על הגאולה ועל התמורה/סח
~סח~
ועוד, דאמרו חז"ל (עבודה זרה יז.) כל הפורש ממינות מיית, דכתיב (משלי ב', י"ט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, וכי מאחר שלא שבו, מהיכן ישיגו, אלא הכי קאמר, ואם ישובו לא ישיגו ארחות חיים, ע"כ בגמרא שם, עכ"פ מבואר דאין מציאות למינים שישובו, אלא אם כן מת באותה תשובה. ורש"י ז"ל פי', דאם שבין, ממהרים למות מתוך צרה וכפיית יצרם, וזו גזירת מלך עליהם למות. והמהרש"א ז"ל (חידושי אגדות, ד"ה הכי) כתב, דרחמי שמיא עליהם שימותו אחר שחזרו בלב שלם, פן יחזרו לסורם ח"ו, כי קרוב לאדם למשוך אחר המינות ולחזור לסורו ח"ו, עיי"ש. עכ"פ, במינות בלתי אפשר שישובו ויחיו, ומעיקרא לא קשה מה שאין מתפללין דלהדרי בתשובה ויחיו, דהוא נמנע המציאות.
ומעתה, גם התשובה אבדון הוא להם בעולם הזה, כאמרם ז"ל דאם ישובו לא ישיגו ארחות חיים. ובין כך ובין כך יאבדו, ועל כן תיקנו חז"ל בברכת המינים וכל המינים כרגע יאבדו, דזה מוכרח בכל אופן ואופן. ואפשר דלא רצו חז"ל לתקן בקשה כי האי גוונא להתפלל על המינים להביאם לעולם הבא על ידי תשובה, פן על ידי זה יתעו וימשכו אחריהם באמרם שעוד תקנה להם, ושאני מינות דמשכא, ועל כן תקנו בסתמא להתפלל על איבודם, וכפי מידתם המגיע להם, או בעולם הזה או בעולם הבא.
אי נמי הטעם, דקרוב הדבר שיחזרו לסורן אם אינו מת באותה תשובה, כמו שכתב המהרש"א ז"ל, בין כך ובין כך ניתוסף להם זכות ומצוה על ידי תשובתם, ועל ידי זה יתוסף להם חיזוק וכח להרע יותר ולהסית ולהדיח, וכמו שפירשתי מה שאמר הכתוב בפרשת קרח (במדבר ט"ז, ט"ו) אל תפן אל מנחתם, ופי' רש"י בשם המדרש (תנחומא קרח, ז') שאמר משה רבינו ע"ה, יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור, אף חלקם לא יקובל לפניך, תניחנו האש ולא תאכלנו. וכתב האור החיים הק' שהכוונה בזה, כי כבר קדם לנו שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה (ב"ק לח:), ואפילו של רשעים וכו', צא ולמד משכר פסיעותיו של אותו רשע (סנהדרין צו.), אשר על כן חש משה שתעמוד להם איזה מצוה שבידם, שהזכות תולה וכו', לזה בקש מה' ואמר אל תפן אל מנחתם וכו'. ופירשתי בספרי ויואל משה (מאמר ישוב ארץ ישראל, סימן נ"ג) על פי דברי התנא דבי אליהו (רבה כ"ד) עיי"ש, שחש משה רבינו ע"ה שעל ידי הזכות שיתוסף להם יתחזק ידם להרע, ויגרמו תקלה גדולה להם ולישראל, שכן מידתו יתברך שאין מקפח שכר כל בריה ואפילו של רשעים, ואף שעל ידי זה יתחזקו ברשעתם, עיי"ש באריכות.
יהיה איך שיהיה, ככה תקנו חז"ל, ואין בידינו לשנות ח"ו ממטבע שתקנו חז"ל בברכות, והמה ראו ברוח קדשם שכן יהיה הצורך לבקשה זו כפי המצב של הדורות בעוה"ר, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות תפלה (הלכה א'), בימי רבן גמליאל רבו האפיקורסים בישראל, והיו מצירין לישראל ומסיתין אותם לשוב מאחרי ה', וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורסים, וקבע אותה בתפלה, כדי שתהיה ערוכה בפי כל עכ"ל הק'. וזה ודאי שהציונים והמינים של זמננו מסיתין את ישראל לשוב מאחרי ה' הרבה יותר מהאפיקורסים בימי רבן גמליאל, כי הם באים בכח ממשלת הנהגת המדינה, ויושביה כפופין תחת ידיהם באין מנוס, ומעבירין על הדת בעל כרחם ועל ידי כפיה, ומלבד דרכי הסתתם, גם אונסין.