ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קנ

קנ

והנה כבר נתבאר שנסיעת ארץ ישראל צריך להיות לשמה, לא לשם צרכיו. אבל אין צריך לומר מי שנכנס בלבו התלהבות לארץ ישראל על ידי חלקלקות לשונם של הציונים אשר חץ שחוט לשונם בתחבולות שונות להלהיב הלבבות ללשון חיבת הארץ למען חיזוק שיטת הציונים לתפוס ברשתם את הכלל ישראל, ולאיש אשר אלה לו, שנכנסו אלה הדברים לתוך חדרי לבבו, אף שהוא בלי ידיעה ומבינות, מכל מקום נכנס ארס המינות בלבו והוא לא ידע ואשם, ואם באותו רעיון הוא נוסע הוא, בודאי רע ומר רחמנא ליצלן. כי בא לארץ ישראל בשורש המינות בסתרי הלב, ונתפס בכל עת יותר ויותר.

והנה אנו רואים הרבה בני אדם גם בני איש אף מהכשרים שבישראל, שיש להם התפעלות יתירה בענין נסיעה לארץ ישראל, ולא ידעו ולא יבינו כי בא להם אותו ההתפעלות מהשפעת דיעות כוזבות שבטומאת הציונות, כי הרבה יש שאף שמתנגדים להציונים בעצמם מכל מקום הדיעות כוזבות שלהם שהוא מקור הטומאה רחמנא ליצלן מושפע בלבם, ואותו היצר הרע של טומאת הציונית מסמא עיניהם שממקור הקדושה בא להם אותו ההתפעלות לארץ ישראל לשם שמים בשביל מצות ישוב הארץ וכדומה, והשם לבו לדבר ה' צריך לשית לב בכל השפעה הבאה אליו מאיזה מקור היא.

ובספר הק' אגרא דכלה כתב בריש פרשת קרח על הכתוב (במדבר טז, א) ויקח קרח וזה לשונו הק', דהנה היצר הרע זה דרכו כל היום לפתות האדם לעשות עבירות, באומרו שזה מצוה. והמשכיל יתבונן על זה שהוא מתרמית היצר הרע ותחבולותיו. והנה המחלוקה הזה היה כפי הנראה למצוה שהיה מתאוה קרח ועדתו לעבוד עבודת כהונה בקרבנות. והנה הסימן על זה אם היא באמת מצוה או אם היא מתרמית היצר הרע הוא כשיבחין האדם בעצמו אם גדלה תשוקתו כל כך לשאר המצות גם כן לאותן הענינים שהם בודאי מצוה כגון ציצית ותפילין ותורה, אזי הוא טוב. אך אם רואה שאינו משתוקק כל כך לשאר המצות, יבין לאשורו שהתשוקה הזאת שמדמה בדעתו לאותו הענין הנרצה לו למצוה הוא מפיתוי היצר הרע להפילו במכמורת, ותחתיה תעמוד הבהרת. כך קבלני. וכשיבחין זה האדם באמת האמת אהוב יותר ויתרחק אפילו מהמצוה שנדמית בדעתו, עד כאן לשונו הק'.

וכך אנו רואים עכשיו שיש הרבה אף שהם שומרי תורה ומצות, מכל מקום עושים הכל, הנחת תפילין וציצית ושאר כל המצות החשובות שתלוים בהם כל התורה כולה כמצות אנשים מלומדה בלי שום התלהבות, וראשם ולבם בל עמם גם בשעת עשיית המצוה. ובמצות ישוב ארץ ישראל מתלהבים באש להבה וחרה אפם על מי שאינו עמם בשיטה זו. ומאין בא ההתלהבות העצום כל כך דייקא במצוה זו ולא באחרת, אבל הוא הסימן המקובל ביד הקדוש המהרצ"א ז"ל שהוא מפיתוי היצר הרע להפילו במכמורת ותחתיה תעמוד הבהרת. ובפרט באותו הדור שהיצר הרע מתגבר הרבה בדרכי המינות רחמנא ליצלן אין אנו בטוחים בשום אדם, וכשם שהשביעו את הכהן הגדול בזמן בית שני יען שהיה אז התגברות הצדוקים, אף שהיו פורשים ובוכים על שחשדוהו שלא ראו בו שום סימן של מינות ח"ו, מכל מקום הוצרכו לחשדו ולהשביעו על ככה שמא יש בו צד מינות שלא נודע ונעלם מעיני כל רואיו.

ובליקוטי מהר"ן מבראסלוב במשלים שלו (סימן ד') האריך בזה מה שיהיה בעיקבא דמשיחא, ותמצית דבריו בקיצור, על פי משל, במלך שהלך בדרך ופתאום ירד מטר גדול ממש מבול מים וכל שרי המלוכה נתפזרו אחד לאחד והמלך היה בסכנה גדולה וניצל רק על ידי איש כפרי. כמו כן יהיה בעיקבא דמשיחא שיהיה מבול לא של מים אלא של אפיקורסות ויכנס בלב הכשרים שבישראל ולא יוכלו ליתן עצה, וכל שרי המלוכה נתפזרו ולא יתחזק מלכות שמים אלא עם פשוטי עם שאומרים תהלים בפשיטות. עוד כתב בשיחות הר"ן (סימן ל"ה) שהולך ונמשך אפיקורסות גדול בעונותינו הרבים בעולם, אשרי מי שיחזק עצמו באמונה בעתים הללו. ואמר אף על פי כן שאינו מועיל כלל מה שהוא מספר זאת וכו' כי אף על פי שהוא אומר אף על פי כן מתגברת האפיקורסות והבלבולים, כי הלא גם דניאל וכיוצא הודיעו מקודם שקודם שיבוא משיח יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים והמשכילים יבינו, ואם כן מאחר שהודיע מקודם שזה יהיה הנסיון קודם ביאת משיח וכו' היה ראוי שכל אחד ישכיל ויחוס על עצמו לישאר קיים חזק באמונתו ולא יהיה עוד שום נסיון וצירוף כלל, מאחר שכבר הודיע זאת מקודם, ובאמת אף על פי כן יהיה נסיון גדול ורבים ירשיעו. אך אף על פי כן אני מודיע זאת מקודם בשביל אותן המעט הכשרים שיחזקו עצמם באמונתן ובודאי יהיה להם מלחמות גדולות בדעתם למען יהיה להם למשיב נפש והתחזקות והתאמצות יותר כשיראו שכבר דיברו מזה מקודם, יעיי"ש. וכתב עוד בשיחות הר"ן (סי' ר"כ) שיהיה אפיקורסות גדול בעולם כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל נסיון, והיה מתאנח מאוד על זה ואמר אוי איך יוכלו לעמוד אנשים מועטים נגד כל העולם. וה ענין של רוח הקודש שראה מה הגיע אלינו בעיקבא דמשיחא.