שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן כג
הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון
~ סימן כג ~
ב"ה, יום ד' דסליחות תרפ"א, פה סאקמיר יע"א,
יכתב ויחתם לאלתר לחיים בספרן של צדיקים אל כבוד ידידי האברך היקר המופלא ומופלנ בתורה ויראה טהורה ותיק מלא עתיק חו"ב כש"ת מוה"ר נפתלי צבי בראך נ"י.
מכתבו הגיעני זה איזה שבועות מלא השגות, אבל אילו היה נותן לב להבין הדברים לאמיתתן בעצמו הי' רואה כי כל השגותיו בטלין ואין בהם התחלה, ולא השבתי לו תיכף כי אז אחר שקבלתי מכתבו לא הייתי בקו הבריאה והייתי מוטל על טרש דוי איזה שבועות, אחר כך נגעה בי יד ה' רח"ל בפטירת בתי ע"ה השי"ת ינחמנו ויגדור פרצותינו בבי"א, ובגלל כל אלו הסיבות לא השבתי ע"ע, וכעת הנה הימים הקדושים ממשמשים ובאים והנני מוטרד מכל לד בענינים שונים והימים ימי ביקור, עכ"ז ראיתי להשיבו עכ"פ בקיצור עכ"ד במה שנוגע לדברי על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
מה שכתב להוכיח שהמג"א ז"ל לא ראה דברי המהרי"ט (ח"א סימן צ"ד) ממה שפירש (סימן שס"ג ס"ק ל"א) בדעת המ"מ היפך דברי המהרי"ט, הנה אילו הי' מזה שכותב היפך דברי המהרי"ט ז"ל ולא הביאו הוכחה שלא ראה את דבריו, ממקומו הי' מוכרע בעיקר הדבר מה שכתב (סימן שס"ה סק"ד) להחמיר בפירצה ד' טפחים היכא דבקעי בה רבים אף בעיר מוקפת חומה שזה ודאי היפך דברי המהרי"ט ולא הביאו כלל, ואעפ"כ לא הוכיח מזה החת"ס ז"ל (שו"ת ח"ו סימן פ"ב) שלא ראה את דבריו ממה שכתב להיפך, ואך שפט מסברא שאילו הי' יודע את דברי הגאונים לא הי' מסופק, וסיים עוד שאי נמי הי' מחמיר הלכה כדברי המיקל, כי לא ברירא לי' מילתא כלל אם ראה אכ דברי המהרי"ט או לא כי אך מסברא שפט הדבר ומסתפק בזה, אבל מזה גופא שכתב היפך דבריו ולא הביאו אין שום ראיה כי כך דרכו לקצר הרבה, ולא הביא את דברי הפוסקים אלא במקום שהי' לו איזה טעם, והרבה פעמים חולק על כמה פוסקים ולא הביאם, ומה יוסיף תת כח מה שיביא עוד שאר ענינים שכותב היפך המהרי"ט, אין בזה הוכחה יותר מגוף הענין שכותב היפך המהרי"ט להחמיר בחצר, ואין בדברים כאלו שום הוכחה כלל וכלל לא כמבואר.
ומה שכתב שאילו ראה את דברי המהרי"ט לא הוה שבק לשון הרב ונקע לשון התלמיד הכנה"ג המביאו, לפי דבריו לא ידעתי למה לא הקשה על הכנה"ג בעצמו האיך שבק לשון רבו, אבל באמת אין זה קושיא כי כן הדרך שהפוסק הראשון המחדש הלכה מאריך בדברים לבאר שיטתו, אבל הפוסקים האחרונים המביאים את דבריו מביאים הדברים בקיצור, לזה א"א להם לכוון לשונם ממש, ומהאי טעמא גופא שהכנה"ג משנה לשון רבו זהו טעמו של המג"א ג"כ אמנם באמת אנכי לא ראיתי שום שינוי לשון רק שבמהרי"ט כתב בעיר הזאת שפרוצה לים וכו' ובכנה"ג ובמג"א כתבו בקאנשטאנעונא שפרוצה לים וכו', וזה מובן שהמהרי"ט כתב תשובתו שם בקושטא' היה יכול לכתוב בעיר הזאת, אבל הכנה"ג והמג"א לא יכלו לכתוב עיר הזאת כי לא היו בעיר הזאת והאמת הברור שאילו לא היה רואה המג"א את דברי המהרי"ט אלא בכנה"ג שמביאו לא הי' נרשם שם רי"ט וכנה"ג אלא כנה"ג בשם מהרי"ט כנודע דרך הפוסקים. אמנם אף לו יהיבנא לי' שהמג"א לא ראה את דברי המהרי"ט אלא בכנה"ג, הנה בכנה"ג שם סימן שצ"ג במקום שהביא את דברי המהרי"ט מה שכתב קאנשעאנטונא שפרוצה לים, מקודם לזה הביא אכ דברי המהרי"ט שהקיל במערב את כל העיר או שכונה שיש לה דין חצר, והם שם בכנה"ג שני מאמרים סמוכים זל"ז ממש, וא"כ אף אילו לא ראה המג"א את דברי המהרי"ט אלא בכנה"ג ג"כ ראה גס את זה שהקיל המהרי"ט בעיר שנפרצה בד' טפחים ואין נפ"מ אם ראה בדברי מהרי"ט עצמו או בכנה"ג ולדינא באמת בלא"ה אין נפ"מ שאף אילו לא ראה המג"א את דברי המהרי"ט, מ"נ◖ מאחר שהוכחתי שהר"ן והריב"ש והבית יוסף והרמ"א והמג"א מחמירים, כו א"א להקל כדברי המהרי"ט כמו שביארתי באורך בתשובתי, ובלא"ה כתבתי