שו"ת דברי יואל/אבן העזר/סימן קח
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן קח ~
ב''ה
בדבר אשר כתבתי בנידון הזרעה מלאכותית שהולד ממזר, הנה לשמע אוזן שמעתי שיש קצת מפקפקים בזה, בחשבם לעשות פשרה שאף שהות איסור גמור ועבירה גדולה מ"מ אינו מגיע ליד'יכ שיהי' הולד ממזר. והיות שבפרט זה קצרתי מאד לזה דאירי עכשיו לבאר קצת עכ''פ בקצרה.
הנה ראשית דבר ממקומו הוא מוכרע מדברי הר''פ שבהגהות סמ"ק, אשר בי' תלה המיקל בוקי סרוקי להתיר לעשות מעשה בזדון וברשע ליקח זרע של איש אחר וליתנו בזדון ובשאת נפש לתוך בטן אשת איש ר''ל, וכבר נתבאר שזה טעות גדול ונורא ר''ל. ובמה שנוגע לכשרות הולד בדיעבד ראיתי להעתיק עוד הפעם לשון הר''פ כפי המובא בב''ת יו''ד סימן קצ''ה שממנו העתיקו בט''ז ובב''ש סימן א' וז''ל אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרים מסיימים ששכב עליהם איש אחר וכו' ולמה אינה חוששת פן תתעבר בנידותה מש''ז של בעלה דכיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי כי הלא בן סירא כשר הי'. ובברכי יוסף שם ס''ק י''ד העתיק באריכות יותר שכתב, דכיון דליכא ביאת איסור ועבירה הולד כשר דאל''כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בביה''מ דוודאי בן סירא היתה הורתו בענין זה עכ''ל
ומבואר בזה שכל ראייתו להכשיר הולד בדיעבד הוא מבן סירא שא''א לומר עליו שהיה ממזר, כי לא הביא ראי' אחרת לצרף אלא מבן סירא, ולא ביאר הטעם למה א''א לומר על בן סירא שלא הי' כשר, וצ''ל בשביל שנודע גודל קדושתו כי נורא הוא, וכתב הקדוש הקנה ז''ל בס' הפליאה (הובא בחלקת מחוקק אה''ע סימן א' ס''ק ח') בירמי' הנביא ע''ה הי' מתעסק בס' יצירה בינו לבין עצמו יצתה בת קול ואמרה קנה לך חבר הלך אצל סירא בנו ונתעסקו בסי יצירה שלשה שנים לקיים הכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו עכ''ל. והרי שלא מלא ירמי' הנביא חבר אליו לעסוק בדברים קדושים ונוראים שא''א בלא השראת השכינה אלא סירא בנו, ואין הקב''ה משרה שכינתו על ממזר וע''כ שכשר היה וגם שכפי מה שמביאים המעשה אצל ירמי' הנביא נדה הי' הכל בלי ידיעה אצלם כמ"ש בס' בני אהובה שמן השמים נתגלה ברוה''ק לירמיי שנתעברה מזרעו, וכפי המובא בספרים הראו לו זה מן השמים לנחמו שלא יצאה זרעו לבטלה ח''ו, ועי' בתשובת מהרש''ם ח''ג סימן רס''ח, ואלו הי' בן סירא ממזר ח''ו אין זה תנחומין שכתיבתו נתרבה ממזרים בישראל ואין עושין כן מן השמים. וא''כ כל ראייתו של ר''פ סובבת אך ע''ז אם להכשיר הולד בדיעבד.
