ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן עב

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עב

ובחיי אדם סי' ס"ח אות י"ט ובנש"א שם חקר אם מחויב לילך לעיר אחרת אף עבור מצוה שנתחייב בה כגון שופר ואתרוג וכדומה, ומתחלה כתב בסתם שאינו מחויב וחולק בין היכא דאזיל ואתי ביומיה או לאו ולבסוף נשאר בצ"ע יעיי"ש, וכ"ז הוא במצוה שנתחייב אבל אם לא נתחייב עדיין אלא שיוכל להביא עצמו לידי חיוב זה ענין אחר. וכבר הבאתי דברי הראשונים והשו"ע בזה. ובשו"ת מראה יחזקאל סי' נ"ד החליט שאינו מחיב לעשות איזה פעולה להביא עצמו לידי מצוה, והביא ראיה הנ"ל מדברי רש"י ז"ל בפרק שילוח הקן דמיתורא דקרא שלח תשלח היו למדין שצריך לחזור בהרים מכלל דבעלמא אין עליו חיוב. גם הביא מדברי השו"ע סי' י"ז וסי' י"ט ושוב כתב דמ"ש בסי' כ"ד שראוי להדר שיהיה לו טלית היינו משום דמצות ציצית יש בה סגולה לזכור כל מצות ה', נמצא לפי דבריו שגם מה שאמרו בגמ' דבעידן ריתחא ענשינן אעשה שלא הביא עצמו לידי חיוב אין זה אלא במצות ציצית דעלה קאי שם בגמ' מנחות, והטעם הוא בשביל שיש במצות ציצית זכירת כל המצות.

ולכאורה נראה כן מלשון השו"ע סי' כ"ד שכתב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי שיזכור המצות בכל רגע, ונראה לכאורה שנחית ליתן טעם על לבישת הטלית בשביל זכירת המצות ואין זה במצות אחרות אמנם אין ראיה מזה די"ל מ"ש הטעם בשביל זכירת המצות הוא בשביל שכתב ליזהר שיהיה עליו טלית קטן כל היום ובשביל קיום המצוה סגי בפעם אחת ביום מה שלובש טלית גדול בשעת התפלה כמו שיוצא גם בתפילין במה שמניחם פ"א בשעת התפלה כמו שיוצא גם בתפילין במה שמניחם פ"א בשעת התפלה ואינו מעוטף בהם כל היום, וי"ל דבשביל קיום המצוה לא היה צריך לאותו הטעם בשביל זכירת המצות אלא כתב טעם זה שבשביל זה יש ליזהר שיהיה עליו הטלית קטן כל היום בכל רגע.

אמנם המראה יחזקאל כתב סתם על לבישת הטלית שהוא רק בשביל סגולת זכירת המצות ולא הזכיר כלל ממה שצריך כל היום. וכן כתב המהר"ם שיק חיו"ד סי' ר"ץ על מצות שילוח הקן וז"ל והפתחי תשובה סי' רצ"ב הביא שם די"א דבעידן ריתחא מענשינן עליה, ולפענ"ד דווקא בציצית דאיכא מצוה למען תזכרו נהי דהוי רשות אבל אינו רשות לגמרי אבל בשילוח הקן דהוי רשות לגמרי בוודאי לא מענשינן עליה. ועכ"פ גם דעתו ז"ל שלא אמרו זה בגמ' אלא על מצות ציצית. וכבר הבאתי שיש פלוגתא בזה והדברים ארוכים בהרבה ראיות לכאן ולכאן ואין להאריך. גם לא נתבאר בפוסקים במה שאמרו בש"ס להביא עצמו לידי חיוב עד כמה הגבול לטרוח בזה.