שם שאף לדברי המהרי"ט והחת"ס אין להקל בנידון דידן שגם לדעת המהרי"ט צריך ב' לחיים כמש"כ המקו"ח ז"ל, וע"ז לא פליג החת"ם שגם בעובדא דידי' הי' מתוקן בלחיים גם מש"כ שהחת"ס נשמר וכתב שאף אם ראה המג"א דברי המהרי"ט לא שבקינן פשיטוחי' וכו', כבר הארכתי בזה בתשובתי הראשונה בכל פרטי דברי החת"ס ז"ל ואין מהצורך להכפיל הדברים ודרשנו משם, כי כפיה"נ מדברי מכתבו יש בידו העתקה מתשובתו אף כי לא נודע לי ממי באה לידו גם מה שהביא מהפמ"א (שו"ת ח"א סימן כ"ה) שהקיל וסמך על הרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא הביאו הך מימרא דבקעי בה רבים, בזה הארכתי הרבה בתשובתי לבאר שבנידון דידן דהוי מבוי מפולש בעקמימות לא הקיל הפמ"א, וגם הרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא הביאו הך מימרא דבקעי בה רבים אבל במבוי מפולש ובמבוי עקום החמירו בהדיא גם הם, והפמ"א לא הקיל אלא בעובדא דידי' שהי' רק במקום אחד, וחילוק זה מבואר בכל הפוסקים בין שנפרץ ◗כ במקום אחד או כשנפרץ בהרבה מקומות באופן דהוי מפולש בעקמימות, ומהתימא כי הארכתי הרבה בדברי הפמ"א אנו בדברים ברורים ולא חלי ולא מרגיש.
ומ"ש שהר"ן והריב"ש החולקים על המהרי"ט אזני לטעמייהו שכתבו שיש לעיר זו דין מבוי לכרמלית, אבל לדידן כתב המג"א (סימן שס"ג ס"ק כ"ז) דאנו אין לנו אלא דברי הש"ע דיש לה דין חצר דלא כמהרי"ל, הנה בנה יסודו על המג"א שהחליט כדעת הש"ע דיש לה דין חצר, והמג"א עצמו הוא המבאר בדעת הש"ע דלעני( התיקון שמבחוץ שם מבוי עלי' דצריך צורה"פ ולענין תיקון עקמימות שם חצר עליה כיון דאינו קרוב לרשוה"ר, ובע"כ דאין בזה סתירה דלענין לטלטל בתוכה כלים ששבתו בתוכה הוי ליה דין חצר אבל לענין התיקון שמבחוץ דהוא קרוב לרה"ר יש לו דין מבוי, וזה מבואר במג"א להמעיין, ובודאי המג"א ז"ל לא יסתור עצמו מני' ובי', והר"ן והריב"ש דנתנו להעיר דין מבוי כ"ז מיירי שם בענין התיקון שמבחוץ וזה ממש כדברי המג"א. ב
ומש"כ כיון דאיפסק הילכתא בטור וש"ע סימן שנ"ח דקיי"ל כרב שימי להקל ודאי הכי נקטינן להקל בעירוב אף ב◗◖ריצות, לא ידעתי איך בדה מלבו שהוא הלכה פסיקא דקיי"ל כר"ש, הלא אדרבה הב"י העתיק שם דברי הרא"ש ז"ל דלא קיי"ל כר"ש, ומה שמקילין משלשה עד ארבעה הוא משום דקיי"ל כרבה לגבי רבא דלא קיי"ל כתלמיד נגד הרב. והרבה תמהו המפרשים ז"ל על הטור ושו"ע שפסקו בדין טחו בטיט כרבא להחמיר נגד דעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל, והוא סתירה דלגבי בנה עמוד פסר[ו כרבה ובטחו בטיט פסקו כרבא ונשארו בקושיא, ולא מצאתי אלא הב"ח ז"ל שרצה לתרץ כן דהעור וש"ע פסקו לעולם כרבא ומה שהקילו בבנה בו עמוד הוא משום דפסקו כר"ש להקל, וגם הוא סיים לבסוף בקושיא ולא הונח לו לומר כן כיון דכל הפוסקים פסקו כלישנא קמא לא כרב שימי יעיי"ש, גם הברכי יוסף תמה על הב"ח ז"ל מה דסלקא דעתי' לומר כן שפסק כר"ש, והחלפת כל הפוסקים הוא דלא כר"ש. ואף למאי דס"ד של הב"ח ז"ל בדעה הטוש"ע לפסוק כר"ש אין ראיה דהוא מטעם דהלכה כדברי המיקל בעירוב, כיון דבאמת שם הרמב"ם והרא"ש ז"ל פסקו כרבה וממילא יש להקל ביותר מג' אף ללישנא קמא, ובאמת דרכו של הש"ע לפסוק לעולם להלכה היכא דהרמב"ם והרא"ש ז"ל הסכימו בדעת אחת, גם הטור דרכו לילך אחר שיטת אביו הרא"ש ז"ל, אף דבכאן בטחו בטיט החמירו כרבא היפך דעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל, מ"מ בבנה בו עמוד ומצורף לזה גם דעת רב שימי שהקיל פסקו לקולא, וא"כ אין מזה ראיה להקל לעולם במחיצות. והמעיין בדברי הב"ח ופרישה ויתר המפרשים שם שתמהו על הטוש"ע מה שהחמירו בטחו בטיט כרבא שהוא סתירה מבנה בו עמוד שהקילו כרבה וגם שהוא נגד וברי הרמב"ם והרא"ש ז"ל וזה לא הזכירו כלל להקשות דבלא"ה הי' להם להקל דהלכה כדברי המקיל בעירוב, נראה בעליל דאין זה קושיא דלא מקילינן במחיצות.
