שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן צ

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונה
תמונה
       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון


  << יורה דעה סימן פט שו"ת דברי יואל יורה דעה סימן צא >>

~ סימן צ ~

ב"ה

שוכט"ס אל כבוד ידידי הר' היקר המפואר

מו"מ התו"י כש"ת מו"ה ... נ"י.

הגיעני מכתבו וצר לי בצערו, השי"ת ירחם עליו במהרה ועל נפש בתו שלא תיטמע ח"ו, יבטח וישען בריב

חסדי השי"ת כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, וכבר היה לעולמים מעשיות כאלו והשי"ת הציל מידם.

ואשר שאל מה לעשית, כפי הנראה מסתפק בדבר אם להסכים שיתגייר, מה אעשה כי אנכי לא אוכל להסכים ע"ז, דהרי מבואר בשו"ע סימן כס"ת סי"ב כשבא הגר להתגייר בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ובגמרא יבמות דף כ"ד ע"ב הוא פלוגתא דתנאי דלחד מ"ד אינו גר כלל אף בדיעבד כשנתגייר לשם אשה כסתמא דמתני' דמס' גרים ולחד מ"ד הוי גר בדיעבד, אבל לכתחילה בודאי דאין לקבלו לכל הדיעות כסתמא דברייתא שהביא אח"כ אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי דוד ושלמה.

ומבואר בהגה י ת מרדכי פ' החולץ דאף לפי פסק ההלכה דהוי גר אינו אלא לאח"כ כשאנו רואים שמיישרים דרכיהם אעפ"י שנתגיירו מתחילה לשם אישות. וכן משמע גם לשון הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' איסורי ביאה הל' ע"ז במ"ש שהוכיח סופן על תחילתן, ונראה מזה דאם לבסוף חוזר לסורו הוברר הדבר למפרע דלא הוי גירות. וכן מורה גם לשונו שבהל' י"ז המובא בשו"ע סימן דס"ת שכתב ה"ז גר אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר כיון שמל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששים לו עד שיתברר צדקתו, ומשמע דספק יש בדבר עד שיתבררו מעשיו

וזה נראה הטעם שאין מקבלין אותו לכתחילה דסברא הוא שיחזור לסורו אח"כ, דהרי אף בגרים שנתקבלו כדין שבדקו אחריהם ולא מצאו להם שום עילה כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל בהל' י"ת שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל, וכתב שזה הטעם שאמרו תכז"ל קשים גרים לישראל כנגע צרעת, ומימרא זו נאמרה בגמרא אף בגרים שנתגיירו כדינא כמבואר ביבמות מ"ז ע"ב שבשביל זה מודיעים להם מצות חמורות דאי פריש ליפרוש יעיי"ש. וק"ו בגר כזה שרואין הסיבה ואהבה התלויה בדבר.

ואין סברא לומר דנידון כזה שהוא שעת הדחק שלא תטמע ח"ו ושעת הדחק כדיעבד דמי, דכיון שהסברא היא שחוזרים לסורם וזה אדרבא גרע יותר כמבואר בגמרא גיטין ד' מ"ה ט"ב דגר שחזר לסורו כ"ש דהוי לי' מין וגרע מעכר'ם, א"כ אין לנו לעשות מעשה הצלה כזו שהסברא נותנת שיהיה ח"ו לקלקלה יותר. וכבר ראינו בעינינו שגרים כאלו חזרו לסורם והיו אח"כ רצועה מרדות לישראל יותר מכל רשעו עכו"ם ר"ל.

וביבמות דף ק"ט ע"ב רעה אחר רעה תבוא למקבלי גריס כר' חלבו דאמר קשים גרים לישראל כספחת, ובתוס' שם אמר ר"י היינו היכא שמשיאין אותן להתגייר או שמקבלין אותן מיד אבל אם הן מתאמצין להתגייר יש לנו לקבלם שהרי מצינו שנענשו אברהם יצחק ויעקב שלא קבלו לתמנע שבאתה להתגייר יעיי"ש. הנה מחמת הקושיא שנענשו האבות שלא קבלו לתמנע הוכרחו התוס' לאוקמי מימרא זו כשמשיאין אותן או שמקבלין מיד, ולכאו' למה לא אוקמי כשיש סיבה בדבר הגירות שבאמת אסור לקבל לכתחלה כסוגית הגמ' שבדף כ"ד ושם לא הקשו התוס' מאומה ממה שנענשו האבות שלא קבלו לאמצע דבתמנע י"ל שלא הי' ע"י סיבה וא"כ הי' באפשרי להעמיד גם מימרא זו דרעה אחר רעה תבוא בכשפיה ע"י סיבה ואין ראיה דמיירי במשיאין או שמקבלין מיד אף שלא מצאו שום סיבה בדבר. וכפי הנראה דעת התוס' כיון שבגמרא מייתי ע"ז מימרא דקשים גרים לישראל כספחת ומימרא זו מיירי אף כשהיה הגירות בלי שום עילה כאשר הבאתי לעיל מדף מ"ז מזה משמע להו דבכל אופן ואופן שהיה הגירות אם אין מתאמצין להתגייר הוא בכלל זה ח"ו.

וי"ל [עוד] דהיכא שרואין באמת שהוא ע"י סיבה לשם אישות וכדומה א"צ לזה הלימוד מקרא שלמדו שהוא רעה אחר רעה ח"ו והא למה לי קרא סברא הוא ומיסתברא להו לאוקמא קרא היכא שלא היה שום עילה בדבר אלא בשביל שמשיאין או מקבלין מיד. וק"ו בנ"ד שהיא משיאה אותו להתגייר ע"י סיבה לא טובה ר"ל שלא זה הדרך ישכון אור. ויסביר לה הדבר בהפצרוח ותחנונים שאין זה שום תקנה לנפשה וח"ו שלא תיאבד לנצח חלילה בזה ובבא ואם תחזור מדרכיה הרעים עוד תוכל לבוא לידי ישועה והצלה אמיתית וכבר היה לעולמים מעשיות פאלי שחזרו בתשובה וזכו אח"כ לזיווגם האמיתי כדת משה וישראל וטוב לה בזה ובבא.

א"ד המצטער בצרתו מצפה לרחמי שמים דו"ש באהבה רבה

הק' יואל טייטלבוים