ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קמח

קמח

ובכלי יקר פרשת בהר בפסוק (ויקרא כה, ב) ושבתה הארץ וגו' נתקשה למה יתחייבו ישראל גלות בשביל השמיטה, גם הקשה על מה שאמר (שם כו, לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה, מה תרוויח בזה שיגלו ממנה ישראל וישבו עליה הגוים אשר לעולם בה יעבודו, ואיך תשבות הארץ בהשמה מהם, והאריך בזה. ותמצית דבריו בקצרה, כי טעם השמיטה הוא להשריש את ישראל במדת האמונה והבטחון בה', ולפיכך דין הוא שיתחייבו גלות בעון השמיטה מצד חסרון האמונה שבהם, כי לא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, גם הארץ עצמה תקפיד על זה מאוד, כי רצונה שיתגלגל זכות זה על ידה לחזק האמונה בה' על ידה, אבל על האומות לא תקפיד אם ינהגו בה מנהג הטבעי, כי בלאו הכי כל הנהגתם על פי הטבע ואין בהם אמונה, לכך נאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה. יעויין שם באריכות יותר.

ומבואר בזה עוצם קפידת הארץ שיתגלגל על ידה כח האמונה בישראל, ובהעדר זה אינה מתפייסת אלא בגלות ישראל ממנה, כי על האומות אינה מקפדת ולא איכפת לה בהנהגתם. ואם כן מכל שכן אם על ידי הארץ מתגלגל מינות ואפיקורסות בישראל שממשיכין הלבבות לרשתם של מקור המינות רחמנא ליצלן בכח הטענה של ישוב הארץ, מה נורא היא קפידת הארץ על זה. וה' ירחם על עמו ועל ארצו ויצילינו מגלות המר והנמהר רחמנא ליצלן.