שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן צ

<< יורה דעה סימן פט • שו"ת דברי יואל • יורה דעה סימן צא >>

~ סימן צ ~

ב"ה. שלו' וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הר' היקר המפואר, מו"מ בתורה ויראה, כש"ת מו"ה ... נ"י.

הגיעני מכתבו וצר לי בצערו. השי"ת ירחם עליו במהרה ועל נפש בתו שלא תיטמע ח"ו. יבטח וישען ברוב חסדי השי"ת כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, וכבר היה לעולמים מעשיות כאלו והשי"ת הציל מידם.

ואשר שאל מה לעשות, כפי הנראה מסתפק בדבר אם להסכים שיתגייר. מה אעשה כי אנכי לא אוכל להסכים על זה, דהרי מבואר בשו"ע סימן רס"ח סעיף י"ב, כשבא הגר להתגייר בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ובגמרא יבמות דף כ"ד ע"ב הוא פלוגתא דתנאי, דלחד מ"ד אינו גר כלל אף בדיעבד כשנתגייר לשם אשה, כסתמא דמתניתין דמסכת גרים (פ"א ה"ז), ולחד מ"ד הוי גר בדיעבד. אבל לכתחילה בודאי דאין לקבלו לכל הדיעות, כסתמא דברייתא שהביא אח"כ אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי דוד ושלמה.

ומבואר בהגהות מרדכי פרק החולץ (סי' קי) דאף לפי פסק ההלכה דהוי גר, אינו אלא לאח"כ כשאנו רואים שמיישרים דרכיהם, אע"פ שנתגיירו מתחילה לשם אישות.

וכן משמע גם לשון הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ז, במה שכתב שהוכיח סופן על תחילתן. ונראה מזה דאם לבסוף חוזר לסורו, הוברר הדבר למפרע דלא הוי גירות. וכן מורה גם לשונו שבהלכה י"ז המובא בשו"ע סימן רס"ח (סי' רסח סי"ב), שכתב הרי זה גר אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, כיון שמל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששים לו עד שיתברר צדקתו. ומשמע דספק יש בדבר עד שיתבררו מעשיו.

וזה נראה הטעם שאין מקבלין אותו לכתחילה, דסברא הוא שיחזור לסורו אח"כ, דהרי אף בגרים שנתקבלו כדין שבדקו אחריהם ולא מצאו להם שום עילה כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל בהלכה י"ח שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל. וכתב שזה הטעם שאמרו חכז"ל קשים גרים לישראל כנגע צרעת. ומימרא זו נאמרה בגמרא אף בגרים שנתגיירו כדינא, כמבואר ביבמות מ"ז ע"ב שבשביל זה מודיעים להם מצות חמורות, דאי פריש ליפרוש, יעיי"ש. וק"ו בגר כזה שרואין הסיבה ואהבה התלויה בדבר.

ואין סברא לומר דנידון כזה שהוא שעת הדחק שלא תטמע ח"ו, ושעת הדחק כדיעבד דמי. דכיון שהסברא היא שחוזרים לסורם, וזה אדרבא גרע יותר כמבואר בגמרא גיטין דף מ"ה ע"ב דגר שחזר לסורו כל שכן דהוי ליה מין וגרע מעכו"ם, א"כ אין לנו לעשות מעשה הצלה כזו שהסברא נותנת שיהיה ח"ו לקלקלה יותר. וכבר ראינו בעינינו שגרים כאלו חזרו לסורם, והיו אח"כ רצועה מרדות לישראל יותר מכל רשעי עכו"ם ר"ל.

וביבמות דף ק"ט ע"ב, רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים, כרבי חלבו דאמר קשים גרים לישראל כספחת. ובתוספות שם (ד"ה רעה), אמר ר"י היינו היכא שמשיאין אותן להתגייר או שמקבלין אותן מיד, אבל אם הן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם, שהרי מצינו (סנהדרין צט:) שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קבלו לתמנע שבאתה להתגייר, יעיי"ש.

הנה מחמת הקושיא שנענשו האבות שלא קבלו לתמנע, הוכרחו התוספות לאוקמי מימרא זו כשמשיאין אותן או שמקבלין מיד. ולכאורה למה לא אוקמי כשיש סיבה בדבר הגירות, שבאמת אסור לקבל לכתחלה, כסוגית הגמרא שבדף כ"ד, ושם לא הקשו התוספות מאומה ממה שנענשו האבות שלא קבלו לתמנע, דבתמנע י"ל שלא היה ע"י סיבה, וא"כ היה באפשרי להעמיד גם מימרא זו דרעה אחר רעה תבוא, בכשהיה ע"י סיבה, ואין ראיה דמיירי במשיאין או שמקבלין מיד אף שלא מצאו שום סיבה בדבר.

וכפי הנראה דעת התוספות, כיון שבגמרא מייתי על זה מימרא דקשים גרים לישראל כספחת, ומימרא זו מיירי אף כשהיה הגירות בלי שום עילה, כאשר הבאתי לעיל מדף מ"ז, מזה משמע להו דבכל אופן ואופן שהיה הגירות, אם אין מתאמצין להתגייר, הוא בכלל זה ח"ו.

וי"ל [עוד] דהיכא שרואין באמת שהוא ע"י סיבה לשם אישות וכדומה, אין צריך לזה הלימוד מקרא שלמדו שהוא רעה אחר רעה ח"ו, והא למה לי קרא סברא הוא, ומיסתברא להו לאוקמא קרא היכא שלא היה שום עילה בדבר, אלא בשביל שמשיאין או מקבלין מיד.

וק"ו בנידון דידן שהיא משיאה אותו להתגייר ע"י סיבה לא טובה ר"ל, שלא זה הדרך ישכון אור.

ויסביר לה הדבר בהפצרות ותחנונים שאין זה שום תקנה לנפשה, וח"ו שלא תיאבד לנצח חלילה בזה ובבא, ואם תחזור מדרכיה הרעים עוד תוכל לבוא לידי ישועה והצלה אמיתית. וכבר היה לעולמים מעשיות כאלו שחזרו בתשובה, וזכו אח"כ לזיווגם האמיתי כדת משה וישראל, וטוב לה בזה ובבא.

אלה דברי המצטער בצרתו מצפה לרחמי שמים, דורש שלומו באהבה רבה

הק' יואל טייטלבוים