ומש"כ במה שהבאתי דברי הרא"ש ז"ל (עירובין פ"ב ס"ס ד') דכל היכא דאיכא כללא הלכתא כמאן לא אמרינן הלכה כדברי המיקל בעירוב( וע"ז הביא ובביאור הגר"א (או"ח סימן שנ"ח ס"ה) הקשה על הרא"ש מהא דאמרינן דאף ביחיד נגד רבים הלכתא כדברי המיקל לא ידעתי מה קאמר, וכי יעלה על הדעת שבשביל איזה קושיא שיש לנו בדברי הראשונים ז"ל נוכל לחלוק עליהם, הלא ברוב מקומות בדברי הראשונים ז"ל יש לנו הרבה קושיות מקוצר דעתינו שאין אנו מבינים דבריהם, וכי בשביל זה נוכל לחשוב ולהכריע נגדם ח"ו, אין מהצורך להאריך בביטול דבר זה, והגר"א ז"ל שהקשה על הרא"ש ז"ל לא כ' לחלוק עליו לדינא, אלא כתב דרך קושיא כדרך הפוסקים הנ(קשים ומפלפלים בדברי הראשונים ז"ל ולפעמים נשארים בצ"ע אבל לא לחלוק לדינא ולפיענ"ד נראה דלא קשה מידי קושית הגר"א ז"ל, דאינו דומה הך כללא דהלכה כרבים לשאר כללי הלכה, דכמה פעמים מצינו בש"ס דפסקו כיחיד נגד הרבים כאשר ביאר הב"ח והש"ך בסימן רמ"ב, ומבואר במשנה דעדיות (פ"א מ"ה) לפי פירוש הראב"ד והרמב"ם ז"ל שלכן נשנו דברי היחיד בין המרובים דיש רשות ביד בי"ד לקבוע הלכה אפילו כיחיד נגד הרבים, ובמשאת בנימין פינ◖ן מ"ד כתב בשם המזרחי (תשובות הרא"ם סימן ל"ו) דבשעת הדחק אפשר לסמוך לעולם על היחיד נגד הרבים יעיי"ש, וזה וודאי דכל היכא דכללא הילכתא כמאן אין לשנות אף בשעת הדחק ובתומים בביאורו על תקפו כהן האריך לבאר דאף דאפשר לטעון קים לי אף במיעוט נגד הרבים, מ"מ נגד דעת הש"ע אין לטעון קים לי ומוכרחים אנחנו לפסוק כותי', וכן החליט הנתיבות סימן כ"ה דבמיעוט נגד הרבים אפשר לטעון קים לי ונגד הש"ע אין שום טענה ואף נגד הסמ"ע והש"ך והביאו כן גם מהחוות יאיר ומה שאפשר לתפוס דברי היחיד נגד המרובים אף דכללא דאורייתא היא אחרי רבים להטות, כבר כתב התומים
שם דענין המיעוט והמרובים שבפוסקים לא נתבררו יפה דמי יודע כמה חכמי הדור שהיו עוד בימים ההם ולא נודע זכרם, ועוד האריך בתירוצים שונים. אבל היד אברהם ביו"ד דפוס ווילנא בדיני ס"ס (סימן ק"י) כתב עליו ושארי לי' מרי', וכן הנוב"י חולק ע"ז באה"ע סימן מ"ז, והרבה יש לפלפל בדבר זה אין מקומו פה. ועכ"פ זה ודאי חזינן בדברי הפוסקים דהך כללא דהלכה כרבים אינו חזק כ"כ כשאר כללי הלכה, והך כללא שקבלנו עלינו לפסוק כהש"ע חזק יותר מהך כללא דהלכתא כרבים, וא"כ לא קשה מידי על הרא"ש ז"ל מה שהחמיר יותר בשאר כללי הלכה מהך הילכתא דהלכה כרבים, והנה בדבר זה אין שום חולק בדברי הראשונים על הרא"ש ז"ל ומי יחלוק עליו, וא"כ פשיטא אף לדעת הסוברים להקל בעירוב אף במחיצות אין ללמוד מדבריהם להקל גס נגד דעת הש"ע.