ובלא''ה א''א לומר שהביא ראי' משם שמצד הדין מותר לישכב על סדינים כאלו, שהרי באמת אסרו מטעם הבחנה, ואף אם נדחוק שבימי ירמי' היי קודם הגזירה של הבחנה ולא היו נזהרין בזה, מלבד שהוא דוחק, הלא הי' כפי המובא המעשה שלא ידעה מאומה שזה האמבטי שרחץ בה ירמי' ע''ה, ועכ''פ זה ודאי שאין להביא ראי' להתיר ממה שנעשה בלא ידיעה כלל, ואין צורך להאריך בזה שכן מבואר בלשונו בהדיא שראייתו היא על הכשר הולד במקום שלא נעשה שום עבירה. ועונב שדעתו ז''ל דכיון שזה שתתעבר באופן זה הוא בגדר מיעוטא דמיעוטא כמו שהביא במל''מ ובבני אהובה דחזינן בשו''ע סי' די באשה שנשתהה בעלה במדה''י יותר מי''ב חודש וילדה הוי הולד ממזר אף לקולא להתירו בממזרת ולא חיישינן שמא באמבטי עיברה דלא חיישינן לכתחילה למה שהוא בגדר מיעוטא דמיעוטא אף שיש מליאות לדבר, ובפרט שיש עוד כמה ספיקות בשכיבה על הסדין, אם היה עליו זרע של האיש כלל, ואף אלו הי' שם מאן יימר שנכנס לתוכה מהשכינה בלבד בלי שום פעולה ובלי שום ידיעה כלל שזה אינו שכיח כ''כ, והלא אף בעשו מעשה אלא שהי' בדרך מתעסק אינו חייב אלא בשביל שנהנה כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין דף ס''ב עמוד ב', כריתות דף י''ט עמוד בי) במתעסק בחלבים ועריות, ומכל שכן בזה שהוא פחות הרבה ממתעסק שאינה עושית שום מעשה והכל הוא בלי ידיעה כלל נגד הרוב וכמה ספיקות, ולכן הי' פשוט אצלו שאין בעצם המעשה של שכיבה על הסדין נידנוד עבירה ואיסור, ואין צורך להביא ראי' ע''ז זולת אם נימא שאילו איתרמי כן ונתעברה באופן זה הוי הולד ממזר אזי בודאי צריכין לחוש אף למיעוטא דמיעוטא שלא להביא ממזרים לישראל שזה מחריב ומטמא יסוד קדושתן של ישראל, ואף בהבחנה חששו נגד הרוב משום מעלה עשו ביוחסין. ועי' תוס' יומא דף כי ע"א ד''ה וחכ''א, שכתבו דאף דביבמות לא חיישינן למיתה דתרי ותלת ולמיתה דזמן מועט לא חיישינן אפילו בחדא אין זה אלא ביבמות שאינו אלא משום ביטול מלות יבמין אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחוש אפילו לתרתי ולתלת ואפילו לזמן מועט ואין לדבר סוף. והרי דבדבר שהוא יסוד גדול יש לחוש כל מה דאפשר עד אין סוף. ודב' גדול
ונורא הוא יחוסיהם של ישראל, ואדו חכז''ל (ילקוט במדבר תרפ''ד) שלא זכו ישראל לקבלת התורה אלא בשביל היוחסין שלהם, ולכן טרח להביא ראי' דהיכא שנא נעשה שום עבירה לא הוי אתיב ממזר. וחזינן דלא מצא ע''ז ראי' אחרת אלא מבן סירא כי לא הביא ראי' אחרת.
נמצא לפי''ז דלולא הראי' מבן סירא דע''כ כשר היי הי' חייש, ואף במקום שאין שום נדנוד עבירה כעובדא דבן סירא היי הולד ממזר, דכיון שהכתוב צווח אלל א''א לזרע, לומר שהכנסת הזרע הוא מקור האיסור, לכן אף שהי' בלי ידיעה ולא הי' חייב בדבר כלל ע''מ המעשה בעצמה שהוא מקור לאיסור זה גורם ממזרות ר''ל. וביבמות (דף ט"ז ע''ב) בתוס' ד''ה קסבר נתקשו התוס' בהא דסבר ר''ע ועוד כמה תנאים ואמוראים דסברי כוותי' דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, דבשלמא בעבד הוי לאו אלא מעכו''ם אמאי הוי ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאורייתא הוי ביאת היתר, ותי' בתי' הראשון שהוא עיקר בעיניהם דאע''ג דביאת היתר היא מדאורייתא בצנעה מ''מ כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר יעיי''ש וזה צ''ע לכאורה דבמשנה ובגמ' יבמות דף מ''ע ע''א אף ר''ע למד מקרא דממזר הוי מחייבי לאוין, וא''כ צריך להבין האיך אפשר לומר שהוא ממזר אם אינו מסוג חייבי לאוין שנלמד מקראי, והדבר צריך ביאור רחב לא עת האסף פה, אמנם בכה''ג בהכנסת זרע בא''א שהיא מעיקר האיסור הוי מסוג חייבי כריתות אף היכא שהי' בלא ידיעה ואינו חייב בדבר כלל מ''מ י''ל שהמעשה בעצמה שהוא מסוג חייבי כריתות עושה ממזרות, ולכן הוצרך הר''פ להניא ראי' מבן סירא דע''כ כשר היי.
ומעתה לפי''ז הדבר ברור כיון דכל חילא דידי, של הר''פ בזה שכתב להכשיר הולד הוא אך מעובדא דבן סירא, אין לנו להכשיר הולד אלא כעובדא דבן סירא שלא נעשה באמת שום נדנוד עבירה בדבר, וכן בשכיבה בלבד על הסדין שאין שום עבירה בזה כמ''ש הר''פ בלשונו שאין עבירה, אבל מנ''ל להכשיר הולד אף היכא שעושין בזדון ובשאט נפש שתתעבר א''א מזרע איש אחר שהוא עבירה חמורה עד מאוד והאיך מדמין מילתא למילתא להכשיר הולד אף בכה''ג לומר שאינו ממזר כמו בן סירא והוא מבואר בלשונו שכתב ביסוד טעמו להכשיר הולד דליכא עבירה, א''כ הא בהא תליא דהיכא דלא נעשה עבירה בדבר הולד כשר, אבל בנעשה בעבירה אין להכשיר הולד. וכל דבריו סובבים על זה דהיכא דליכא עבירה כמו בבן סירא הולד כשר, אבל לא זולת.
