שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן ק
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן ק ~
אל כבוד מנהלי הח"ק הנגידים היראים דק"ק פאפא יצ"ו ובראשם הנגיד מהולל בתשבחות מוה"ר שמעון רעכניצער נ"י.
מרחבעם הגיעני בדבר שאלתכם אם לעשות אוהל על קבר הרהגה"צ המנוח מוה"ר יעקב דחזקי' ז"ל, שיש ממרערים בדבר יען שהוא שס דבר חדש וגורם בזיון להרבנים הגאונים ישיני עפר שבאותו ביה"ח שאין שם אוהל על קברם.
הנה במשנה סוף פרק ב' דשקלים איתא : ר' מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אלי', ר' נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו. ובירושלמי כם רשב"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונם. וכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אבל פ"ד ה"ד וז"ל , בונין נפש על הקבר והצדיקים אין בונין נהם נפש ענ קברותיהם שדבריהם הן זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות ופי' ריב"ש בסי' תכ"א ומובא גם בכ"מ שם דר"ל שלא יפנה אדם לבקר נפש שעל קברותיהן שעי"כ יהיו נזכרים שאינם צריכים שע"י דבריהם ומעשיהם הטובים הם נזכרים. ובעירובין דף נ"ג ע"א במשנה נפשות שיש בהן בית דירה פירש"י ז"ל ותוס' ד"ה גשרים ונפשות, דר"ל אותן נפשות שעושין על הקבר ומבואר מזה דאותן נפשות שהוזכרו במשנה ובירושלמי שעשו על הקבר הוא בית שראוי נבית דירה וכן הגירסא במד"ר פ' וישלח (פב, י) עה"פ ויצב יעקב מלבה, מותר המת עושין לו בית על קברו, תנא רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקים וא"כ מבואר מזה שבזמן הגמרא היו בונין בית על קבר אדם פשוט שיהי' לו לציית נפש שעי"כ יהי' נזכר, אבל הצדיקים אדרבא הי' קעידא שלא לבנות בית על קברן דכיון שהן נזכרים ע"י מעשיהם הטובים הוי זילותא אם מראין שצריכין להיות נזכרים ע"י הבנין
ולפענ"ד אפשר לפרש התלוגכא שר' מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אלי', ר' נתן אומר בונין נפש על קברו, כי באמת אף באדם פשוט שאינו מפורסם לצדיק יוכל להיות שהוא צדיק, כי בפי' אמרו בגמ' (קידושין מ"ט ע"ב) המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור אף שהוא רשע גמור חיישינן לקידושין שמא הרהר תשובה, בפרט בסתם אדם פשוט שהוא בחזקת כשרות דאטו ברשיעי עשקינן, וא"כ במי שמעשיו סתומין ודאי יוכל להיות שהוא צדיק נסתר, אך לענין זה דבונין נפש על קברו אין לחוש שמא הוא צדיק דזיל בתר טעמא דאין עושין נפשות לצדיקים בשביל שנזכרין ע"י מעשיהן הטובים, וא"כ בזה שלא נודע שהוא צדיק אין יורדין למעשיו הטובים ולא נזכר. אך באמת כמה צדיקים שהיו נסתרים בחייהם ולא נודע צדקתם וחכמתם ואחר פטירתם נתגלו, כמו בעל סתר
