שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן קא

תמונה

       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון

  << יורה דעה סימן ק• שו"ת דברי יואל• יורה דעה סימן קב >>

~ סימן קא ~

ב"ה,

א' חיי ישוע"ה קרוב"ה לפ"ק, סאקמיר יצ'ץ

שלוכט"ס אל כבוד ידידי הדר"ג חו"ב טובא אוצר נחמד ותיק מלא עתיק כש"ת מוה"ר נטע שלמה שליססעל נ"י דומ"ץ דק"ק מונקאטש יע"א

אחדשת"ה באה"ר, הגיעני מכתבו זה כבר וגם התחלתי להשיב לו אז, אך מתחת אשר הקיפוני סבבוני סבך טרדות רבות ממקרי הזמן נשאר דאמצע ולא גמרתי, ושוב נשאר מונח בקופסא כאשר נשארו אצלי הרבה ענינים נחוצים מאד שלא יכולתי לפנות אליהם מחמת טירדת הזמן, כעת כאשר הגיעו לידי לוחות שניות ממנו מ"ש בהמשך לדבריו הקודמים, נזכרתי ונתעוררתי ליקח המכתב מאמתחת הכתבים ולגמור תשובתי בזה.

והנה תוכן שאלתו בדבר אשר החברה קדישא רוצים לסמן המצבות שבביה"ח בנומערין בכדי שיוכל כל איש ואשה למצוא קברות אבותם או משפחתם, והיות כי גדר גדול שם שלא להעמיד שום מצבה רק בלה"ק, לא בל' העמים ח"ו, ומעתה שאלת מנהלי הח"ק, אם יש היתר לעשות אלו הנומעראציאנען בנומערין של חול דהיינו1-2-3 או צריך לעשות גם זאת רק בלה"ק בדרך א' ב' נ'. וכת"ה האריך למעניתו לאסור לכתוב הנומערן בלשון חול ושאל חוו"ד בזה.

הנה זה ודאי מה שהביד"צ שבעיר רואין לעשות למגדר מילתא, החיוב לציית לדבריהם, כי מי יודע מה שהוא מגדר מילתא בעיר יותר מהביד"צ שבמקומם, ואמרו חכז"ל (עירובין דף ו' ע"א) בקעה מלא וגדר בה גדר, אמנם מה ששאל חוו"ד מבחוץ על עיקר הדבר, לא ראיתי לפיענ"ד לחוש בזה לאיסורא, כי מ"ש שתמך יסודותיו על דברי המהר"ם שיק בחו"מ סי' נ"ו וביו"ד סי' קע"א, הנה המהר"ם שיק ז"ל בחו"מ סי' נ"ו כתב טעמו ונימוקו, יען שהבה"ק הוא מקום קדוש וצריך לנהוג בו כבוד שאסור לאכול שם ולעשות שם כל דבר של חול, וביו"ד סי' קע"א כ' הטעם, יען שהמצבה הוא אות ולימוד על עולם התחי', ואיך יכתבו זה בלשון לאומים, אשר אז כל מלכי זדון יעברו מן הארץ, והעיקר שיש בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו, ועוד האריך בזה המהר"ם שיק ז"ל בדברים קדושים ואמיתים אשר בל"ס צריך למחות בזה בכל תוקף ועוז שלא להניח לכתוב על שום מצבה כתב ולשון לאומים אפילו אות אחת, אמנם הנומערין האלו שאינם מענין לשון המלבה אלא לסימנא בעלמא לשאינם בקיאים להכיר את מקומם, וכבר הורגלו כל ישראל בנומערין האלו לעשות כל החשבונות אף הנזכרין מאוד שלא לדבר ולהשתמש בשום כתב ולשון לאומים, והלא המהר"ם שיק בחו"מ עיקר יסודו יען שהביה"ח יש בו קדושה, וזה ודאי שקדושת ביהכנ"ס חמור יותר, ואיסור דאורייתא לדבר שם דברי חול, ואנו רואים בכמה בכל"ם ובמ"ד אף הישנים שהיו נזהרים מאוד מלכתוב ולהזכיר שם אף אות אחת מכתב ולשון לאומים, ואעפי"כ מצויינים המקומות בביהכ"נ וביהמ"ד בנומערין כאלו, אף שהי' אפשרות לעשות בדרך א' ב', וכן הי' כמה צדיקים וקדושים שהי' זר בעיניהם כל כתב ולשון לאומים, ואעפי"כ השתמשו במורה שעות ובכמה ענינים בנומערין כאלו, אף שהי' בניקל לתקן זאת לעצמם, אבל לא שמו לב לזה מעולם, וע"כ שאין זה דומה כלל לכתב ולשין לאומים, שאינו אלא כמו ענין הסכמיות לכל העולם להשתמש בסימנים האלו, ואין זה מיוחד לאיזה אומה ולשון שיהי' שולט ע"ז שר משרי האומות, והרבה ספרים קדושים גם ספרי הש"ס שנדפסו בהסכמת גדולים וקדושים מסומנים כן, ואף שאין ראי' כ"כ מן המדפיסים, אבל גם הש"ס בבלי וירושלמי דפוסי זיטאמיר שהי' המדפיסים מן הקדושים שבישראל אשר רבים הלכו לאורם, מסומנים הדפים בנומערין כאלו, ובסידור הראשון של היעב"ץ שהדפיס הוא ז"ל בעצמו בבית הדפוס שלו מצויינים שם סימני ההלכות בנומערין כאלו7 אף שהאריך מאד בסידור שלו ושפך מרורות בגודל התלהבות על אזהרה זו שאמרו חז"ל שלא שינו את לשונם, ואעפי"כ לא חש הוא ז"ל בעצמו להדפיס סימני ההלכות באותו הסידור בנומערין כאלו.