ומה שכתב שלא מצא בבית יוסף היפך דעת המהרי"ט, הנה נודע מכללי הפוסקים דכשמביא דעת אחרים אותם שמביא באחרונה הוכחה דפסיק כוותי', ומכש"כ כשמביא הב"י דברי הר"ן והריב"ש בלי שום חולק שהוא הוכחה דפסיק כוותי'. ובדעת הרמ"א ז"ל, הנה ביאר המג"א דמדסתם לבאר מנהגינו בתיקון המבואות ולא חילק מאומה כונתו לכלול הכל בין עיירות מוקפות חומה וערי פרזי, וכל אופני מבואות הכל נכלל תחת סוג אחד שלענין תיקון העקמימות מבפנים יש לו דין חצר שאינו צריך תיקון, ולענין התיקון שמבחוץ יש לו דין מבוי שצריך צוה"פ כדין מבוי עקום, ובסימן שס"ה החמיר המג"א בעיר מוקפת חומה אף בפירצה אחת בד' טפחים כשבקעי בה רבים, והראה מקום לסימן שס"ג סעיף כ"ו, ועכ"פ המג"א למד בכונת דברי הרמ"א ז"ל להחמיר לעולם בתיקון שמבחוץ להצריך צוה"פ דלא כמהרי"ט וכן כתב האמרי אש ז"ל (חאו"ח סימן כ"א). וסמ"ע הרבה להשיג על אדונינו המג"א ז"ל דא"א לומר בכונת דברי הרמ"א ז"ל להצריך צוה"פ דוקא כיון דמקורו מהתה"ד ובתרה"ד בע"כ צוה"פ הוא לאו דוקא וסגי בב' פסין משהויין, וגם מדכתב הטעם דעיירות שלנו יש להם דין חצרות ואין זה טעם להצריך צוה"פ, וזה הודה מעצמו דבדרכי משה מבואר להצריך צוה"פ דוקא כדי שלא לחלק בין מבוי מפולש למבוי סתום, ואעפי"כ הסיב דעת הרמ"א ז"ל לכונה אחרת וסיים דאנו אין לנו בפירוש דברי הרמ"א אלא דצוה"פ לאו דוקא דלא כמסקנת המג"א את"ד.
ואין בדברים כאלו כדאי אף להשיג השגה כל דהו על המג"א ומכש"כ לחלוק עליו, שאף בהשגה נכונה לא נוכל לחלוק מסברתנו להכריע נגד סברת הר(ג"א ז"ל, אמנם בכאן טעותו מבואר ונגלה ודברי המג"א ז"ל מוכרחים לעין כל, דע"כ כולת הרמ"א ז"ל להצריך צוה"פ דוקא, שאם כדבריו דהרמ"א ז"ל מילתא דפסיקתא נקע וסגי נמי בשני לחיים, א"כ למה סיים דיש ליזהר להעמיד תחת החבל שני קנים מכוונים תחת החבל, למה צריכין הקנים להיות מכוונים כתת החבל דוקא כיון שיש שני קנים סגי ואין צריך יוכר, והרמ"א ז"ל כתב כן אחר שדיבר מתיקון כל המבואות שלנו סיים בסתמא דצריך ליזהר שיהיו קנים מכוונים תחת החבל, ואח"כ מסיק דאז סגי אף במבוי מפולש, ומזה נראה הכוונה כדבריו שבדרכי משה דלכן צריכין לעולם צוה"פ שלא לחלק בין מבוי מפולש למבוי סתום וצריך תיקון דסגי לשניהם ומה שנדחק במה שמקור דברי הרמ"א ז"ל הוא מתה"ד וגם מה שכתב הטעם דיש להם דין חצרות, הנה תחילת דברי הרמ"א ז"ל הם מתה"ד ושם כתב הטעם דיש להם דין חצרות כדברי התה"ד, אמנם לבסוף סיים הרמ"א ז"ל דעת עצמו להצריך לעולם צוה"פ שזה מהני אף במפולש ובכ"מ שצריך צוה"פ. והנה תראה שבאה"ג אחר התחלת דברי הרמ"א ז"ל שכתב דמבואות שלנו יש להם זין חצרות רשם שם כה"ד סימן ע"ד, ואח"כ רשם בסוף דברי הרמ"א ז"ל ד"ע, ונודע דרכו לרשום לבסוף אחר סיום המאמר מהיכן מקורו, ומבואר דכל סיום דברי הרמ"א ז"ל הוא הוספה לדעת עצמו. וכן בש"ע התניא שדרכו להעתיק דברי הרמ"א ז"ל בתוספות ביאור חילק זה לשני ענינים, שמתחילה ככב דמאחר דיש להם דין חצרות לכן צריך ב' פסין, ואח"כ כתב שהמנהג להצריך צוה"פ דוקא שיועיל אף במפולש ובאמת המעיין בלשון הרמ"א ז"ל יראה עוד כמה הוכחות שכונתו לצוה"פ דוקא ולא אוכל להאריך כ"כ.
