ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קמט

קמט

וכבר הבאתי (לעיל סח) מה שכתב הרמ"ע מפאנו (עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ב פ"ז) לפרש הכתוב (זכריה ג, ב) יגער ה' בך השטן וכו' הבוחר בירושלים, שהכוונה הוא שה' יגער בהשטן יען שבחר בירושלים להתגבר שמה יותר. ובימיו נתגלה הפירוש שהשטן בחר בירושלים להתגבר שמה יותר על הדרים בירושלים, ועכשיו בעונותינו נתגלה יותר, שבחר בירושלים בשביל להסית ולהדיח את כל העולם כולו באיצטלא הירושלמית ומה נורא קפידת ירושלים עיה"ק על זה.

ובגמ' (חולין יג:) אין מינין באומות עובדי כוכבים וכו' סבר לה נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהם בידיהם. ובתוספות שם (ד"ה נכרים) דכיון שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הם, הלכך בארץ ישראל נמי אין אדוקים כל כך שיהיו מעשיהם לשם עבודה זרה יעיי"ש. ומבואר בזה בגמ' ותוספות, שאף בעת שנתקרר יצרא דעבודה זרה גם אצל האומות עובדי כוכבים שאין אדוקין בעבודה זרה, מכל מקום אין זה אלא בחוצה לארץ, אבל בארץ ישראל עדיין מרקד יצרא דעבודה זרה. אלא שבשביל שבחוצה לארץ אינו כן, זה משפיע גם על הדרים בארץ ישראל שלא יהיו אדוקין כל כך גם שמה. ואינו מובן לכאורה מה זה ועל מה זה, למה יגרע ארץ ישראל מחוצה לארץ בלכלוך העצום של העבודה זרה רחמנא ליצלן, הלא דבר הוא.

אבל הוא הדבר אשר דברו הקדוש הרמ"ע מפאנו ז"ל כנזכר לעיל שהשטן בחר בירושלים להתגבר שמה יותר והרע אויב בקודש בארץ המקודשת, ואוי לעינים שכך רואות שככה הגיע אלינו בעונותינו הרבים בישראל כי לא נשמע בכל כדור הארץ מסוף העולם ועד סופו מיום הוסדה הארץ עד עתה שיעלה על דעת איזה בריאה בעולם להדפיס חמשה חומשי תורה במחיית שמו ית' מכל התורה כולה מהחל ועד כלה, זולת בארץ הקודש בעיר ה' שמה אשר באו בה פרוצים וחללוה בממשלת המינות רחמנא ליצלן נעשה מציאות לפעולה איומה ונוראה כזו. ונאמר באסיפתם בכנסת, שבארץ ישראל אין בזה איסור. גם הכפיה הנוראה שאלפי אלפים ורבי רבבות מילדי בני ישראל הכשרים הובאו ביד חזקה לחינוך של מינות וכפירה עד שנעשו לכופרים גמורים רחמנא ליצלן, לא נעשתה התועבה הזאת כי אם בארץ הקודש. וכל כך הרבה חוקים של מינות וכפירה הנעשים בכנסת שמה וכמה מעשיות ודרכים שונים ומשונים הנעשים שמה להשפיע מינות וכפירה בלבבות בני ישראל, ולפרט כל פרטי מעשיהם בזה קצר היריעה מהכיל, וצריך חיבור מיוחד. אבל ילאה לב נשבר ונדכה להביא המעשים האלו על הגליון, גם הקולמוס לא תוכל לכותבם כי מרובים הם, אבל כל מבקש האמת בעיניו יראה ובלבבו יבין. והרשעים שבשאר ארצות אינם מיוסדים כל כך על מינות וכפירה, אלא שמשוקעים בהבלי עולם ותאותיו, ועדיין היו חשובים בעיניהם השומרי תורה ומצות, כי האמינו שיש תורה בישראל, אלא שהם אינם יכולים לעמוד נגד יצרם. אבל מההשפעה הבאה מארץ ישראל ששמה כנסת המינים והאפיקורסים, ובתי החינוך המלמדים עיקרי ושרשי דרכי המינות והכפירה, ושאני מינות דמשכא את רובא דרובא של הנמצאים בסביבותיהם עד ששדי תיכלא בכולא באופנים שונים ומשונים, ומשם יוצאת ההוראה לכל ישראל שבכל המדינות שורשי המינות הנוקבים ויורדין עד התהום שבנקודת הלב. גם באים לידי שנאה גמורה ומוחלטת על שומרי תורה ומצות שאינם ציונים, ובמלוא מובן המלה נתקיים מה שאמרו חכמינו ז"ל (משנה סוטה פ"ט מט"ו) יראי חטא ימאסו בתכלית השנאה ובאופן חזק שלא היה מציאות לציירו, ואין רואים בעיניהם אלא מדינה ועם ולשון לא זולת, ושמירת התורה הק' בעונותינו הרבים מושפלת עד שאול תחתיה.

וכבר הבאתי מה שמבואר בגמ' ותוספות, שאף באומות גרוע טומאתם היא טומאת העבודה זרה בארץ ישראל מבחוצה לארץ, שעיקר הנקודה שנכבה תבערת אש העבודה זרה אצלם הוא בחוצה לארץ דוקא, כמו שסתמו חכמינו ז"ל בלשונם עכו"ם שבחו"ל. ומה שבא אצלם ההשפעה מחו"ל על ארץ ישראל, מובן הטעם כי חו"ל הוא הרבה יותר, שכל העולם כולו הוא בכלל חו"ל. גם אי אפשר להם להתפיס שקריהם בקרא (ישעי' ב, ג) דמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים שאין זה בנימוסיהם אבל בישראל שאומרים לנו ניתנה הארץ אף אם הוא שלא כדת, מכל מקום הכל תלוי רק בארץ ישראל. וכבר פירש בנועם מגדים (פרשת מטות), מה שאמרו חכמינו ז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה, שהכוונה שכל דבריהם ר"ל העבירות שעשו אמרו עליהם שהוא דברי תורה, וזה קשה יותר מן החטא מה שאומרים עליו שהוא בקודש יעיי"ש. ולכן בעת שהצליח מעשי שטן הבוחר בירושלים להתגבר שמה כל כך ביסודות המינות והכפירה רחמנא ליצלן באופן נורא הוא משפיע משם על כל העולם כולו, וכביר מצאה ידו החזקה של השטן שם במקום הקודש. ומה שהיה אפשרות שיהיה על כל פנים איזה השפעה משומרי תורה ומצות שבחו"ל, כעין מה שכתבו התוס' כנזכר לעיל, הכל נסתר מחמתם ואפם של האפיקורסים שצועקין שהכל צריכין לבוא לארץ ישראל, והדתיים הנגררים אחריהם מדברים כמותם ככתבם וכלשונם. ובעונותינו הרבים נלקחה קדושת הארץ לכלי זין של המינים והאפיקורסים בסיוע הדתיים הנגררים אחריהם. ה' ירחם וישמחינו כימות עניתנו, ותחזינה עינינו בשובו לציון ברחמים במהרה בימינו אמן.