שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן פב
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן פב ~
פב ב"ה, תשט"ז
שלו' וכט"ס אל כבוד ידידי הה"ג מופלא בחכמים, חובר חיבורים מחוכמים החסיד המפואר יי"ש כש"ת מוה"ר אשך זעליג מ "מ גליות שליט"א, אבן יקרה בעיה"כ ירושלים תובב"א.
אחדשת"ה באה"ר, הגיעני מכתבי בדבר הבת י ר שמשתדל בעדו, בל"נ לא אמנע גם אנכי מלשלוח לו כפי השג ידי כאשר באים אלי מכתבים הרבה כאלו בכל יום וצרכי עמך ישראל מרובים ואין הקומץ משביע, והשי"ת יצליחהו במעשה ידיו וקובץ על יד ירבה להרבות מצות ומע"ט בישראל.
מה שהאריך במכתבו בדבר המצב כעת, כבר ידענו כי במלא מובן המלה נתקיים בנו מה שאמרו חכז"ל (סוטה דף מ"ט ע"ב) על הדור של עוקבא דמשיחא אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, וה' ירחם
מה שהקשה על דברי רש"י ז"ל בחגיגה דף ג' בהני תרי אילמי דהוו גמירי הלכתא דפירש"י שם הלכתא משניות, ונתקשה בזה דמבואר בכ"מ (עיין סוטה דף פ"ב ע"א וירושלמי חגיגה פ"א ה"ח) שאין להורות הלכה מתוך המשנה כי אם מתוך התלמוד, הנה זה וודאי שגם המשניית נקראים הלכות כי רבינו הקדוש סידרם להלכה והמה באמת מקורי ההלכות וכן פירש"י ז"ל סוף נדה כל השונה הלכות משנה וברייתא הלכה למשה מסיני, ומה שאמרו שאין להורות מתוך המשנה אין זה סתירה כי זה רק מחמת חסרון הבנה לא סגי בלימוד המשניות ומציל מן הטעות, אבל בשביל זה לא נעקר שם המשניות ומציל מן הטעות, אבל בשביל זה לא נעקר שם הלכה מהמשנה שהיא המקור ובדורות שלאחריהם לא סגי גם בלימוד הגמרא כמ"ש בדרישה סי' רמ'ץ יז'צ השכל וידוע בספרי פוסקים דיני תורה כגון האלפסי והמרדכי והרא"ש ודומיהם שזהו שורש ועיקר לתורתינו ואינם יוצאים פלל בלימוד גזרא, וכן כתב המהרלב"ת (קונטרס הסמיכה קו"א סד"ה ובעיקר) שלפי קוצר דעתינו אי אפשר לנו לברר מהש"ס דין שאינו מפורש בראשונים, ועכשיו אי אפשר לנו להורות שום דין בלי לימוד השו"ע ינושאי כליו ולא סגי גם בלימוד הגמ' וכל הראשונים והמורה בלי לימוד השו"ע הוא ממבלי עולם ר"ל, וכבר כתב התומים (סימן כ"ה) בדיני קים לי שוועה שלא הובאה בשו"ע אינה מצטרפת אף לטעון קים לי, והפמ"ג (בהקדמתו ליו"ד) כתב שאף ספק ספיקא אין לעשות נגד השולחן ערוך, אבל בשביל זה לא נעקר שם הלכה מהגמרא וראשונים שאין זה אלא מחמת קוצר דעתינו, ובאמת שלהבנת ההלכה צריך ללמוד הכל משנה וגמרא וראשונים ושו"ע וכל נושאי כליו ואחר כל אלה כולי האי ואולי יזכה להבין מעט מן המעט.