ומה שכתב דבתחילה פירש המג"א ז"ל בדברי הרמ"א דצוה"פ לאו דוקא, אין זה אמת, דהמג"א לא כתב זה אלא בהגה"מ בשם מהר"ם ובתרה"ד אבל לא בדברי הרמ"א ז"ל, ואף אילו הי' כותב כן בתחלה מ"מ פשיטא דאנו אין לנו אלא מסקנא, אבל האמת הוא כאשר כתבתי.ומה שכתב עוד דנידון דמהרי"ט למוקף חומה מדמינן לה ובמוקף חומה כתב המג"א דאף בראשי מבואות אין צריך צוה"פ, אין זה אמת, דהמג"א לא ככב זה אלא לדעת הגה"מ בשם מהר"ם, אבל לדעת הרמ"א ז"ל החמיר לעולם בצוה"פ אף במוקף חומה, דהרמ"א ז"ל כלל כל המבואות ביחד ולא חילק כלל בין מוקף חומה לאין מוקף חומה, וכן בסימן שס"ה (ס"ק ו') החמיר המג"א במוקף חומה והראה מקום לסימן שס"ג סכיף כ"ו ומה שכתב על הבית אפרים (שו"ת חאו"ח סימן כ"ה) שלא צירף את המהרי"ט לסניף, דאף דלא קיי"ל במהרי"ט לא הועלנו בזה מאומה דהמהרי"ט לאו קטיל קניא באגמא. הנה ב"ש במקום ב"ה אינו משנה אף דלאו קטלי קניא באגמא נינהו מ"מ כיון שלידתו מהלכה אין לצרפם, והבית אפרים ראה את דברי המהרי"ט בזה שלידתה מהש"ע והר"ן והריב"ש ועוד כמה אחרונים לזה לא ראה לצרפו ואין זה שייכות לרוב גדולתו. ומש"כ דצריך לומר דהבית אפרים צא מיירי בהכשירו כל העיר כנידון דמהרי"ט, לא אדע האיך אפשר לומר היפך האמת המבואר, כמבואר שם בבי"א דמיירי במתקן את העיר, ובסיומא דפסקת כתב הטעם שהקיל כיון שהוא בעיירות שיש להס תמיד עירוב קבוע ומותרים בטלטול וקשה לאסור להם הטלטול דרך מקרה. ומש"כ דלדינא בלא"ה אין נפ"מ כיון שגם הבי"א מצדד להקל אף בבקעי בה רבים, איך נא השגיח שהבי"א לא התיר אלא בעובדא דידי' שהי' רק במקום אחו, אבל כשהוא משני מקומות דהוי כמבוי מפולש כתב כמ"פ בתשובחו לאסור, וגם בנידון דידן העיקר נוה שביארתי להחמיר הוא מטעם דהוי כמפולש.
ומש"כ דהאהעו"ז נ(תיר בבקעי נה רבים מטעם מוע"ד על הפרוץ, לא הבין כלל דברי האהעו'ז, זהרי טעמו מבואר בדבריו דלא החמירו בבקעי בה רבים אלא במבוי שפרוץ לגמרי ברוח רביעי ואין שם אלא לחי וקורה, לכן כל שיש עוד פירצה בנ"א אסור דחד פתחא שרי ולא שנים, אבל היכא דכל הפירלית הם מצ"א לא נאסר כלל בבקעי בה רבים ואין צריך לעומ"ר על הפרוץ דהרי הותר באמת אף בפרוץ מרובה, ומה שהזכיר עומד מרובה על הפרוץ הוא רק נענין זה שיהי' נחשב כמו לחי דצריך עכ"פ לחי אף במקום שאינו מזיק בקעי בה רבים, כמ"ש בהדיא דאם הוא עומד מרובה על הפרוץ פשיטא דשרי דלא גרע מלחי כמש"כ במסכת עירובין דף ה', אבל בקעי בה רבים דלא מהני לחי אין מקום להתיר בעור("ר עה"פ ומה שכתב שלדברי האור צבי (עירובין דף ב' ע"ב) שכתב דאם הב' קנים של צוה"פ מרוחקים מהכותל אבל הקנה שעל גביהם אינו מרוחק אף הבכו"ש מודה דהוי צוה"פ גמור, ולדידי' הוי בנידון דידן צוה"פ אף לדעת הברו"ש. זה לא הי' ולא נברא, כי בנידון דידן אף הקנה שעל גביהן מרוחק מהכותל כמו הקנים שבצידם וגם לדעת האו"צ אסור. ובעיקר הדבר מה שהצטער בדברי רבינו התבו"ש ז"ל וכתב עליו על הראשונים אנו מצטערים וכל האחרונים תמהו עליו ואף הכירא הניח דבריו בצ"ע, אנכי לא אדע להצטער בדברי רבינו התבו"ש, ואנכי הרואה כי רוב גדולי האחרונים מיישבים דבריו בטוטו"ד ומתענגים בדבריו הקדושים וכן העיד בשו"ת נית שלמה, נם בשו"ת ארי' דבי"ע חיזק דבריו כעמוד ברזל ומי לנו גדול מהם. ומש"כ שהבי"א הניח דבריו בצ"ע, כבר העיד הוא על עצמו בשע"ת סימן שס"ג שבבי"א ביאר באורך שדברי הבכו"ש מחוורין כשמלה.
