ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן קה

קה

ובסדר היום הביא על השבח אמת ויציב שהוא מאנשי טולטילא ששלח עזרא אחריהם לעלות לארץ ישראל ולא רצו לעלת באמרם שכיון שהיו עתידים להגלות פעם אחרת וביהמ"ק עתיד ליחרב למה לנו להכפיל יגונינו, טוב לנו לעמוד במקומינו ולעבוד את ה', וכדי שלא יחזיקו אותם באנשי רשע ומחוסרי אמנה ח"ו כתבו להם זה השבח הגדול שמרומז בו הגלות והגאולות ובוודאי שהיו אלו אנשים גדולים מאוד כי קבל מהם עזרא ואנשי כנה"ג זה השבח וקבעו אותו בתפלה שיאמרו אותו כל ישראל כולם והחשיבו שבח זה יותר מהק"ש שהרי אמרו בגמ' ברכות ד' כ"א ע"א ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב, ואף שהטעם הוא שחוזר בספק אמר אמת ויציב בשביל שיש בו הזכרת יציאת מצרים שהוא חיוב דאורייתא יותר מקריאת שמע, אבל הא גופא מה שהניחו אותו החיוב של יציאת מצרים שהוא יותר מקריאת שמע בתוך אותו השבח של טולטילא לחייב באמירת את כל הכלל ישראל היא הסכמה חלוטה שנכתב ברוח הקודש וכיוונו אל האמת. ובלאו הכי כל מה שנתייסד על ידי אנשי כנסת הגדולה לחייב את כל ישראל הכל היה ברוח הקודש אמיתי, ואם כן דבריהם של אנשי טולטילא תורה היא. והם בוודאי לא היו אנוסים שאילו היו אנוסים לא היה עזרא שולח אחריהם ולא היו צריכים להשיב הטעם שאינם רוצים בשביל שעתיד בית המקדש ליחרב, אלא היו אומרת אנוסים אנחנו או סיבה אחרת שמונעת אותנו, וע"כ שבלי שום סיבה היה דעתם שלא לעלות, והאיך לא נתאוו גדולים וקדושים כאלו לחשיבות העבודה באה"ק ולקיום מצות התלויות בארץ, והאיך נתקבלו דבריהם לפני עזרא ואנשי כנסת הגדולה. וכבר הבאתי הקושיא גם מר"ז שעליו סומכין במה שחלק על ר"י ומסר נפשו ליסע לארץ ישראל דרך ימים ונהרות, ואעפי"כ לא נסע עד שהראו לו מן השמים שהוא נקי מכל חטא, וכבר הארכתי בזה שהיא פליאה עצומה. והתשב"ץ עם כל הפוסקים שסוברים שיש מצוה לעלות לארץ ישראל הביאו ראיה מר"ז שמסר נפשו כ"כ לעבור דרך ימים ונהרות בלי מברא. ולענ"ד הלא אדרבא משם ראיה להיפך דאף שמסר נפשו כ"כ לבוא לארץ ישראל מ"מ נמנע מליסע עד שהראו לו מן השמים שהוא נקי מכל חטא וא"כ מי הוא זה ואיזה הוא שיוכל ליסע כי מי יזכה להוראה מן השמים שנקי מכל חטא כמו ר"ז. ונמצא שאין לשום אדם לנסוע באלה מסעי. גם מר"כ במס' פסחים שחשב ישיבתו בארץ ישראל לגלות אף שהיה במקום תורה א"א להבין כאשר כתבתי לעיל וצריך התבוננות בכ"ז.