ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן נב

נב

ולכאורה חשבתי דהרמב"ם לשיטתו היה לו ראיה מן הש"ס נגד אותה הסוגיא שההכרח שיבוא אליהו קודם, שהרי הביא ראיה מבן כוזיבא על עניני המשיח דאף שנתברר אחר כך שהיה טעות והיה חורבן גדול, מכל מקום מעיקרא מאי קסברי, האיך דימה עליו רבי עקיבא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, והביא ראיה מהסלקא דעתך שהיה להם בתחלה ואם כן לפי דעתו יש משם ראיה על זה שסברו שאין הכרח שיבוא אליהו קודם, שהרי בודאי לא בא אז אליהו לבשר שהיא הגאולה, שהרי היה שקר. אם כן לפי הסוגיא דמסכת עירובין לא היה מציאות לחשוב עליו שהוא המלך המשיח, ועל כרחך דפליגי על זה. אמנם קשה לעשות מחלוקת על סוגיא בגמרא שהחליטה להתיר נזירות בשבת ויום טוב, אף למאן דאמר ספק נזירות להחמיר מטעם זה שהכרח שיבוא אליהו קודם מכח אותה הסוגיא דבן כוזיבא, שמה שדימו עליו לא היה אלא הוה אמינא בעלמא. ומבואר בגמרא בבא בתרא דף ק"ל ע"ב אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה, וכתב שם הרשב"ם לא מפי גמרא שאם לומד הרב ואומר מסתבר טעמיה דפלוני חכם אין תלמידיו למידין משם הלכה, דשמא אם יבוא לידי מעשה ידקדק יותר ויראה טעם אחר בדבר. ואם יראה רבו עושה מעשה אל יקבע הלכה בכך דשמא טעה בטעם הפסק דין של אותה המעשה. גם הביא שם אחר כך מה שאמרו אין למדין הלכה מפי משנה במקומות שכתבו במשנה הלכה כדבריו אם לאו דפסיק בגמרא הלכה כמותו לא סמכינן אפסק דמתניתין, אבל ההלכות בדברי האמוראין ודאי סמכינן דכיון שפסקום וכתבום רב אשי ורבינא שהם סוף ההוראה ודאי עליה סמכינן, ועיי"ש שהאריך. וברש"י נדה דף ז' ע"ב ד"ה הא קמ"ל, פירש דאין למדין הלכה מפי משנה וברייתא ששנויה בהם הלכה כפלוני שהאמוראים האחרונים דקדקו בטעמי התנאים והעמידו הלכה על בוריה, ועיי"ש שהאריך. ועיין בתשובת הרדב"ז חלק ג' סימן תרמ"ז. ואם כן כיון שהסוגיא בגמרא שהחליטו בה האמוראים דוחה אף מה שכתבו התנאים במשנה וברייתא שהוא הלכה ולא נמצא בדבריהם שום חזרה, ומכל שכן זה שלא היה אלא הוה אמינא בעלמא ולבסוף חזרו ועשו מעשה שקטלוהו.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל שדימו עליו כל חכמי דורו שהוא משיח, זה הוצרך לומר לראייתו כי אפשר שמרבי עקיבא לא היה מביא ראיה, שהלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחביריו, כמו שכתב הכסף משנה פרק ד' מהלכות תפילין (ה"י) ופרק י"ב מהלכות תרומות (ה"ז), ולכן אמר שגם חכמי דורו חביריו דימו עליו שהוא משיח. אמנם לא מצינו לא בגמרא ולא במדרש מה שאמרו חכמי דורו, ואדרבה במדרש איכה פרק ב' בפסוק בלע ה' וגו' (סימן ד') מבואר שאמר ליה רבי יוחנן בן תורתא, עקיבא יעלו עשבים בלחייך ועדיין משיח לא בא. ומשאר החכמים לא מצינו כלום, אלא בגמרא פרק חלק דף צ"ג (ע"ב) דבן כוזיבא אמר להו לרבנן אנא משיח, אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דראו דלא מורח ודאין קטלוהו, ונראה שמזה למד הרמב"ם ז"ל דמדאמרי נחזי אנן והיו צריכין לנסיון ואחר כך אמרו כיון דחזיה דלא מורח ודאין, שמע מינה שטרם דחזו אי מורח ודאין חשבו עליו שיוכל להיות משיח. אבל באמת אפשר שאמרו נסיון זה של מורח ודאין שהוא ברור יותר לברר לפני העולם, אף שיוכל להיות שהיו להם עוד טעמים אחרים, או אפשר נסתפקו בטעמים האחרים וזה היה להם ברור יותר.