ויתר הדברים מה שהאריך בחשש דבקעי בה רבים ובחשש דשבקי פתחא רבה, דבריו מעורבבים ולא עמדתי על אריכות דבריו, ואין בכ"ז שום נפ"מ לנידון דידן כי כל הקולות שהביא מהפוסקים לא שייכי אלא היכא כשנפרץ במקום אחד, וכבר הבאתי כ"ז בתשו' הקודמת דכשנפרן במקום אתד אף שהרבה מחמירין מ"מ יש מקילין ג"כ, אבל בנידון דידן שמפולש ואין שם אף ב' לחיים נסתרו כל הקולות. גם המהר"ם שיק ז"ל (חא"ח סימן קס"ח) ביארתי בתשובתי שלא התיר אלא בעובדא דידי' שהי' רק בל"א ועיקר יסודו הוא על האהעו"ז כמבואר להמעיין בדבריו, והאבהעו"ז בודאי לא התיר אלא ברוח אחד כמבואר בדבריו.
ומה שהביא להקל במפולש מהפתחא זוטא (סימן שס"ה סק"ד) בשם המנחת פתים מהגאון מיאזלאוויטש ני"ו (סימן שס"ה) שהביא דעת האהעו"ז (בחידושיו לעירובין דף ה' ע"ב) להתיר בעומד מרובה על הפרוץ אף במפולש, זה מוכרח אני לבאר קצת, הנה סתימת שאר הפוסקים המדברים מהענין הוא כפשטות דברי התוספות (עירובין דף ה' ט"ב) דעומ"ר עה"פ לא מהני אלא ברוח אחת, ולזה הודה גם רפכ"ז בסימן שס"ה, וכן ראיתי בהריטב"א ז"ל שהביא בהדיא מהתוספות דלא מהני עומ"ר עה"פ במבוי אלא ברוח ד', ומי לנו גדול לעמוד על כונת דברי התוספות יותר מהריטב"א ז"ל שגם הוא מן הראשונים ז"ל ובבקעי בה רבים הנה סתימת כל הפוסקים דלא מהני עומ"ר עה"פ אף ברוח אחת, והמג"א החמיר בעיר המוקף חומה
שנפרץ בה פירצה בד' טפחים בבקעי בה רבים, ובחונ(ת העיר שנפרצה בד' טפחים בודאי נשאר עוד עומ"ר עה"פ, והאבהעו"ז שחלק על המג"א האריך לבאר דלא שייך בקעי בה רבים ברוח אחת, הא אילו היה שייך בקעי בה רבים לא הי' מתיר מטעם עומ"ר עה"פ, דאס לא כן בפשיטות הי' לו לחלוק על המג"א בקיצור דכאן מותר מטעם עומ"ר עה"פ, וע"כ דאילו הי' שייך חומרא דבקיעת הרבים אין להתיר גם מטעם עומד מרובה על הפרוץ. והמקו"ח חתר למצוא טעם בדבר למה החמירו חכז"ל בבקעי בה רבים אף בעומ"ר עה"פ, וגם בשו"ת צ"צ החדש מליבאוויטש (חא"ח סימן מ'- מ"א) האריך בזה כמה דפין למצוא טעם לזה, ול עלה על דעתם כלל אולי יש סברא להקל באמת בעומ"ר אף בבקעי בה רבים, וע"כ דברירא להו מילתא כ"כ ואין מקום להסתפק בדבר ואינו צריך לראי'. ומעתה בשני רוחות ונבקעו בה רבים כשישא שאין מקום להקל מטעם עומ"ר עה"פ.
אמנם המנפ"כ חידש דיש צד להקל אף במפולש בעומ"ר עה"פ כדברי האבהעו"ז שהסיב כונת התוסכות ז"ל להתיר בעומ"ר עה"פ אף בד' רוחות, והפת"ז הרחיב הדברים דכן הוא גם במהרש"א, ועשה מזה כלל חדש ומחליקה חדשה בין הפוסקים, גם כתב שיש עוד מקור לדבר מדברי הרשב"א ז"ל בעבוה"ק. והנה התחלת יסודם הוא מדברי האבהעו"ז שבמסכת עירובין, אמנם מדברי האהעו"ז שבפסקיו שחיבר על הש"ע שם מבואר בהדיא להחמיר בעומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות, דהרי אחר שחלק על המג"א שהחמיר בעיר המוקפת חומה בפירצה ד' טפחים אף ברוח אחת סיים דאם הוא משני רוחות וכל פירצה ד' טפחים אוסר, הרי שהחמיר בשני רוחות בפירצה ד' טפחים אף בעיר המוקפת חומה שבודאי נשאר שם עומ"ר עה"פ ולא הקיל כלל מטעם עומ"ר עה"פ בשני רוחות, והתעורר ע"ז במנחת פתים וכתב שדבריו שבפסקיו צ"ע הביאו הפתח"ז סימן שס"ה ס"ק ד'.