וכבר נתבאר דתיבת כיאה שכתב הר"פ אין בו דיוק כלל. ובמסית לעבירה ר"ל כתבה התוה''ק בפרשת ראה כי יסיתך וגוי בסתר, וכתב רש''י ז''ל דיבר הכתוב בהווה שאין דברי מסית אלא בסתר, וכן הוא אומר (משלי ז') בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה. ובוודאי שלא יעלה על הדעת שאין הדין כן במסית בגלוי יען שאמר הכ' בסתר ומי שלא יודה לזה שאין ללמוד קולות ממה שדבר הכ' בהווה יגרום להיות מסיתין לעבירות בגלוי ובסתר. וכן בפי כי תלא שאמר הכ' כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה, ופירש''י ז''ל דבר הכ' בהוה, ור''ל דבודאי גם אם אירע לו מקרה הזה ביום ג''כ הדין כן אלא שהזכיר תיבת לילה יען שדבר בהווה, ובודאי שלא יעלה על הדעת לחלק בטומאת ב''ק בין יום ללילה יען שאמר הכתוב תיבת לילה וברש''י ז''ל פ' משפעים עה''כ ובשר בשדה טריפה כתב וז''ל, אף בבית כן אלא שדבר הכתוב בהוה במקום שדרך הבהמות ליטרף, וכן כי בשדה מצאה וכן אשר לא יהי' טהור מקרה לילה ה''ה למקרה יום אלא שדבר הכתוב בהוה, עכ''ל. ובתוס' יבמות דף ק"ד ע"ב דייה דאמר כתבו באמצע דבריהם הא דמספקא בפרק נערה בנדרים אי חרש מיפר או לא מיפר דלאו בר שמיעה הוא היינו משום דשמא לא כתב קרא ושמע אלא אורחא דמילתא דהכי הוי דכי שמע מיפר. וכן כתב הר''ן בנדרים דף ע''ג ע''א ד''ה משום שאין להביא ראיה מדתניא ושמע אישה פרט לחרש דנימא מדנקט חרש משמע דהיכא דהוי בר שמיעה לא מעכבא בי' שמיעה דליתא משום דאיכא לדחויי דילמא משום אורחא דמילתא נקע חרש וה''ה דבעל בעלמא יעיי''ש. ובב''ק דף קי''א ע''ב תוד''ה הגוזל כתבו מאכיל ל"ד דה''ה נותן להם אלא אורחא דמילתא נקט יעיי''ש. ונמצא כזה בקראי ובפוסקים עד אין מספר, והבאתי קצת לדוגמא. ומכש''כ בהך עובדא דהזיעה מלאכותית שלא נודע כלל בזמנו של הר''פ ולא היו יודעין כלל לעשות מעשה להכנסת זרע להתעבר כ''א ע''י ביאה, שבוודאי אין לדייק כלל מתיבת ביאה אלא הכוונה לעשות מעשה בשאט נפש, ועכ''פ נלמד מאמיתות לשון הר''פ שבמקום שיש עבירה הולד ממזר.
ובשלטי הגבורים (שנדפס סביב דברי הרי''ף בהל' נדה שלו סוף פי שני דשבועות) כתב וז''ל : נשאל להר''ם למה אין נזהרין מלשכב האשה כשאינה טהורה בסדינים ששכב בעלה דשמא תתעבר מאותו הזרע ויהי, הולד בן הנדה כמו שחוששין שלא תשכב בסדינים ששכב בהם איש אחר פן תתעבר בטיפת זרע שהטיל
באותן הסדינים כההיא דבן סירא, והשיב דכיון שהולד שהוא בן הנדה הוא כשר לכל דבר אין חוששין לה ואפי' שהוא פגום, עכ''ל. ומבואר בזה דעתו ז'ל בהדיא דאך זהו החילוק שאין נזהרין בסדינים של בעלה בעת נדתה כמו בסדינים של אדם אחר בשביל שבן הנדה הוא כשר לבוא בקהל ה' ואין בו חשש ממזרות אלא פגום בלבד, ואם כן אין ספק שדעתו ז''ל דבנתעברה אף על ידי סדינים של אחר יש לו דין ממזר שאינו כשר לבוא בקהל דאם לא כן אין חילוק בין סדינים של בעלה, ואין מקום להסתפק בדבריו בזה. אלא שמעיקרא נתקשיתי בזה דלפי דבריו דגם בנולד ע''י שכיבה בסדינים הוי ממזר ואסור לבוא בקהל נמצא דגם בן סירא הוי ממזר וכמ''ש הוא בעצמו בלשונו דהריון ע''י סדין הוא כעובדא דבן סירא, והר''פ כתב דלא מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ''ד לומר על בן סירא שהי' ממזר, והאיך אפשר שהמהר''ם ז"ל שהי' מראשי הבעה''ת יאמר על בן סירא שהי' ממזר ויהיה פלוגתא בין המהר''ם והר''פ במציאות כזה והוא רחוק מן הדעת לומר כן.