ובתוספות סוכה דף כ"ד ע"א ד"ה רבי יהודה, כתבו הא דבעי למימר בשמעתין ובעירובין ובגיטין ובמרובה טעמא דרבי יהודה משום דלית ליה ברירה, אף על גב דתני בהדיא משום בקיעת הנאד, דכוותיה אשכחן טובא שאין הגמרא חושב עיקר אותו טעם המפורש יעיי"ש שהביאו לזה ראיות מכמה מקומות בש"ס, ואם כן בודאי יש לומר גם כאן שהיה להם גם טעמים אחרים יותר עיקריים, וכבר הבאתי לעיל מהרא"ז שגם רבי עקיבא חזר אחר כך, והובא גם בסדר הדורות, ובש"ס השמיטו לגמרי את דברי רבי עקיבא, ונודע מה שכתבו התוספות ושאר ראשונים שכמה ברייתות שנשנו להלכה אלא כיון שהשמיטם הש"ס בודאי שדחו אותם מהלכה שמסדרי הש"ס בררו הכל, אם כן אף שבמדרש נזכר מה שאמר רבי עקיבא בתחלה, אבל כיון שבש"ס הביא דברי הרבנן בזה ולא זכרו כלל מדברי רבי עקיבא, בודאי שאין להביא מזה נגד סוגיא ערוכה שבמסכת עירובין שכתבו בהחלט להלכה. ובפרט מה שרואין בדברי רבנן שנסתפקו שאמרו נחזי אנן פשיטא שאין ספק זה מוציא מידי ודאי סוגיא ברורה ופשוטה.

ומה שהרמב"ם ז"ל הביא ראיה משם לענין מופתים בחידוש העולם זה אינו מבואר בשום מקום בגמרא ההיפך, וגם דלו יהא אלא ספק שנסתפקו החכמים בתחלה בבן כוזיבא שהוא משיח, על כל פנים אינו ברור שיהיה הכרח שיעשה משיח מופתים כאלו, ולכן אמר שאין להעלות על הדעת ולבלבל המחשבות לתלות ביאת המשיח במופתים. וכבר ביארתי באורך טעמו ונימוקו של הרמב"ם ז"ל שהיה מפחד בכמה מקומות להעמיד יסוד על מופתים שיוכל להיות מזה מכשולים גדולים בקיום התורה, ולכן טרח לומר שלא להעמיד יסוד ביאת המשיח אלא על מה שבתחלה יחזיר את כל ישראל לקיום כל התורה כולה, כמו שכתב שם בהלכות תשובה, וזה דבר ברור. וכדי לחזק הענין שלא לחשוב שמציאות מופתים כאלו מוכרחים בביאת המשיח לזה הביא הראיה מבן כוזיבא שעל כל פנים אינו מוכרח ואין להטריד המחשבה בדברים שאינם ברורים ומוכרחים, ולא כתב הרמב"ם שלא להעלות על הדעת שיעשה מופתים כאלו אלא כתב שלא להעלות על הדעת שצריך לעשות כי אנחנו לא נדע מה שיצטרך לעשות, אבל להביא משם ראיה על ביאת אליהו קודם שהוא נגד המבואר בש"ס קשה להבין.