ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קלא

קלא

והנה המהר"ם חגיז בספרו שפת אמת והוא קונטרס שחבר על השאלה שנשאל במה שהיה אז כת שדברו סרה על כל יושבי א"י כי יושבי א"י היו אז באמת צדיקים שמסרו נפשם על התוה"ק ועסקו שם בתוה"ק בדחקות ובעניות עד אין לשער והיו נשואות עיניהם אך אל השליחי דרבנן שנסעו לחו"ל לקבוץ אל יד להחיות נפשם של אלה העניים העוסקים בתורה ועבודת ה' במס"נ במקום הקודש, והכת הנ"ל מנעו בדבריהם הנכזבים ליתן אותה הצדקה הגדולה לעניי א"י ליד השליחי דרבנן משם באומרם שהדרים בא"י בזמן הגלות עוברים ציווי השי"ת אשר גזר היות אותה הארץ שממה מבלי יושב מבני ישראל ובהיות כן רצון השכינה נראה היות הדרים בה סוררים ואדרבא ראוים למיסר העונש במקום עזר שתמיד נעשה להם עם כמה שלוחים כהנה וכהנה דברו דברים שלא כדת כמבואר שם בלשוןה שאלה וגם בפנים הספר, והביא בתוך הדברים שם שהתרעמו גם על מה שמכריחים שם לישא אשה [וכפי הנראה היא אותה התקנה שהבאתי למעלה שעשו אז גדר וסייג שלא יהיה רווק בא"י למען שמירת הקדושה שמה ולא יראה ולא ימצא שמה מי שעלול לבוא לידי איזה חטא כמו שהעתקתי למעלה], והוציאו כמה עלילות שוא ושקר על אנשים יראים ועניים אומללים המוסרים נפשם על התוה"ק בא"י וירדו לחייהם של אלו אשר עיניהם נשואות אך אל השליחי דרבנן המחיים את נפשם בעת דוחקם המרובה והצדיקים שבכל אלו הדורות מסרו נפשם על הצדקה הגדולה הזו שעבור עניי א"י כנודע, וכבר נתבאר שגם בזמן הגלות שהגזירה להיות ישראל מפוזר ומפורד בכל ד' כנפות הארץ מ"מ בלי ספק שרצונו ית"ש שגם בא"י יהיה חלק מישראל לעסוק שם בתורה ועבודת ה' ולקיים מצות התלויות בארץ. ואף שאנחנו לא נדע שורש נפשו של כאו"א והמקום הראוי אליו אבל אותן שזכו להיות חלקם בארץ החיים לעסוק שמה בתורה ומצות כרצון הבורא ב"ה וב"ש אשרי חלקם וחיוב עצום מאוד על בני חו"ל להחזיקם בכל האפשרי ובזה גם אנחנו מקיימים מצות התלויות בארץ ויש לנו חלק בתורה ומצות וזהירות מן החטא הנעשה על ידם באה"ק, וכבר הארכתי בזה למעלה ואין צורך לכפול הדברים. ומה שהכניסו בתוך איסור השבועה גם מה שדרים איזה אנשים מישראל בא"י זה ודאי אינו אמת כלל כמו שנתבאר למעלה וז"פ, ומובן מה שהיטב חרה לו להמהר"ם חגיז ז"ל על דברות קשות של האנשים הנ"ל נגד עניי א"י ובדין ובמשפט אמת שפך מרורות כ"כ על מוציאי דבה האלה שירדו לחייהם של העוסקים בתורה ובמצות מתוך הדחק באה"ק, ובפרט בימיו שהיה הרבה קדושה וטהרה ושמירת גדרי וסייגי התוה"ק בא"י ולזה קבץ שם כל המאמרים הנאמרים בשבח א"י ויושביה כי היה צורך השעה כאשר כתב בעצמו בהקדמה כי כל דברים הקשים אשר ידבר משה ועוד שנים רבות אם יגזור ה' עליו בחיים דבר ידבר בכתב ובע"פ כפי צורך השעה והמקום והנדון אשר למראה עיניו יראה עכ"ל. והרי שהעיד בעצמו שהרבה דברים דבר אך לפי צורך השעה שהיה אז. ולהלן יתבאר בארוכה גם מבדרי הש"ס ששינו את לשונם בדבריהם לפי צורך השעה הנצרך אז בזמן ההוא.