ויסוב התבוננתי דאפשר לתרץ, ראשית אפשר מחלק המהר''ם בין הזהירות לשכב על הסדין היכא שידעה ששכב על הסדין איש אחר ובין עובדא דבן סירא שלא ידעה מאומה שרחץ שם אבי', ובשו''ת פמ'יא ח''ב סימן ע''א נשאל בא' שאכל עוף ואח''כ מצא בו א' מי''ח טריפות אם צריך כפרה, וכתב דלכאורה נראה מגמ' נזיר ד' כ''ג ולא ידע ואשם ונשא עונו דמי שנתכוין לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כגון חתיכה ספק שומן ספק חלב אמר קרא ונשא עונו וא"כ צריך כפרה, ושוב כתב דיש לחלק דהתם הי' ספק קודם שאכל אבל אם לא נולד ספק עד אחר שאכל הוי אונס ואונס רחמנא פטרי', והביא ראי' מביצה ד' כ''ה שלמדה תורה ד''א שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח, וכתבו בתוס' דוודאי ליכא איסור דמשנשחטה בחזקת היתר עומדת מיהו אם נמצאת טריפה אח''כ הוא נענש כשוגג לא כאונס שלא היי לו למהר כ''כ, ומזה נשמע דלאחר הפשט וניתוח נידון כאונס דאי"צ לבדוק אחר ח''י עריפות. ובח''ג סימן י''ט הוסיף עוד ראיה מפסחים די ע''א שחטו ונמצא בע''מ חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור מקרבן חטאת דהוי אונס יעיי''ש. והנה שם בביצה ד' כ''ה היא פלוגתא בין רש''י ותוס' בהא שאמרו בגמ, אורח ארעא קמ''ל ופירשי'י ז''ל ולא משום איסור טריפה, והקשו בתוס' ע''ז תימה דבסמוך משמע שיש איסור בדבר דקאמר נטיעה מקטע רגליהון דקצביא, ותי' דוודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא הי' לו למהר כ''כ. והרי שהוא פלוגתא ולדעת התוס' אף היכא שהוא היתר גמור מ''מ אם הוא דרך ארץ להמתין שוב אינו נידון כאונס, והחילוק שבין אונס לשוגג הוא נ''מ בדאורייתא לענין חיוב חטאות וכדומה וכמו שהוא בפסחים החילוק בנמצא טריפה בסתר. ובשבועות ד' י''ח דבשלא בשעת ווסתה אם פירסה נדה פטורין דהוו אנוסים שלא ידעו להזהר, ובסמוך לווסתה אף דהוי אונס לגבי איסור נדה דסבר יכולני לבעול כמ''ש רש''י ז''ל ואיסור סמוך לווסתה אינו אלא מדרבנן ואין בו חיוב חטאת, מ''מ חייב חטאת על איסור הנדה דכיון דמדרבנן הו''ל ליזהר שוב לא נקרא אונס גם על האיסור דאורייתא דאיתרמי ליי אח''כ וחייב חטאת.
והנה מה דבן סירא לא הי' ממזר כתב גם הר"פ הטעם בשביל שלא הי' שם עבירה כמו שהעתיק הברכ''י, אלא שהר''פ סובר בשכיבה על הסדין כיון שהוא דבר רחוק לבוא לידי מכשול אין בזה עבירה דהוי כאנוסה ודמי לעובדא דבן סירא, ויכול להיות שהמהר''ם אינו סובר כן אלא סובר דכיון שידעה שהסדין הוא משל איש אאר היי לה ליזהר שלא לשכב על אותו סדין ולא לסמוך על הרוב בחשש ממזרות, ועיי תוס' נזיר ד' י''ב בהא דאמר שם האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו וכיון דלא פריש לי' הא לא ידע הי ניהו קידש לי', והקשו שם בתוס' ד''ה אסור דכו''ע יאסרו לישא נשים דשמא זאת היא שנתקדשה ע''י שליח, ותירצו דמדאורייתא אפילו הוא שרי לישא דאזלינן בתר רובא (דבוודאי אותה שנתקדשה עם כל קרובי' המה מיעוטא דמיעוטא לגבי כל נשי דעלמא) ואינו אלא קנסא בעלמא שעשה שליח סתם ולא פי' לו קדש לפלונית ולדידי' קנסו ולאחריני לא קנסו, ובגיטין די ס"ד כתבו התוס' עוד דמה שהקשו ע''ז מקן סתומה דגם שם היי לן למיקנסיי על שלא נזהר שלא יפרח, הרי דאף במה שמותר מדינא מ''מ כיון דלכתחילה הי' לו ליזהר ועשה שלא כהוגן במה שלא היי נזהר קנסו אותו כ''כ שלא ישא אשה לעולם ואף אם יתבטל עי''ז לעולם ממצוה הגדולה של פ''ו וישאר גלמוד כל ימיו שעלול ג''כ לחטאים גדולים, וא"כ אפשר שסובר המהר''ם דכיון שהכנסת זרע של איש אחר באשת איש הוא איסור כרת ר''ל כמ''ש הרמב"ן ז''ל דכיון שכתבה התוה''ק לזרע הודיעה לנו שהכנסת הזרע הוא עיקר האיסור, נם אפשר להביא לידי ממזרות ח''ו אם תתעבר בזה, הוה לה ליזהר שלא תשכב על סדין אחר שמא לא תבדוק יפה יפה יירדמו שיהי' שם
זרע ומשלא נזהרה עשתה שלא כהוגן ושוב אינה נדונת כאנוסה והוי עבירה בידה, ואינו דומה לעובדא דבן סירא שלא ידעה מאומה והוי אנוסה ממש ושום עבירה לא היה בידה, וזה דומה לפלוגתת רש''י ותוס' בהכאתו לעיל.