ומה שרש"י ז"ל בחר לפר"ש הלכתא משניות, ולא פי' וקאי על התלמוד, זה פשוט, שהרי אמרינן שם דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולי' הש"ס, וא"כ לימוד התלמוד מבואר אח"כ במה דאמר כולי' הש"ס שזה קאי על התלמוד, ואם נימא שגם הלכתא קאי על התלמוד הוא מיותר לגמרי ותרתי למה לי, ועל כרחך שהלכתא קאי על המשניות שכן הי' הסדר משנה ואח"כ גמ' "אמרו דהוו גמירי הכל המשניות וגם כולי' הש"ס שהוא התלמוד, ודברי רש"י ז"ל מוכרחים.
מה שהעיר בלשון הזוה"ק פ' ואתחנן ד, רס"ו איתרשימו במסאנייהו במסאנא דמצוה, זה צ"ע לכאורה, ומה שהביא תפקדנו אור שכוונתו על חליצה זה דחוק מאוד כמובן. ויותר אפשר לומר לפענ"ד שהיא ע"ד לשון הש"ס בסנהדרין דף ע"ד שאמרו בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבא בר רב יצחק אמר רב אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא, ופירש"י ז"ל שאם דרך העכו"ם לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפי' שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש השם יעיי"ש ולכאורה יותר הי' שייך לומר ע"ז הלשון איסור ולא מצוה כי לא מצינו בתוה"ק מצוה באיזה אופן יהי' המנעל אלא שאם הוא כדרך העכו"ם הוא אסור, אבל אנו רואין שחכז"ל קראו לזה מצוה, וצ"ל שהוא בשביל שאם מקפידין על המנעל שלא יהי' כדרכי העכו"ם אלא כדרך ישראל סבא מקיימין בזה מצוה. והרמב"ם ז"ל כתב בספר המורה (ח"ג פמ"ט) שכל מנהגי עכו"ם נמשכין מדרכי ע"ז ורובא דרובא ממצות התוה"ק בנוים על יסוד זה להיות מרוחק מכל מה שהי' בדרכי ע"ז, ואולי מרומז זה גם במה שאמרו חכז"ל (תנחומא ריש עקב) על הכתוב והיה עקב תשמעון שהיא מצוה קלה שאדם דש בעקביו, דר"ל המנעל שבעקבו.
ועכ"פ כיון שאנו רואין שאמרו חכז"ל על המקפיד על מסאנא דילי' שמקיים מצוה, א"כ הוי אותו המנעל שמקיימין בו אותו מצוה מסאנא דמצוה, ואין קושי' גם על הזוה"ק במה שאמר איתרשימו במסאנייהו במסאנא דמצוה, דר"ל אותה המצוה שהיא יסוד היסודות להשתנות מדרכי העכו"ם כמו שאמרו בכגון דא שהיו ישראל מצויינין ואף שזה הוא גם בשאר לבושין, מ"מ לא קשה מה שפרט הזוה"ק מסאנא דמצוה, כי גם בגמ' יש להעיר בזה שאמרו לשנויי ערקתא דמסאנא ולא אמרו סתם לשנויי איזה לבוש, וצ"ל בא' משני פנים או שהוא
לרבותא דאף במסאנא שהוא למעה במקום שהוא דש בעקביו דין א' לו עם שאר המלבושים שבגופו. וזה אפשר לומר גם בזוה"ק ובפרט שכתב מקודם בשאר לבושין שיש בהם עיטופא דמצוה כתב אח"כ לרבותא דגם במסאנא איתרשימו במצוה, אבל יותר נראה דאדרבא במנעלים הי, אז ניכר יותר השינוי שבין ישראל לעכו"ם מדאמרינן בגמרא תענית ד' כ"ב דחזא להאי גברא דהוה סיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטא