שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן צה
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן צה ~
ב"ה
שלום וכט"ס אל כבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב החסיד המפואר כש"ת מוהר"ר חיים אלי' שטערנבערג נ"י
אדשת"ה, הגיעני מכתבו בדבר אשר הציע לפני את הצדדים בדבר הערמת מכירת הקרקעות של א"י לנכרי ר"ל להתיר בעבודה בשנת השמיטה. אוי לנו שפך עלתה בימינו בעוה 'ר, וכל גדולי התורה האמיתים אשר יראת ה' בלבבם ומבקשים האמת אסרו בהחלט כי כל ההיתרים בזה הבל הבלים המה אין בהם ממש, אשר חתרו איזה רבנים המושפעים תעצרני הציונים האפיקורסים ונמשכים אחרי מרכית העם שנפלו ברשת המינות ר"ל והטעו איזה רבנים מועטים בחו"ל בדרכים שאין להעלות על הכתב, ועליהם כתב גם בספר ערוך השולחן בספרו הנדפס על דיני זרעים בהלכות שמיטה ויובל סי' ט"ו סוף אות י' וז"ל : ומה שהקילו בעוה"ר בעת הזאת בישובי ארה"ק לעשות בשביעית עפמ י שטרי מכירה על היסוד שאין זה רק מדרבנן זהו עלבון תורה"ק ועלבון ארה"ק להאריך פזורינו ככתוב בתוכמה ויד המכונים רק בשם ישראל באמצע כאשר כבר צווחו גדולי הדור ע"ז כמבואר בתשו' גיסי הגאון הצדיק מוואלאזין בחיבורו משיב דבר בקונטרס השמיטה עכ"ל. הנה הוציא בלשונו את המתירין האלה מעלל ישראל דכתב שרק מכונים בשם ישראל.
ובצדדי ההיתר שכ' לא אוכל להאריך כעת בכל פרטי הענינים אבל הדברים מבוררים כשמלה להמעיי בהלכה זו בעינים פקוחות, אך אין כוחי ועתי עמי להאריך כעת, אבל אכתוב לו עכ"פ בהערות קצרות תמצית ההלכה בדרך כלל.
הנה בעיקר פלוגתת הראשונים ז"ל אם שביעית בזה"ז דאורייתא או דרבנן רבו האומרים שהוא דאורייתא, וצריך ביאור רחב בהרבה ראשונים ז"ל הסתומים ולבא על המנין אך כבר כתב המרדים ז"ל (מצוות התלויות בארץ פ"ב אות י"ד) שלפי דעת רוב הפוסקים שביעית בזמן הזה דאורייתא וכן הוא בירושלמי ומה שהחליט החרדים ז"ל דדעת הירושלמי דשביעית בזמן הזה דאורייתא, אף דלכאורה בפרק ב' דדמאי ה"א כתב קל הוא שהקילו בשביעית דדבריהם, אבל מבואר שם בפי' דלא אמר כן אלא לדעת רבי דלשיטתו סובר כן, ונראה גם במקומו שם בפ"ב דדמאי דאין הלכה כן דר"י וראבר"ש רבו בזה על רבי ואין הלכה כרבי אלא מחברו ולא מחבריו. ועכ"פ ממה שסתם הירושלמי בהיתר הארנונא שהוא מטעם סכנה נמו שהביאו התוס' בשמו נראה ברור שהוא סובר להלכה שהוא דאורייתא וצדקו דברי החרדים זלה"ה.