רזא מהימנא ט"ת ועוד כמה וכמה, ועדיין יש לחוש שמא יתגלו אח"כ ושוב יהי' זילותא הבנין שעל קברו אמנם באמת בכל דבר אנו דנין כפי החזקה שרואין עכשיו, וכן הוא עפ"י הרוב, ואם אירע לפעמים כמ"ש מי שהיה בהסתר ונתגלה אח"כ אין זה רק מיעוטא ולא חיישינן למיעוטא, וא"כ י"ל דבהכי פליגי דר"מ לשיטתו דחיישינן למיעוטא (יבמות קיט ועוד) לכן יהא מונח עד שיבא אלי' שאין לבנות נפש על קברו דשמא הוא צדיק ולא יוודע רק כשיבא אליהו שאז יתגלו כל הנסתרות, יבמה שאין בונין אין חסרון דכן לשון המשנה מותר המת בונין נפש ומשמע דכשאין מותר אין חיוב לבנות ולאו כ"ע בונין בית על קבריהן, וא"כ אם הוא בשוא"ת אין בזה זילותא דאינו דבר מפורסם אם הי' מותר, משא"כ כשבונין הוא דבר ניכר ונתפרסם והוי זילותא אם הוא צדיק, לכן חייש למיעוטא להיות בשב ואל תעשה, ור' נתן לא חייש למיעוט שפיר קאמר דבונין נפש על קברו עכ"פ כיון שזה ודאי מבואר בדברי מח"ל שעל קבר אדם פשוט בונין בית ולא על קברי הצדיקים, א"כ סמנהג שלנו שבונין אהל על קברי הצדיקים ולא על קבר אדם פשוט כלל הוא לכאורה ממש היפך דברי חז"ל
הן אמת דמה שאין נוהגין לבנות על קבר אדם פשוט אינו קושיא כט, כי אינו מבואר במשנה שיהי' צורך לבנות אלא אם יש מותר כמ"ש, וא"כ גם אז לא הי' מצהב ברור לכל, אך לשון הרמב"ם ז"ל הוא בפ"ד מהלכות אבל ובונין נפש על הקבר ולא נזכר שם כלל דיש מותר, סתימת דבריו משמע דהיו בונין נפש על כל קבר. ואולי כוונתו ג"כ רק דמותר לבנות יען שסיים שם שבצדיקים אין בונין להם נפש לכן הקדים דבסתם בנ"א מותר לבנות כי אין מקור לדבר זה אלא מהמשנה דפ"ב דשקלים ומשם אין ראי' שיהי' צורך וחיוב בדבר, או אולי דעת הרמב"ם ז"ל דנפש על הקבר פי' מצבה לא בנין בית ואהל וזה באמת גם עכשיו נוהגין לעשות בכל הקברים, ויהי' מוכרח לפי"ז דעת הרמב"ם ז"ל שלצדיקים אף מצבה אין לעשות להם, וכ"כ היפ"ת ועוד כמה מפרשי המד"ר בפ' וישלח עה"פ ויצב יעקב מצבה שהביא ע"ז הך מימרא דאין עושין נפשות לצדיקים, ופירשו שהיא קושיא היאך
הציב יעקב מצבה הלא אין לעשות נפשות לצדיקים, ונדחקו שם בישוב קושיא זו בפירוש לשון המדרש. ומבואר לפי"ז דאף מצבה אין לעשות לצדיקים ובאמת לא הבנתי לפי מה שנראה מדברי רש"י ותוס' דנפשות היינו בנין בית מנין לנו לומר דאף מצבה אין לעשות דבודאי יש חילוק גדול בין בנין בית למצבה, דבנין בית הוא זכרון על הנפטר שלא ישכח שמו לזה מועיל מה שאמרו דבריהם הם זכרונם דע"י שמספרים מתורתו ומעשיו הטובים נזכר שמו כמו שפי' הריב"ש. אבל אף שזוכרין שמו ומעשיו עדיין י"ל שאפשרות להיות נשכח מקום קברו בדיוק להרוצים לילך לשם להתפלל וכדומה, והלא אף מקום המזבח שכחו בבנין בית שני כמו שמבואר בזבחים (סב ), ולזה נצרך מצבה לציון המקום, ועכ"פ אין ראי' מבנין בית. ומדויק יותר גם לשון המדרש רבה דאצ"ל על מה שהביא שם הך מימרא דאין עושין נפשות לצדיקים שהוא מעשה לסתור כי לא נזכר שם כלל לשון קושיא, די"ל שפיר שהיא ביאור עה"פ מה שאמר ויצב יעקב מצבה, דמזה נראה שלא הציב אלא מצבה ולמה לא בנה גם אהל, לכן אמר שהוא מטעם דאין עושין נפשות לצדיקים. ומה שמסיים שם במד"ר למדנו שנקראו ישראל ע"ש רחל, בלא"ה יש פירושים שונים בזה במפרשים ואין להאריך כאן בדברי אגדה שוב