דתכלתא ושאל אותו מאי טעמא א"ל עיילנא ונפיקנא ביני נכרים כי היכי דלא לידעי דיהודאה אנא כי הוו גז רי גזירתא מודענא להו לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו, הנה כיון שהוכרח לי,לך באופן שלא יכירו בו שהוא יהודי ע"כ שלא הי' ניכר בו גם בשאר לבושין, וא"כ טרם שידע הטעם למה לא שאל אותו גם על שאר הלבושין אלא על הציצית ועל מסאנא אוכמי, וע"כ שעיקר שינוי הניכר הי' אז במסאנא דווקא, וא""כ שפיר מה שפרט בסנהדרין ערקתא דמסאנא דווקא, וגם בזוה"ק חשב סנדלא דמצוה שבזה קיימו עיקר המצוה שיהי, ניכר ההבדל מדרכי העכו"ם ואיתרשימו בזה היטב כמ"ש שם בזוה"ק על כל מה דרשימו בהו כדין אישתמודען ישראל דאינון בני מלכא קדישא אף שאינו דומה לגמרי לשאר מצות כמו תפילין ומזוזה שחושב שם שיש עליהם ציווי בתוה"ק, אבל גם מה שאמר איתרשימו בלבושייהו בעיטופייהו דמצוה ג"כ אינו דומה לשאר מצות שאין ציווי בתוה"ק אלא על הציצית אם הוא לבוש בגד של ד' כנפות אבל לא אמרה התוה"ק חיוב ללבוש אותו הבגד וא"כ הלבוש שמתעטף בו אינו מעיקר המצוה אלא שבשביל שע"י אותו הלבוש הוא בא לידי קיום מצות ציצית אמר על כל אותו הלבוש שמתעטף בו דאיתרשים בי' ברשימו דמצוה, וככה אין קושי' על הסנדל במה שאמר עליו דאיתרשימו בר ברשימו דמצוה דמתקיים עי"ז כנ"ל
וי"ל עוד עפ"י מה שאמרו בגמ' חגיגה ד' ג' מה יפו פעמיך בצעלים כמה נאים רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל וכתב שם המהרש"א ותלה ניאותן שהולכין במנעלים דכל הולך יחף הולך בצער כמ"ש מנעי רגליך מיחף אבל הולכי רגלים הלכו בשמחה וכו' ובתרגום מפרש כמה שפירן וכו' ג' זימנין בשתא בסנדלין דססגונא. ומבואר בזה דהולכי רגלים מצוה שיעלו בסנדליהן דאף להר הבית אין לילך במנעלו משום מורא מקדש, אבל בכל הדרך עד הר הבית הי, מצוה לילך במנעלו כדי שיהי' בשמחה לא כדרך הולכי יחף, ונודע כי שמחת המצוה גדולה מהמצוה עצמה כמו שאמר
הטבילה אמנם הרבה מהמים זוחלין לתוך הנקב הסמוך לו שע"ג קרקע הנ"ל ואינם באים בחזרה כלל (עיין ש"ך שם ס"ק ל', שו"ת מעיל צדקה סימן ל"ע וסימן מ"א, שו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד סימן קל"ז). גם בקרקע המקוה יש נקב שבעת שרוצין לנקות המקוה פותחין הנקב שיזובו לגמרי, והמגופה כורכין במחצלאות שקורין פעצינס, ואם אין כורכין במחצלאות הנ"ל צריך דיקדוק גדול שיהי' נסתם המגופה היטב שלא יהיו זוחלין קצת דרך שם גם אין בהמקוה הנ"ל שיעור גובה המים רק עד טיבורו
טשערניאפאטאק - המים באים מנהר המושך ואין בו מ' סאה במקום אחד, וגם שואבין משם בכלים, וכובסין שם בגדים וגם הבהמות שותין, ובאים בהמשכה ע"ג קרקע גם צריך לדקדק בשיעור גובה המים, וגם בהנקבים שבכתיבה כנ"ל.