אבל אין נפק"מ דנם אם הוא דרבנן אין היתר. דמה שהתירו בסנהדרין כ"ו משום ארנונא, הנה מלבד שהתוס' ורוב הראשונים זלה"ה כתבו שהוא בשביל סכנה וכמבואר בירושלמי, אבל אף להאומרים שההיתר הוא בשביל ששביעית בזה"ז דרבנן אין ההיתר אלא התם בארנונא וכמבואר בדברי הראב"ד ז"ל בפ"א מה' שמיטה ויובל שלא התירו לעבוד בשביל האונס אלא במקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ולא היתה שביעית נוהגת בהם אלא מדבריהם אבל לא במה שהחזיקו והטעם שהתירו במקומות אלו משום הארנונא שהי' נוטל המלך חומש מפירות הארץ ומי שאינו עובדה גוזלין אותה ממנו יעיי"ש הרי שאף במקומות שהוא מדבריהם אין טעם ההיתר בשביל הארנונא מחמת עוני ודי חק, אלא בשביל שהעכו"ם גוזלים עי"ז כל השדה. ובאמת שע"ז הקפידו חז"ל מאוד שלא יבא שדה ישראל ליד עכו"ם דאית בי' תרתי איסור חני' שהוא מה"ת וגם הפקעת השדה ממצוות כמבואר בע"ז (כא.), ולכן התירו בשביל זה במקום שהוא מדבריהם. והרדב"ז ז"ל השו, דעת רש"י ז"ל שכ' הטעם בשביל ששביעית בזה"ז דרבנן לדעת הראב"ד ז"ל, ובדעת הרמב"ם ז"ל כתב הרדב"ז שסובר טעם ההיתר בשביל שהיה סכנה יען שכן מבואר בירושלמי. וא"כ לכל הדיע ית לא מצאנו היתר בשביל עוצו ודוחק, דלדעת התוס' והרמב"ם וסייעחם אין ההיתר אלא בשביל סכנת מיתה ר"ל, ולדעת האומרים הטעם בשביל שהוא מדרבנן ג"כ לא נזכר ההיתר אלא בארנונא שהיו גוזלין את כל השדה, ומנין לנו להמציא היתר חדש בשביל עוני ודוחק מה שלא נזכר בש"ס ואינו דומה כלל לארנונא שבש"ס כיון שאין חשש כלל שיגזלו העכו"ם את כל השדה.
ולשון הש"ס נראה ג"כ שכתבו בתחילה היו אומרים אחד זה ואחד זה פסולים משרבו האנסים ומאי נינהו ארנונא כדמכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא חזרו לומר אוספין כשרין סותרין פסולין. והנה ודאי אף טרם שרבו האנסים דהיינו ארנונא היו עניים בעולם, כמו שאמרו (ר"ה ו' ע"א) דעניים שכיחי וקיימי בכל עת, וא"כ האיך החליטו דאחד זה ואחד זה פסולים, דילמא אית בהו גם עניים שאין להם מה ואכלו. וגם אח"כ בכרוזו של ר' ינאי שהכריז פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא ולא הזכיר כלל שאר עוני ודוחק, וכי אין שום עניות ודוחק בעולם כי אם הארנונא, וא"כ למה הזכיר דווקא הארנונא שיש שם טעם נוסף של אימת העכו"ם שלא יגזלו השדה ולא נשמע משם על שאר עניות ודוחק. וכן אח"כ בעובדא דר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק דחזי' להאי גברא דקא כריב ואמרו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו, והנה באמת לא הי' אגיסטון דהרי קרי להו עי"ז שם בש"ס קשר רשעים וע"כ שאמרו כן בלי ידיעה מה שיש מציאות שיכול לומר, וא"כ למה לא אמרו גם שיכול לומר עני אני שאין לו מה יאכל דעניות שכיחא, וע"כ דאין זה היכר אלא אם הוא אגיסטון, ודברי הראב"ד ז"ל מוכרחין ולא מצינו שום פלוגתא עליו בזה
עוד ראי' לפיענ"ד מפ' בתרא דע"ז דף ס"ב ע"ב דבי ר' ינאי יזפי פירי שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית אתו אמרו לי' לר"י אמר להו יאות הן עבדין וכנגדן באתנן מותר ופירש"י ז"ל כיון דהאי שעתא לא הוו הנך בעין ולא איחלופי הני בהני לאו חליפין נינהו ולא חיילא קדושת שביעית עליהו, ומש"ה מותר כה"ג גם באתנן, וכן כתבו שם התוס' ושאר ראשונים ז"ל יעיי"ש והא דלא עשו כן אלא לעניים ולא לעשיריס אף דבאמת אין בזה איסור כלל מטעם הנ"ל, מ"מ כיון דעכ"פ מיחזי כעושה סחורה בפירות שביעית לכן אין לעשות כן לעשירים, ואותן שבאו ואמרו לר"י הקפידו עליהם אף במה שעשו כן לעניים, אבל ר"י אמר דכיון דבאמת אין זה בכלל עושה סחורה בפירות שביעית ואך מטעם דמיחזי בלבד אין להחמיר כ"כ בתקנת עניים.
