ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן כז

מתוך אוצר מהרי''ט
גרסה מ־10:32, 28 באוקטובר 2024 מאת מטה הסברה (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
  << סימן כו מאמר לשון הקודש סימן כח >>

~ סימן כז ~

להצגת סימן זה בצורת הדף

המינים נשמתם משדין ולילין וגרועים מן האומות

ועיין בתשובת הרשב"א (מהדורא קמא סימן תי"ד) שכתב על מי שאמר דברי מינות והוציא את דברי התורה הקדושה מפשטות דברי הכתובים באמרו שאברהם ושרה חומר וצורה וכדומה, והאריך לקללו שם בקללות נמרצות ונוראות עם כל המינים רחמנא ליצלן. וכתב שם באמצע דבריו וזה לשונו, "האיש ההוא העיד ונאמן על עצמו יותר ממאה עדים שאינו מזרעו של אברהם, ותפלתו לא ישמע ה', שאינו אפילו מזרעו של עשו וישמעאל, רק מאותן שדין ולילין שנולדו מחוה ואדם הראשון, על כן תקללם בכל לשון, וכל ישראל נקיים", עד כאן לשונו, יעיי"ש שהאריך.

והנה מה שכתב הרשב"א ז"ל שאינם גם מזרע עכו"ם אלא שדין ורוחין ולילין, אינו מובן לכאורה שהלא אנו רואים שנולדו מזרע אנשים ולפעמים גם מבתי הכשרים שבישראל ונתפסו אחר כך למינות, והמה בדמות וצלם של שאר אנשים, ומבואר בגמרא (עירובין יח:) כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושדין ולילין, שנאמר (בראשית ה, ג) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכלל דעד האידנא לא בצלמו אוליד. ומסיק שהוא משכבת זרע דחזא לאונסיה. ופירש רש"י ז"ל שמזה נעשה שדין רוחין ולילין מיני מזיקים. על כל פנים מבואר בזה שאין אלו בדמותם וצלמם של בני אדם, והיאך אפשר לומר כן על אלו שנולדו מאנשים מישראל והמה בצלמם ובדמותם של שאר אנשים מישראל.

וצריך לומר כוונתו על דרך שכתבו הרמ"ק והאר"י זלה"ה דמה שמברכין בכל יום ברכת שלא עשני גוי דקאי על מה שלא נתחלף לו בלילה נשמת גוי או עבד ואשה, והביא זה המגן אברהם (סי' מ"ו ס"ק י') גבי פלוגתת הפוסקים אם גר יכול לברך שלא עשני גוי כיון שבתחלת לידתו היה גוי, וסיים שם המגן אברהם, דלפי מה שכתבו המקובלים שהברכות הללו מברכין על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בו נשמת עכו"ם או עבד, אם כן גם גר יכול לברך כן, יעיי"ש. ועיין בסידור הרמ"ק (שער א סימן י) גבי ברכת שלא עשני גוי מה שכתב באורך.

התחבר עם המינים או לומד לשונם מתדבק בכח טומאתם

ועל דרך זה יש לומר כוונת הרשב"א ז"ל, שנשמת המינים נתחלף להם בשדין ורוחין ולילין, אף שנשארו בגופם בצלמם ודמותם. וכן נראה מזוהר הקדוש (ח"א כה.) שחשב שם ה' כתות בערב רב ולא חשב בתוכם המינים והאפיקורסים, כי הערב רב הוא מנשמתם של אומות שנתערבו בישראל, על דרך שאמר הכתוב (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם, אבל המינים והאפיקורסים אינם גם מהאומות שנתערבו אלא משדין וכו' כנ"ל. ועל כל פנים העיד הרשב"א ז"ל על גודל שפלותם ופחיתותם יותר מן האומות, והמתחבר עמהם או לומד לשונם הטמא, מתדבק בכח טומאתם.