שו"ת דברי יואל/אורח חיים/סימן ט

תמונה

       הודעה! בדף זה יתכנו שגיאות וטעויות, אנא עזרו לנו לתקן אותם
       
       כמו כן השימוש בטקסט הוא אך ורק לצרכי לימוד ועיון ולא לצרכים מסחריים.
       
       אם עדיין אין ברשותכם חשבון הרשמו עכשיו בדף בקשת חשבון

  << אורח חיים סימן ח• שו"ת דברי יואל• אורח חיים סימן י >>

ב׳׳ה שלום וכט"ס אל כבוד ידידי הרב חגה״צ ותיק מלא עתיק בנש״ק אראלים ותרשישים כש״ת, מוה״ר שלום יחזקאל שרגא ה״ ש שליט״א מציעשינוב יצ״ו

אחדשת״ה באה״ר

בדבר שאלתו אודות המנהג שיש נוהגים לקרות הנשיאים בס״ת בכל יום ויום מר״ח ניסן ואילך, ויש שרוצים לעשות חדשות לקרות בס״ת קודם מוסף בכדי שלא לטלטל הס׳׳ת פעמיים.

והנה האריך בפלפולים אם צריך להקדים תפלת מוסף מטעם תדיר ושאינו תדיר חדיר קודם, ומרבה לפלפל דלא שייך בזה תדיר קודם, ועוד האריך בטעמים אחרים בקדימת תפלין מוסף, וכ״ז הוא ללא צורך, שהרי גם במול שאין תפ׳לת מוסף כלל היו נוהגים כל אלו כצדיקים שכיו קורין הנשיא בס״ת שהיו. מחזירין הס״ת ביום הקריאה אחר קדושה דסידרא ואחר עלינו הוציאו עוד הפעם הס״ת בשביל קריאת הנשיא, א״כ א״א לחשוב כלל שהיה טעמם בשביל להקדים תפלת מוסף.