ומעתה אם נימא דלפירש"י ז"ל שפי' בההיתר מפום ארנונא שהוא בשביל דשביעית בזה"ז דרבנן נכלל בזה גם להתיר בשביל עניות ודחקות, א"כ כל הטורח הזה למה לפרש בהך דיזפי בשביעית ופרטו בשמינית שהוא בשביל דלא הוי חליפין כלל כיון שלא הי' בעין, הלא מרא דהאי עובדא של היתר הארנונא הוא ר' ינאי וכבר הכריז על היתר זה, א"כ לשיטתו שפיר עבדו דבי ר' ינאי אף אילו הי' הפירות בעין ואפילו היו עושים עמהם ממש סחורה בפירות שביעית כיון דעניים הם והוצרך לבקע טצדקי לתקנתם, ואם במקום דוחק התירו אף לעשות מלאכה בשביעית כ"ש בעשיית סחורה שהוא קיל ממלאכה, ובגמרא סוכה דף מ' ע"ב וערכין דף ל' בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית ופירש"י ז"ל מידי דלא הוי עיקר האיסור תלוי בו קרי אבק כמו אבק רבית ואבק לשה"ר ואיסור סחורה קרי אבק שביעית דעיקר איסור שביעית לא תזרע לא תזמור וזהו איסור קל שבה. הרי דאיסור סחורה אף שהוא ג"כ איסור עשה וכמה קשה כמו שאמרו חכז"ל, ואעפ"כ לנגד איסור מלאכה הוי איסור קל, ומ"מ אף בעניים לא מצאו היתר אלא בשביל שלא הי' בעין ולא חיילא עליהו קדושת שביעית, אבל באיסור סרוכה לא עלה על דעתם ז"ל להתיר בשביל עניות ודוחק, ואותן שבאו לרבי יוחצן הקפידו גם בזה שלא הי' בעין, ומכל שכן שאין להתיר ת"ו איסור מלאכה בשדות בשביל עניות, ולא התיר ר' ינאי אלא בארנונא וכמו שכתב הראב"ד ז"ל וז"כ לדינא
אבל באמת בלא"ה כל הענין הוא שקר כי עשו מלאכה בשביעית בעוה"ר בכל המקומות אף במקומות שהיו עשירי ם גדולים על סמך היתר זה של עניות שלא הי' אלא דבר בדוי מן הלב לסמות עינים בסותרים, ובאמת אילו היו שומרים את השביעית כראוי הי' הברכה מצוי' יותר ולא היינו באים לידי צרות ועניות כמו שצווח הכתוב וצויתי את ברכתי
מה שכתב שסומכין דמכירה לזמן מותר, זה הבל, דהרי בשדה אף שכירות אסור בא"י כמבואר בגמ' הטעם משום דאית בי' תרתי חדא חניית קרקע וחדא דמפקע ליה ממצות, והרי שכירות בודאי אינו אלא לזמן וגס אינו מכירה כלל ואעפי"כ אסור מכש"כ מכירה דאף שאינו אלא לזמן מ"מ הוי מהירה יותר משכירות ואף לחפור בה בורות שיחין ומערות, עי' רמב"ם הלכות מכירה פכ"ג
ועוד דהרי מבואר בעבודה זרה במשנה דף י"ט ע"ב ובגמרא כ' ע"ב שאין מוכרין להם כל דבר המחובר לקרקע כגון אילן וקמה ושחת. וקעביד התם בגמרא צריכותא דבאילן דכי משהי לי' לא פסיד, ופירש"י ז"ל משהי לי' במחובר ונמצא שנתן לו ישוב ותני' בקרקע, אבל קמה פסדא בשהייתה, ובכלהו אמר התם אח"כ דלאו ברשותיה קיימי ולא מצי משהי להו, ופירש"י ז"ל שחת ואילן וקמה בקרקע ישראל נינהי ולא מצי לשהויינהו דישראל מעכב עלי', וברמב"ם שם הלכות עכו"ם (פ"י ה"ד) לא הזכיר כלל אילן אלא פירות ותבואה, ונראה דלכן השמיטו בשביל דכ"ש הוא דכיון שאסור למכור להם פירות ותבואה דכי משהי להי פסדי א"כ ק"ו אילן וא"צ להזכירו. הרי דאף במכירת פירות ותבואה שנגמרו כל צרכן שעומדין ליקצץ תיכף ויש פסידא בשהייתן מ"מ כיון שאפשר דמשהי לי' קצת אית בי' חניית קרקע ואסור למכור להם, ומכש"כ במכירת כל השדה על שנה שלימה. וע"כ דכיון דאסרה התוה"ק ליתן לעכו"ם חניית קרקע אין לחלק בין רב למעט דלא נתנה התוה"ק דברי' לשיעורין.