ולפיענ"ד אילו הי' האמת כדבריו שהאבהעו"ז סותר א"ע מפירושו שעל הש"ס לדבריו שבפסקיו, יותר הי' ראוי לסמוך על דבריו שבפסקיו שחיבר להלכה, בפרט שכן הוא גם סתימת פל הפוסקים. אמנם באמת המעיין בדברי האבהעו"ז בשני המקומות יראה שאין סתירה בדבריו ושניהם צדקו יחדיו, דהנה האבהעו"ז הכריח שיטתו להסיב כונת הכוספות שיהי' מהני עומד מרובה עה"פ מכל ד' רוחות מכח איזה קושיות, ואחד מן הקושיות הוא דהרי מבואר בש"ס דמבוי פרצתו בי' הרי דמהני עומ"ר במחילות שבצדדין, גם הקשה מסתימת כל הפוסקים דבמבוי מהני עומ"ר. והנה הא דמבואר בש"ס דמבוי פרצתו בי', זה מבואר שם בש"ס (דף ו' ע"א) בהדיא דמיירי דוקא דלא בקעי בה רבים. גם מה שהקשה מסתימת כל הפוסקים דבמבוי מהני עומ"ר, זה ג"כ פשיטא דאין בסתימת דבריהם להתיר אף בבקעי בה רבים. ומעתה הדבר ברור דהאבהעו"ז למד בכונת התוס' דמיירי בלא בקעי בה רבים, דאי לאו הכי האיך הקשה עליהם מדברי הש"ס דמיירי בהדיא דלא בקעי בה רבים, וא"כ מה שהקיל שם האהעו"ז בעומ"ר עה"פ מד' רוחות הוא בלא בקעי בה רבים, אבל בפסקיו שם סימן שס"ה דמיירי בבקעי בה רבים לא הקיל מטעם עומ"ר עה"פ אלא אחר שביאר דברוח אחת לא שייך חומרא דבקעי בה רבים, בל בשני רוחות דשייך חומרא דבקעי בה רבים אין להתיר מטעם עומ"ר עה"פ, וא"כ אין סתירה בדברי האבהעו"ז ז"ל, וזה ברור בכונתו בלי שום ספק. ושאר הפוסקים שלמדו דברי התוספות כפשוטם שאין להתיר בעומ"ר עה"פ מב' רוחות, לדעתם הא בהא תליא ואילו הי' מהני עומ"ר עה"פ מב' רוחות הי' אפשר דמהני אף בבקעי בה רבים, אבל אחר שכתבו התוספות דא"א לומר דמהני מב' רוחות דדיו לבא מן הדין להיות כנידון ובמקום דלא מהני לחי לא מהני גפ עומד מרובה על הפרוץ, ממילא דלא מהני גם בבקעי בה רבים כיון דגם לחי לא מהני בבקעי בה רבים ושייך לומר בזה דיו. ומעתה אין שום מחלוקת לדינא בין האבהעו"ז ז"ל לשאר הפוסקים אלא הן מחולקים בפירוש דברי התוספות ואין נפ"מ בזה לדינא, והוא ברור כשמש להמעיין.
ומש"כ הפתח"ז שכן הוא במהרש"א להתיר בעומד מרובה בכל הד' רוחות, המעיין במהרש"א ז"ל יראה שבמחכ"ת טהה בזה טעות גדול, דהנה המהרש"א ז"ל מהדורא בתרא כתב לתרץ מה דקשה על התוספות שכתבו שאין ללמוד בק"ו להתיר במבוי אלא ברוח אחת, וא"כ איכא למיפרך מה לחצר שמועיל עומ"ר בכל הד' רוחות תאמר במבוי שאינו מועיל אלא ברוח אחת, ובנ(הדורא קמא תירץ קושיא זו באופן אחר, ושם במהדורא בתרא כתב דאין לעשות מזה פירכא, דאף דאין ללמוד מק"י אלא מחיצה רביעית, אבל עכ"פ אין לנו סוכמה ג"כ דאינו מועיל בכל המחיצות דיכול להיות שמועיל אף בלי ק"ו, ואין לעשות פירכא ממה דאינו הכרח יעיי"ש. וכונתו מבואר דאף דבאמת הוא כן לדינא דלא מהני עומ"ר יותר מרוח רביעית כיון דאין לנו שום לימוד
ע"ז, דלחי וקורה למבוי ועומ"ר לחצר הילכתא גמירא לה כמש"כ התוספות בד"ה שפירצתו, אבנ עומ"ר למבוי אין לנו שום ילפותא, אלא ברוח אחת אפשר ללמוד נ(ק"ו, ושאר המחיצות דליכא למילף מק"ו ממילא א"א לנו לחדש איזה תיקון שאין לנו שום ילפותא עליו, מ"מ אין לעשות מזה פירכא כיון דאין לנו שום ילפותא להיפך שלא יועיל ולעשות פירכא צריך שיהי' הדבר מוכרח מכח איזה ילפותא, אבל האיך אפשר לומר כמו שלמד הפתח"ז מדברי המהרש"א דכן הוא האמת שמועיל בכל הד' מחיצות אף בלי ק"ו, דא"כ ח"ו לשוא עמלו חכז"ל לבקש ק"ו להתיר ברוח אחת ופלפלו הרבה בק"ו ההוא ואין אנו צריכין לו כלל דגם בד' רוחות מותר אף דאין שם ק"ו. והאבהעו"ץ ז"ל נדחק הרבה והאריך בפירוש דברי הגמרא והתוספות בזה, אבל המהרש"א ז"ל לא נחית לכ"ז אלא ככב בקיצור בדעתם דזה הוא שני ענינים ולעשות פירכא צריך שיהי' מוכרח מאיזה ילפותא, אבל לדינא אם אין שום ילפותא אין לנו לחדש שום תיקון מדעתינו, וכ"ז ברור.
