אגדות מהרי"ט/כתובות/פרק ז
אגדות מהרי"ט – מסכת כתובות – פרק ז
[ע"ב ע"א] מתניתין ואלו יוצאת שלא בכתובה, העוברת על דת משה ויהודית וכו', ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וכו'. [ובגמרא] ראשה פרוע דאורייתא היא, דכתיב (במדבר ה') ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש דאורייתא. ופירש"י ז"ל מדעבדינן לה הכי [בסוטה כדי] לנוולה וכו', מכלל דאסור א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות, שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, וכן עיקר עכ"ל. ובאמת קשה מאד להבין דאם גילוי שער הוה עבירה חמורה, אם כן מדוע עבדינן הכי לסוטה שנסתרה, האם משום שעברה עבירה אחת נוסיף לה חטא על פשע, וכי מי שאכל שום וריח נודף יחזור ויאכל שום וכו'. ותו קשה להבין מדוע רמזה לנו התורה הקדושה איסור פריעת הראש גבי סוטה דייקא, ולא כתבה זאת בהדיא אצל לאו דלא תלבש גבר שמלת וגו' וכדומה.
אכן הנה ידוע מדברי הזוה"ק (במדבר קכ"ה ע"ב) עד כמה החמיר והרעיש על עוון גילוי שער, וכמה קללות עצומות נאמרו בזוה"ק על עבירה זו, אשר קללות נוראות כמוהם לא נמצאו בזוה"ק על שום עבירה שבתורה. והטעם שחמור כל כך עוון של גילוי שער, משום שעוונה דבוק עליה באין לה שום תקנה, משא"כ שאר עבירה אחרי שובו על עוונו סר מעליו עוונו, לא כן עוון גילוי שער שמלפפתה והולכת עמה אף לקבר. ואין שום שונא בעולם אשר יוכל להרע לאדם כל כך, כמו אם אשתו הולכת ח"ו בגילוי שער, שהיא השונא הגדול בבית בעלה ר"ל מהקללות הנאמרות עליה בזוה"ק. וזה טעם שאמרה תורה בסוטה ופרע את ראש האשה, כי לפי שנסתרה ועברה עבירה גדולה וחמורה, ראוי שיחולו עליה כל האלות, ככתוב וכתב את האלות האלה וגו', על כן ציוותה תורה לפרוע את ראשה, שבאמצעות כן וודאי יתעוררו עליה הקללות החמורות הנאמרות בזוה"ק רח"ל. ועוד מטעם שהיא באה לידי עבירה מחמת שנסתרה, על כן פורעים את ראשה לגלות קלונה בפני כל, כדתנן במס' אבות (פ"ד מ"ד) ר' יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. ה' ישמרנו ויצילנו מכל רע.
באופן אחר קצת יש לומר למה העמידה תוה"ק אזהרת האיסור הלז בפרשת סוטה דייקא, ויותר הו"ל לרמוז אזהרתו אצל לאו דלא תלבש גבר שמלת וגו' וכדומה, דהנה כבר ידוע גודל האיסור ומה שכתוב בזוה"ק על זה דכל הקללות הכתובים בתורה ראויים לחול על ראש האשה הזאת ר"ל, וצריך ליזהר בזה ביותר כי כל הרעות נמשכות מזה עד אין לשער. ואפשר דעל כן נכתבה בפרשת סוטה, שנשנו ונכפלו בה הקללות ר"ל, כגון והשביע הכהן בשבועת האלה, והיתה לאלה, כדי לרמז שההולכת בפרוע ראש מכנסת את עצמה בגדר הקללות האלו ר"ל, על כן נכתב דוקא כאן, ומזה תדון ותראה חומר האיסור. והחתם סופר זלה"ה (בתשובותיו) בעניו איסור שערות בפרוע ראש, סיים ראוי לחוש להקללות הנכתבין בזה בזוה"ק עיי"ש. וידוע דאין מדרכו של רבינו בעל החתם סופר להביא דברי הזוה"ק בתשובותיו, אלא וודאי המה דברים חמורים העומדים ברומו של עולם ואין לזוז מהם, וכל אדם יראה לאמץ את ביתו שיתנהלו בגדרי הצניעות על פי דין תוה"ק.