ומה שנסתייעו מלשון הרמב"ם ז"ל שכ' הטעם שאין מוכרין להם שאם לא יהי' להם קרקע ישיבתן עראי, והוכיחו מזה דמכירה לזמן אין ישיבתו ישיבת קבע ומותר, העתיקו בזה חצי הסעיף כי שם באותו הסעיף כ' הרמב"ם ז"ל שאסור למכור להם פירות ותבואה ותיכף אחר זה כ' אותו הטעם הנ"ל, וע"כ דאין כוונתו בטעם זה לאסור רק מכירה חלוטה לת על שנה שלימה, שהרי דבריו סובבים גם על פירות ותבואה שנגמרו דוודאי לא ישארו שם על שנה הבאה ובפרט דפסדי אף בשהי' מועטת, וע"כ הכוונה דאם יש לו תניי' בקרקע אף לזמן מועט מ"מ באותו זמן שיש לו החני' בקרקע הוי ישיבה קבועה וכשאין לו שום חניי' בקרקע הוי גם באותו הזמן שהוא שם ישיבת עראי אף שדעתו להיות שם זמן ארוך, וכ"פ מצינו בדברי חז"ל לשון קביעות שאינו תלוי באריכות הזמן ולא בגודל המדה אלא שחשיבות הענין עושהו לקבע כמו שבת קובעתו למעשר (בילה ל"ה ע"א) וכלום הרבה ענינים מצינו כן.
ואף לפי דבריהם שענין הקביעות בזה תלוי בזמן מרובה, מאן מפיס ששנה שלמה אינו מספיק להיות נקרא קביעת מקום, וברמ"א או"ת פי' תכ"ט דבדה בעיר י"ב חודש הוי מבני העיר והמג"א (ס"ק ב') הביא מהסמ"ק דהאידנא סגי בל' יום, וזה באין דעתו להשתקע דבדעתו להשתקע הוי מיד כבני העיר עיין ח"י (ס"ק ה') ומחה"ש שם, ואם כן במוכר לו על שנה שלמה נתן לו חני' וישיבה קבועה על כל פנים יותר מאילו לא הי' מוכר לו והוי ודאי בכלל האיסור שלא ליתן לו חני' ואך מפירות ותבואה נראה דאף שהוא לזמן מועט מאד אסור, ונראה הכוונה כמו שכתבתי למעלה. ובפרט בשדה שאמרו ז"ל דאית בי' עוד איסורא שמפקיעה ממצות בזה ודאי אין חילוק בין זמן לזמן, וזה גופא שעושה טצדקי להפקיע הקרקע ממצות שביעית הוא איסור חמור שאסור להפקיע קרקע ארץ ישראל ממצות, ובפרט ממלות שביעית שהיא גדולה מכל המצות כמו שכתב הרמב"ן ז"ל
ומה שהביאו מדברי הרמב"ן ז"ל המובא גם בספר החינוך (מצוה של"ט) שפי' בלאו דהארץ לא תמכר לצמיתות שלא למכור לנכרי שהיא מכירה חלוטה ואינו מחזירה ביובל, זה וודאי דאך הלאו דלא תמכר לצמיתות אינו עובר אם אינו מוכרה מכירה חלוטה, אבל אין זה ענין לאיסור חני' בקרקע שהוא מלאו דלא תחנם, ועיין תוספות ישנים שבת דף ג' בהא שכתבו פטור ומותר דעדיין אסור מאיסור לפני עור לא תתן מכשול אלא מאותו איסור דמיירי שם מאיסור שבת מזה מותר. גם יש נפקא מינה דאיסור מכירת קרקע לנכרי שלא ליתן לו חני' וישוב באה"ק נראה דלגר תושב שקיבל עליו ז' מצוות בני נח מותר למכור לו, והרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' א"ב הל' ז' כתב דמשו"ה גר שקיבל עליו ז' מצות נקרא גר תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בא"י, וכן נראה מדברי הרא"ה ז"ל בס' החינוך מצוה צ"ד, אבל משום לאו דלא תמכר לצמיתות ודאי דאסור אף בג"ת כי אף שקיבל עליו ז' מצות שנצטוה עליהם אבל מצות יובל אינו מז' מצות ולא יחזיר את הקרקע, נמצא דבגר תושב שפיר יש חילוק בין מכירה לזמן למכירה חלוטה, אבל בשארי עכו"ם שלא קיבלו עליהם ז' מצות אף מכירה לזמן אסור משום חני' בקרקע, ועכשיו אין נפק"מ בזה דכבר כתב הרמב"ם ז"ל שם בהל' א"ב דאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.