ראיתי בפי' האזולאי שעל ס' חסידים סי' תשל"ח שהעיר בזה דאפשר מה שאמרו אין עושין נפשות לצדיקים הוא רק בנין מתואר אבל הקמת אבן בעלמא מודה שצריך לעשות ונסתייע מדברי האר"י ז"ל בשער המצות פ' ויחי שיש צורך גדול בהקמת מצבה אמנם בדעת הרמב"ם לא ברירא לן מילתא אם אין כוונתו במה שכתב דבונין נפש על הקבר על העמדת מצבה. ועכ"פ אין לעשות קושיא מה שאין בונין אהל על קבר אדם פשוט זולת המצבה כיון שאין הכרח בדבר מדברי המשנה כמש"כ לעיל והיפי דנהוג נהוג
אמנם מה שנוהגין לעשות אהל שהוא בית על קברי צדיקים ז"ל צריך ישוב לכאורה שהוא נגד המבואר בש"ס ופסקי הרמב"ם ולא נמצא בראשונים שום חולק. ובאמת נראה ומלפנים לא היו נוהגין לעשות אהל על קברי צדיקים כמו שאנו רואין על כמה קברי הנביאים והתנאים והאמוראים, הגם שי"ל שבאורך הזמן שהיתה הארץ שממה נחרבו הבנינים, אבל אצל הב"י והאריז"ל שמונחים סמוך ונראה אצל העיר צפת ת"ו שלא פסקה ישיבה מישראל מיום פטירתם עד עתה שהולכים תדיר על קברם ומתפללים, לא שייך לומר שנחרב גם ראיתי שם סמוך לקברם כמה צדיקים וקדושים שבכל דור ודור מיום פטירתם עד דור האחרין מתפללים שם ואין שם אהל וכן ראיתי אצל הרמ"א ז"ל שהוא סמוך לפתח הביהכ"נ שלו שמתפללים שם מימיו עד עתה, וכן אצל מהר"ל מפראג וכהנה אין מספר שרואין בבירור שאין שם אהל.
אך במעבר יבק במאמר אמרי נועם פ' מ' כתב לקיים המנהג לעשות נפש על קברי הצדיקים כי יועיל לצורך החיים כי בראותם ציון אדם חשוב מתעוררים לבקש רחמים על קברו עבור החיים והמתים יעיי"ש שהאריך במתק אמרי נועם ובפמ"א כתב עוד שראוי והגון לבנים שיציינו מקום אביהם ויבנו לו נפש על קברו והוא בכלל מכבדו במותו עוד כתב אח"כ אפי' במקום שאין הלכה רופפת בידינו מצינו בכמה מקומות מחשובי הפוסקים ראשונים וגם אחרונים שאמרו על איזה דברים שנאו מפורשים בגמרא ועתה מנהג העולם אינו כן ואמרו בהן פוק חזי מאי עמא דבר, יעיי"ש
הנה כיון שבמעבר יבוק החזיק המנהג לבנות אהל תו אין להרהר אחריו אף שאין אנו מבינים הטעמים מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים ואולי לפי הטעם שג' לבוא שם להתפלל יש לחלק שהראשונים היו יכולין לכוין דעתם להתפלל אף במקום פרוץ כמ"ש המג"א סי' צ' סק"ו דלכן חציף עלי מאן דמצלי בבקתא שמראה נעצמ שאפילו יעברו עליו כל עוברי דרך לא יתבטל מכוונתו, הרי דמי שדעתו רחבה אינו מתבטל מכוונתו אף במקום פרוץ, ואך היא חציפות להראות על עצמו שהוא במדריגה זו, אבל לא אמרו כן אלא בתפלה חיובית לא בתפלה שמתפללים על הקברים שהוא רשות, ועוברי דרכים מתפללים בשדות אף תפלה חיובית כמש"כ שם המג"א, והוא בשביל שא"א להם באופן אחר, וגם בזה אפשר לומר כיון דחשבו לזילותא לבנות נפש על קבר הצדיק הוי כא"א והניחו להתפלל על קבורתו באופן זה, משא"כ בדורות האחרונים בטרדה קלה מטרדת דעת האדם מתפלתו ראוי לתקן יותר לבנות אהל ויהי' התפלה שם כדין תפלה שצריך להיות בבית, כולי האי ואולי יהי' אפשרות להתפלל שם קצת בכוונה.