ב

ומה שהביא ראי' מהימנא לדבריו ממתני' דשקלים פ"ג מ"מ'ב שהי' תורמין את הלשכה בשלש קופות וכתוב בהם א' ב' ג' ור' ישמעאל אומר יונית כתוב בהם והלכה כת"ק כמו שפסק הרמב"ם ז"ל (הל' שקלים פ"ב ה"ז), ומזה הביא ראי' דאפי' נגד יונית שיש לו סמך בקרא דיפת אלקים ליפת תמונת לה"ק קודמת, הנה לא ידעתי מה צריך ראי' לזה שלה"ק קודמת אף ללשון יונית, הלא זהו הלשון שנברא בו העולם ונתנה בו התוה"ק ויש קדושה נוראה בכל אות ונקודה ולשון יונית אין לו אלא קצת סמך במקרא, ואין מקום להסתפק בזה, אבל מאותה המשנה שהביא אדרבה יש ראי' למ"ש, כי צריך להבין טעמו של ר"י למה כתבו יונית בלשכות המקדש, הלא ודאי לה"ק קודמת, אבל מבואר הטעם בפני משה בביאורו על הירושלמי לפי שהי' רגילין בבית שני ביונית, הרי שבבית ראשון שלא הי' רגילין עדיין ביונית הכל מודים שלא כתבו שם אלא בלה"ק, ואך בבית שני מחמת שאז הורגלו בזה, וכן מבואר בפי' הריבב"ן הנדפס במשניות הגדולות דפוס ווילנא, שלפי שלאחר שמלך אלכסנדרוס מלך יון על ירושלים הכירו ישראל בלשון יונית, כתבו באותו הלשון שלא יטעו בקופה איזה ראשונה, וכן נראה גם מלשון הרע"ב שכ' שהיו רגילין ביונית, ומבואר שהטעם הוא בשביל שהי' רגילים יותר ביונית ולא יבואו לידי טעות, ואף שהי' זה בביהמ"ק, שאין הטעות מצוי כ"כ דכהנים זריזים הם, וגם הי' כל תרומת הלשכה תחת השגחת הבי"ד, והרבה גזירות חמורות הי' שלא גזרו בביהמ"ק מהאי טעמא דכהנים זריזים הo ואין שבות במקדש ובפרט בענין הלשון, שאף שהי' רגילים יותר בלשון יונית מחמת הגלות, אבל מ"מ זה ודאי שהכהנים והבי"ד שהי' הנודרין תרומתם צריכין ליקח מהם הקרבנות היו רגילין היטב גם בלה"ק, ובפרט שלא הי' אלא ג' קופות ואין שם אלא ג' אותיות, שאין הטעות מצוי במספר מועט כזה, ואעפי"כ לדעת ר"י יען שהי' רגילים יותר בלשון יון לא חששו בפרט זה כ"נ על קדושת הלשון בשביל חשש טעות, וק"ו ב"ב של ק"ו בענין הזה של ביפ"ת שהולכים לשם ביחידות פשוטי העם והנשים, והמספר הוא מרובה של כיה וכמה אלפים, ובמספר מרובה של הרבה אלפים שכיח טובא בין עמי הארץ והנשים שאינם מבינים בלה"ק שא"א להם להבין המספר, ובודאי יש מציאות לבא לידי טעות.

