על הגאולה ועל התמורה/נו
נו
והנה התועים והמתעים מתגברים בסמיות עינים כל כך, עד שמפרסמים דברי הבל ורוח, שכאילו על ידי הנסים הבדויים והמדומים של צבא הציונים נתרבו בעלי תשובה וחזרו למוטב. ובאמת אין כדאי לטפל בהם ולדחות דבריהם, כי גלוי ומפורסם ההיפך, שנתרבה בעוה"ר על ידי נצחונם המינות והאפיקורסות, והפירצות והחציפות במקום המקדש, באופן מבהיל ונורא. אמנם אפילו אם נניח שרואים באיזה מהם ענינים של תשובה, אין בזה ממש, וכבר היה לעולמים בימי הש"ץ שר"י, כידוע מה שכתב הקדוש מה"ר יעקב ששפורט זלה"ה בריש ספרו ציצת נובל צבי () שכתב וז"ל והדברים הללו נכנסו בלב ההמון, וגם בקצת מהחכמים עשו רושם, ונתעוררו לתשובה גדולה כל ישראל הקרובים והרחוקים שבכל העולם וכו', ובכל העולם נעשית תשובה מעולה בסיגופין ותעניות והפסקות של שבוע שלם, וטבילה במים קרים בזמן הקור, וסיגופים אחרים מה שאין הפה יכולה לדבר ולא השכל לקבל, ראה שם בפנים. אבל הצדיקים האמיתיים שבדור ההוא, המה ראו והבינו שאין בתשובתם ממש, כיון שמקורה משורש הרע, ולבסוף נתגלה קלונם.
וברור שכל זה הוא מעצת הס"מ, כמו שכתב היערות דבש בחלק א' (ריש) דרוש א', לפרש החרוז (למוצאי שבת, המתחיל "אדיר איום") צאנך מיד גוזזים, שלפעמים רואים אדם רשע שחוזר בתשובה, יושב בבכי ומתפלש בעפרים, וכהנה דברים טובים, וכאשר יעברו ימים אחדים והנה הוא חוזר לסורו במעשים מקולקלים, ונשכח ימי השבע מפני ימי הרעב. וסיבה לזה היא, כמו צאן שמבקשים לגוזזו, ובצמרו יעשה כל חפץ, יתנו לו לאכול מלח וכדומה המגדל צמר למאד, וכאשר יגדל הצמר יגוזזו, וכן יעשו תמיד. וכן הסטרא אחרא יונקים מן ישראל העובר שפעת קדושה אשר בו, והוא להם למחיה, ולכך סביב רשעים יתהלכון (תהלים י"ב, ט'). אך כאשר הם יונקים וכבר נפשו יבשה ואין לחלוחית קדושה עוד וכו', נותנים ללבו לשוב אל ה' ולעשות טוב, עד אשר ידושן נפשו מטוב ה' כפי עבודתו במצות ה' ויהיה מלא טוב בברכת ה', ואז כאשר רואים ישמן ישורון ונפשו מלא טוב, אז ימנעו אותו מלילך במצות ה' כפעם בפעם, ויונקים ממנו כל שפעת קדושה, ובעוה"ר נותן חלקו לזרים וכוחו לנכרים. וזהו הבקשה הנ"ל, שה' יציל אותנו, ולכך אמר צאנך מיד גוזזים, עכ"ל.
אמנם לענינינו, אין כוונת השטן לכך לינוק ממעשה המצוה של המינים האלו, כי נפשם יבשה ואין בהם מלחלוחית קדושה, ואף התפלין שמניחים לא למצוה יחשב להם, כמו שנבאר (סי' נ"ז-נ"ח) דעוד עושין איסור בזה, אלא שכוונת הסטרא אחרא לינוק ממעשה המצות של אלו שמתחברים אליהם, וכל מצותם שעשו עד הנה טרם שנתחברו למינים ואפיקורסים, הס"מ יונק מהם ונוטלם לחלקו, והם ובעליהם עלו בגורלו על ידי שנתחברו לרשעים, וכמו שכתב רבינו יונה ז"ל באבות (פ"א מ"ז) לפרש מאמר התנא (שם) אל תתחבר לרשע, ועיין בדברינו לקמן.
אבל האמת הוא שכל הענין אינו אלא סמיות ואחיזת עינים של השטן, דכבר בררנו לעיל (סי' כ"ב-כ"ה) מדברי הגמרא, דיש בכוחו של הס"מ לעשות צורות של נסים כדי להטעות את הבריות. וכמו כן ניתן לו כח ורשות לעשות דמיונות וצורות של בעלי תשובה, ודי בזה לסמות עיני ההמון חלושי הראות, אשר לא יביטו לשורש הדברים, אבל אין כדאי להאריך בזה, כי מי שיש לו עינים, יודע ומבין כי מיעוטא דמיעוטא המה, ואף אלו אין בהם ממש, וכצל עובר.