ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן נא

נא

אמנם הרמב"ם ז"ל שכתב (בהל' מלכים פי"ב ה"ב) שיש בזה פלוגתא, נראה דלשיטתו אזיל שפסק בהלכות נזירות פרק ד' הלכה י"א באומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא שמותר בשבתות וימים טובים בשביל שספק נזירות להקל, והוא ספק אם יבוא בשבת או ביום טוב. ותמה עליו הכסף משנה שלש תמיהות, א' שבגמרא (עירובין מ"ג ע"ב) אמרו הטעם שמותר בשבת ויו"ט בשביל שאין אליהו בא בערב שבת, ולמה שביק הטעם המבואר בגמרא וחידש טעם מדנפשיה בשביל שספק נזירות להקל, גם קשה דבגמרא אמרו שהוא ודאי שאינו בא בשבת ויום טוב בשביל שאין אליהו בא בערב שבת והוא כתב ספק, עוד קשה דבגמרא אמרו בפירוש בזה ספקו להחמיר והוא פסק בזה ספק נזירות להקל. ותירץ בכסף משנה דהך אתיא כרבי שמעון דספק נזירות להחמיר, לכך הוכרח לומר הטעם שכבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בערב שבת ולא בערב יום טוב, אבל הרמב"ם דפסק כרבי יהודה ספק נזירות להקל תו לא צריכין לההוא דמובטח להם שאין אליהו בא בערב שבת ובערב יום טוב אלא שאפשר שיבוא בערב שבת ובערב יום טוב, ואפילו הכי שרי, מטעם ספק נזירות להקל. ועדיין צריך עיון כיון דסתמא אמרו בש"ס כבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בערב שבת ולא בערב יום טוב משמע שידעו שיש הבטחה על זה, אם כן אף דלמאן דאמר ספק נזירות להקל אין צריכין לזה, מכל מקום מנין לנו לומר דאותו המאן דאמר פליג על ההבטחה זו כיון דאין רמז על זה בש"ס, ויוכל להיות דכולי עלמא מודי דמותר בשבתות וימים טובים מטעם ודאי ולא מטעם ספק ולמה לנו לעשות פלוגתא חדשה. ועוד שגם בפסחים דף י"ג (ע"א) בברייתא דשורפין תרומות תלויות ביום שלפני שבת ערב פסח ולא חיישינן שמא יבוא אליהו ויטהרם, אומר הטעם בשביל שכבר מובטח להם שאין אליהו בא בערב שבת, ואף דפליגי בטהורות אם ישרפו, אבל בהך דתלויות ישרפו ליכא פלוגתא, וכשאמר לו מהבטחה זו שאין אליהו בא בערב שבת לא השיב על זה דבר. ונראה דליכא פלוגתא בזה.

גם הלחם משנה הקשה בזה קושיות אחרות ועיי"ש שתירץ שהיה סברת המקשן שאין הכרח שיבוא אליהו דייקא ביום אחד שלפניו אלא יוכל לבוא כמה ימים לפניו, אלא בשביל שאותו המתרץ סובר ספק נזירות להחמיר הוכרח לומר שאי אפשר שיבוא אליהו אלא יום אחד לפניו, דאם לא כן האיך מותר בשבתות וימים טובים, הלא אפשר שיבוא ביום חמישי או לפניו, אבל למאן דאמר ספק נזירות להקל נשאר סברת המקשן שאפשר שיבוא באיזה ימים שלפניו, ומה דמותר בשבת ויום טוב הוא בשביל דספק נזירות להקל, ויש ספק באיסור תחומין יעיי"ש. נמצא לפי דבריו אין סתירה ופלוגתא על אותה ההבטחה שלא יבא בערב שבת, אלא הפלוגתא היא באותה הסברא אם הוא הכרח שיבוא דייקא יום אחד לפניו או יוכל להיות כמה ימים לפניו, וזה ודאי אפשר לומר שכבר הבאתי דברי הפסיקתא שמבואר שם שיבוא אליהו שלשה ימים קודם.

אמנם לא אדע מדוע נתחבטו בזה כל כך הלחם משנה והכסף משנה לבקש פלוגתות חדשות בזמן ביאת אליהו שקודם ביאת המשיח, הלא מבואר בפירוש בדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים שעיקר הענין אם יבוא אליהו קודם ביאת המשיח או אחריו היא פלוגתא בין החכמים ואין בזה הכרע, ואם כן כל אותה השקלא וטריא שבמסכת עירובין להתיר נזירות בשבת ויום טוב מטעם שהוא הכרח שיבוא אליהו קודם תלוי בהך פלוגתא שלא ראה הרמב"ם ז"ל בה שום הכרע, ולמאן דאמר שאין אליהו בא כלל קודם ביאת המשיח אלא אחריו אין שום מקום לכל אותה השקלא וטריא אלא היא מוכרחת לתרץ הברייתא למאן דאמר ספק נזירות להחמיר, אבל למאן דאמר ספק נזירות להקל אין הכרח ליכנס בפלוגתא זו, ולכן הרמב"ם ז"ל שכבר פסק בפרק ב' דנזירות (ה"ז) כמאן דאמר ספק נזירות להקל כתב גם בהלכה זו מה שהחליט להלכה, ולא מה שהיא פלוגתא שאין בידו הכרע, וזה תירוץ מספיק בלי שום פקפוק.

אולם עדיין לא ידענו המקור שמצא הרמב"ם ז"ל פלוגתא בזה, כיון שסתימת הסוגיא בש"ס (ערובין מג.) הוא שעל כרחך יבוא אליהו קודם, ואין רמז בש"ס שיהיה פלוגתא בזה, ואף דבספק נזירות לא קיימא לן כאותה הסוגיא, אבל במה שהחליט שם דעל כרחך יבוא אליהו קודם לא מצינו דפליגי גם בזה, דכלל גדול הוא בכל הפוסקים דאף במאן דאמר דלא קיימא לן כוותיה אין זה אלא במה שמצינו פלוגתא עליו, אבל במה שלא מצינו שום חולק עליו אי אפשר לנו לעשות מעצמנו פלוגתא לומר דפליגי עליו גם בזה. וזה לשון החכם צבי (סימן קל"ד) ודבר ברור הוא לרגיל ובקי בדרכי התלמוד שאין לנו לחדש ולבדות מלבינו מחלוקת בין תנאים ואמוראים, כי אם במקום ובענין שהם חולקים בודאי לא זולת, וזה אחד מעיקרי ויסודי התלמוד, יעויי"ש, וכן מבואר בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ואין צריך להאריך בזה.