ואף שלדעת הת"ק אין חוששין לטעות, אבל חילוק גדול ממקום המקדש ותרומת הלשכה שלא נמסר אלא לראשי הדור והבי"ד, ואמרו חז"ל ביצה דף ה' הכי השתא התם עדות מסורה לבי"ד, ביצה לכל מסורה, וא"כ אין ראי' כלל מהת"ק למקו"א, ואפושי פלוגתא לא מפשינן, ועכ"פ במקום שאינו מבואר שהת"ק חולק אין לנו לעשות פלוגתא על דברי ר"י שמוזכר במתני', ואף שאין הענינים דומין, כי שם בקופות הלשכה, אם הי' משנים להקדים את המאוחר הי' מכשול כי אסור לשנות, אבל בזה אם טועה והולך על קבר אחר להתפלל אינו עושה בזה איסור, אבל עכ"פ זה אנו רואים משם, שלהנצל מן הטעות צריך להיות סימנים שרגילים בהם, וא"כ בזה אף שאין איסור, מ"מ יש טענה להרוצים להנצל מן הטעות ומפזרים ממון הרבה וטרחות גדולות לבוא לפעמים אף בדרכים מסוכנים בכדי להשתטח על קברי אבות, ויש להם צער גדול אם טועים ואינם באים אל המקום שטרחו עבורו ובשו"ת מהרש"ל סי' מ"מ'ו התיר להדליק נר יא"צ בביה"ש ע"י עכו"ם אף שאינו מן הדין, יען שיש צער גדול להרגילים ליזהר בזה והעיקר לפיענ"ד מ"ש שאנו רואים מתהלוכות דור ודור שבדורות שלפנינו שלא הי' בעיניהם הנומערין האלו כשאר כתב ולשון עכו"ם.

ג

ומ"ש שע"י רשימת הנומערין האלו יבואו העם לדמות מילתא למילתא ויבקשו גם מצבות בלשון עכו"ם, לפענ"ד הלא כבר התירו פרושים את הדבר במקומות שבביהכנ"ס וביהמ"ד [איני יודע האיך נרשם במונקאטש הביהכנ"ס וביהמ"ד כי לא הייתי שם מעולם, אך ראיתי במקומות אחרים בבתי כנסיות ובמ"ד ישנים], ולא שמענו שיעלה על לב אדם מעולם ללמוד מזה לדבר או לכתוב על כותלי ביהכ"נ וביהמ"ד כתב ולשון עכו"ם ר"ל, ואלה הרשעים המדברים או כותבים על כותלי ביהכנ"ס לשון לאומים, הם עושים כן בלא"ה, אבל ממה שכותבין נומערין כאלו גם על מקומות שבבתי מדרשות שהתפללו שם יראים ושלימים וצדיקים וקדושים, מזה לא שמענו שילמדו לפרוץ פירצות כאלו, כי הכל יודעין ורגילין בההפרש הגדול שבין זה לזה, ומה נשתנה לגזור יותר בביה"ח מבביהכנ"ס וביהמ"ד, הלא האיסור של לשון לאומים הוא גדול ונורא בביהכנ"ס וביהמ"ד עוד יותר מבביה"ח.

ובפרט מ"ש עוד שילמדו מזה לכתוב גם הזמן של שנות הנוצרים איני יודע, הלא הזמן של שנות הנוצרים שאסר המהר"ם שיק ז"ל בשביל שהוא בכלל הזכרת ע"ז, זה אסור גם אם כותבים הזמן והחשבון ההוא אף בלה"ק שאין זה שייכות להלשון, אלא בשביל שמזכירין אותו, ומה זה ענין לכתיבת הנומערין, ואדרבא אני רואה בזה טענתם של מנהלי החברה קדישא, שיען שיש הרבה מתחדשים ופושעים שרוצים לפרוץ הגדר להניח מצבות בלשון עכו"ם, ועי"ז שיש הרבה שבאים ממרחק ואינם יודעים לכוון מקום קברי אבותיהם ומצטערים על הדבר בזה נתחזק הצד שלהם ויש להם יותר מסייעים לדבר עבירה, וקשה יותר לעמוד נגדם, אבל ע"י הנומערין האלו שנסתלק החשש של היכר המצבות לכאו"א נתחכמה טענתם ונתמעטו המסייעים, וא"כ אדרבא זהו תקנה נגד הפושעים הרוצים לשנות ח"ו להניח מצבות בלשון לאומים.

