתורת פיהם אנו חיין, ואף על פי כן לא יכלו לחזור את העולם להנהיגם בדרך טובה, מכל שכן בדורות האחרונים, ומלבד שהבין זה הרמב"ם ז"ל מסברתו הגדולה מה יהיה בדורות הבאים אחריו שלא אכשור דרי כמו שאמרו חז"ל, הנה ראה גם מה שהעידו חכמינו ז"ל (סנהדרין צז.) על הדור שלפני ביאת המשיח,

ועל כרחך הדבר ברור שלא היה לו שום ספק שאי אפשר להחזיר כל הדור בתשובה אלא המלך המשיח בכחו הגדול כנזכר לעיל, ואם כן במה שכתב (בה' תשובה פ"ז הל' ה') אין ישראל נגאלין אלא בתשובה והביא שמבואר בקרא שאמר על כלל ישראל (דברים ל', ב') ושבת עד ה' אלקיך, בזה יצא מידי חשש שאי אפשר לטעות עוד להתיר ליקח גאולה קודם הזמן, כי קודם הזמן שיבוא מלך המשיח אין מציאות להחזיר את כל ישראל בתשובה, ומי שחושב שאפשר לגאולה בלי תשובה, הרי המחשבה הזאת היא נגד המבואר בקרא והיא מינות רחמנא ליצלן, ואין צורך לבאר האיסור בזה.

ולשון הר' סעדיה גאון ז"ל (בספרו האמונות והדעות במאמר השמיני) שמדבר שם מגאולה האחרונה והאריך לבאר כי הגאולה תלויה רק בתשובה והביא הפסוקים שהביאם הרמב"ם ז"ל וכתב וזה לשונו, שאם יושלם תשובתינו טרם זמן הקץ, קדום הגאולה וכו' ואם לא תשלם תשובתינו נעמוד עד השלמת הקץ, ואם ישלם הקץ קודם שנשוב לא יתכן שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים, שהוא הגלנו מפני חטאינו, וכאשר ארך גלותינו ולא שבנו ישיבנו קודם שנתקן יהיה זה בשוא, אבל קדמונינו ז"ל קבלו שתקראנה אותנו צרות רבות ורעות שנבחר בעבורם התשובה ונהיה ראויים להגאל, והוא מה שאמרו (סנהדרין צז:) אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך וכו' והם עושין תשובה ונגאלין.

והאריך שם אחר כך בכמה צרות נוראות רחמנא ליצלן שבכתובים ובדברי חז"ל בזה, גם בנסיונות העצומות שיתבררו ויבחנו ישראל איך סבלם וחוזק אמונתם, ושיהיו הדברים גורמים למי שאמונתו חלושה לצאת מדתו, וכתב אחר כך שמי שלא יעמוד באמונתו אמר בו אחריו (יחזקאל כ', ל"ח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי, ושהנשאר יראה להם אליהו וישיב את לבבם אמר בו (מלאכי ג', כ"ג-כ"ד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים עכ"ל, יעיי"ש שהאריך טובא.

ומבואר בדבריו שאף שבתחלה יהיה הנסיון להחזירם בתשובה על ידי מלך קשה כהמן ושאר צרות רחמנא ליצלן אבל יוכל להיות שכל זה לא יועיל אלא שאותן שלא יעמדו באמונתם נאמר עליהם וברותי וגו' והנשארים יעשו תשובה על ידי אליהו הנביא שיתראה להם, ואם כן גם העומדים באמונתם יוכל להיות שלא יעשו תשובה על עונותם זולת על ידי אליהו הנביא זכור לטוב. אבל זה החליט בודאי שאי אפשר לגאולה בלא תשובה ומפני חטאינו גלינו מארצנו ולא נשוב לארצנו טרם שיתוקן זה.

והרמב"ם ז"ל קיצר בהפרטים כמו שכתב שם בפירוש שכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומים הם אצל הנביאים, אלא שזה החליט בודאי שאין נגאלים בלא תשובה, אך אינו ברור בעיני הרמב"ם ז"ל אם יהיה התשובה על ידי אליהו קודם ביאת המשיח או אחר כך בעת ביאת המשיח. ועל כל פנים זה ברור שבעת ביאת המשיח יעשו כולם תשובה טרם שיהיה הגאולה, ועל כן החליט סימן זה שהוא ברור בלי ספק. ובעיקר הדבר שהתשובה מוכרחת קודם הגאולה ואי אפשר בענין אחר דברי הרמב"ם ז"ל מכוונים עם דברי הר' סעדיה גאון ז"ל, והם דברים ברורים בלי שום ספק בעולם.

