על הגאולה ועל התמורה/נט
נט
וכבר פירשתי מאמר המדרש רבה בפרשת ויצא (פ"ע סימן י') על הפסוק (בראשית כ"ט ד') ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם וגו', רבי יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות וכו', ויאמרו מחרן אנחנו, מחרונו של הקב"ה אנו בורחים, ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיהם של ישראל, ויאמרו ידענו, ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום, באיזה זכות, והנה רחל בתו באה עם הצאן וכו'. וצריך ביאור, שהוציאו חז"ל הפסוק ממשמעותו לגמרי, ואיך דרשו ליבון עוונות, שהוא מהבורא יתברך לבדו וממדת טובו ורחמנותו יתברך עלינו, והלבישו מידה גדולה המשובחת כזו בשמו של רשע עריץ כלבן, וכללא אית לן (שבת סג.) דאין מקרא יוצא מידי פשוטו לעולם, וכאן הוציאוהו מפשוטו של מקרא לגמרי.
ופירשתי דהפשט והדרש בקנה אחד עולים, דהנה לזכות לליבון עוונות צריך שיוקדם אליה התשובה אמיתית ומעולה, וכתב בספר הקדוש מדרש פנחס מהרה"ק ר' פנחס מקאריץ זללה"ה, דכל עוד שיש באדם המידה של שקרנות לא יועיל תשובתו גם על שאר עבירות, דכיון שנתרגל במידה זו, בודאי גם תשובתו אינה אמיתית עיי"ש דבריו, ולפי זה, אי אפשר שיעשה האדם תשובה הגונה אלא אם כן יש בו כח הבחנה ויודע ומכיר דרך השקר והרמאות, כדי שידע להזהר ולהתרחק ממנה, וגם ידע איזהו הדרך ישכון אור והוא דרך האמת אשר ידבק וילך בה, לא כן מי שאינו יודע להבחין בדרכיו, ואינו יודע ומכיר דרך השקר להבדל ממנה, וכל שכן מי שיש לו סמיות עינים ומדמה דרך השקר לאמת והאמת לשקר.
ומעתה אתי שפיר מה שדרשו חז"ל הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עוונותיהם של ישראל, דהנה לבן הארמי היה מקור השקר והרמאות, ועל כן נקרא ארמי, שהיה שורש כל הארמאות, ומעתה הדרש והפשט יתאחדו ובקנה אחד עולים, דאי אפשר לזכות לליבון עוונות ולתשובה הגונה וראויה זולתי אם יודעים ומכירים בדרכי לבן, וצריך כח הבחנה להכיר במדת השקר אף אם הוא מלובש בצורה ובדמיון של אמת, כי גם זהו ממדת השקר ומדרכי לבן להלביש השקר בצורות שונות, ועל כן צריך לדעת בידיעה ברורה את לבן ואת דרכיו, כדי שיבין איך להשמר ולהתרחק מהם.
וביאור המדרש להלן, ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו וכו', שהם השיבו לו ויאמרו ידענו, שמכירין אותו ואת דרכיו, והנה שאל עוד ויאמר השלום לו, דאף שמעלה גדולה שמכירין בדרכי לבן, אבל אם עושים שלום עמו, זה רע ומר מאד. ויאמרו שלום, דלבחינה זו עדיין לא הגענו, ועדיין יש לנו שלום עמו, ועל זה אמרו במדרש באיזה זכות יהיה אפשר להנצל ממנו, ועל זה בא כמשיב, והוסיפו לומר והנה רחל בתו באה עם הצאן, דהנה ידעו שיעקב הוא זיווגה, כמו שפירש רש"י (בראשית כ"ט י"ז) שהיו הבריות אומרים שני בנים לרבקה וכו', הגדול לגדולה והקטן לקטנה, ויעקב אבינו מידתו מדת אמת, כמו שנאמר (מיכה ז', כ') תתן אמת ליעקב, והוא ילחום נגדו וישפיל כוחותיו, ואם זוכה האדם להדבק בדרכי יעקב אבינו ע"ה, ממילא יהיה מרוחק ומובדל, ולא יהיה לו שלום עם דרכי לבן. ובזה מבואר כל דברי המדרש, שעולה גם לפי פשוטו של מקרא.
עכ"פ מבואר דבעניני תשובה צריך התבוננות וזהירות יתירה אם אין מעורב בו מדרך השקר והרמאות, דאז אין התשובה מועיל כלום. וכתבנו כל זה להערה בעלמא, כי אין צריך כל אלו הראיות לענינינו, וברור שלא היה בתשובתן שום ממשות, אלא סמיות עינים, כמ"ש לעיל.