ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קז
קז
ובמה שאמר נכנס לבית עבודה זרה, הנה הטור (יו"ד סימן קמ"ט) הביא דעת הרשב"א שאסור ליכנס לחצר אליל ואפילו לדבר עם אחד מהם, ואפשר אפילו על עסקי רבים, ואפילו על פיקוח נפש אסור ליכנס לשם כדאמרינן (ע"ז יב.) גבי מעיין המושך מים לפני אליל שלא ישתה אפילו מאית אי לא שתי, עד כאן. וביאר הפרישה (שם ס"ק ח') שסברתו דליכנס לבית עבודה זרה מפני הסכנה הוא דמי לשתיית מים שאסרו אף אם הוא פיקוח נפש. ולפי זה לא קשה עליו ממה שהתיר רבי טרפון ליכנס לבית עבודה זרה במקום סכנה דכיון דלדעתו הוא מוכרח מאותה הסוגיא שבגמ' (ע"ז יב.) במעיין המושך שאסור אף במקום סכנה אם כן לדעתו על כרחך אותה הסוגיא חולקת על רבי טרפון בזה ולית הלכתא כוותיה.
וכתב הב"ח (ביו"ד בסימן קמ"ט) שהרא"ש (בכלל י"ט) שמתיר במקום סכנה חולק על הרשב"א וסובר כמו שכתב הר"ן שם דהיכא דאיכא סכנה ממש מותר, וכי אמרינן דאי לא שתי מאית, לא מאית ודאי אמרינן, אלא שאפשר לבוא לידי סכנה שאם לא ישתה עכשיו שמא ימות בצמא קודם שימצא מים, וכן כתב הב"ח (בסוף סימן קנ"ז) שהטור והשו"ע (בסי' קנ"ז ס"ג) מתירין לברוח לבית העבודה זרה מפני הסכנה כשיטת הרא"ש והר"ן שחולקין על הרשב"א, ובדרך זה הולך גם הגר"א (סימן ק"נ ס"ק ד') שכתב שהרשב"א והטור (סימן קמ"ט) שאוסרין חולקין על הר"ן, גם כתב על הר"ן שדבריו דחוקים והביא ראיות נגדו, וסיים כל זה שלא כדברי הר"ן, ונראה מדבריו שפסק לאיסור דלא כהשו"ע (סוף סימן קנ"ז) שמתיר.
אבל בעיקר הענין מה שעשו בזה פלוגתא בין הרשב"א להרא"ש והר"ן לא הבנתי שהרי הטור בסימן קמ"ט הביא בסתמא דברי הרשב"א שאוסר ובסוף סימן קנ"ז הביא בסתמא דעת הרא"ש שמתיר, ונמצא שהטור סותר את עצמו. גם כיון שבסימן קמ"ט הביא דברי הרשב"א ז"ל למה לא הביא שם במקומו שאביו הרא"ש ז"ל חולק עליו, ואין דרכו להניח דעת אביו הרא"ש ז"ל שלא להביאו כלל. ודוחק לומר שסמך על מה שיכתוב אחר כך בסימן קנ"ז. אמנם לדברי הפרישה בסימן קנ"ז אות ו' שאין בזה סתירה בדברי הטור ולא פלוגתא בין הרשב"א והרא"ש דכתב לחלק דשאני התם גבי שתיית מים שהרואה אינו יודע שמשום פקוח נפש נכנם שם שהוא צמא כל כך, לכן אסור, מה שאין כן כאן שרואין שרודפין אחריו להורגו וכהאי גוונא מותר. גם הטו"ז בסוף סימן קנ"ז ס"ק י"א כתב לחלק באופן אחר דהתם בסימן קמ"ט מיירי שהולך שם לדבר עם השר וכיוצא בו דעביד מעשה, וזה אסור אף במקום פיקוח נפש, מה שאין כן כאן דמיירי שבורח לשם ויהיה שם שב ואל תעשה אין זה אלא הרחקת הנזק ומותר בפיקוח נפש. והגם שהטו"ז סובר בלאו הכי שיש פלוגתא בדין זה כמו שכתב שם שתולה בדיעות שבסימן קנ"ה אם מותר להתרפאות בעלין סתם, מכל מקום נראה דלא ניחא ליה למימר שהיא פלוגתא בין הרשב"א והרא"ש, יען שהטור הביא שניהם בסתמא אין לעשות סתירה בדבריו כן נראה לי.
והנה גם בדברי הרא"ש בתשובה (כלל י"ט סימן י"ז) שעל אותה התשובה סמכו כל המתירין, כתב שם בפירוש טעם ההיתר דמה שניצל בבריחתו לאותו הבית אין זה משום כח ועילוי שיש בעבודה זרה, ובשביל זה לא אתי למימשך אבתריה. ונמצא לפי זה שאם כניסתו לשם הוא באופן של חשיבות ועילוי להם לכולי עלמא אסור אף במקום פיקוח נפש ממש והוא ביהרג ואל יעבור.
והיוצא לנו מכל זה לדינא שבמקום שאין סכנה כלל בודאי שאין שום היתר לכל הדיעות ליכנס לשם, שהרי כולם כתבו טעם ההיתר בשביל שהוא פיקוח נפש ובשום פוסק שבעולם לא הותר ליכנס לבית עבודה זרה אלא כשהוא בורח ממיתה, ולולא זאת אף לעבור נגד פתחה אסור כמבואר בגמרא (ע"ז יז.) ר' חנינא ור' יונתן הוי קאזלי באורחא מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דעבודה זרה וחד פצי אפיתחא דבי זונות אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודה זרה דנכיס יצריה, אמר ליה אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות. וכתבו שם התוספות (ד"ה ניזיל), שמכאן יש ללמוד שיש להרחיק מפתח עבודה זרה כל מה שיכול, שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחא דבי זונות, ומכל שכן ליכנס לתוכה ודאי אסור.
וזה לשון הרמב"ם (בפירוש המשניות פ"א דע"ז מ"ד) שכל עיר של אומה שיש להם בה בית תיפלה שהוא בית עבודה זרה בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה, וכל שכן לדור בה, אבל אנחנו תחת ידיהם בעוונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנאמר (ירמיה ט"ז, י"ג) ועבדתם שם אלהים אחרים וגו', ואם העיר דינה כן קל וחומר דין בית עבודה זרה עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו.
אמנם במקום פיקוח נפש ממש מותר לדעת הרא"ש והטור ושו"ע (יו"ד בסוף סימן קנ"ז), ולדעת הפרישה (שם ס"ק ו') לא התירו אלא כשהכל רואין שהבריחה לשם היה בשביל להנצל מההריגה, ולדעת הטו"ז (שם ס"ק י"א) יש תנאי אחר שלא התירו אלא כשהוא שם רק בשב ואל תעשה ולא לדבר עם איזה שר וכדומה, ולדעת הר"ן שכתב הב"ח (בסי' קמ"ט) שהעיקר כדבריו ושגם הרא"ש סובר כן אין היתר אלא בפיקוח נפש ודאי, לא כשיש ספק שמא יהיה פיקוח נפש, ולדעת הגר"א (בסי' ק"נ ס"ק ד') לעולם אסור, ולכל הדיעות אין שום היתר אלא אם כניסתו הוא באופן שאין בו עילוי להעבודה זרה שכן מבואר בתשובות הרא"ש.