[ע"ה ע"א] ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון (תהלים פ"ז), א"ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה. ופרש"י ז"ל לעתיד לבא כשיתקיים מקרא שכתוב והביאו את כל אחיכם מנחה לה' וגו', כל מקום שימצאו שם ישראל יאמרו הגוים זה מבני ציון זה יולד בה עכ"ל. והיינו דאפילו המצפה לראותה יקרא מבניה כאלו נולד בה. וכתב השטמ"ק שרש"י ז"ל במהדורא קמא כתב עוד יותר, דאע"ג דאמר אביי (להלן) וחד מינייהו [מבני א"י] עדיף כתרי מינן, היינו לענין חריפות ופקחות, אבל לענין זכותא, בני חוץ לארץ המצפים לראותה ובני ארץ ישראל שווים הם עיי"ש.
והנה אף שאמת נכון הדבר וחכז"ל למדוה מקרא, דאיש ואיש יולד בה, מ"מ אפ"ל בזה גם קצת הסבר עפ"י פשוטו ולקרב דבר זה אל השכל בסברא אמיתית, עפימ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו עמ"ס עירובין (י"ז ע"ב) שהקשה לדברי ר"ע דתחומין דאלפים אמה דאורייתא, איך יועיל עירוב על ידי פת שהוא רק תקנתא דרבנן, בשלמא למ"ד תחומין דרבנן יש לומר דהם אמרו והם אמרו והתירו על ידי עירוב, אבל למ"ד תחומין דאורייתא, ומן התורה אסור לילך איך מותר על ידי עירוב, וכי יש כח בתקנת חכמים להתיר איסור תורה בקום ועשה. ותירץ הרמב"ן דחכמים ס"ל כיון שדעתו על המקום ההוא, ואמר מערב שבת תהא שביתתי במקום פלוני עשאו ביתו, ומשם אני קורא אל יצא איש ממקומו, נמצא העירובין בין שמערב ברגליו ובין בפת ובין בפה כולם דבר תורה עכת"ד. והוא ענין נפלא שהוא סברא דאורייתא דבמקום שדעתו ומחשבתו של האדם הוי כאילו הוא נמצא שפ בפועל, ומהני סברא זו להתיר איסור תורה.
ומעתה יובן דברי הגמ' הנ"ל דאחד הנולד בארץ ישראל ואחד המצפה לראותה זכותן שוה, וה"ה כאלו נולד בה, ואע"פ שחז"ל הי' להם בקבלה דבר זה ולמדוה מקרא, אבל יובן גם על פי סברא פשוטה, דכיון שכל מחשבתו ותשוקתו וחפצו על המקום, נחשב מדאורייתא כאלו הוא שם בפועל ממש, ויש לו זכות ארץ ישראל על פי סברת הרמב"ן הנ"ל.
[שם] אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן. פירש"י וחד מינייהו מבני ארץ ישראל, עדיף פקחים וחריפים עכ"ל. הנה בספר אספקלריא המאירה שעל הזוה"ק (פ' בהר) כתב דלפי מה שכתבו חכמי האמת ששם אלקים שולט בכל העולם, ובארץ ישראל שולט גם שם הוי' נוסף על שם אלקים, לכן היניקה בארץ ישראל היא כפולה מבכל העולם, דהתם באה היניקה מב' השמות. וכתב בזה לפרש מ"ש בגמרא הנ"ל וחד מינייהו עדיף כתרי מינן, שהוא בשביל שהיניקה שם כפולה שבאה משני השמות, לכן הוי כתרי מינן יעיי"ש שהאריך.
והנה לפי היסוד הזה שבארץ ישראל היניקה משניהם גם משם הוי' נוסף על שם אלקים, הוי החשבון יותר מכפל, כי השפעת השם הוי' מרובה משם אלקים, והנסתרות לה' אלקינו.