גם אולי לפי עיקר הטעם שכתבו שדבריהם הם זכונם שע"י שמספרים מדבריהם ומעשיהם הטובים די להם לזכרון, י"ל שזה הי' בדורות הראשונים שהי' התורה חביבה, אבל באותן הדורות שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות ס"ג ע"א) אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס ואף בחייהם מכנסין הצדיקים את תורתם שלא לפזרם עבור שאינו חביב על הדור כל כך, וקל וחומר אחר פטירתם שיוכל להשתכח, ויותר אמרו חכמינו ז"ל (שבת דף קל"ח ע"ב) עתידה כורה שתשתכח מישראל, ואם גופי התורה משתבחים גם דברי הצדיקים בכלל זה כי תורה הוא, ובטל הטעם שדבריהם הם זכרונם, גם אמרו ז"ל (סוטה מ"ט ע"ב) על עוקבא דמש ותא יראי חטא ימאסו, ואם כן אין מחבבין מעשיהם הטובים אלא מועטים שבדור, ויותר יוכלו לבא לידי שכחה מבדורות הראשונים.
גם י"ל כאן דאף החכמים שבדורות האחרונים אינם מחדשים דבר מדעתם אלא מה שמוצאים בתורתן של הראשונים וזה כל מגמתם להשריש בלבות בני ישראל מעשי הצדיקים הקודמים, ואף שכ' בס' חסידים סי' תתקמ"ה שאצל הקב"ה לב שאינם פקחים בדורות האחרונים חשוב כלב פקחים בדורות הראשונים, הנה חשובים הם אצל הקב"ה מחמת שפלות הדור שא"א להגיע למעלות הראשונים, אבל השפעת התוה"ק ותיקון המעש"ט בא מלב פקחים שהי' בדורות הראשונים, ואם כן שכל עיקר זכרון המעשים טובים נקרא על שם הראשונים יוכלו האחרונים להשתכח ולא שייך לומר כ"כ שדבריהם הם זכרונם כמו בדורות הראשונים.
וקצת סמך לסברות האלו ממש"כ בספר חסידים סימן ח' וז"ל כמה הי' מן המתים בעלי המעשה שעשו מעשים טובים אין מספר ונפטרו והלכו לבית עולמם ונשכח הדבר ואין להם זכרון כי נשכח זכרם בעה"ז ואין מזכיר להם רק זכרונם לחיי עוה"ב, לפיכך מה יתרון לו ומה נאה לו שישבחוהו בעה"ז, עכ"ל יעיי"ש. הנה לכאורה הוא היפך מהך מימרא דאין עושין נפשות לצדיקים בשביל שדבריהם הם זכרונם שזה החלטה שאינם באים לידי שכחה, והר"י הכסיד ז"ל העיד בהופ? שכמה מהם נשכחו ואין זכר למו וציוה לתת לבו לזה א"כ מהצורך לעשות נפשות לכל אחד ואחד שמא יהי' מאותן שאבד זכרם, אבל לפמ"ש סברות לחלק בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים בזה אפשר לתרץ דברי הס"ת שלא יהיו כנגד דברי הש"ס וכעין זה צ"ל במה שכתב שם המעבר יבק שמצינו בכמה מקומות שחין העולם נוהגין כדברים המפורשים בש"ס ואמרו בהן פוק חזי מאי עמא דבר, שבודאי יש בכל אלה איזה טעם מחמת שינוי הדורות, דבלא"ה א"א להתחכם על דברי הש"ס אשר כל רז לא אניס להם וא"א לנטות מדבריהם אם לא היכא דאישתני טעמא