וןאלאסק – המים באים מהנהר המשוך והוא נהר קטן שאין בו מ' סאה במקום אחד, ושואבין משם וגם כובסין כנ"ל, וכעת נראה שהוא מכזב בכל המשך רק במקום מוצא המעיין עצמו דהיינו בראש ההר נראה קצת מים, אמנם ממה שנמשך איזה נהר שמשקה את השדות הסמוכים להמקוה, נראה שמתחת הקרקע נתחלחל המים עד סמוך להמקוה ועי"ז יש בהמקוה מים בשפע אף שאין זה בפעם אחר, כן הוא לפי אומדן דעת וגם צריך לדקדק בנקבי התיבה כנ"ל וגם אם אין באים סמים עד למעלה סמוך להנקב שלא יהיו זוחלין גם לדקדק בשיעור גובה המים
ובכל אלו המקואות צריך לדקדק בכתיבה אם אין זוחלין בין הסדקים שבין הדפין, אם העפר שסביבו מספיק לעכב הזחילה, ואם התיבה נקבע בחוזק בין העפר גם בוואלאסק אמרו לי שהמים זבים דרך סדקי
התיבה ובאים בחזרה אחר הטבילה האר"י זלה"ה (הובא בהקדמת החרדים ובשל"ה עשרה מאמרות מ"ב) שכל מדריגותיו זכה ע"י שמחה של מצוה, ונראה שכן היא בכל הולך לדבר מצוה שכל הליכה לדבר מצוה צריך להיות בשמחה כנודע, וא"כ הסנדל שהולך עמו לדבר מצוה הוי סנדלא דמצוה, ושפיר כתב בזוה"ק ע"ז דאיתרשימו בי' ברשימו דמצוה.
מ"ש בתרגום (שה"ש ז, ב) שעלו לרגל בסנדלא דססגונא, זה כבר שנתקשיתי שלא מצינו זה בשום מקום, ואדרבא אמרו על ססגונא שלא הי' אלא לשעה לצורך המשכן בימי משה כמ"ש רש"י ז"ל שם, וכן הוא בגמ' שבת ד' כ"ת ע"ב, ובמדרש תנחומא פ' תרומה כתב על עורות תחשים מעשה ניסים היתה ולשעה שנבראה בו בשעה נגנזה, וא"כ לא הי' בזמן הבית בעת שעלו לרגל, ומה שאמר בפסוק יחזקאל (טז, י) על הולכי מדבר ואנעלך תחש ביאר המהר"ל מפראג בגו"א שבעת שנבראו לצורך המשכן הי' הרבה ועשו מהן מנעלים ותיכף נגנז אלא שהי, די להם במדבר מהמנעלים שעשו אז ולא הוצרכו יותר שלא בלו מנעליהם מעל רגליהם כמבואר בקרא, ואף שהרא"ם נדחק דאותו תחש שבפסוק יחזקאל הוא מין כחש אחר ושמו קלא אילן שהוא טמא, אבל גם בתוס' יבמות ד' ק"ב ע"ב ד"ה ואנעלך מבואר כדעת העוברים דלא נקרא כחש אלא אותו שהי, בימי משה שהי' טהור דמטעם זה שיטת ר"ת שגם סנדל של חליצה צריך להיות ממין טהור, והחולקין עליו הוא מטעם דסברי דסנדל של חליצה אין צריך להיות דומה לגמרי לתחש כמו שאמרו בגמרא נעל נעל ריבה, ולפי"ז לא היה כלל תחש שהוא ססגונא אלא במדבר לא בזמן הבית, ואף אם נדחוק בדברי התרגום כדברי הרא"ם שכוונתי על מין תחש אחר שהוא טמא מ"מ גם בפסוק יחזקאל גבי ואנעלך תחש לא פי' התרגום ססגונא אלא ויהבית מפן דיקר ברגליכון ולא פי' התרגום ססגונא אלא גבי עורות תחשים שאצל המשכן וכאן בסנדלא דעולי רגלים וזה פלא וחידוש הוא שהמהרש"א הביא דברי התרגום כאן ולא העיר מאומה מהיכן הי, פססגונא שחלבו בו עולי רגלים.
