אגדות מהרי"ט/יבמות/פרק ב
אגדות מהרי"ט – מסכת יבמות – פרק ב
[כ"א ע"א] דא"ר לוי קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות. בדרך צחות אפשר למצוא רמז בדבריהם ז"ל, דאותן הפורצים פרצות בבגדי נשים, מחסרין ומקצצין במדות הבגדים עד שכמעט לא נשאר בהם מתום והולכות ערומי בשר וחשופי שת ר"ל ממש ערם ועריה, ודין הוא גרמא לעריות ר"ל, ועונש זה של המחסרין במדות בגדי הנשים קשה יותר מעונשן של עריות גופא, כי הרהורי עבירה קשים מעבירה, מלבד האיסור של ובחוקותיהם לא תלכו, ולא עוד אלא שמחטיאות את בעליהן, כי אסור לומר דבר שבקדושה נגדן ואינם יוצאין ידי חובתם בקדושא ואבדלתא וכו'. ואף כי מה שרמזנו והבאנו סמוכין מדברי הגמרא הנ"ל הוא רק בדרך צחות כאמור, אולם גוף הדברים הם בודאי אמת ויציבא מילתא לדאבוננו.
[כ"ד ע"ב] ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. הנה כתב האור החיים הק' (פ' בהר) על הפסוק כי ימוך אחיך, דזהו סוד הגלות, דאם לא כן למה לא ייסרם ה' בשבט מוסר שם בארצם ובנחלתם וכו', וא"ת אם כן אם לא היו ישראל חוטאים וגולים, מי היה מברר המתבררים עתה בתפוצות ישראל, דע כי אם לא היו ישראל חוטאים, היה להם כח לברר ניצה"ק במקום שהם, מכל המקומות אשר באו שם, משא"כ אחר חטאם דחלש כוחם ולואי שתשיג ידם במקום עצמו אשר שם הניצוצות עכ"ל.
אמנם יקשה על הנחה זו ממ"ד בגמ' אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, והטעם דשמא אין כוונתם לשם שמים, אלא שרוצים להצטרף כדי ליהנות מגדולתן של ישראל, ואמרינן (לקמן מ"ז ע"א) דאצטריך קרא דמקבלים גרים בארץ ישראל, דסד"א משום טיבותא דארץ ישראל קמגיירי, והשתא נמי דליכא טיבותא, איכא לקט שכחה פאה ומעשר עני קמ"ל. ולפי זה אם לא היו ישראל חוטאים וגולין, והיו שרויים על אדמתן בגדולתן, איך הותר להם לקבל גרים, והדרא קושית האוהחה"ק לדוכתיה, איך היו מתבררים כל אלה הנשמות המתבררים עכשיו בסיבת הגלות.
ואפ"ל על פי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' מלכים (פי"ב ה"ג) בימי המלך המשיח כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו וכו', ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי ודוחה את שאינן מיוחסים מישראל וכו'. הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ומכאן ראיה דאף דלא ניתן להורות הלכה על פי רוח הקודש דתורה לא בשמים הוא וכבר ניתנה תורה, אבל בכי האי גוונא דרוח הקודש מגלה המציאות, סמכינן עליה להורות הלכה על פיו דזה כהן וזה לוי וכדומה.
ומעתה אפ"ל דאלמלי לא היו ישראל חוטאים וגולים, היה אפשר להם לקבל גרים על ידי רוח הקודש שהיה מגלה מי המה אשר כוונתם לשם שמים ולא לשולחן מלכים וגדולתן של ישראל קמכווני, ואפשר דאף בכי האי גוונא דהרוח הקודש בא רק לגלות המציאות, אין מורין הלכה על פיו היכא דאפשר בענין אחר, ומהאי טעמא לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, דהיה להם מקום להתגייר לפניהם ולאחר זה, ואי אפשר לידע אם לשם שמים כוונתם כי אם ברוח הקודש, ולא סמכינן להורות הוראה ברוח הקודש היכא דאפשר בענין אחר, ולעתיד לבא לא יקבלו גרים דכל אותן שלא נתגיירו בכל משך דורות הגלות, לא מינן הוי ואינם ראויים להתקבל, אמנם אלמלי לא היו ישראל חוטאים וגולים לעולם, אם כן לא היו מציאות שיתקבלו הגרים לעולם, כי אם על פי רוח הקודש שיגלה המציאות שכוונתם לשם שמים, ובכי האי גוונא שאי אפשר בענין אחר סמכינן להורות על פי רוח הקודש שמגלה המציאות.