עוד אפשר לומר לפימ"ש בשו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סי' י"ד אמה שכ' משאת בנימין (סי' ל"ג) בענין מכירת ביהכ"נ דהיכא שיש טובי הקהל נתנו ע"ד הקהל, דזה לא הי' אלא בזמנו דהיו הממונים ראשי הקהל ממונים מפי הד' ארצות ורבני הארצות המשגיחים על התנהגותם, לא כן עתה אשר בעוה"ר רוב מנהיגי העיירות עפ"י
הערכאות לא על דעת ישראל, ל על דרך זה נדבו הנותנים, עיי"ש וא"כ י"ל גם בזה דבדורות הראשונים שהי' כל התנהגות הקהלה והת"ק בטוחה עפ"י ב"ד שלא יעשו ח"ו שלא כדין לקבור רשע אצל צדיק וכדומה, והכל הי' בסדר נכון ובטוח להניח את כאו"א אצל הראוי לו, לכן לא הי' מהצורך לעשות אהל, משא"כ עכשיו שא"א להיות בטוח מה יולד יום ושמא יהיו מנהלים כאלו שיניחו אינשי דלא מעלי אלל הצדיק שזה צער גדול רח"ל כנודע, וא"כ הוא גדר גדול מה שבונין לו אהל להקיף המקום שסביבותיו שזה לזכרון והכל יודעין שנקנה לו מקום זה כמו ביתו ורשותו ושאין לאחרים חלק ונחלה שם ולא יכנסו זרים באהלו, ומאותן שמחוץ לאהלו הוא מובדל ומופרש באופן שהוא רשות היחיד גמורה ויהי' איך שיהי' אין לנו להרהר על מה שכ' במעבר יבק ממנהג כמה צדיקים וקדושים.
ומעתה נראה לפענ"ד ברור דאין בזה שום חשש והוצאת לעז על הקודמים, דהרי אף בגיטין (ה ) דשם הוא המקור של חשש הוצאת לעז מ"מ כתב התה"ד סי' רל"ב דלא שייך הוצאת לעז אלא בחומרא שאפ"ל שהוא פסול ממש אבל לא במה שאינו אלא זהירות, ועיין בתשו' רת"ס אה"ע סי' ע', וכש"כ בהך מילתא שאין תלוי אלא במנהגא דעלמא ומעיקר דין הש"ס הוא אדרבא זילותא אם עושין אהל על קבר הצדיק, וכי במקום שנעשה כדין הש"ס שעשו אהל על אדם פשוט ולא על צדיק הוי זילותא, ואף שטרחנו ליישב המנהג מה שעושין כעת אהל על הצדיק אבל דברי הש"ס עדיין במקומם הן עומדין, והיכא שיש לתלות דאדרבא בשביל גדולתן כדבריהן הן זכרונם לכן לא עשו אהל ונעשה אצלם כמו אלל האריז"ל והב"י והרמ"א לא שייך זילותא, כמו שאמרינן בגמרא ברכות דף ח' שלא יעבור אחורי ביהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין ולא אמרן אלא דלית לי' פתחא אחרינא אבל אית לי' פיתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא אבל איכא בי כנישתא אחרינא לית לן בה, דכיון דיש לתלות הטעם שהולך בפיתחא אחרינא או לני כנישתא אחרינא תו לא שייך חשדא, ואין לך מקום לתלות יותר מזה שכתבתי, וכי כל אותן שעשו אהל חשבו ח"ו שהם גדולים מהא רי ז"ל והב"י והרמ"א ז"ל וכדומה, וע"כ טעמים אחרים הי' להם שאינו תלוי בגדולת הצדיק וקדושתו ולא שייך בזה זילותא.
