אגדות מהרי"ט/בבא קמא/פרק ב
אגדות מהרי"ט – מסכת בבא קמא – פרק ב
[י"ז ע"ב] ת"ר תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום, ושברו כלים בכנפיהן, משלם נזק שלם, ברוח שבכנפיהן משלמין חצי נזק, סומכוס אומר נזק שלם וכו', אמר רבא בשלמא סומכוס קסבר כחו כגופו דמי, אלא רבנן אי כגופו דמי כוליה נזק בעי לשלם, ואי לאו כגופו דמי חצי נזק נמי לא לשלם, הדר אמר רבא לעולם כגופו דמי, וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה. והקשה הרא"ש ז"ל, הא דלא קאמר דכולי עלמא כחו לאו כגופו דמי, וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה, דמן הדין לא היה ליה לשלומיה כלום, ואתיא הלכה למשה מסיני לחייביה בחצי נזק. ותירץ הרא"ש ז"ל דפשיטא ליה דהלכה למשה מסיני לגרועיה אתיה, כדאמרינן גבי סוכה אתיא הלכתא וגרעתה לשלישית ואוקמיה אטפח עכ"ד. ובישמת משה (סוף פ' אמור) כתב לפרש בטעמו של דבר, דהלכתא ודאי לקולא אתי, על פי המבואר בכתבי האר"י זלל"ה, דתורה שבכתב הוא דין, ושבעל פה הוא רחמים, וע"כ כפי הכתוב הוי חומרא, והוא כפי שורת הדין הגמור, אבל הלכתא תורה שבעל פה מצד הרחמים, ולגרועיה אתיא מן הדין, עייש"ד.
ואפשר להסביר הענין, דלמה תורה שבכתב הוא דין, ותורה שבעח פה הוא רחמים, על פי מ"ש חז"ל דמתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, שנאמר בראשית ברא אלקים, וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדה"ד, שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ע"כ. והנה תורה קדמה לעולם, ותורה שבכתב כבר היה כתובה לפניו יתברך, אש שחורה על גבי אש לבנה קודם שנברא העולם כמבואר במדרש, אם כן מקורה של תורה שבכתב מעולם הדין, כי אז היה רק שליטת הדינים בעולם, אבל תורה שבעל פה אף על פי שנבראה גם כן קודם בריאת העולם, אבל לא באה לידי התגלות כי אם על ידי משה רבינו ע"ה וחכמי התורה, ואז היה כבר התגברות החסד בעולם, על כן מקורה בסוד החסד, שנמתקו על ידו, ונשתנו ונתהפכו מדין לרחמים.