ונהירנא שבהיותי בארה"ק שמעתי אומרים בשם איזה ספר שנדפס אז היתר על המכירה שאינם מוכרים גוף הקרקע אלא העפר עד כל עובי המחרישה ומותר למכור עפר א"י, ושמעתי מאיזה ת"ח שהשתמשו בסברא זו. והייתי משתומם עד כמה הגיע סמיות עינים לחשוב בדברי הבלים כאלו, חדא דהרי אף פירות ותבואה שאינם מהקרקע אלא בשביל חיבורן להקרקע אסור למוכרן לנכרי, ומכ"ש הקרקע גופא עד עובי המחרישה. ועוד דהרי גם בעציץ שאינו נקוב כיון שיונק מהקרקע יש פלוגתא אם דינו כקרקע, ובעציץ נקוב כיון שנוגע בקרקע דרך הנקב ודאי דינו כקרקע, א"כ מכ"ש הקרקע עצמו, וברש"י ז"ל פרשת נח עה"כ והנני משחיתם את הארץ פירש עם הארץ שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו, ופירש המהרש"ל הובא בשפתי חכמים שם דג' טפחים בעומק נקרא ארץ ומכאן ואילך לא נקרא ארץ, אם כן חזינן דאדרבה רק כל עובי עומק המחרישה נקרא ארן ולא יותר, גם הסברא בעצמה לא ניתן להאמר דהאיך אפשר לומר דמה שאסרה התורה הקדושה ליתן לעכו"ם חני' וישיבה בקרקע אין הכוונה שאסור להושיבם למעלה על הארץ אלא מתחת לארץ, ובמה שאה"כ גפרית ומלח שרפה כל ארצה מבואר בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) ובמדרש איכה שלא היה גפרית ומלח אלא עובי עומק המחרישה, הרי דזה נקרא כל ארצה
מה שהביאו מהיר ושלמי (ע"ז פ"א ה"ט) שהתיר ר"י להשכיר במקום שאין ישראל מצויים כהדא בסוריא. הנה זה מעשה לסתור דלא התיר אלא במקום שאין ישראל מצויים ואם לא ישכיר לנכרי יכירו, ולכן אמר רבי יהושע שזה דינו כסוריא שמותר בשכירות, אבל במכירה ודאי דאסור אף במקום שאין ישראל מצויים, דהרי לא מדמה לה אלא לסוריא ומכירה גם בסוריא אסור, אבל במקום שישראל מצויים אסור גם בשכירות וכל שכן במכירה, וזה פשוט לכולי עלמא. אמנם גם בעיקר הדבר להתיר אף במקום שאין ישראל מצויים בשכירות היא פלוגתא שם בירושלמי דר' יוחנן אוסר ולא נתבאר בפוסקים הלכה כמאן, ומסתימת דברי הפוסקים שהשמיטו כולם פלוגתא זו ולא זכרו מזה מאומה אלא סתמו הדברים לאסור בשכירות בא"י ולא חילקו כלל בין יהודים מצויים לאינם מצויים, נראה שדעתייהו לאסור בכל גווני, ואולי למדו כן מסתימת הבבלי שלא הזכירו כלל לחלק בזה באיסור השכירות לנכרי ובשנת השביעית נראה דאסור אף לדעת המתיר בירושלמי, כי מבואר שם בירושלמי דר' יוחנן אמר יכירו ואל אשפירא לנכרי, ושוב הביא דר' יהושע התיר, ומשמע דמטעם זה התיר בשביל שלא יכירו, דזה ודאי היא קפידא בשאר השנים שלא יכירו קרקעות ארץ ישראל, אבל בשנת השמיטה אדרבא זה מצוותה שיכירו והיא פיוס הארץ בשבתה את שבתותי', ועכ"פ אין ראי' משם אף לדעת המפית ולדינא אין נפקא מינה בזה כי ישראל מצויים שמה