ולפענ"ד נראה דז"ל התרגום שם אמר שלמה ברוח נבואה מן קדם ה' כמה שפירן רגליהון דישראל כד סלקן לאתחזאה קדם ה' תלת זימנין בשתא בסנדלין דססגונא, דלכאורה אינו מובן מה שאמר ע"ז שהי' ברוח נבואה מן קדם ה', הלא בימי שלמה היו פעילי רגלים ואם עלו אז במצילין דססגונא הי' נראה לעין כל
ואין צורך לזה רוח נבואה, אלא נראה שהוא מקושר להפסוק שלמעלה שובי שובי השולמית שפי' שם התרגום תובי לירושלים לקבלא נבואה, וכ"ז היא נבואה על לעתיד אחר ביאת המשיח שתחזור הנבואה למקומה כאשר כן הוא רוב דברי שיר השירים שסובב על מה שיהי' לעתיד, ויוכל להיות שמה שאמר שלמה כמה שפירן הולכי רגלים בסנדלא דססגונא, ראה זה ברוח נבואה שיהי' כן לעתיד כי בימיו לא הי' סהגונא אלא אחר ביאת המשיח יהי' הכל כל מה שהי' במדבר בימי משה כמו שדרשו מהפסוק (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ועל כן ביאר התרגום שאמר זה שלמה ברוח נבואה ומתוח הענין לבל הדעות ואפשר דגם במה שאמרו במשנה (ברכות דף נ"ד ע"א) שלא לילך להר הבית במנעלו הך דסתגונא שאני שהוא דבר הבא מן השמים ואין גידולו מן הארץ כלל אלא שורשו ממקום טהרה גמורה ונעשה בי המשכן, ואפשר שבמנעלים כאלו מותר לילך אף בהר הבית ולא דיברו במשנה מהילכתא למשיחא שאין מציאות לדבר אלא אחר ביאת המשיח בב"א וידוע שבכל מה שמצפין לישועה צריך להסיק במצות ובעבודת השי"ת בענין זה שמדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ואף בהשפעת עוה"ז אמרו בגמ' ר"ה ד' ט"ז שבשביל שבפסח נדונין על התבואה לכן אמרה התוה"ק להביא עומר בפסח וכן בשתי הלחם בעצרת ובניסוך המים בחג בשביל שצריכין לישועה באותו דבר, וכמה מאמרים בדברי חז"ל על פל הענינים שיהיו לעתיד שנמשך "כח המצות והעבודה שעושין עכשיו לשמים בענינים אלו, וא"כ מ"מ'י הליכה לדבר מצוה במנעלים ומקפידין במנעלים שיהיו בדרך ישראל סבא נזכה לעלית לרגל בסנדלא דססגונא שע"ז אמר שלמה בריח נבואה מה יפו פעמיך בנעלים שיתקיים בשלימות מצות עליית רגלים בשמתה יען שיהי' בסנדלא דססגונא שש ושמח בגוונים דקדושה שזהו עיקר המצוה, ומובן מה שאמר בזוה"ק דאיתרשימו בסנדלא דמצוה וד"ל, והשי"ת יאר פניו אלינו ונזכה לישועה אמיתית בב"א.
ובת"ה נ"י יזכה לישב באהלה של ת י רה ועבודת ה, מתוך נחת והרחבת הלב, וזו' תחי' תתרפא רפו"ש וגמורה בכל איברי' וגידי', ובנו היקר שלמה אליעזר נ"י עם זו' תחי' יזכו להפקד במהרה בדבר ישועה ורחמים בזרעא חייא וקיימא, ויתמלאו כל משאלות לבבכם לטובה בב"א
ובזה הנני ידידכם דושה"ה באה"ר מצפה לרחמי שמים ולישועה גדולה בתוך כלל ישראל בב"א
הק' יואל טייטלבוים