ויואל משה/מאמר לשון הקודש/סימן כו
~ סימן כו ~
מנהג טוב שנתקן ע"י אדם רשע אין לנהוג בו
ואף אלו לא היו עושים חדשות בהלשון, כמו שעירבו על פי רוב לשונות זרות ודברי מינות בלשון הקודש, אלא היו מדברים בלשון הקודש ממש כמו שהיה מקדמת דנא, אלא שהיו מהפכים אצל האשכנזים לדבר במבטא הספרדית, אשר באמת נוסח הספרדים אצלם הוא קודש קדשים, כי מנהגי האשכנזים והספרדים המקובלים אצלם מאבות אבותיהם אלו ואלו דברי אלקים חיים, אבל אם האשכנזים משנים לשונם ללשון הספרדים, בלי ספק צריך לידע מבטן מי יצאו הדברים.
והנה ראינו אחד קדוש מדבר המהר"י ששפורט בספרו הבהיר אהל יעקב (סימן ע') שנשאל מאמשטרדם בדבר שהיה שם המנהג שלא לישא כפים בברכת כהנים כי אם ברגלים כמנהג שלנו במדינות אלו, ואחר כך הנהיג הש"ץ ימ"ש לברך שם ברכת כהנים בכל שבת ושבת, והביא מנהג זה מארץ הקודש, שבארץ ישראל נוהגין כן, ובירושלים נושאין כפים בכל יום ויום. ושוב כשבאו על הטעות של אותו משיח שקר, היתה דעת קצת המנהיגים לבטל אותו המנהג שהנהיג אותו רשע, ולעשות כמקדם שלא לישא כפים אלא ברגלים. וקצתם אמרו, שכיון שכבר נעשה המנהג לישא כפים בכל שבת, שוב אין לבטלו, כי הוא מנהג טוב על כל פנים וכן עושין בארץ ישראל, והיה זה אז פלוגתא בין החכמים, יש אומרים שהוא דבר טוב לישא כפים בכל שבת, ולכן אין לבטלו במקום שנעשה המנהג, ויש אומרים שאין זה דבר טוב, כמבואר כל זה בפוסקים בטעמם ונימוקם, ואין להאריך בזה.
אמנם דעת המהר"י ששפורט זצוק"ל בספרו הנ"ל, דבודאי דבר גדול הוא לישא כפים בכל שבת, כמאמרם ז"ל (ירושלמי סוטה פ"ט הי"ד) אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, ותקנתו בברכת כהנים. ונוסף על זה היותו מצות עשה דאמור להם (במדבר ו, כג), וכל שאפשר לעשותה בכל יום, מה טוב ומה נעים. אמנם כיון שנעשה מנהג זה על ידי אדם רשע ומשיח השקר, שעליו נאמר (דברים יח, ב) לא תגורו ממנו, ולא תמנע מללמד עליו חובה (ספרי דברים יח, כא), וגם כן נידון למסית ומדיח שעליו נאמר (דברים יג, ט) לא תחמול ולא תכסה עליו, ומכמינים לו עדים אחורי הגדר לחייבו (סנהדרין סז.), ואף אם המנהג הראשון אינו מתוקן כל כך, הצד היותר טוב שבשני אינו כלום לגבי הלאו דלא תגורו ממנו ולא תחמול ולא תכסה עליו. והאריך שם במה שכתב, אף אם היה בו צד נדנוד עבירה הייתי מסכים לבטלה כעת הזה להשבית מאנוש זכר החטאים בנפשותם מכשילי הרבים מחטיאי אדם. והאריך שם הרבה (בסימן ע' ובסימן ע"א) בפלפולו העצום להוכיח מדברי הש"ס שמנהג טוב שנתקן על ידי אדם רשע, אין לנהוג בו אף אם כוון ההלכה, יעיי"ש באריכות דבריו ז"ל. ובגליון מהרש"א (יורה דעה סי' רמ"ו) על הש"ך (ס"ק ח') הביאו בקצרה דמנהג טוב שנתקן על ידי רשע אין לנהוג בו. והמעיין בפנים הספר יראה עד היכן החמיר בזה.