ובאמת כי הערמת המכירה בזה אינו מועיל כלום להתיר האיסור, דאף בחמץ דסגי בגילוי דעת כמ"מ'ש הר"ן ז"ל (ריש פסחים), ואעפ"כ החליטו האחרונים ז"ל שאם הוא בעצמו נושא ונותן בהחמץ אחר שמכרו מתבטל המכירה והוי הערמה ניכרת דכיון שהוא מתנהג עם החמץ אחר המכירה כאדם העושה בשלו ניכר שלא היה המכירה אלא ערמה, ואף במקום שהתירו להערים לא התירו אלא בהערמה שאינה ניכרת עכ"פ, אבל הערמה ניכרת אין בה ממש כלל, וא"כ כאן שעובדים כל השנה רק ישראלים ונו"נ בכל הפירות הכל כעושים בשלהם גלוי לכל, אין לך הערמה ניכרת יותר מזה וגם מהאי טעמא גופא כיון שהמכירה אסורה עפ"י התורה הקדושה, וגם בנימוסיהם של הציונים היא א' מהנימוסים שלא למכור שום קרקע מקרקעותיהם לנכרי, וכדי לעשות היתר בשביעית המה מוכרים בפ"א כל ארץ ישראל לנכרי, וזהו חוכא וטלולא וניכר ומפורש באר היטב שאינם מוכרים כל הארץ לנכרי אלא איערומי קמערים להפקיע את כל הארץ ממצות השי"ת, ולא התירו הערמה ניכרת כזה בשום מקום
אמנם כתבתי כל זה לרווחא דמילתא לפי דבריהם, אבל באמת אין נפקא מינה בכל זה שאף אילו הי' מועיל המכירה והיה הקרקע של הנכרי ממש, מכל מקום אסור לישראל לעבוד עבודה בשביעית, ואף לסייע להנכרי בעבודה אף באיזה פעולה כ"ד אסור, כמבואר בגמ' גיטין דף ס"ב אין עודרין עם העכו"ם בשביעית, ואין שום חולק בזה דבגמ' עשה מזה קושיא על המשנה דקאמר מחזיקין ידי עכו"ם, ותי' שאינו אלא בדברים. ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' שמיטה מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית בדברים בלבד שיאמר לו תתחזק או תצליח שאינם מלווים על שביתת הארץ אבל לא יסעדנו ביז הרי דאף לסעדו קצת אין היתר אלא בדברים בלבד אף אם הקרקע היא שלו, וא"כ ק"ו אם רק ישראלים עושים כל המלאכות אין לך חה"ש בפרהסיא יותר מזה, וכל הפירות נעשים בעבירה ואסורים, וכל ההיתרים שכתבו אינם נוגעים כלל להתיר עבודת ישראל בעצמו
ובסנהדרין כ"ו גבי יכול לומר אגיסטון אני כתב רש"י ז"ל שני פירושים הא' שכיר אני וקרקע של נכרי היאנ ופי' השני משום ארנונא, ודחו התוס' פי' ראשון דהרי אין עודרין עם הנכרי בשביעית, והוכיחו כפי' השני, ותמוהים לכאורה דברי רש"י ז"ל בפי' הראשון שהוא נגד הש"ם ונלפענ"ד ליישבו שאין כוונת דברי רש"י ז"ל שיכול לומר היתר בשביל שהוא קרקע של נכרי, שהרי לא אמרו בש"ס אלא אגיסטון אני בתוכו ולא יותר, ואם ההיתר הוא בשביל שהוא קרקע של נכרי, עיקר חסר מן הספר שלא הזכיר כלל אם הוא של נכרי, ומה שהוא שכיר אינו נ"מ לענין ההיתר דאף מי שאינו שכיר יוכל לעבוד אצל נכרי אלו לא הי' האיסור בקרקע של נכרי אבל נראה דבשביל שהוא קרקע של נכרי בודאי אין היתר כמבואר בגמ' וכמ"ש התוס' כאן, אבל הכא טעמא אחרינא אית בי' דכיון שהוא שכיר הוא מחויב לעבוד עבודתו ומה שאמרו פועל יכול לחזור באמצע היום הזא בשביל דכתיב כי לי בני ישראל עבדים כמבואר בגמ' ב"מ דף ע"ז ובש"ע חו"מ סימן של"ג, אבל בקבלן ובגווני אחריני שאין הפועל יכול לחזור בו יוכל הבעה"ב לכופו ע"י הבי"ד לעבוד עבודתו, וא"כ בשכיר אצל הנכרי שהנכרים בודאי אינם דנים בזה כד"ת דכתיב בי' כי לי בנ"י עבדים ואינו יכול לחזור, ויוכל לכופו ע"י הערכאות לעבוד עבודתו.