ואולי י''ל עוד שסובר המהר''ם שצריך זהירות בשכיבה על הסדין אף בסתם סדין שאין רואין עליו זרע דכיון שהוא נמסר לנשים יש לחוש יותר שמא תראה אח''כ זרע על הסדין ואז הוי וודאי ספיקא דאורייתא שמא ע''י החיכוך בשכיבה יכנוס הזרע לתוכה, וגם הר''פ לא כתב שאין חשש אלא בסתם סדין שאין רואין עליו זרע כלל, אבל המהר''ם י''ל שסובר דבדבר שנמסר לנשים אם יהי' היתר לשכב על הסדין לא ישגיחו וישכבו גם על סדין שרואין עליו הזרע. ואולי י''ל עוד שיש לאיש בדבר הנמסר לנשים שמא תעשה איזה פעולה להכניס לתוכה הזרע שתראה שם, וזה וודאי איסור חמור מאוד כמו שנתבאר למעלה, ואם עושית מעשה בזה עברה על איסור כרת והוי הולד ממזר, ולכן משום סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב הן נזהרות מלשכב על סדין של אדם אחר שלא יהי' מציאות לבוא לידי מעשה בזה, משא''כ בנדה שאין חשש ממזרות אין צורך לעשות הרחקות כ''כ. ומ''ש המהר''ם לדמות לבן סירא לא כתב זה לענין הדין אלא לענין המציאות שמבן סירא ראי' שיש מציאות להתעבר באופן זה כמו שנראה כן מלשונו, אבל לא כתב להשוותם לדינא, אבל הר''פ ראה לנכון ליתן טעם הזהירות לשכב על סדין איש אחר בשביל הבחנה, וע''כ לא בקש טעמים אחרים שהוא בשביל הרחקה יתירה או בשביל דלא הוי כאנוסה נמצא לדינא בבן סירא בוודאי גם המהר''ם סובר שלא הי' ממזר וכשעושין מעשה בזדון ובפאט נפש גם הר''פ סובר דהוי ממזר אלא שמחולקין בטעם הזהירות של שכיבה על הסדין בלבד כמו שנתבאר למעלה.
וו''ל עוד, כי יסוד ראייתו של הר''פ הוא מבן סירא שהי' הורתו בענין זה, וא''כ בודאי היי לפניו הנוסח כמו שהוא במהרי''ל ועוד שאר ספרים שבתו של ורמי, נתעברה באמבטי מאותו הזרע, והוי ראי' דלא הוי ממזר בכה''ג. ובתשו' מהרש''ם ר''ג סימן רס''ח הביא נוסח אחר שאשתו של ירמי' נתעברה באמבטי מאותו הזרע ואח''כ גילו לו זה מן השמים, ולפי נוסח זה אין שום סרך ראי' מבן סירא כי וודאי אם הי' באשתו כה"ג הוי הולד עשר, ובאמת גם בשאר לשונות שבאותו מעשהראיתי שינויים באיזה ספרים בהעתקת המעעשה, ואין זה תימה כי גם בכל דברי הש''ס שמיום סידור הש"ס עמלו בה ביגיעה כל הדורות דור אחר דור ובתורתו יהגו ויחס ולילה מ"מ הי' מלא בגירסאות ונוסחאות שונות אף במה שמ''מ גדולה לדינא, וכ''פ מחולקים רש''י ותוס' בבירור הגירסאות וכן בכל הראשונים ועדיין לא הספיק שגם אח''כ המהרש'יל והב''ח ועוד הרבה פוסקים חכמי הדורות עסקו תמיד לתקן הגירסאות, והברטנורה על המשניות מסי שבת ריש פ' במה טומנין כתב על הרמב''ם ז''ל שפי' בסתם קדירות ביהש''מ רותחות הן פי' שאין הדעת סובלתו מפני שיבוש הנוסחאות וגירסאות מהופכות שמצא בגמ' שלפניו יעיי''ש, ושינוי הנוסחאות מובן שבא בסיבת המעתיקים ובפרט שבימים הראשונים לא הי' דפוס אלא הרבה העתקות מיד ליד והמעתיקים עלולים לטעות, וק''ו בסיפורים כאלו כעובדא דבן סירא שבאו העתקות אחר העתקות עוד מימי הנביאים ולא למדו בו כ''כ כל חכמי הדורות כמו בדברי הש''ס שכולם נתנו עיניהם בש''ס לתקן כל הלשונות כי הם חיינו, ואם גם בש''ס נמצא הרבה נוסחאות מוטעיות עוד לפני הראשונים קיץ בספרים כאלו.