שינו הלשון מאשכנזית לספרדית אינו דבר טוב, ואפשר שהוא גרוע, כ"ש שאין לנהוג בו
ומעתה אם בברכת כהנים שלדעתו ז"ל שמקיימין בזה מצות עשה דאורייתא בכל עת שמברכין, וגם תקנתו מרובה להציל מקללה רחמנא ליצלן. ואף על פי כן נדחה כל זה יען שנתקן על ידי מסית ומדיח, שהחיוב יותר שלא להניח שם למסית ומדיח רחמנא ליצלן. ואף שבארץ ישראל יען שכן היה שם המנהג מקדמת דנא הוא טוב מאוד, מכל מקום באותן המקומות שלא היה כן המנהג אלא על ידי אותו רשע המסית ומדיח רחמנא ליצלן, נדחה הכל מחמת חומר האיסור של זכרון למסיתים ומדיחים רחמנא ליצלן.
ואם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר בשינוי הלשון מאשכנזית לספרדית שאין בזה דבר טוב. ואולי גם בלאו הכי אין לשנות כמו שכתבו (שער הכוונות, דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א) על נוסח התפלה שאין לשנות משבט לשבט, שאף מה שהוא אצל אותו השבט קדוש וטהור, מכל מקום בשבט אחר אינו כן, ועל כן כתבו שכל אחד ואחד יחזיק במנהגו כנודע. ועל כל פנים זה ודאי ששינוי הלשון מאשכנזית לספרדית שנקבע על ידי המסיתים המדיחים הציונים הטמאים ומטמאים באופן נורא רחמנא ליצלן, וקבעו לשון זה להרחיב גבול הציונות וטומאתם רחמנא ליצלן, שאין ספק שאיסור חמור מאוד להחזיק במנהגיהם. ואף מה שהוא אצל הספרדים קדוש וטהור, מכל מקום אצל האשכנזים שנקבע כן על ידי מקורות הטומאה רחמנא ליצלן, החיוב להרחיק מזה כמטחוי קשת ובחקותיהם לא תלכו.
וכל זה הוא אף אלו לא היו עושין שום שינוי אחר בהלשון אלא מאשכנזית לספרדית, אבל האמת אינו כן, שאין לשונם הטמא כלל כלשון הספרדית אלא במבטא בלבד, ובעיקר הלשון רוב הדברים הם לשונות זרות כטוב בעיניהם, ומה שיש בתוכו מלות מלשון הקודש, עיקמו הדברים בשינוים מיסודות הלשון שנמסרה מאבותינו הקדושים זלה"ה. וכבר הבאתי מרבינו בחיי שזה בעצמו הוא כפירה רחמנא ליצלן, מלבד מה שיש בתוך הלשון מלות שרואין ברור בלי ספק שכיוון מחברו למינות כאשר הוכחתי למבינים, לא עת לטפל פה בזה. ועל כל פנים הוא ממש לשון חדש גם אצל הספרדים, אלא שנעשה בדרך דמיון וקרוב ללשון הקודש לצודד בזה נפשות נקיות, וקלקלו הלשון בקלקלה מרובה להוציאו מהקדושה אל עומק דעת טומאתם רחמנא ליצלן.
וכבר הבאתי שזה גרע הרבה מספר תורה שכתבו מין, כיון שכל עצם הלשון התייסדותו והתחברותו ויצירתו באיזה אופן לעקם את לשון הקודש, נתייסד לגמרי מדעתם ורוחם של המינים והכופרים המסיתים ומדיחים רחמנא ליצלן, ואין מקום להסתפק שבודאי לשון זה גרע הרבה באלפים ורבבות דרגות עד אין שיעור וערך משאר לשונות האומות, שנעשו על כל פנים על ידי מלאכי השרת שרים העליונים המאמינים בהשי"ת ומפחדים ממנו ית"ש בפחד ורעדה, כמבואר בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ג), ולשון זה נעשה על ידי המינים הכופרים הכל רחמנא ליצלן, הגרועים הרבה מעובדי עבודה זרה, כמו שפשוט בש"ס וברמב"ם ובכל הפוסקים.