והדמב"ם בפ"א מהל' שמיטה הל' י"א כתב וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית הרי זה עושה, וכתב הכ"מ שבא ללמדנו שאע"פ שלא יהי' האנס מלך או עבד מלך הרי זה עושה, וביוצא בזה כתב הרדב"ז בכוונת דברי הרמב"ם ז"ל דכון שהדבר תלוי משום חיי נפש מה לי אונס המלך מה לי אונס אחר ומה לי לצורך מזונות החיל ומה לי עבודת כל הקרקע יעיי"ש. ואפשר לומר דלאו מכח סברא בלבד סובר הרמב"ם ז"ל לדמות אונס אחר לאונס המלך אלא סובר כפירוש ראשון שברש"י ז"ל אגיסטון אני שכיר אצל עכו"ם, וא"כ יכוף אותו העכו"ם לעבוד עבודתו דכן הוא הדין במשפטי הערכאות והוי אונס כמו בארנונא וכדברי הרדב"ז דאין חילוק מי הוא סאנס
ולדעת רש"י יש לומר שבשכיר אצל נכרי ם יא יותר סכנה מבארנונא, שבארנונא כתב הראב"ד ז"ל שהי' דרכם לגזול את כל השדה עבור כמס ודי להם קנס זה עבור המס שאינו אלא חלק חמישית מהפירות, ועכ"פ אין סכנה בדבר, והוצרך עוד לטעם שהוא מדרבנן, אבל בשכיר אצל עכו"ם שכל הקרקע היא של הנכרי ומוכרח לו לעבודתו, ואם ימרוד בו השכיר ולא יעבוד כפי המוטל עליו במשפטי הנכרים, יוכל לכופו בכמה מיני סכנות, או יביאו בתפיסה ע"י הערכאות שכתבו התוס' שהי' סכנה
שהרבה מהם היו מתים בתפיסה, וא"כ אפשר דמותר אף בשביעית דאורייתא, ועכ"פ אין צריכין לומר בכונת רש"י ז"ל שההיתר הוא בשביל שהקרקע היא של נכרי אלא בשביל שהוא שכיר אצל הנכרי
ולדינא בודאי הדבר ברור כיון שכן הוא בש"ס בלי שום חולק ופסקו כן התוספות והרמב"ם ושאר כל הפוסקים, אין להסתפק בזה שבודאי אסור לישראל לעשות שום עבודה בשביעית אף בקרקע של נכרי וכל ההיתרים אינם מועילים לזה כלל, ובחינם מוסיפים פשע על פשע לעבור גם על איסור מכירת ארץ ישראל לנכרי
אמנם לא הקרקעות בלבד הם מוכרים אלא את כלל ישראל הם מוכרים לנכרים, כי מעכבים את גאולת ישראל מהם בעון השמיטה כנודע ומבואר בכתוב, גם את נפשותיהם מוכרים להיות ככל הגויים, ועי' רמב"ן פ' בהר שכ' שהחמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב הגלות עלי' כמו שהחמיר בעריות שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותי' והחזיר הענין פעמים רבות כל ימי השמה תשבות ונאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותי', וכן שנינו גלות בא על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל שמיעת הארן, מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעוה"ב יעיי"ש שהאריך עוד ובא וראה מה שאמרו בש"ס סנהדרין כ"ו בר"ח בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק שהיו מהאמוראין וראויין לעבר השנה, ואך ע"י שלמדו זכות על העושה מלאכה בשביעית קרא אותם קשר רשעים וחשודין על השביעית, ופירש"י שנעשו סנגורין לרשעים, ואנן מה נענין אבתרי' שהתירו שמיטת כל הארץ בדברי שוא והבל כ"כ השי"ת ירחם במהרה ובמשנה שביעית וגיטין ס"א דקאמר מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום, וביאר שם בש"ם דהיינו בדב רי ם, ואף דאין כופלין שלום לנכרים, מ"מ שלמא בעלמא בלי כפילא אומרים לנכרי מפני וכב"ש, אבל לא לישראל העושה מלאכה בשביעית, וכן הוא ברמב"ם ז"ל יעיי"ש הרי דאף אותו השלום שנותנין לנכרי מפני דרכי שלום אין ליתן לישראל העושה מלאכה בשביעית ואין לחוש לדרכי שלום בעון הנורא הזה של חילול שביעית ויש להאריך עוד בזה אלא שאין הפנאי מסכים ואשים מחסום לפי ודי להמתבוננים באמיתת הענין.
