שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן עט
~ סימן עט ~
ב"ה.
בדבר הבורות של מי גשמים בהמקואות, הנה כבר כתב הש"ך (סי' רא ס"ק סג) שאין להכניס הראש במחלוקת לעשות מקוה של נתן סאה ונטל סאה שפסול לדעת הרמב"ם (הל' מקוואות פ"ד ה"ז) והראב"ד (בעלי הנפש, שער המים). והדברי חיים מחמיר בכמה מקומות (עי' דברי חיים הל' מקוואות ס"ק כ).
גם החתם סופר אף שבסימן ר"ג ורי"ב נראה שמיקל בנתן סאה ונטל סאה, אבל בסימן רי"ד האריך יותר, ושם מבואר שעשה כמה תיקונים שלא יהא נתן סאה ונטל סאה. ואע"פ כן סיים בטעם ההיתר, שהוא בשביל עת לעשות לה' הפרו תורתך.
ומה שכתב בסימן ר"ג לית טב מיניה, הדבר ברור בלי ספק שקאי על הצינורות שהזכיר שם שעושין של מתכות ולבסוף של עץ, שבזה יוצאים לכל הדיעות, הן לדעת הגהות מרדכי (קידושין סי' תקס) והן לדעת שאר פוסקים, ולא קאי שם כלל עדיין על עיקר המים (עי' לעיל סי' ס אות א). ובמקום אחר (ראה לעיל סי' נח אות א) הארכתי בזה שהדבר ברור שאין לעשות לכתחילה מקוה של נתן סאה ונטל סאה.
אמנם כל מקוה של מי גשמים שנעשה על ידי השקה, נעשה בימים קצרים נתן סאה ונטל סאה, כי בכל עת שנכנס לשם אדם הטובל נגבהו המים, וכשהם גבוהים יותר בבור הטבילה מבור השקה, זבים המים שאובים של בור הטבילה לתוך מי הגשמים על ידי נקב של השקה, כי כן טבע המים שזבים זה לזה אם אינם שוים, ושוב כשהולך משם האדם הטובל, נעשו המים נמוכים מהבור השני, וחוזר וזב מבור הגשמים אל בור הטבילה ונתחלף קצת מים. וכן הוא בכל טבילה וטבילה נתחלף קצת מים, עד שבימים קצרים יוכל להצטרף החילוף עד רובו שפסול לדעת הרמב"ם והראב"ד כנ"ל.
ובדברי חיים (ח"א) חו"מ (סי' לז) כתב קצת תקנה, לחבר עוד אל בור אחר של מי גשמים כשרים, שאינו נתן סאה ונטל סאה, אף שנפסק ההשקה בשעת טבילה שלא יתחלפו המים, והרבה אוסרים בנפסק השקה (עי' ש"ך סי' רא ס"ק קיב), מ"מ כתב הדברי חיים שבמקוה זו שאינו שאובים ממש אלא נתן סאה ונטל סאה, יש לסמוך להקל בכה"ג אם היה בו השקה אף שנפסק אח"כ.
והנה יש מפקפקים בזה שהוא סתירה, דלמאן דאוסר נתן סאה ונטל סאה, כל שכן דאסור בנפסק ההשקה, אבל כבר הארכתי ליישב זה בטוב טעם. ומהראוי לעשות כדברי הדברי חיים זלה"ה לעשות עוד בור שני, לחברו על רגע עכ"פ.
אמנם נסיתי עוד בזה לעשות עוד תקנה חשובה, שבהבור של מי גשמים שעושין עמו השקה בתמידות בשעת הטבילות, יעשו שני שיעורי מקוה, ויעשו באמצע טבלא מפסקת בין המים ומנוקבת כשפופרת הנוד, ונקב ההשקה יהיה במים העליונים שעל הטבלא. ואזי אף שנעשו המים העליונים נתן סאה ונטל סאה ע"י הטבילות, מ"מ אינו יורד כל כך לתוך המים שתחת הטבלא, כי כן טבע המים שאם יש להם מקום מרווח להגביה למעלה ולהתערב שם במקומו, אינם דוחקים כל כך לירד דרך הנקב של שפופרת הנוד למטה תחת הטבלא, ואינו דומה כלל להיכא שכל המים כולו במקום אחד בלי הפסק, דיש בילה בלח לגמרי, וא"כ נשארו המים שלמטה בהכשרם, ונכשרו גם המים שלמעלה ע"י חיבורם דרך הנקב כשפופרת הנוד להמים דלמטה, וזה עצה נכונה וברורה לפענ"ד.
מ"מ כדי לחוש אולי בזמן ארוך מתערבים לאט לאט אף דרך הנקב כשפופרת הנוד, נכון לעשות גם בור שני, כמו שכתב בדברי חיים זלה"ה.
מובן שצריך לעשות הטבלא באופן שיהיה אפשרות ליקחה משם בעת שירצו, כדי לנקות כל הבור ולהחליף כל המים לגמרי.
והרוצה לצאת גם זה שיבואו כל המים שאובים דרך זריעה למקוה כשרה ולא יבוא לשום בור מים שאובים בלא זריעה, כנראה שנוטה לזה דעת החתם סופר (עי' סי' רג), צריך לעשות על זה בור שלישי לזריעת המים. אמנם אם קשה לעשות ג' בורות, צריך לעשות שני בורות כנ"ל, דהיינו שאחד יהיה ע"י השקה בתמידות ובטבלא באמצע, והשני יהיה להשקה כרגע, כמו שכתב בדברי חיים.
ומלבד הבורות הנעשים, צריך לעשות עוד אוצר של מי גשמים, שיהיה מוכן מי גשמים כשרים בעת שירצו להחליף מי הבורות, כי אם אין שם אוצר של מי גשמים, אי אפשר להחליף המימות אף בכמה שנים, כי אי אפשר לשאוב הבורות, דשמא בעת שיצטרכו למלאותם לא יהיה גשמים, וישארו בלי מקוה מי יודע עד כמה עד שירדו גשמים. וזה ודאי חסרון גדול הן בענין ההכשר, והן בענין הנקיות. אבל כשיש מוכן אוצר של מי גשמים, אפשר להחליף המימות כל עת לפי ראות עיני המורה.
ומובן שכל המימות הבאים להבורות הן המי גשמים והן השאובים, הכל צריך לבוא ע"י המשכה בקרקע הראוי לבלוע כדין המשכה (עי' רמ"א סי' רא סמ"ו), וזה מועיל הרבה להתיקון כמובן.
ובמקום אחר הארכתי בכל זה לברר הענינים, וכאן לא כתבתי אלא הקיצור תמצית הדברים למעשה.
הק' יואל טייטלבוים