ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן נט
נט
והנה קשה לי עוד במשנה שם במעשר שני דפליגי תנא קמא ור' יוסי אימת היה התנאי שיחזור הדבר לכמו שהיה ולדעת שניהם יש נפקא מינה להלכה והקשה התוס' יו"ט למה פסק הרמב"ם כר' יוסי ולא כתנא קמא, דהרי קיימא לן דהלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו, ומתמיה על הכסף משנה שלא העיר בזה, וכתב אחר כך ולא נהירא לומר דהרמב"ם כתב משחרב בית המקדש וכו' משום דאף לתנא קמא הואיל ונחרב הבית אין מעלין כדכתב בפירושו דאין זה מדרך הרמב"ם בחיבורו להשמיט דין הנוהג בפני הבית. והנה מה שהביא הרמב"ם ז"ל כל הדינים הנוהגים בפני הבית הוא רק בשביל שיש בהם נפקא מינה לידע לעתיד אבל מה שהיה מה דהוה הוה, ואין נפקא מינה עוד, דגם במסכת מדות טרח הרמב"ם לפרש דבשביל כן נשנה בשביל שיש בו תועלת לידע גם לעתיד וכמו שביאר התוס' יו"ט דבריו כאשר הבאתי למעלה, וכל הנפקא מינה שיש בהך דתנאי דמעשר שני על לעתיד הא תלוי רק בפלוגתא שיש באותו התנאי כמבואר להמעיין ואם כן קשה טובא למה השמיט לגמרי את כל התנאי, ומהתימה שלא העיר התוס' יו"ט בזה.
ואשר אנכי אחזה ליישב סתירת התוס' יו"ט מחומר הנושא. הנה במדרש רבה פרשת תולדות פרק ס"ד סימן י' איתא בימי רבי יהושע בן חנניא גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש וכו' אזלין אילין כותאי ואמרין ידוע להוי למלכא דהדין קרייתא מרדתא תתבנא וכו' ואמר להון מה נעביד וגזירית, אמרין ליה שלח ואמר להון אי ישנין יתיה מאתריה או יוסיפין עליה חמש אמין או יבצרין מיניה חמש אמין ומן גרמיהון אינון חוזרין בהון וכו', כיון דאתון כתיבא שרון בכיין בעיין למימרד על מלכותא אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך ציבורא אמרין יעול רבי יהושע בן חנניא, עאל ודרש ארי טרף טרף וכו' דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום יעיי"ש. ומבואר בזה שבתחלה בעת שהיתה הגזירה לבנות בית המקדש שתקו רבנן אלא שאחר כך כשחזרה המלכות והיה הצווי שלא לבנות אלא בשינוי מקום קצת שזה ודאי אסור ואי אפשר לבנות עוד ורצו על ידי זה למרוד במלכות אז שלחו החכמים את רבי יהושע בן חנניא להשקיט את העם. ולכאורה קשה לפי מה שהבאתי מדברי התוספות והרמב"ם והרד"ק והתוס' יו"ט שאין מציאות לבנות הבית המקדש עד שיבוא אליהו שאין יודעין הפירוש ביחזקאל האיך שתקו רבנן מתחלה כשהיה הגזירה לבנות ולא מצינו שאמרו דבר אלא אחר כך שלא ימרדו במלכות, וגם אז לא אמר רבי יהושע בן חנניא שום דבר נגד עצם הבנין אלא נגד המרידה במלכות. ודוחק לומר שיען שהבינו ברוח קדשם שלא יניחו המלכות לבנות לכן לא ראו צורך לדבר מזה אלא להשקיט ממרידה, ובניקל יותר להשקיט העם ממרידה מלהשקיט אותם מעצם הבנין שהרי כיון שהבנין הוא שלא כדת האיך אפשר לומר שהיו על זה בשתיקה דהוי כהודאה והרי חזינן שלא רצו לבנות שלא כדת, שהרי בשינוי מקום או הוספה וגרעון באיזה אמות לא רצו בעצמם לבנות כי לא רצו לעשות שלא כדין, ואם כן לפי הנזכר לעיל שכל הבנין הוא שלא כדין האיך שתקו להו רבנן ולא הודיעו להם הדין שאסור לבנות.