ובאמת שגם בהגהות הר''פ שעל הסמ''ק אינו מבורר שיכ וראיתי בזה נוסחאות שונות והחיד''א בשה''ג אות עין כתב עמודי גולה הוא סמ''ק חיברו הר"י מקורביל יצ''ו ושלא הספר לכל בני הגולה שיתעיקוהו בכל מקום שידעו שורש המצוות והלכותיהן ודין גרמא שבאשכנז יש הרבה סמ''ק על קלף ובכל סמ"ק יש הגהות מתחלפות לא ראי זה כראי זה דבכל עיר גדולי הדורות כתבו הגהות כפי דעתם וראיתי כמה מדיק כל א' בהגהות שונות עכ''ל. ושמעתי י''א שראו איזה נוסח בדברי הר''פ שעל הגהות סמ''ק שלא נכתב שם כלל תיבת ביאה ולא העמדתי יסוד ע''ז שאינו ברור ובפוסקים שלפנינו מונא בנוסח זה ואין נ''מ לדינא כ' גם מתיבת ביאה אינו מוכח כלום כמו שהארכתי למעלה בדברים ברורים, ועכ''פ אין שום קושי' אם נמצא נוסחאות שונות לפני הראשונים בעובדא דבן סירא. ומעתה י''ל שהר"ם מצא לפניו הנוסח שהי' בתו של ירמו, לכן הכריח משם דלא הוי ממזר בכה''ג, והמהר''ם מצא הנוסח שהי' אשתו ואין שום ראי' משם לכן הי' דעתו בהחלט דהוי ממזר בכה''ג.
יהיה איך שיהי' במה שכתבתי לתרץ דברי המהר''ם בבן סירא או אפשר יש תירוצים אחרים. אבל זה ברור שדעת המהר''ם הוא דהוי ממזר בכה''ג שהרי כתב בהדיא שזהו החילוק בין סדין בעלה בימי נדתה שאינו חמור כל כך בשביל דשם אף דהוי פום מכל מקום כשר לבוא בקהל.
ואין להתעקש ולומר בכוונת דברי המהר''ם ז''ל שגוזר שכיבת סדין אטו ביאה גמורה של איש אחר, שאין בזה רמז ורמיזה בכל דבריו ענין ביאה ולא מלינו בשום מקום גזירה רחוקה כזו שכיבת סדין של אשה אטו ביאה גמורה של איש אחר, ואם הי' מקום לגזור זה יותר הי' ראוי לגזור כן בבעלה בנידותה, גם ביאת נדה חמורה מאוד כמבואר בגמרא יבמות דף נ''ד טא שא''א ללמוד איסור ביאת שאר עריות מנדה יען שנדה חמורה שמטמאה את בועלה והוצרך עי''ז ללמוד אך מהיקישא דר' יונה שהוקשו כל העריות כולן לנדה, ואם הי' דעת המהר''ם לגזור גזירה משונה כזו הי' צורך להזכיר מזה עכ''פ ברמז, אבל לא כתב אלא אותו הטעם בלבד בשביל הזרע שהוא פסול אשר לא כן בנדה, ונראה מזה ברור שסובר כסברת הרמב''ן והרא''ה שהחומרא שהחמירה התוה''ק כ''כ באיסור ניאוף ר''ל הוא בשביל הזרע הבא מאיש אחר, וא''כ אל על הזרע הלאוין וסטונשין שבאיסור ניאוף יותר מעל הביאה ונמצא דהולד ממזר. ולהלן בתשובה שכתבתי אח''כ יתבאר עוד יותר דברים ברורים בזה אלא דאף על פי כן להקל להתירו בממזרת מסתפינא להקל, דאולי גם המהר''ם אין דעתו להקל בי' כדין ודאי ממזר אלא שדעתו שכיון שהדברים שהימים בתוה''ק צריך להחמיר בו שלא להתירו לבוא בקהל ואינו דומה לבן נדה דאף שהוא פגום מ''מ איפסקא הילכתא בגמרא שמותר לבוא בקהל, גם הרמב''ן והרא''ה ז''ל י''ל שכתבו טעם זה בשביל שצריך להחמיר בכה''ג אבל לא להקל כאשר יתבאר עוד בתשובה האחרת והמהר''ם והר''פ לא ביארו טעמם ונימוקם בזה לכן קשה לנו להקל, אבל להחמיר בודאי הדין ברור כן ובלאו הכי אי אפשר לנו להקל, דשמא הוא מזרע עכו''ם, ודינו כדין אסופי מן השוק שהוא ספק ממזר כנ(בואר הדינים באסופי באבן העזר סימן די בשו''ע ובבית שמואל ושאר פוסקים כמה פרטים וחילוקי דינים בדבר. ובנ''ד כיון שהיא מונחת בביה''ח במקום קבוע גם הזרע נוטלין שם במקום קבוע יש לו דין קבוע כמחצה על מחצה דמי. גם כמה ביה''ח המה של ישראל ורוב המתעסקים שם גם הנכנסים ויוצאים המה ישראל. ובוולדות כאלו צריך לעיין על כאו''א מהם בפרטיות ת''ח מובהק הלומד לאמיתה של תורה (לא כהלימוד ששכיח מאד בזמנינו בעז''ה), ולהודיעו כל הפרטים שהי' באותו הולד באיזה מקום ובאיזה אופן נעשתה התועבה הזאת, שיוכל לדון עליו אם להכשירו לבוא בקהל או לאו.