ובאמת ברוב המקומות שעשו אהל נמצאים שם גדולים וצדיקים מימי קדם שלא נעשה אצלם אהל ולא חשו לזילותא ולפע"ד ברור שאלו היה בזה חשש זילותא הי' מן הצורך לחוש אף לאותן שאינם באותו ביה"פ כי סדנא דארעא חד הוא ודאי' מגמ' כתובות דף ק"ג ברבי דכל בי שמשא הוה אתי לביתי', האי בי שמשא אתאי שבכסא וקרי' אבבא אמרה אמתי' שתיקו דרבי יתיב, כיון דשמע שוב לא אתא כדי שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים. הרי שזה הי' בחדרו ובביתו ממש שלא הי' לו שייכות כלל לשום ביה"ת עכ"ז כיון שנשמע בין החיים ויוכל להתפרסם חשש להוצאת לעז על הראשונים, ומפש"כ בבנין שהוא בפרהסיא, ומבואר בהל' שבת (סימן רמ"ד ס"א) דהיכא דחיישי' למראית עין בבנין שהוא בפרהסיא חיישי' גס לעוברים ושבים הבאים מעלמא, ובפרט באותו הבנין שנעשה מיוחד לצורך זה שיהי' לזכרון כמבואר בגמ', והאיך לא חשו לראשונים שרואין בפרהסיא שצא נעשה אצלם אהל. וע"כ דחילוק גדול בדבר שזה שהי' לו רשות לבא לביתו הוא מחמת גדולתו וקדושתו וכמש"כ המהרש"א ז"ל שם שבזה הוא מראה שהוא חי וקיים לעולם, לכן יש חשש פחיתת הכבוד לאותן שלא היה להם מעלה זו, משא"כ בהך דעשיית אהל שאינו תלוי במדריגות ומעלות הצדיק, ולפעמים אחרים אין בזה פחיתת הכבוד
עוד אפשר לומר עפימ"ש המעבר יבק ששמע בשם האריז"ל שהצדיקים שיש להם ציון הם מעלמא דאיתגליא, והצדיקים שאין להם ציון הם מעלמא דאיתכסיא, והציון להצדיקים מראה מקור מוצא נשמתם יעיין שם, ואם כן אין בזה בזיון שאינו תלוי לפי ערך קדושתו אלא לפי שורש נשמתו, הגם שאין אתנו יודע עד מה שורש הנשמות, אבל מה שתלוי בדבר שאין לנו שום ידיעה ל"ש זילותא, ואולי היא השגחה פרטית כעין מ"ש הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקים ועכ"פ במי שבניו ותלמידיו רוצים לעשות אהל לאביהם ורבם אין למחות בידם
שוב ראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא ג' ח"ב סי' ר"ז שנשאל ע"ז והעלה ג"כ כמו שכתבתי שאין חשש לעז לראשונים בעשיית אהל על קבר איזה צדיק, אך לא הבנתי דבריו כי עיקר ראייתו מגמ' כ"ק דב"ק (י"ז ע"א) ת"ר וכבוד עשו לו במותו זה חזקי' מלך יהודה שיצאו לפניו ל"ו אלף חלוצי כתף, א"ל ר"נ והלא לפני אחאב עשו כן, אלא שהניחו ספר תורה על מטתו, ודייק דמדפריך והלא לפני אחאב עשו כן מוכח דכבוד לא נחשב אלא מה שעדיין לא נעשה לשום אדם לפניו, דאל"כ מה הקשה, דלמא לפני אחאב עשו כן וגם לו עשו כן, וע"כ דלשון כבוד
משמע רק מה שלא נעשה עדיין לשום אחר, וא"כ קשה האיך עשו לו כבוד זה ולא חשו לכבודן של הראשונים, אלא ע"כ שאין לחוש, עכת"ד. ואיני ריאה בזה שום ראיה דהרי מבואר בגמ' סנהדרין (לע ) באבוד רשעים רנה באביך אהאב בן עמרי רנה, ועיי"ש בתוס' ב"ק, ובודאי חילוק גדול בדבר, שאם עושין להצדיק הכבוד שנעשה להרשע י"ל דלא הוי כבוד, אבל אם עושין לו הכבוד שנעשה לו כן דהוה רשע והאיך נכריח מזה כלל חדש להראשונים כמלאכים, ובגמ' לא מקשה אלא מאחאב שנעשה לו כן דהוי רשע והאיך נכריח מזה כלל חוש דאף מה שנעשה לצדיקים וקדושים דלא הוי כבוד, א"כ נסתר היסוד ונפל הבנין.