והנה לפי פשוטו אפשר לומר טעם, שצריך ילעשות הפסק והיכר בין קריאה חיובית. לקריאה שאין בה חיוב כלל אלא רשות גמור ומנהג בלבד, וכמו שהביא המג״א באו״ח סימן תקפ׳׳א ס״ק י״ד בשם הלבוש הטעם שאין תוקעין בערב ר״ה להפסיק בין תקיעות דרשות לתקיעות דחיוב לכן ׳מפסיקין ביום כ״ח, ובלבוש עצמו שם בסימן תקפ״א איתא הלשון כדי להפסיק ולהבדיל בין זו השופר שהיא ׳מתקנת חכמים לשופר של ר׳׳ה שהיא מה״ת, והמג״א שינה הלשון וקראו תקיעות דרשות, וצ״ל דבשביל שהביא הטור מפדר״א (פרק מ׳׳י) וכתב הלשון התקינו חכז״ל שיהיו תוקעין בכל חודש אלו לכן כתב הלבוש שהוא מתקנת חכמים, אבל יען שנראה אח״כ מלשון הטור והשו״ע שנוהגין לתקוע בחודש אלול שמזה נראה שאינו אלא מנהג בעלמא, ובפרט שבגמרא לא הוזכר כלל מזה ואינו כשאר תקנח חכמים שנעשה במנין, לכן קראו המג״א תקיעות דרשות שאינו עכ״פ תקנה גמורה מצד מדין. וא״כ חזינן דאף באלו התקיעות שיש בהם .עכ״פ קצת חיובא כמ״ש הטור התקינו חכז״ל, מ״מ צריך להפסיק בין התקיעות של סיוב יום שלם, ואף דאפי׳ היו תוקעין גערב ר׳׳ה מ״מ יש הפסק מעל״ע על אסר תפלת שחריח לראש השנה, מ״מ לא סגי גזה אלא צריך הפסק יום שלם גלי תקיעה שיהיה היכר גמור, ומהל שכן באותו הקריאה של פרשת הנשיא שאינו אלא מנהג פרעי במקומות מיוחלים ואין לו שום מקור בשולחן ערוך כלל ורוב העולם אין נוהגין כן, ואם יקראו הנשיא תיכף אסר קרה״ת באותו מעמל . ובאותו ספר תורה לא יהי׳ שום הכירא שאינו קריאה חיובית, ובולאי שצריך להפסיק ולהוציא ס״ת אחרת שיהי׳ היהרא בלבר. ובענין עלעול הס״ת אורות הנשיא אין קפילא, לאך בעלעול הס״ת ׳מביהמ״ר לחיז או אפילו מבית לבית איכא קפירא, אבל באותו ביהמ״ל שמונח שם בארון אין קפילא, שהרי בשביל .כך הונח שם בארון ללמול ולקרות ממנו לא שיהיה מונס בארון, אלא שבשעה שאין קורין ולומלין ממנו צריך להיות משומר בארון, אבל בשביל קריאה ולימור בכל אופן ואופן אין גנאי להוציאו. והא ראי׳ שהי׳ איזה גאונים וקלושים יחידים שהיו נוהגים להוציא הס׳׳ת בשביל קריאתם שמו״ת, אף שבולאי אין שום ׳חיוב בדבר, וכל הציבור לא היו נוהגים אחריהם כן, אלא כולם יצאו ילי חובת קריאת שמו׳׳ת מתוך החומש, ואותם היחידים שהוציאו הס״ת לזה אך לגרמייהו היא לעבדו והוציאו הס״ת אך בשביל יחיד לקריאה שאין בו שום סרך מיובא כלל ועיקר שיהי׳ בס״ת, וע״כ שכן  דעתם בהחלע שאין בכה״ג שום חשש זלזול לס״ת שזה רצונו וכבודו אם הוא באותו הביהמ״ל להוציאו בשביל קריאה ולימוד באיזה אופן שהוא. והנה בלא״ה מתחילה אחרי ראותי השאלה לא הבנתי מה זו שאלה, הלא מבואר בגמרא יומא לף ע׳ ע״א לבעשור שבחומש הפקודים קורא ע״פ בשביל שאין גוללין ס״ת בציבור, ולדעת הרשב׳׳א גם לדידן במקום שאין שם אלא ס״ת אחל בשבת ר״ח וביו״ע צריך לקרות המפעיר בע״פ שלא לגלול בציבור כמובא גב״י סימן קמ״ד, ואך לדעת המרדכי אין לבעל קריאת המפעיר בשבת ויו״ע מהס׳׳ת בשביל הך דאין גוללין, ועיי״ש בב״י ומג״א העעם, אבל במקום שיש שני ס״ת הכל מודים דאין גוללין וצריך להוציא שני ס״ת, וא״כ ‘ מה תאמר לקרות הנשיא אמר הקריאה שלא יצערך להוציא ס׳׳ת אחר מוה״פ, הליא גם אם יקראו תיכף אחר הקריאה יצערך להוציא ס״ת אחר בשביל העעם שאין גוללין בציבור, ועכשיו ראיתי בסוף התשובה שכ״ת בעצמו הרגיש בזה, וא״כ כל האריכות אך למותר. ובלא״ה הלא כל אותם הצדיקים וקלושים שנהגו לקרות הנשיא, כולם נהגו כן אחר סיום כל התפילה, והאיך יעלה על הדעת לשנות מדבריהם. ובאמת עיקר קריאת הנשיא אין לו שום מקור בגמרא וש״ע ‘ ובפוסקים, גם אין לזה שום עעם ע״פ נגלה, שהרי קרבנות התמילים אנו מחויבים בכל יום והמוספים בכל שבת אלא שא״א להקריב בשביל שאין ביהמ׳׳ק ומזבח וכהן, וא״כ מהראוי לקיים עכ״פ ונשלמה פרים שפתינו, ואעפ״כ אין קורין בס״ת לא התמילים ולא המוספים בעתם ובזמנם בכל יום, אלא יש איזה נוהגין לקרות הקרבנות פ״א בשנה בי״ג מלות, וא״כ חנוכת הנשיאים שלא עשו כן אלא פ״א בחנוכת המזבח ושוב לא עשו כן מעולם, גם חנו ‘ כת הבתי מקדשים לא הי׳ בסדר זה, וכיון שאף בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים לא עשו כן מעולם איזה צורך יש עכשיו לקיים בזה ונשלמה פרים שפתינו. אבל העעם הוא בזה אך עפ״י סול, שמקור הדבר הוא מהשלה״ק וכתב שם בריש מס׳ פסחים העעם וזל׳׳ק: שכל נשיא ונשיא הי׳ ׳לו סודות גדולות אשר המשיכו שפע רוחניות כל אחל לשבעו כל ימי עולם, ולכ״א היו לו סודות מיוחדות והם סודות מופלגות מושגות לימי שחלק לו השם מהחכמה הא׳מיתית; ובקריאת הפרשה הוא מעורר קדושת היום, עכ״ל בקיצור. ועכ״פ אין בקריאת הנשיא פ״פ נגילה כלל אלא עפ׳׳י סולן של לברים כידוע ליו״ח, ואנחנו לא נדע אנא עושין הכל על דעתם וכוונתם, והרבה גאונים וקלושים היו שלא קראו כלל את הנשיא בס״ת, וא״כ הנוהגים כמותם שלא לקרות כלל הנשיא בס״ת אין בזה חסרון שבודאי בענינים כאלו לעביד כמר עבד ולעביל כמר עבד, אלא שמהראוי לכל אחל ואחל להחזיק במנהג אבותיו ורבותיהם הקלושים זלה״ה ואילו ואלו לברי אלקים חיים, אבל הנמשך אחר הצדיקים שקראו את הנשיא מס״ת וסומך על דעתם בזה ומשנה את סדרם שלא לעשות כדרכם, זהו דלא כמר וללא כמר. ובמה שמתחסל יותר מהם להיות נזהר כ״כ בכבול הס׳׳ת שלא להוציאו שני פעמים, כאילו כל אותן הקלושים שנוהג כמותם לא היו זהירים כ״כ בכבול הס״ת כמותו, או שהוא ודע יותר מהם, אין זה אלא מלגלג על דברי חכמים, ושוב לו הרבה יותר שלא יקרא פלל אה הנשיא אם אינו סומך מל דבריהם, ו 5 גמ׳ ׳מלקות׳ דף כ״ב ע׳ " אמר רבא כמה עפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקימי גברא רבה.

