ויואל משה/מאמר ישוב ארץ ישראל/סימן צח

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צח

והנה ביותר לא אוכל להבין מ"ש החת"ס ז"ל לחלק בין אחר חורבן בית ראשון לאחר חורבן בית שני דאחר חורבן א' והרוגים שהיו אז פינוהו עושי טהרות שבבית שני אבל אחר חורבן בית שני בעו"ה שהרבו חללים בארץ מי פינו מאז וע"ע ותו אין נ"מ בין ארץ ישראל לחי"ל. ותמה אני הלא כמו שטרחו עושי טהרות שבבית שני לפנות מארץ ישראל הטומאה כמו כן מבואר בגמ' בכ"מ אחר חורבן בית שני שטרחו התנאים והאמוראים לפנות מארץ ישראל כל טומאה שלא יהיה מכשול לכהנים, גם היו נוהגין אז בטהרות בכל אופן ואופן וכבר הבאתי דברי הגמ' שבת דף ל"ג ע"ב שאמרו לרשב"י אחר שיצא מן המערה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי אמר איכא איניש דידע דאיתחזק הכא ספק טהרה ופירש"י ז"ל בהאי שוק מימיו שלא היה בית הקברות גמור ולא ניתן לפנותו ושוב טיהר את המקום ופינה ממנו כל עצמות המת שהיו שם בדרך נס יעיי"ש ובירושלמי. ומבואר בזה שכל העיר היתה טהורה זולת אותו המקום בלבד שהיו צריכים הכהנים לאקופי והיה להם צער בזה ורשב"י טיהר גם אותו המקום ופינה ממנו הכל, ובגמרא ב"מ דף קי"ד ע"ב שאמר בארבעה לא מצינו בשיתא מצינא ופירש"י ז"ל זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות ולא אמר שאינו נוהג טהרות אחר החורבן אלא בחוצה לארץ לא בארץ ישראל דבארץ ישראל היה בזמן התנאים והאמוראים גם אפשר פרה כמ"ש האר"י ז"ל, ועי' ק"נ סוף מס' ראש השנה וסוף יומא שהביא שהיה להם אפר פרה, וא"כ היה אז עושי טהרות כמו אחר חורבן בור ראשון.

ומבואר בגמרא ב"ב דף נ"ח ע"א רבי בנאה הוי קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם ופירש"י ז"ל ר' בנאה אדם גדול וחשוב היה לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים אבל אחר לא כדאמרינן גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם והיה נכנס במערות ומודד מדת אורכן מפנים ואח"כ מודד מבחוץ כנגדם ועשה שם ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא יאהיל על הקבר. והרי שטרחו אז גם עבור קברות הקדמונים האבות הקדושים ודם הראשון לציין המקומות בדיוק באופן שלא יהיה שום ספק עבור עושי טהרות שלא יאהילו במקום ספק טומאה אף שלא היתה מציאות לכנס לשם אלא לאדם גדול ומצוין בדורו, ומכש"כ שאר מקומות שהיו יכולין הכל לעשות ולהשתדל שמה פשיטא שהיו משתדלין בטהרתה וע"כ לא אוכל להבין מ"ש החת"ס ז"ל על אחר חורבן בית שני מי פינו מאז הלא היו אז התנאים והאמוראים הקדושים בכח בי"ד יפה שלהם אשר כל רז לא אניס להם ומבואר בהדיא בגמ' בכ"מ שטרחו הרבה להשתדל בטהרת הארץ.

ובגמ' ב"מ דף פ"ה ע"ב ר"ל הוי מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתיה דר"ח איעלמא מיניה חלש דעתיה וכו' ופירש"י ז"ל מציין מערתא דרבנן שלא יכשלו כהנים לעבור עליהם ולהאהיל שלא תארע תקלה ע"י צדיקים. ומרן הגה"ק זלה"ה משינאווא בספרו דברי יחזקאל בתשובה א' שנדפסה שם אודות טומאת כהנים בקברי צדיקים הקשה בזה במה דתלה רש"י ז"ל כוונת ר"ל שלא תארע תקלה ע"י צדיקים למה לא כפשוטו להסיר המכשול מכהנים כמו גבי ר' בנאה בב"ב דפי' משום נושאי טהרות שלא יאהילו ושוב כתב דעל רש"י ז"ל לק"מ כי הוכרח לפרש דברי הגמרא דאמר ר"ל הוי מציין מערתא דרבנן ואם הטעם משום מכשול כהנים הוי ליה לציין כל מערות של מתים לזאת הכריח רש"י לפרש דמשום כבוד הצדיקים עשה שלא תבוא תקלה על ידן. אבל צריך להבין באמת כוונת ר"ל דלא חשש על מערות אחרים, ונדחק לתרץ בשביל דאיתא בפוסקים טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה וא"כ אם לא היתה הטומאה ידועה לא הו"ל לר"ל למיחש על הכהנים רק אעפי"כ תקלה מיקרי וצדיקים לא ניחא להו בהכי לזאת ציין ר"ל מערתא דרבנן דוקא עכ"ד.

