אגדות מהרי"ט/פסחים/פרק ז
אגדות מהרי"ט – מסכת פסחים – פרק ז
הנה איתא בזוה"ק (פ' ויחי דף ריט:) דלא מהני תשובה על החטא הידוע כלל, ובמקום אחר בזוה"ק (פ' ויקהל דף ריד:) אמרו דמהני עלה רק תשובה גדולה תיובתא סגי, וכבר שקלי וטרי בה בספה"ק דהלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה, והראשית חכמה (בשער הקדושה פי"ז) והשל"ה הקדוש (בשער האותיות אות ק') האריכו בזה, ותוכן דבריהם הוא דקושטא דמילתא כך היא דאין לך דבר העומד בפני התשובה, ומה שאמרו חכמים לפעמים על איזה חטא דלא מהני עלה תשובה, הוא רק כדי להכביד את התשובה, אבל אי עביד תשובה מהני. והמליצו על זה מאמרם ז"ל הנ"ל כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, דגם היכא שנאמר לו לאדם צא ממחיצתי ח"ו דלא מהני ליה תשובה, אין לו ליסוג אחור ולהמנע מפני כן מן התשובה, אלא צריך לדחוק את עצמו לעשות תשובה ובוודאי יתקבל.
דלכאורה ענין מליצה זו צ"ב, דסוף כל סוף האיך יתכן לומר כהאי לישנא כביכול כלפי הקב"ה דכל מה שיאמר לך עשה חוץ מזו, וכי איה איפוא יש לך דבר אשר יאמר עליו שאין לקיים בזה רצונו יתברך שמו, ודבר אחד מדבריו יתברך לא ישוב ריקם. אבל ניתן להבין דבר זה על פי הכלל הנודע, דכל גזירה שיצאה מפי הקב"ה כשהיא לטובה ליכא חזרה, משא"כ לרעה יש חזרה אם עושין תשובה, כמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"י מהל' יסוה"ת) לענין הבחנת הנביא אם הוא נביא אמת, שאם הבטיח על טובה ולא באה אז בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר, אבל דברי הפורעניות שהנביא אומר אפילו לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה על נבואתו, דאפשר שעשו תשובה ונמחל להם, עכ"ד. וכן איתא במדרש (ב"ר פנ"ג ד') על הכתוב לא איש קל ויכזב ובן אדם ויתנחם, בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם לא איש קל ויכזב, אבל בשעה שהוא גוזר להביא רעה ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא יקימנה, כשהם עושים תשובה, כדמצינו גבי חטא העגל שא"ל הקב"ה למשה הרף ממני ואשמידם, ואחר כך וינחם ה' על הרעה, יעיי"ש. דעל ידי תשובה והתעוררות רחמים ותחנונים הקב"ה מבטל את הגזירה הרעה, וזה רצונו יתברך שמו שיעשו ישראל תשובה ולא תבוא הגזירה לפועל, אלא שזקוק הלזה התעוררות הרחמים. ועד"ז שפיר יתכן הרמז הנ"ל דכל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא, דבזה אמנם רצונו יתברך שמו כן הוא, שיעשו תשובה ולא ידחו ממחיצתו ח"ו.
פסחים פו.
פסחים פו.
[פ"ו ע"ב] כל