והנה ככב שיש מקור לדבר ברשב"א ז"ל בעבוה"ק, ולא ידעתי מקומו איה, ואנכי לא מצאתי שום משמעות ולא אוכל לפלפל במה שלא אדע ולאיזה מקום כונתו, אבל לדעתי מסיבתן של קרובים אכה למד על הרחוקים, כי התחלת יסודו הוא מהאבהעו"ז והמהרש"א, ושם נתבאר לפנינו שלא כוון יפה, לזה נראה כי בפרע זה לא ירד לעמקן של דברים, ואף לו יהי' אמת שמצא איזה משמעות בדברי הרשב"א ז"ל אין לנו לצרף לזה מאומה, כי בדברי התוספות והריטב"א והמג"א מבואר בהדיא להחמיר, וכן הוא סתימת הש"ע, וכל הפוסקים אחריהם החמירו, וגם דעת האבהעו"ז ביארתי שהוא להחמיר, והלא כמעט אין לנו שום הלכה שלא נוכל למצוא באחד מן הראשונים ז"ל היפך הש"ע והיפך סתימת כל הפוסקים שאנו נמשכין אחריהם, אבל אנו אין לנו אלא סתימת השו"ע והפוסקים אשר לפנינו כאשר כתב התומים סימן כ"ה במה שרצה לומר קים לי כהראב"ד ז"ל וגמרו כיון דלא הוזכר דעת הראב"ד בשו"ע אין לצרפו כלל והנה הרבה הזכירו בפוסקים קמאי ובתראי ענין זה דעומ"ר וס' מביה"ק הי' שכיח ביד הפוסקים ושמעתתי' מבררין בכל מקום, ומזה לא העירו כלל ללמוד ממנו איזה צד להתיר בעומ"ר יותר מרוח רביעית או אפילו ברוח אחת דבקעי בה רבים. והנה עיקר דין מפולש הוא בבקעי בה רבים כמש"כ הבי"א ז"ל ושאר הפוסקים דטעמא דבקעי בה רבים הוא משום מפולש, ומכהה במבוי מפולש ובבקעי בה רבים איני רואה שום מקום להקל והנה אם נבוא להקל כאן מטעם עומ"ר נצטרך לומר עוד דלוה"פ הוי עומד גמור גם לענין זה שיהיה נחשב עומ"ר עה"פ, ובמכתבו של כמ"ע ראיתי שזה הלכה פסוקה בידו דלוה"פ נחשב עומ"ר עה"פ, ואנכי כבר ביארתי מהש"ס והפוסקים בדברים ברורים דצוה"פ לא נחשב עומד גמור לענין זה, וגם בכמה פוסקים שנרס לכאורה מדבריהם דצוה"פ נחשב עומד גמור לכל מילי ביארתי שאין הפירוש כן בדבריהם, בפרט מה שהביא הפת"ז מהבית שלמה זה טעות מבואר להמעיין, ועיקר הדבר צריך ביאור רחב ואין הזמן גרמא כעת, ואין נפ"מ כי בלאו הכי הדבר ברור דאין להתיר בעומ"ר יותר מרוח אחת. וכבר כתב הפרמ"ג בסימן מ"ב בשפתי דעת ס"ק ד' ובסימן מ"ג משבצות זהב סוס"ק א' שאין להורות מתוך הקיצורים והראה שבית לחם יהודא ולחה"פ העתיקו ההיפך, הנה כתב זה על גאוני זמנו ק"ו במחברי זמנינו המלקטים לקוטי בתר לקוטי והרבה צריך לחוש לדשבקי פתח"ר הוא השו"ע וגדולי הפוסקים אשר זה השער לה', ועיילי בפתח"ז, ובזה אתן קנצי למלין. השי"ת שנותיו יאריך ויכתבהו וירחמהו לאלתר לחיים בספרן של צדיקים גמורים כנפשו ונפש ידידו דושה"ט באה"ר
הק' יואל טייטלבוים
פ"ש אל כבוד אביו ידידי הרב הגה"צ שליט"א וברכת פוח"ט לאלתר לחיים בספרן של צדיקים גמורים ויזכה לישב באהלה של תורה ועבודת השי"ת עד זקנה ושיבה מתוך נחת והרחבה גדולה ולשמוח בשמחתן שצ ישראל בביאת הגואל בב"א.
הנ"ל
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל]]
[[קטגוריה:שו"ת דברי יואל - אורח חיים]]