ד

ומ"ש עוד שזה ודאי שאין לעשות תקנה לבני הולכי קדימה שאינם יודעים עוד בעוה"ר צורת הא"ב, דתקנתא לפושעים לא עבדינן, הנה לפי מה שהציע לפני טענת מנהלי הח"ק כאשר זכרתי לעיל, אין זה תקנתא לפושעים אלא נגד הפושעים לסתור טענתם שלא יתחזקו יותר לפרוץ גדר, אמנם גם בלא"ה לא ידענא האיך חרץ משפט פושעים על כל אלו, כי שרירא טובא בין פשוטי עם ועמי הארץ אף המקיימים תורה ומצות הרבה שאינם מבינים בלה"ק, אף שיודעים להתפלל וכדומה, אך אינם מבינים פי' המלות, וכן הוא עפ"י רוב בנשים שאינם יודעים לכוון המספר המרובה של כמה אלפים בלשון הקי דש, אף שמכירין צורת אותיות ויודעים הא"ב, אבל במספר המרובה צריך לידע פירוש המלות, וזה יוכל לבחון בחוש דשכיח טובא, וחז"ל עשו תקנתא של חזרת הש"ץ להתפלל כל התפלה עבור להוציא את שאינו בקי ואינו יודע כלל להתפלל, ולא אמרו ע"ז ח"ו שהוא תקנתא לפושעים, בפרט בזה שיש הרבה אף מהיודעים להתפלל שיכולים לטעות וגם מ"ש שלוקחים אתם המשמש דת"ק שיוכל להראות המקום, גם בזה אני רואה טענתם, שבעיר כזו שבאים הרבה אנשים ממרחק לפעמים על שעות קטנות, בין מסילה לתפילה, ואינם יכולים להמתין הרבה, יוכל להיות כ"פ שאין המשמש בביתו, וכי אפשר להמשמש להיות אסור שם כל היום וכל הלילה, ולהבאים ממקומות אחרים אין להס זמן מיוחד גם מה שהחליט שבעיר מונקאטש א"א שיגיע לידי כך שיהי' משמש הח"ק שלא יכיר צורת הא"ב, לא ידעתי האיך החליט זה, הלא אף בטובו הקהל שמבואר בשו"ע חו"מ סי' ל"ז סעיף כ"ב שדינם כדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול לדון, ואעפי"כ נמצאים בהרבה עיירות של היראים בין הטובים והמנהלים אף פושעים גמורים רח"ל, וק"ו בהמשמש שאינו צריך להיות כמו דיין, ואין לנו שום הלכה בשו"ע באיזה אופן יהי' המשמש, והאיך יוכל לקבל אחריות יותר על המשמש מעל הטובים והמנהלים, ובפרט שהכל תלוי בהמנהלים שאם המנהלים לא טובים אמה"כ מושל מקשיב וגו' כל משרתיו וגו', וכבר כתב הד"א מהד"ת או"ח סי' י"ד לענין מכירת ביהכ"נ דאף להמג"א שכתב שנותנין המתנדבים ע"ד אנשי הקהל, ויכולים למכרו, מ"מ אין זה אלא בזמנם אבל עתה בעוה"ר רוב מנהיגי העיירות עפ"י ערכא,ות יעיי"ש, ואם הוא ז"ל כתב כן בדורו שהי' רוב העיירות יראים ושלימים, ק"ו בזמנינו שאין לסמוך על שום דבר הנמסר למנהיגי העיירות, וכ"ז הוא אם צריכין לדון אם יש לחיש למשמש פ ישע ישראל, אבל באמת כבר כתבתי, שאף אם אינו פושע ישראל אלא ע"ה הוא טועה ג"כ במספר המרובה של לה"ק, ומבואר בגמ' ברכות (נ"ב ) בפלוגתא דב"ש וב"ה במתני' אם מכבדין את הבית ואח"כ נוטלים לידים דפלוגתייהו אם מותר להשתמש בשמש ע"ה, ולפי ההלכתא דמסיק שם מותר להשתמש בשמש ע"ה, וכיון שהוא היתר גמור למה לא ניחוש לה, וכבר הבאתי שאין לסמוך על התנהגות הקהילות אף במה שהוא איסור גמור, ק"ו במה שהוא היתר גמור, וממילא כיון שיש לחוש שיהי' מציאות לבא בזה לידי טעות ויצטערו על הדבר, יש לחוש שלא ליתן בזה יד לפושעים לפרוץ הגדר בכולו, ועכ"פ אין למחות בידי מנהלי הח"ק אם רוצים לעשות בדרך זה