גם הדבר פשוט דאף שהרמב"ם ז"ל היה מפחד מלסמוך על נסים כי כל הנסים אפשר שיהיו בשקר ובכח השטן בבחינות שונות, אבל להחזיר את כל ישראל בתשובה כמו שאמר הקרא (דברים ל', ב') ושבת זה אי אפשר שיהיה בשקר ובכח השטן כי אך בדרך האמת אפשר להחזיר כל ישראל בתשובה לא זולת. ואף שהשבתי צבי ימח שמו החזיר בתשובה כמה אנשים, ראשית דאף בעת שהחזיר בתשובה הרבה אנשים היה איזה איסורי דאורייתא שהתיר, גם לא החזיר בתשובה את הכלל ישראל כי אם איזה סכום אנשים ולבסוף נתגלה שהכל היה שקר ויצאו לתרבות רעה כל הנגררים אחריו.

אבל מה שכתב הרמב"ם ז"ל (הלכות מלכים פרק י"א הל' ד') הסימן שעל תורה שבכתב ושבעל פה יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, זה ודאי אי אפשר כי אם בדרך האמת וזה פשוט. וכיון שהיה ברור בעיני הרמב"ם ז"ל שאין צורך לבאר יותר, ואין דרכו להאריך במה שלא ראה בו צורך כי היה אוהב הקיצור בתכלית כמו שכתב, שאלו היה מציאות לכתוב את כל ספרי הרמב"ם בפרק א' לא היה כותבו בשני פרקים, ועל כן סגי ליה גם במה שכתב מקור הדין. ולפי המתבאר סגי במה שכתב בזה בלי ספק.

והנה בהלכות תשובה (פ"ז הל' ה') כתב סתם אין ישראל נגאלין אלא בתשובה ולא הזכיר שם בלשונו ביאת המשיח או מלך המשיח אלא סתם אין נגאלין, כי שום ענין של גאולה באיזה אופן שהוא אי אפשר שיהיה טרם שיעשו כל ישראל תשובה. ובהלכות מלכים (פרק י"א הל' ד') ששם מדבר ממלך המשיח נתן עליו סימן זה שקודם כל יביא כל ישראל לקיום כל התורה כולה. ובאגרת תימן שכתב על מעשה שהיה והאריך טובא להסירם מן הטעות, והאריך לבאר להם העונשים והצרות הכרוכים בזה, שמה כתב גם אלו השבועות שמגדילים העונש רחמנא ליצלן, והזהירם שלא לעבור על זה.

גם בשאר ענינים של סימני המלך המשיח ורוב גדלו ומעלתו העצום והנורא כתב שם (באגרת תימן) באריכות גדול כי סובב על המעשה שהיה וראה צורך להאריך בכל זה לאותה המעשה, אבל בספר היד שכתב סתם בקיצור את שרשי ההלכות שצריך לדעת, סגי בזה, והוא ברור בלי שום פקפוק. ולכן בהתשובה שכתב למרסייל ששם הביא חבורו ספר היד, וגם הביא שבענין המשיח כתב באריכות באגרת תימן, ואלו היה איזה סתירה וחזרה מספר היד לאגרת תימן אין ספק שהיה מזכיר זה כיון שהביא שניהם, ועל כרחך אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואין ביניהם שום סתירה או חזרה והכל אחד הוא כמו שכתבתי דברים ברורים בעזהי"ת.

גם מה שלא הביא השבועה שלא יעלו בחומה, אפשר לומר על דרך זה דיש לומר דסובר הרמב"ם שהשבועה שלא יעלו בחומה קאי על רוב ישראל דזה הוי בחומה והוא קבוץ גליות כמו שיש איזה מפורשים שפירשו כן, וקיבוץ גליות הוא גם כן מבואר באותו הקרא דושבת וגו' שאמר אחר כך בסיפא דקרא וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה, גם ברישא דקרא אמר ושבת וגו' בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה, ומבואר בזה שהתשובה תהיה בעידן גלותא בין כל העמים אשר הדיחם השם יתברך שמה, ומבואר בקרא ההבטחה שיהיה התשובה קודם קיבוץ גליות, ואם כן החושבים לעלות בחומה רוב ישראל שהוא קיבוץ גליות טרם שיעשו כל ישראל תשובה, הוי זה כפירה בתורה כמו שכתבתי בשבועה של דחיקת הקץ. וכבר הבאתי דברי הרמב"ן במאמר הגאולה שכתב גם על עליה בחומה שהוא ענין דחיקת הקץ כי הכל אחד הוא שלא לכפור בגזירת הבורא יתברך שמו שגזר על הגלות תחת האומות עד עת קץ.