ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן עג
עג
ובשלה"ק בשער האותיות סוף אות א' כתב בענין ברכת המצות שאין מברכין אלא על מ"ע שמחויב האדם להדר אחריה ולעשות כגון תפילין מילה סוכה ולולב מצה ומרור וכיוצא בהם, משא"כ במ"ע שאין מחויב להדר אחריהן כגון לקט שכחה ופיאה וכי מחויב לקנות שדה להביא עצמו לידי חיוב קיום המצות התלוין בה, והגם שאפשר לומר דהשל"ה מיירי שם לענין הברכה וזה תלוי אם יש בו חיוב מצד הדין, אבל עדיין י"ל שאף שאין בו חיוב מצד הדין מכל מקום הוא בכלל מה שאמרו בגמרא דענשינן בעידן ריתחא כמו במצות ציצית.
אמנם ממעשים בכל יום אנו רואים שאין מהדרין כלל אף המהדרין מן המהדרין לקנות שדה לקיים המצות, ומעשים בכל יום ראיה גמורה הוא כמבואר בכתובות דף ס"ח ע"ב ובכמה מקומות בש"ס ובראשונים אין מספר. ובגמ' סנהדרין דף נ"ח ע"ב אמר ר"א לא ניתנה קרקע אלא לבעלי זרוע שנאמר ואיש זרוע לו הארץ, ופירש"י ז"ל שם כלומר אין ראוי לקנות קרקע אלא לבני זרוע. ואם יש הידור לקנות קרקע בשביל קיום המצות לא שייך לומר הלשון אין ראוי לקנות קרקע. ואין לומר שאי זה אלא בחוצה לארץ כי המימרא נאמרה בגמרא סתם ואינו נראה שלא יהיה שייך בארץ ישראל. וביבמות דף ס"ג ע"א שאמר רבי אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנאמר וירדו ונתקשו שם התוס' בד"ה שאין דר"א גופיה אמר לעיל כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, ותי' דצ"ל קרקע לבנות עליו שידור בו וגם לצורך מזונותיו. ולא מצאו מעלה אחרת בקניית קרקע אלא במה שצריך לדירת ביתו ומזונותיו. ואם לא הטילו חיוב והידור אף על היושבים שמה לקנות קרקע בשביל המצות מכש"כ שאין להטיל חיוב והידור לנסוע ממדינה למדינה רחוקה בטורח רב והוצאות מרובות.
והגאון המהרש"ם ז"ל בנימוקיו לאו"ח בס' אורחת חיים סי' ת"א העיר שמצא מאמר חז"ל במד"ר סדר חקת פ' י"ט סי' ט"ז שכתב וז"ל ולא הקפידה התורה לרדוף אחר המצות אלא כי יקרא קן צפור כי תפגע כי תראה חמור וכו' אם באו לידך את מצווה עליהם ולא לרדוף אחריהם, אבל אחר השלום בקש שלום במקומך ורדפהו במקום אחר יעיי"ש. הנה כבר חשבתי על מאמר זה שנראה לכאורה שאין לרדוף כלל אחר שום מצוה אלא שאם באו לידו יעשה אבל שתי תשובות בדבר חדא די"ל כוונת דברי המדרש לענין ציווי העשה שאינו חיוב מדאורייתא להביא עצמו לידי חיוב דגם במצות ציצית כבר נתבאר שאינו חייב מעיקר הדין לקנות טלית וכן הוא בתוס' שאם דאינו בכלל העשה וכן הוא בשו"ע סי' י"ז אלא שבעידן ריתחא יוכל להיות ח"ו עונש מה שלא חמד בלבבו יופי המצות כמ"ש הר"י והבאתיו לעיל, אבל אין זה ציווי מדין תורה משא"כ בשלום נצטווינו על ככה לרדוף אחר השלום וזה כוונת המדרש לחלק בין שאר מצות לשלום. שנית דמה שאמרו בגמ' ובתו' שיוכל להיות עונש ח"ו על מה שלא קנה לו טלית אין ראיה משם אלא היכא שמחוסר רק הקנין דהיינו שיוכל לקנות במקומו ולא קנה, אבל היכא שא"א לו לקנות במקומו אלא שצריך ללכת לעיר אחרת כבר הבאתי מהחיי אדם ונש"א שם שהביא ראיות שגם במצות שיש עליהם חיוב כמו שופר ולולב א"צ לילך לעיר אחרת, אלא שלבסוף נשאר בצ"ע כמ"ש טעמו ונימוקו יעיי"ש, אבל במצוה שלא נצטוה עליה עדיין מנין לנו שיהיה צריך לדלג על הערים. וזה שמחלק במדרש בין שאר מצות לשלום שנאמר בו ורדפהו ממקום אחר באיזה מקום שהוא צריך לרדוף אחר השלום, משא"כ בשאר מצות. וכבר הבאתי לעיל מ"ש ק"ז בישמח משה ובתפל"מ על מאמר זה. ולפי דבריו ז"ל נראה ג"כ החילוק הנ"ל דכשצריך לילך לדרך לעיר אחרת הדרך מבטלו ממצוה ועבודה אחרת שיוכל לעשות במקומו, משא"כ שיכול לקנות המצוה במקומו.