ה

ולפענ"ד אולי יש עוד קפידא בדבר שלא לכתוב הסימנים האלו בכתב אשורית, כי בתשו' דברי יוסף מר"י אירגז זלה"ה סי' מ"א והובאו דבריו בקצרה בפ"ת יו"ד סי' רפ"ג סק"ג, הביא ממורו ז"ל דכשמת בנו לא רצה לכתוב בכתב אשורית הקינה שנוהגין לכתוב על המצבה, אלא כתב אותה בכתב רש"י, מטעם שכ' הרמב"ם ז"ל בתשובה דכתב אשורית כיון שנתנה בו התוה"ק מגונה מאוד להשתמש בה רק בכתבי הקודש, הגם שכתב שעל אחרים לא אסר זה, וכן נוהגין עכשיו שכותבין כל נוסח המצבה בכתב אשורית, אבל הוא מיירי בסקילה שכותבין על המצבה שהוא ענין גדול הספידא והזכרת שבחיו והזכרת שמו שכ"ז הוא עניני קדושה, וכבר הבאתי מהמהר"ם שיק ז"ל שהוא זכרון לעולם התחי', אבל סימנים האלו שאינם אלא בשביל פשוטי העם להקל מעליהם החיפוש אולי הוא אסור, הגם שמביא בדברי יוסף הנ"ל ראי' מסי' קי"ח שמותר לכתוב סימנים באותיות שלא יוכל הגוי לזייף והוי כחותם שאין דרכם של גוים לכתוב ככתבן של ישראל, אבל כתב הטעם בשביל שהוא לצורך שלא יוכל הגוי לזייף, וגם כתב בפירוש הטעם שאינו אלא ב' או ג' אותיות, אבל בנ"ד שהוא הרבה אותיות לאלפים וגם אין בו צורך כי אפשר לעשות בנומערין, יוכל להיות שלא הי' מניחין הראשונים ז"ל לעשות כזאת באותיות מרובעות, ואולי בשביל זה עושין הסימנים גם במקומות ביהכנ"ס ע"י נומערין ולא באותיות קדושות, הגם שאפשר לכתוב בכתב רש"י, אבל בכתב רש"י בודאי שהרבה מפשוטי העם וגם הנשים לא למדו זה ויבואו לטעות, ובאמת גם בשו"ע סי' רפ"ד כתב הרמ"א ז"ל שאין להשתמש בדברים של חול בכתב אשורית, וא"כ יען שאנו רואים שהי' גדולים וקדושים שהיו חוששין אף להקונה שכותבין על המצבה לדמותו לענין זה לדברי חול, א"כ אפשר בסימנים האלו כו"ע מודו

ו

וכאשר התבוננתי עוד בדבר בטעמו של ר"י שדעתו לכתוב על תרומת הלשכה בביהמ"ק בלשון יונית שזה לכאורה פלא גדול, שמש"ה רוב המפרשים הטעם בשביל שהי' רגילים בבית שני בלשון יונית אינו מובן, כי הכהנים בביהמ"ק שעסקו בתוה"ק בודאי היו רגילין באותיות סא"ב כמו בלשון יון, וגם הטעם שכ' המפרשים בשביל שיש ללשון יון סמך במקרא אינו מובן כלל, כי בל"ס הרבה קדושה יותר בלה"ק, ולאיזה צורך להם לעזוב שם בביהמ"ק את הלשון שהוא מקודש בתכלית הקדושה בשביל הסמך קצת שיש ללשון יון, ואף שמבואר במגילה (ט ) שהתירו מטעם זה לכתוב בלשון יונית, הנה אף שמותר ודאי דעדיף יותר לה"ק, ולמה לא יכתבו בבית המקדש בלשון העדיף יותר, ובירושלמי סוטה (פ"ט הט"ו) שאלי את ר"י מהו שילמד אדם את בנו יונית, אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה דכתיב והגית בו יומם ולילה, מעתה אסור לאדם ללמד בנו אומנות בגין דכתיב והבית וגו' והתני ר"י ובחרת בחיים זו אומנות ר' בא בשם ר"י מפני המסורות, ופי' הפ"מ טעמא הוא שלא ילמד $דם את בנו יונית, שלא יהא מכיר בלשונם ורמזם, ועי"כ ירגיל לחצר המלך למסור, וצריך להבין לכאורה שהתחיל בטעמא ויכניס וגו' וסיים בטעמא דמפני ה$מסורות, ול"ל דבאמת מה שהוא הכרח לאומנות להתפרנס אינו נאסר מהכתוב דורנות בו וגו', דהעתוב לא מיירי אלא מהזמן שאפשר, דכמו שיש שעות דשינה ודאכילה ושאר צרכים הכחיים, כמו"כ האומנות הנלמד מהקרא דובחרת בחיים, והיכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר ל"א, אמנם כיון שאסרו ללמוד יונית מפני המסורות אף בשביל האומנות ובע"כ צריך לבקש אומנות אחרת, שוב רובן עליו גם האיסור מחמת הקרא דורנות בו יומם ולילה, ולכן נקט בתחילה טעם המבואר בקרא, ולא נקט טעם המסורות שאינו אלא גזירה דרבנן, דלאו כו"ע מוסרים הם, ואך יען דקשי' לי' אח"כ, דאם הוא בשביל אומנות מותר, לכן הוצרך לבאר לו דכאן לא שייך ההיתר בשביל אומנות, וממילא מיושב גם מה שהת חי ל בטעם דיהבית בו וגו'.