וכ"ז הוא בהנידון אם להכשיר הולד, אבל להתיר לעשות מעשה זמה כאלה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', ומה שהמתיר תלה טעותיו בנכרי שזה יסוד היתרו לתלות שהוא זרע נכרים, מלבד שכבר נתבאר בתשובתי הקודמת שאין בדבריו כלום מכמה טעמים ואיסורים אמורים ר''ל, אבל גם אם הוא באופן שידעינן בודאי שהוא מזרע נכרי ומאיזה נכרי סוא מכל מקום הוי מעשה זמה ותועבה בלי ספק, וכמו דאף שהלכה הוא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אבל האשה המפקיר עלמה לנכרי ועבד היא זונה ר''ל בודאי, ואין זה תלוי בהכשר הולד כי טעם הכשר הולד הוא בשביל שמה שכתבה תורה למשפחותם לבית אבותם זה אינו אלא בישראל שאצלם הולד הולך אחר האב אבל בעכו''ם הולד הולך אחר האם, אבל לגבי איסור א"א רובץ האיסור עלי' לגבי נכרי ועבד כמו גבי ישראל. וכמו כן הוא במפקיר עלמה לזנות של הבאת זרע איש אחר אצלה שהוא מעשה זמה וערוה ר''ל דחזא טעמא לשניהם כמ''ש הרמב''ן ז''ל ונתבאר לעיל בארוכה
ובפ' אמור בהא דכתיב ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל, ולדעת הרמב''ן שם הי' להם דין ישראל אף קודם מ''ת, וע''כ כתב שם שאותו הולד אף שהיה בן איש מצרי מ''מ הי' כשר לבוא בקהל כמו שהוא הדין נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. וכתב עוד שם דאף שהוא כשר לבוא בקהל מ''מ הוא מזוהם ואיננו ישראלי בשמו יעיי''ש והנה חזינן שהכתוב קוראו בן איש מצרי, וכתב ע''ז הספורנו ובכן העז פניו לברך את השם דישראל לא פקידי כולי האי עכ''ל. ושם הי' מעשה באונס כמו שהוא במד''ר פ' שמות עה''כ ויפן כה וכה ראה מה עשה לו בבית שהיה נוגש והוציא את בעלה מביתו וחזר המצרי ובא עלי' כסבורה שהוא בעלה, א''כ כיון שלא ידעה מאומה הוי אנוסה, אעפי''כ כיון שהי' אותו הולד מזרע מצרי פוק חזי מה עלתה בידו ובפ' פנחס הביא רש''י ז''ל עה''כ משפחת החנוכי וז''ל לפי שהיו האומות מבזים איתם ואומרים מה אלו מתייחסין על שבטיהם סבורים הם שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופן היו מושלים ק''ו בנשותיהם, לפיכך הטיל הכתוב שמו עליהם ה''א מצד זה ויו''ד מצד זה לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם וזה הוא שמפורש ע''י דוד שבטי י'ה עדות לישראל השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם לפיכך בכולם כתיב החנוכי הפלואי עכ"ל והנה אינו מוזכר בטענת האומות שחשדו את נשי ישראל לזנות ברצון ח''ו עם המצריים אלא שטענו שבוודאי היי למצריים שליטה עליהם כמו ששלטו על בעליהם שעינו אותם בעבודת פרך, וא''כ