גפ מה שנדחק מאד בטעם הדבר דלא שייך בזה חשש בזיון, ובתחלה הסכים לדברי השואל דבמה שהוא בשב ואל תעשה לא שייך חשש בזיון, ואחר כך כתב על זה שהוא דחוק, וכתב טעמא אחרינא שבדורות הראשונים שהיו שכיחי כמה צדיקים בדור לא היו יקרים כ"כ, אבל בעוה"ר שהדור נתמעט ובני העלי' המה מועטין לכן אם נזדמן איזה צדיק ראוי לכבדו ביותר, וא"כ כבוד זה שעושין לצדיקים אין בזיון לצדיקים הראשונים שלא היו צדיקים, אדרבא הוי כבוד לדורות הראשונים שאז נמצאו הרבה כמותן משא"כ בדורות האחרונים שאינם רק אחד מאלף, והאריך מאד בסברא זו. (לפענ"ד ששני אלו הטעמים נסתרים מהעובדא שהבאתי מרבי שחשש ללעז הראשונים אף שהי' ג"כ בשב ואל תעשה שלא באו הצדיקים הראשונים לביתם, וגם אז נתמעטו הדורות כמו שאמרו בשבת (קיב .) אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ובימי רבי בעלה ענוה ויראת חטא (סוטה מע ) ולא אמרו כן על הדורות שלפניו, אעפי"כ חשש להוצאת לעז לראשונים גם עיקר הסברא היא דחיקא מאד, וכי בשביל שיש הרבה צדיקים א"צ לכבדם כל כך, הלא כבוד תלמיד חכם הוא חיוב מצות עשה דאורייתא ועדיף משאר מצות עשה נמו שאמר (כתובות דף ק"ו ע"א) עשה דכבוד התורה עדיף, ואיך אפשר לבדות סברות וחילוקים מן הלב בדבר שהוא חיוב דאורייתא, וגם כי מי יוכל להעריך את הכבוד המגיע להראשונים ז"ל, ואף שבדור שפל חשוב מאד לפני הקב"ה מי שהוא צדיק כמו שדרשו ז"ל (ברכות נד.) עה"נ עת לעשות לה' הפרו תורתך, שבזמן שהפרו תורתך עת לעשות לה', עכ"ז אי' שוקל ואי' סופר להעריך נגד הראשונים ז"ל, וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה פרק ג' שאין שוקלין אלא בדעתו של א"ל דעות והוא היודע איך עורכין הזכיות. ועיין ישמח משה פ' סעדני שכתב דלא קשה על מה שהשיב אלי' כשקבר לרבי עקיבא דצדיקים אינם מטמאין (שוחר טוב משלי ט') ממה שאמרו (ס1פה דף כ"ה ע"א) נושאי ארונו של יוסף הי' ועוד כמה מקומות שמצינו דצדיקים מטמאין, דאף שודאי מעצם הדין ראוי להיות שצדיקים לא יטמאו מכל מקום לא ניתנה לנו להתנהג בדין זה כי הכרעה זו אין דעתינו דעת האנושי מקפת אותה, כי אני ה' חוקר לב ובוחן כליות כתיב, והאדם יראה לעינים ואין כח המבחין בידינו יעיי"ש. ובפרט בדורות האחרונים שחשכו הרואות בארובות ואין אתנו יודע עד מה האיך נעשה מעשה שיש בה איזה פחיתת הכבוד להראשונים ז"ל
אמנם באמת כבר כתבתי לפענ"ד טעמים נכונים וברורים שאין בעשיוו האלו שום פחיתות הכבוד להקודמים, ולפלא בעיני שלא העיר כלום מכל מה שכתבתי, ויהי' מאיזה טעם שיהי' להצבה ולמעשה גם היא ז"ל בטוטו"ד מסיק שאין לחוש בזה לבזיון הראשונים וכדאי הוא לסמוך עליו בפרט שכן עשו כמה גדולים וקדושים.
והשי"ת יזכינו במהרה לקבל פני הצדיקים בתחייתם, ולראות בישועת כל ישראל ושמאתן
והנני ידידכם דושת"ה באה"ר
הק' יואל טייטלברם