מה ששאל אם ליקח חבל בהבחירה, כבר נודע דעתי בזה. ותמה אני מה שכתב שאם ילכו כל היראים להבחירה יראו שיש הרבה שומרי הדת ויתחשבו עמם, הלא אדרבה אם ילכו כל היראים ואפי' אם יבואו עי"ז עוד איזה אנשים מהיראים להכנסת אבל יותר ממאה שבצידי הכנסת המה מינים ואפיקורסים ומתכוונים להעביר על הדת והיראים יתבטלו במיעוטא דמיעוטא כי לנגד דתוה"ק כל המפלבות בעצה אחת ואינם מתחשבים במיעוט שומרי הדת היושבים שמה כאשר העיד הנסיון ואדרבה היראים הנכנסים לבית המינות ר"ל נכנסים לעולם בכשרות בעיקרי דתוה"ק כי להיושב שמה אי אפשר נענין אחר כי כל התיסדות המדינה חוקים ומשפטיה בדיני ממונות ודיני נפשות ועריות המה חוקי עכו"ם ובכל בתי החינוך של כל המפלגות מרבים מינות ואפיקורסות בישראל וכל הנכנס לישב באותו הכנסת הוא נעשה שותף לכל אלו העבירות הנוראות ר"ל ובע"כ עושה פשרות וסותרים בעיקרי התוה"ק ועוד לרכש כח היראים בזה ואומרים הלא יש לכל היראים צירים בהכנסת ובטלים במיעוטם ואין להם טענה עוד וגם שבעצמם מוותרים שם על גופי התורה ובטלים במציאות וסהדי שיקרי אאוגרייהו זילי, משא"כ אם היראים יתיצבו על מעמדם לעשות כדת וכהלכה שלא ליקח חבל בחברת המינים ר"ל ולא יוותרו על עיקרי הכורה, הנה בזה יראו שיש הרבה יראים בהמדינה שאינם רוצים להתבטל בחברת המינים וידעו שעדיין יש כח התורה בהמדינה, ולמה ניזיל בתר סברא הפוכה וכבר אמרתי כן בבחירה הראשונה אבל רבים טעו אז בזה כי לא ראו עדיין המצב אבל עכשיו שכבר העיד הנסיון שלא תקנו כלום אלא אדרבה הי' קלקול נורא במה שידעו כל העולם שיש שומרי הדת ביניהם והיה להאפיקורסים חיזוק עצום מזה וברוב הזמנים גם אלה שומרי הדת שישבו בהכנסת היו מחפים עליהם כי הוכרחו לישא רן בעיניהם גם לתרץ עצמם בהשתתפותם בדרכם בעוה"ר ואין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין שכולן מחפין עליו ושוב אין מקום לטעות עוד בזה
ולפלא האיך גברה הסט"א לסמות עינים כל כך ולילך גם עכשיו להבחירה, והלא המסיתים והמדיחים של הנוצרים הנקראים מיסיאנערין אילו היו משתתפים עמהם שומרי הדת מישראל היו עושים הרבה טובות לישראל גם היו מסייעים לישראל בהרבה מקומות לשמור כמה גופי תורה, אף על פי כן לא היה עולה על הדעה
לעשות עמהם איזה התחברות בשו"א שבעולם שנראה ח"ו כמודה בע"ז אף שהיה טובה לבמירת התוה"ק בהרבה ענינים. וא"כ אלה המינים המסיתים ומדיחים למינות ואפיקורסות ר"ל שזה גרוע הרבה מע"ז כמבואר בגמרא (שבת דף קט"ז כיא, ר"ה דף י"ז עזא, ע"ז דף כ"ו ע"ב פ"ז ע"ב, חולין דף ה' מ"מ'א) וברמב"ם ובשאר פוסקים והמשתתף מהם מודה לשלטון המינות והאפיקורסות הגרוע ממודה בעבודה זרה, אם כן להשתתף בהכנסת שלהם חמור הרבה יותר מלהשתתף עם המיסיאנערין וקל וחומר שאין בזה שום תיקון אלא קלקול עצום
השי"ת ירחם ויפקח עיני ישראל להצילם מרשת זי טמנו להם ובמהרה יגאלינו מגלות המר והנמהר ונזכה לראות בישועת כל ישראל ושהחתן בב"א
והנני ידידו דושת"ה באה"ר מצפה לרחמי שמים במהרה
הק' יואל טייטלבוים