והנה עיקר תירוצו ז"ל שכתב לדמות לטומאה שאין הנזיר מגלח עליה צע"ג שאין הענינים דומין זל"ז ואין מקומו פה לבאר הלכה זו שצריך אריכות, אבל גם אם הוי כטומאה שאין הנזיר מגלח עלי' ואין בו איסור תורה אבל איסור דרבנן ודאי הוי אף שאין הנזיר מגלח עלי', והרמב"ם פ"ג מה' טומאה מת הל' ג' כתב לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה, ובפ"ה מה' נזירות הל' ט"ו כתב הרמב"ם נזיר שנטמא למת בין בטומאות שהו מגלח עליהם בין בטומאות שאינו מגלח עליהם הרי זה לוקה וכתב שם המל"מ מכאן אני תמה על מ"ש רבינו בה' טומאת מת שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה והם דברים סותרים זה לזה שהרי הכא פסק דלוקה על טומאה שאין הנזיר מגלח עליה משמע שהיא מן התורה וסיים בצ"ע. אמנם זה ודאי דמדרבנן אסור לכל הדעות וא"כ גם בהמערות שאין מדתן ידוע אף אם נימא שבשביל שאינו אלא ספק אין בו איסור דאורייתא אבל עכ"פ איסורא דרבנן אית ביה וגם זה צריך תיקון שלא יכשלו הכהנים בטומאה דרבנן, וחזינן במס' שבת שהבאתי לעיל בעובדא דרשב"י שגם שם לא היה אלא ספק טומאה כמו שאמרו הלשון בגמ' איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואעפי"כ הוצרכו הכהנים להקיפו אף שהיה בצערא ונעשה נסי נסים לרשב"י להציל אותו המקום מן הספק, וקבו"ה לא עביד ניסא למגנא אלמא צורך ותיקון גדול יש בדבר לברר מכל ספק טומאה, ושם אין המדובר מקברות צדיקים אלא מסתם מתים כמו שאמר שהוא בשביל ספק טומאה ותו לא ורש"י ז"ל כתב שם שהכהנים לא היו יכולין ליכנס לאותו שוק מפני הטומאה. ועוד דגם בלא"ה עדיין אינו מתורץ החילוק למה בב'ב גבי ר' בנאה כתב הטעם בשביל הטהרות שלא יאהילו דזה ודאי שייך בכל הקברים ולא הזכיר כלל מכבוד הצדיקים שלא תארע תקלה על ידן ובב"מ גגבי ר"ל שינה את טעמו לומר בשביל כבוד הצדיקים.

ומ"ש בדברי יחזקאל שרש"י ז"ל הוכרח לפרש כן בשביל שאמר ר"ל הוי מציין מערתא דרבנן ואם הטעם בשביל מכשול כהנים הוי ליה לציין מערות של כל מתים לפענ"ד י"ל כמ"ש רש"י ז"ל בב"ב גבי ר' בנאה דלפי שהיה אדם גדול וחשוב ניתן לו רשות ליכנס למערת צדיקים ולמודדם אבל אחר לא כדאמרינן גדולים צדיקם במיתתן יותר מבחייהם וכמו כן י"ל גם כאן דלמערות שאר מתים היו יכולים גם אחרים ליכנס לתוכם ולציינם אבל למערתא דרבנן לא הניחו את אחרים ליכנס אלא לר"ל וע"כ אמר ר"ל הוי מציין מערתא דרבנן ואעפי"כ למערתא דר"ח גם ר"ל לא היה יכול ליכנס. אלא שלכאורה יש ראיה אחרת מן הש"ס שאין הטעם בשביל מכשול שהרי אמרו אח"כ כי מטא למערתא דר"ח איעלמא מיניה חלש דעתיה אמר רבוש"ע לא פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת, ובב"ב גבי ר' בנאה כי מטא למערתא דאדם הראשון יצאה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל הא בעינה לציוני מערתא כמדת החיצונה כך מדת הפנימית, והנה מה דיש חילוק דבמערת ר"ח עבור שלא היה רשות לר"ל ליכנס לתוכו איעלמא מיניה ופירש"י לא יכול למצוא מקומות ובר' בנאה במערת אדה"ר לא נעלמה מיניה המקום אלא שהבת קול מונעו מליכנס זה אפשר לומר שלא רצו בשמים להעלים מישראל מקום מערת המכפלה קברות האבות הקדושים כמו שנקברה רחל אמנו בדרך למען יתפללו שם בני הגולה אבל גם חילוק אחר אנו רואים, ששם אצל ר' בנאה אחר שמונעו הב"ק מליכנס למערת אדה"ר עדיין היה שואל כהלכה והא בעינא לציוני מערתא עד שהשיבו לו כמדת החיצונה כך מדת הפנימית. וחזינן בזה דאף שאמרו לו הטעם שאין רשות ליכנס למערת אדה"ר שלא להסתכל בדיוקנא עצמה של הקב"ה מ"מ לא הספיק לי טעם זה על שאלתו והא בעינא לציין מערתא וכאן בר"ל אחר שהשיבו לו ע"י הב"ק שמש"ה אין לו רשות ליכנס למערת ר"ח יען שהיה גדול ממנו בהרבצת תורה תו לא שאל מידי והא בעינא לציונא מערתא ולא נעשה שום תיקון, ונראה מזה שבכאן אין הטעם בשביל מכשול ולכן איןלחוש כי אין הטעם אלא בשביל כבוד הצדיקים והיכא דלא אפשר לא קפדי אבל טעמא בעי למה הוי התם יותר החשש בשביל מכשול מבכאן.