אף לפי טענתם היו אנוסים בדבר ואין עליהם אשמה י אונס רחמנא פטרי' וההכרח לא יגונה, והוולדים ג''כ כשרים כמו שהוא בהלכה נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ומ''מ הבזיון של האומות שאמרו שמעורב בישראל מזרע הנכרים הוא עצום מאוד דהוי כמו בן המצרי שהי' מה שהי', עד שטרח הכ' להרבות בשמות אצל כל השבטים להעיד עליהם להצילם מבזיון הזה. ובאמת בדרך הטבע הי' הק''ו עצום אם בגופן שלטו בנשותיהם עאכו''כ אלא שהיה נסי נסים מאת הקב''ה להצילם מזה להטיב אחריתם, וכמו שאמרו חכמינו ז''ל (ילקוט במדבר רמז תרפ''ד) שאלו היה מעורב ביניהם מזרע העכו''ם לא היו ראוים לקבלת התורה. והאיך יעלה על הדעת להתיר להפקיר עצמו בזדון ועשאט נפש להניא זרע עכו''ם ולערבם בישראל דלא ככנפים שנעשו לאבותינו במצרים על ככה והרבה הכ' בשמות הקדושים להעיד ע''ז וכבר כתב הב''ש (סימן א' סק''י) ושאר פוסקים דבנתעברה ע''י איש אחר אף שהיה באונס ע''י אמבטי הוי כבנו של בעל הזרע ממש לכל דבר. ויסוד היתרו של המתיר שתלה בנכרי האלי' שעל הנכרי בעצמו הוא דבר מתועב ועון פלילי ונורא הוא מלבד הטעמים שכתבתי בתשובתי הקודמת.
ובדין אם נאסרה על בעלה, הנה בבני אהובה (הל' אישות פרק ט''ו) רצה לומר בתחלה דגם בנתעברה על ידי אמבטי נאסרה על בעלה כיון דהאיסור הוא הכנסת הזרע אלא שאחר כך הוכיח מלשון הגמרא (חגיגה דף טו ) גבי בתולה שעיברה באמבטי דלא נאסרה באופן זה על בעלה, וזה ודאי דשאני הך דינא דעיברה באמבטי דכמה ספיקות בדבר אם יכנס זרע לתוכה, ויוכל להיות שדומה למה שהבאתי לעיל מהפ'ימ באכל בשר ונמצא אח''כ טריפה מאחד מי''ח טריפות שיש לו דין אונם שסמך על הרוב, וכמו כשמשה שלא בשעת וסתה דנידון כאונס דחושב יכולני לבעול כמ"ש רש''י ז''ל שם, וכן באמבטי י''ל שהזרע שנכנס אא''כ לתוכה הוי כמו באונס, ואנוסה אינה נאסרת על בעלה. גם כיון שאינה מתכוונת כלל להכנסת זרע הוא פחות ממתעסק ואף בביאה אינו חייב במתעסק אלא בשביל שנהנה, לא בכה''ג ומצד הסברא נראה דלא היו צריכין לאוסרה על בעלה בכה''ג. ובשו''ע אה''ע סימן קע''ח ס"ג בזינתה בשוגג שסוברת שבעלה הוא והוא אחר מותרת לבעלה ישראל כדין אנוסה ומדטרחו להביא ראי' גם על נתעברה באמבטי שמותרת לבעלה צ"ל דחששו שמא בשביל שידעה שרחץ באותו אמבטי איש אחר הי' לה ליזהר ואינה נידונית כאנוסה, וע''ז סובב הראי' שהביאו דלא נאסרה בכה''ג על בעלה. אבל ודאי שאין שום ראי' מאמבטי להיכא שהפקירה עצמה במזיד ובשאת נפש לאותה מעשה זימה להכניס בתוכה הזרע. ומדהולרכו לטרוח להניא ראיות גם על מעשה האמבטי דנראה דלולא הראי' שהביאו היו אוסרין אותה גם שם על בעלה, א''כ מכש''כ בנעשה במזיד כנ''ל שאין שום ראי' משם אלא אדרבה בכה''ג דמי ממש לזינתה במזיד נראה ודאי דנאסרת על בעלה. ומה שנמצא בלשון הבני אהובה שהי' בלי בעילה הוא בשביל שלא נעשה אז באופן אחר הכנסת זרע במזיד אלא ע''י בעילה וכמו שנתבאר טעם זה בלשוז הר''פ ונמשך הבני אהובה בזה אחר לשון הר''פ. וכ''ז ברור לפענ''ד.
והשי''ת ברחמיו יראינו מתורתו נפלאות, ולא נביא ח''ו למכשולות נוראות, עדי נזכה לישועות הנבאות בב''א.
באעהי'ח א' לס' לעברך בברית ה' אלוקיך ה'תשכ'"ה לכ''ג, פה ברוקלין יצ''ו
הק' יואל טייטלבוים