עכ"פ משמע מדברי הירושלמי האלו, שהי' אז אחר הגזירה יותר קפידא על ל' יון מבשאר לשונות העמים, כדי שלא יהיו מוסרים, אך בש"ס בבלי מנחות צ"ט וס"ד נראה שלא אסרו הלשון אלא חכמת יונית, וכפי' רש"י ז"ל בד' ס"ד, רמיזות, שהיה ביניהם רמיזות מלבד הלשון, וגם י"ל דאותו הפלוגתא שבתרומות הלשכה הי' קודם הגזירה, כי הגזירה היתה בשעת החורבן, אבל עכ"פ חלילה לדמות לשון יון ללה"ק אף שעדיף משאר לשונות העמים ע"י הסמך שמצאו במקרא, וא"כ פלא גדול לבחור בלשון יון בביהמ"ק נגד לשון הקודש

ובקול סופר על משניות כ' וז"ל דאולי מגודל קדושת אותיות אל"ף בי"ת אשר צורתן ותמונתן רומזין על דברים העומדים ברומו של עולם כנודע מספה"ק, לכן לא חפצו להשתמש בו לעשות סימנים על הקופות והשתמשו בלשון יונית, וכן שמעתי שהגאון יעב"ץ הוציא סידור שלו וציין בנומערין ולא באותיות קדושות שלא רצה להשתמש באותיות קדושות לסימנים עכ"ל. הנה מש"כ טעם זה על הג' יעב"ץ זה ודאי אינו, כי הגאון יעב"ץ ציין בנומערין סימני ההלכות, והלא כל חלקי השו"ע מצוינים הסימנים והסעיפים באותיות א' ב' בכתב אשורית, וא"כ מבואר בכל חלקי השו"ע שזה מותר ואין לחוש בדבר, כי ציון סימני ההלכות ג"כ תורה הוא, והוא בכלל מה שאמר י חז"ל (שבת דף ק"ד מ"מ'א) עשה לך ציונים לתורה, ועוד שהרי כל ההלכות שנדפסו בסידור היעב"ץ הם בכתב רש"י, ואין זה דומה כלל לכתב אשורית, וכן מבואר בשו"ת דב רי יוסף סי' מ"א כנ"ל

אמנם מש"כ טעם זה על סימני הקופות כבר העיר בזה בס' בית דוד על המשניות מס' מדות פ"ג, אך אח"כ דחה טעם זה, דא"כ מ"ט דת"ק, ולכך כתב דבכה"ג לכתוב על קופה של הקדש ודאי שרי, וטעמא דר"י הוא משום דיפיפותו של יפת ישכון באהלי שם, וכיון דמצו למיעבד יונית ניחא טפי מלמיעבד בלה"ק עכ"ל והנה מה שדחה טעם זה בשביל דאם כן מ"ע דת"ק לא הבנתי כלל, דהרי גם לפי הטעם שמסיק שהוא בשביל קרא דיפת אלקים ליפת גם כן אפשר להקשות כן, דא"כ מ"ט דת"ק, וע"כ דצ"ל דבסברא זו בעצמה פליגי, אם לבחור בכה"ג לשה"ק או בלשון יון, וא"כ גם לפי הטעם שכ' בתחילה שאין להשתמש בסימני הקופות בלה"ק, י"ל דבסברא זו בעצמה פליגי אם לחוש בכה"ג בקופות של הקדש, וכפי הנראה דעיקר כוונתו, דלא מסתבר לי' כלל למימר לאסור בכה"ג בקופות של הקדש וכמ"ש דבכה"ג בקופות של הקדש ודאי שרי, אלא שאין הלשון מדוקדק מש"כ דא"כ ר"ט דת"ק, כיון דטעמא דת"ק מסתבר היטב, אלא דטעמא דר"י אינו מסתבר לפי"ז, אך מאי דמסיק שהוא בשביל קרא דיפת א' ליפת ג"כ קשה להבין לדחות בשביל זה לשה"ק כמש"כ לעיל ז

