על הגאולה ועל התמורה/נז
נז
והנה לא שמענו אומרים שהיו אנשים שנשמרו ופרשו מאכילת נבילות וטריפות ומחילול שבת בפרהסיא וכדומה, או שעשו תיקונים לטובה בחינוך בניהם שמתחנכים עד הנה לכפירה רח"ל, רק אחת שמענו ממעלת תשובתם, שהניחו תפלין, ופלא מה זה שנתאחזו במצות תפלין דוקא. אמנם כבר מצינו דוגמתה בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג) תפלין מפני מה לא החזיקו בהן, מפני הרמאין, דעובדא הוה בחד גברא דהוה טעין ממונא בערובתא דשבתא, אשכח חד גברא מצלי ותפיליו ברישיה, אמר לית לי לפקוד ממוני אלא להדין דנטיר מצות, אפקידיה גביה, לאפוקי שבתא, כפר ביה, אמר לא לך הימנית אלא לשמא דקודשא דהוה על רישיך עיי"ש, והתוספות במסכת שבת (מט. ד"ה כאלישע), והרא"ש (הלכות קטנות) בהלכות תפילין פרק כ"ח מפרשים הירושלמי, דמפני מה לא החזיקו העולם נאמנות להיות המניחין תפילין כל היום כשרים ונאמנים בעיניהם, כי כן היה הדבר ראוי, מי ששם ה' נקרא עליו תמיד ראוי להיות יראתו על פניו תמיד ולא יחטא, אלא מפני הרמאין, שהם רשעים, ומניחין תפילין לרמות בהן העולם, ומראים עצמן ככשרים, ע"כ לשון הרא"ש ז"ל, עכ"פ מבואר דכבר מקדמת דנא הורגלו הרשעים לרמות את הבריות במצות תפילין.
וצריך הסבר, למה בחרו דוקא במצות תפילין, וראיתי במראה הפנים על הירושלמי (סוף ד"ה מפני) שכתב, לפי שנראה לעין כל, על כן יאמינו להם, ומדמים את עצמם ככשרים, אבל אין טעם זה מספיק עדיין, הלא כמה מצות יש שנגלים לעין כל.
ונראה לי על פי מה שאיתא בגמרא מסכת שבת (מט.) אמר רבי ינאי, תפלין צריכין גוף נקי, כאלישע בעל כנפיים וכו'. ובירושלמי בפרק ב' דברכות (ה"ג) תמן אמרינן, כל שאינו כאלישע בעל כנפיים לא ילבש תפלין. ובהלכות קטנות להרא"ש (שם) פי' לא שיהא צדיק כאלישע בעל כנפיים, אלא שיכול להזהר וכו', ולהכי נקט אלישע, דכיון דאירע לו נס, מסתמא היה שומרן בטהרה, ע"כ תוכן דברי הרא"ש, וכמו כן כתבו התוספות בשבת (מט.) ד"ה כאלישע יעיי"ש.
וכתב הבית יוסף באורח חיים סימן ל"ח (ד"ה וכתב עוד) וז"ל, כתב הכלבו (סי' כ"א) בשם הר"מ (מרוטנבורג, תשב"ץ קטן סי' רעג), ועל הבחורים, ששאלת אשר מהרהרים אפילו בשעת קריאת שמע, לא יניחו תפילין, ואפילו חולי מעים אסור להניחן וכו', כל שכן שלא ינהג בהם קלות ראש בתאות נשים, ע"כ לשון הכל בו בשם הר"מ מרוטנבורג ז"ל. וכתב בית יוסף, דסבירא ליה להר"מ דבעוד שהם עליו צריך שלא יהרהר, ואם אינו יכול להעמיד עצמו מלהרהר בשעה שהן עליו, לא יניח. ובספר ארחות חיים (הל' תפלין, סי' ג') כתב על הא דהר"מ, וכן משמע מירושלמי, שמפרש גוף נקי, ממחשבה רעה עכ"ל, ולי נראה דאין לפטרם ממצות תפילין מפני כך, אלא יש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים, כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש, ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים, ע"כ לשון הבית יוסף זללה"ה. והמחבר בסימן ל"ח סעיף ד' כתב, המניח תפלין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה, וציין על זה הרמ"א ז"ל, ואם אי אפשר לו בלא הרהורים, מוטב שלא להניחם (כל בו וארחות חיים) עכ"ל.
ואפשר דלא פליגי המחבר והרמ"א ז"ל, ואף שכתב הבית יוסף דאין לפוטרם ממצות תפילין מפני כך וכו', אבל הרי סיים דיש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים, כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי וכו' ויפנו לבם לקבל עול מלכות שמים, אבל באנשים שאינם בגדר זה שיוכלו לכופם ליראת שמים ולהסיח דעתם מדברי הבאי, אפשר דלא יחלוק הבית יוסף על דברי הר"מ שבכל בו ודברי הרמ"א.
וגדולה מזו כתב העטרת זקנים (סימן כ"ה, סוף ס"ק ב') דאם אינו יודע הכוונה, התפלין במוח ובזרוע כאבנים ח"ו. והבאר מים חיים פרשת שופטים (עה"כ על פי שנים עדים - דברים י"ז ו') כתב, דאם אינו מכוין במחשבתו ענין הארבע פרשיות, הרי הם כמונחים על הכותל והגג.