אלא שבפרט אחד אין דבריו מובנים שכתב שם בשפת אמת דף ל"ג ע"ב שגם המרגלים כל מה שדברו רעה לא היה אלא על הגוים יושביה שכן בתחלה פתחו בשבח הארץ ואמרו באנו אל הארץ וגו' זבת חלב ודבש הוא וכו' אך נגד הגוים שבה אמרו אפס כי עז העם היושב בארץ לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו שהוא ממש דומה בדומה למה שמדברים כהיום קצת מהאנשים החטאים בנפשותם דזה לשונם הארץ טובה היא אך היא קערת זהב מלאה עקרבים מהחכמים היושבים בה יעיי"ש שהביא השקרים והכזבים שהוציאו דבה על חכמי א"י שהיו אז צדיקים. הנה מ"ש נגד מה שהוציאו דבה על חכמי א"י זה ודאי אמת שהיו ראוים לנזיפה על ככה אמנם מ"ש שגם המרגלים לא דברו על הארץ אלא על יושביה זה תמוה וכמו שביאר הרמב"ן בפ' שלח עה"כ ארץ אוכלת יושביה היא שהיתה דבתם רעה על הארץ לאמור כי הארץ ההיא חזקת האויר כבידת הטבע ומימיה ופירותיה עבדים וכבדים ויגדלו גידול רב מאוד ולא יסבלו אותם מזגי בני אדם הבינונים זולתי הענקים ואנשי מדות שהם בעלי כח החזקים בטבעם אשר הם עצומים בגבהם וקומתם ולכן תגדל אנשים גדולים מאוד ותמית שאר בני אדם כולם כמנהג במאכלים הגסים. וכן כתב עוד הרמב"ן עה"כ מוציאי דבת הארץ רעה וז"ל כבר פירשתי כי ענשם הגדול היה בעבור הדבה שהוציאו כי ארץ אוכלת יושביה היא והיה שקר גמור שהיא היתה מלאה עמים רבים וכו' יעיי"ש. וגם במה שאמרו אפס כי עז העם וגו' והערים בצורות לא היה שום חטא במה שהגידו שהמה עזים וחזקים כי נשלחו על ככה להודיע החזק הוא וגו' הבמחנים אם במבצרים וגם מרע"ה הודיע על גודל עוזם ותקפם באומרו מי יתייצב לפני בני ענק וכמ"ש הרמב"ן שם עה"כ וגם זבת חלב ודבש היא שבזה היה להם להשיב אמרי אמת לשולחם החזק הוא וגו', אבל רשעם במלת אפס שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם שאי אפשר בשום ענין כלשון האפס לנצח חסדו ואין עוד אפס אלקים וזה היה מרידה בה' שהבטיח אותם שיורישם מפניהם עכ"ל. וכתב זה הרמב"ן בכמה פסוים בפ' שלח יעיי"ש.

ובאמת שבמה שאמרו שהם עזים וחזקים אין זה לה"ר ואין זה גנאי גם לא היה איסור לדבר לה"ר על הגוים הענענים שישבו בארץ דאדרבא התוה"ק אמרה כמעשה ארץ מצרים אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ולמד מזה בתו"כ והובא ברש"י ז"ל מגיד שהיו מקולקלין יותר מהכל א"כ טרחה התוה"ק להודיע לנו גודל רעתם וקלקולם כדי ליזע ולהזהר שלא ללמוד מעשיהם ומטעם זה ציותה התוה"ק החרם תחרימם למען אשר לא ילמדו אתכם תועבותם כמבואר בקרא והוי זה דרך התוה"ק לדבר עליהם רעה. ובאמת יהושע וכלב אמרו סר צלם מעליהם ופירשו חכז"ל והובא שם ברש"י ז"ל דר"ל מגינם וחזקים כשריםשבהם מת ונשמע מזה שהיה נראה מדברי המרגלים שעדיין יש בהם כשרים המגין עליהם מדאיצטרכו יהושע וכלב להכחיש זה והחטא העצום שהיה בזה הוא בשביל שהיו נגד האמונה בדברי הקב'ה שאמר עלה רש אל תירא ואל תחת וגם מה שהוציאו דבה על הארץ באומרם ארץ אוכלת יושביה וא"כ אין זה שום דמיון כלל לענינו של המהר"ם חגיז. וכפי הנראה אין כוונתו לדמות מילתא למילתא בכל הענין אלא באותו הפרט שמתחלה סיפרו בשבח הארץ שאמרו וגם זבת חלב ודבש היא ואח"כ סבבו לרעה וכמ"ש הלשון דומה בדומה בשפרט אחד הוא דומה לא בשאר הענין, וכבר הבאתי דבריו שכתב שמפליג בדברים לפי צורך השעה והמצב, ויתבאר זה עוד להלן.