ואשר אנכי אחזה בזה, הנה הח"ס בתשו' באע"ז ח"ב סי' י"א כתב דגם הקדמונים הי' בקיאים ללועזי"ם בלע"ז, אך בכוונה שבשו הלשונות מפני גזירות י"ח דבר שבירושלמי פ"ק דשבת ועל לשונם יעיי"ש. ומבואר כוונתו דיתן דלפי"ד הירושלמי הי' מגזירות י"ח דבר שלא לדבר בל' עכו"ם, וכשהלשון הוא משובש אינו נקרא בזה מדבר בל' עכו"ם. וצריך להבין לכאורה למה הי' להם לשבש הלשון שיוכלו לדבר בו, הלא הי' יכולים לדבר בלשה"ק ולא יצטרכו לשבש, כי עם הנכרים בודאי ארא לדבר בל' המשובש, אלא ישראל בינם לבין עצמם, טוב יותר להרגיל עצמם בלה"ק שאינו כלל מלשון העכו"ם

והנראה בזה דהנה בס' מגדול ע י ז בעליית הלשון אות ל"ח פ"ב נדחק במה שכ' הכוזרי שהי' לאאע"ה העברי ת ללשה"ק והארמית ללשון חול דמנין לו זה, ובפי' אמרו חכמינו ז"ל (שבת דף מ' ע"ב) להלכה$ דברים של חול מותר לאמרם בלשון הקודש בבית המרחץ ובבית הכסא, ותירץ דאף שמותר בלשון הקודש במקומות המטונפים, דחוי' היא ולא הותרה אלא מדוחק אבל יותר נראה לע"ד לפי מה שכתב הוא ז"ל בעצמו באותו הפ' אחר שהרבה לדבר בשבח לשה"ק כתב וז"ל א"כ כלי של קדושה יתירה כזה פשיטא לא ניתן להשתמש לדברים ריקנים של הדיוטות או לעניני שחוק וחשק והיתול ושטות לחלל קדושתו חלילה חולין הוא לחכמים הישרים הכשרים, ואוי להם לאותם שחברו ספרי עגבים וניבול פה ובאו בה פריצים ויחללוה, אוי להם לנפשם ולמזלם וכו' ואצ"ל מאותם נבלים שעושים אותה מפץ להכות וכו' אטו ברשיעי כה"ג עסקינן, גנאי לאיש יהודי שעמדו אבותיו על הר סיני לספר מרשעים כאלו, שאינם רק ישראלים צבועים בגוון הכשר וכו' עכ"ל יעיי"ש שהאריך עוד בהתלהבות נורא, ולא העתקתי אלא קצת מלשונו בקיצור.

ואביא ראי' מהימנא לדבריו ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל במס' אבות פ"א מי"ז שנ' וז"ל כשיהי' ב' פיוטים ולשניהם ענין אחד מהעיר כח התאוה ושבח אותה וכו' והוא פחיתות מחלק הדיבור הנמאס מפני שהוא מזרז ומעורר על מדה פחותה, ויהיה אחד נ◖ב' הפיוטים עברי והא' ערבי או לע"ז, יהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר נמאס אצל התורה למעלת הלשון שא"צ שישתמשו בו אלא במעלות יעיי"ש והנה העיד עלינו הרמב"ם ז"ל שלדברי נבלות וכדומה גרע יותר לדבר בלשה"ק, וא"כ אין קושי' במה שהקדמונים שבשו הלשונות שלא לדבר בל' עכו"ם, ולא דברו בלשה"ק, כי בין ההמון עם שכיח טובא דברי נבלות ושאר דיבורים אסורים רח"ל, ואם יהי' רגילים לדבר רק בלה"ק יהי' כל הדיבורים האסורים ג"כ בלשה"ק, וזה עון פלילי רח"ל כנ"ל, ואף שגדולי הדור אז הי' נזהרים בלשונם מדיבורים לא טובים, אבל אם הי' מדברים עם העם רק בלשה"ק, גם כל העם הי' נמשכים אחריהם ברגילות זה, וגם כי א"א להבחין בין אנשים להתיר לא' ולאסור לא', ויאמרו כל הסריקין אסורים וסריקי בייתוס מותרים, ואדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, וגם הדורות מתקלקלים, והרבה פעמים הבנים רחוקים מדרכי אבותיהם וא"א לעשות לימוד כללי לדבר רק בלשה"ק, כי ישתמשו בו הרבה לדיבורים אסורים רח"ל, לכן הוכרתו לשבש הלשונות, שלא יצטרכו לדבר בלשה"ק וגם לא יעברו על האיסור לדבר בלשון עכו"ם, וי"ל שבשביל טעם זה הי' לאאע"ה הארמית ללשון חול בשביל הנפש אשר עשו בחרן שלא להרגיל את כולם לדבר בלשה"ק, [ומזה נוכל להבין גודל רעת האנשים האלה החוטאים ומחטיאים ר"ל ומדברים רק בלה"ק, כי לרוב דברי נבלות ומינות ואפיקורסות רח"ל שמדברים עוד יגדל העון הנורא ר"ל אם הוא בלשה"ק, הגם כי המה משבשים את לשה"ק בחסר ויתיר וחליף, וכבר האריכו בזה הח"ס והיעב"ץ, שבלה"ק יש בכל אות וסידור האותיות וסידור התיבה ענינים נוראים כמבואר בדברי חז"ל, והאנשים החטאים האלה משנים האותיות וסידור התיבה מהמשמעות, המה מקצצים בנטיעות . אשר הקדמונים שבשו את לשונות העכו"ם ולא לשבש ח"ו את לשה"ק, הם עושין בהיפך שמשבשים את לה"ק, אבל שתים רעות עשו כי מלבד השיבוש כיון שעדיין נמצא בלשונם הרבה תיבות וענינים מלה"ק שמדברין בזה דברי נבלה ומינות אין לשער גודל העון וכח הטומאה רח"ל מעצת המסית נחש הקדמוני אשר כ"כ גרס אריכת הגלות בדור השפל והאכל הזה, השי"ת ירחם ויצילנו במהרה מכל צוקה וצרה ויאיר עינינו במאור התורה] ולפי"ז לא נפלאת היא ולא רחוקה היא לומר בדעת ר"י, דכוון שיש ללשון יון סמך במקרא ועדיף עכ"פ משאר לשונות העמים, לכן כל היכא שאינו דברי תורה ממש לא רלו להרגיל להשתמש בלה"ק כ"א בל' יון, ולזה בסימני הקופות שאינו אלא לסימנא בעלמא, לדעתו ז"ל דמי לשאר ענינים שאינם דברי תורה ממש, אבל לדעת הת"ק יען שהוא בביהמ"ק כהנים זריזים הם, וגם שסימני הקופות הם נ"מ להלכה, לכן ראוי לדמות זה לשאר עניני התורה שמשתמשים בו בלשה"ק ואינו דומה לשאר ענינים של חול שלא השתמשו בו בלה"ק, י עכ"פ בסימני המצבות שאינו אלא לסימנא בעלמא עבור פשוטי העם, נראה דגם הת"ק מודה, ובת"ה השיג על הקול סופר במה שכתב טעם היעב"ץ לפי דעת ר"י כיון דהת"ק חולק, ואין זה השגה כלל דאין שום ראיה מת"ק דמיירי מקופות של הקדש בביהמ"מ'ק, ומצינו כן כ"פ בש"ס, דהיכא שאין ראי' מבר פלוגתי' אמרינן דכו"ע מודו, וא"א לנו לחלוק על איזה תנא אם אין ראי' מבר פלוגתי', וגם יש לחלק משם בקופות של הקדש שאינו אלא ג' תיבות, שלא פי' אלא ג' קופות, משא"כ כאן שהוא לאלפים כמבואר בשו"ת דברי יוסף הנ"ל שיש לחלק בזה, אך מטעם אחר כתבתי לעיל לתמוה על הקול סופר, ובנ"ד כתבתי הנלע"ד

וזה אשר ראיתי להשיב לו על מה ששאל חוות דעתי, אבל כבר כתבתי כי למעשה אתכם הבחירה כאשר ייטב בעיניכם, כי למגדר מלתא הכל תלוי לפי ראות עיניהם של הביד"צ שבעיר מצב העיר, וכאשר תראו לטוב כן מחויבים מנהלי החברה קדישא לציית לדבריכם, וזה כבר ששאל אותי מ"מ'ז הר' שמואל דרומער נ"י בשם הר' אליעזר ברודא נ"י ואז לא עלה על דעתי כלל להשיב ע"ז בכתב, אך דברתי עמו בדרך שיחה בעלמא, גם לא גילה לי שהביד"צ שבעיר אמרו איזה חוו"ד בזה, כי אילו הייתי יודע מזה, לא הייתי משיב כלל כי אין דרכי להתערב בכגון דא במקומות אחרות שיש שם בי"ד, כי תלוי לפי ראות עיניהם כנ"ל, אבל לא ידעתי מאומה ולא הי' אלא מדובר בעלמא, כעת ששאל אוחי כתבתי לו הנלפענ"ד מה שעלה אז על רוחי וגם כעת אחרי שראיתי את דבריו.

והשי"ת ירחם ויבולע המות לנצח ונזכה במהרה לראות בישועת כל ישראל ושמחתן

והנני ידידו דושת"ה באה"ר

הק' יואל טייטלבוים