וסידור העגינים לאו מילסא זופרסא הוא, וכמה קולמוסין נשתברו אם לשנות בנוסחאות ספרד ואשכנז, וכתב המשנת מסידיס )בהקדמתו לתפילת ערבית) שאין לשנות מנהג אבות בעיקר התפלה לפי שחילוקי המנהגים באו מחילוק שורש הנשמות ולכל מנהג יש לו שורש,מסילה שמורה לו למעלה להפלותו ואין אדם נוגע במוכן לחברו. וכן הוא בהקדמת פע״ח מהאר״י זצוק״ל שיש י״ב חלונות נגד י׳׳ב שבעים, ואך בנוסח האר״י ז״ל הכין שער הכולל שראוי לכאו״א. ובדברי חיים ח״ב או״ח סימן מ׳ האריך בכ״ז, וכתב באמצע התשובה שעיקר החילוק בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד ,הוא בב״ש קודם הודו יעיי״ש. והרי דאף במה שאין בו .שינוי אלא בסדר הדברים מה להקדים ולאחר, יש בזה ענינים נשגבים להבין שורש נשמתו במי שרוצה לעשות איזה שינוי, הגם שיש עוד כמה שינוים בין נוסח אשכנז לספרד גם בעיקר הנוסחא, אבל מלשון הד״ח ז׳"ל מבואר שעיקר השינוי הוא שינוי הסדר. ובאמת כבר נתבאר פעמים מספיקים וברורים על  מה שאחרו קריאת הנשיא עד אחר סיום כל התפלה ,להוציא ס״ת בשביל זה, אבל כתבתי זה רק בשביל שמצוה להבין דעת קדושים בכל מה דאפשר, והראשונים ז״ל נתנו פעמים גס למצות המבוארות בתוה״ק. אמנם מה שכתב כ״ת נ״י ע״ז שצריך לידע להורות מיד ולדורות הלכה למעשה, והביא שכבר החלו לעשות שינויים, אין זה אלא דברי תימה, הכי יש מקום להסתפק בהלכה למעשה אם אותם הקדושים עשו ח״ו שלא כהוגן בפלפול הס״ח בחנם, והלא אף במה שאין אנו מבינים כלל פעמם ונימוקם הוא ברור שכל דבריהם כגחלי אש, ובמה נחשב כל שכלינו והכרעתנו נגד אפס קצהו של צפרנם של הראשונים, ומעשה רב של הדורות הקודמים זהו בעצמו בירור ההלכה, ובפרש ביון שבעיקר קריאת הנשיא בס״ת אין אנו מבינים הפעם אלא סומכים על דעתם ז׳/ל, היאך לא נסמוך על דעתם ז״ל בסידור הדברים לעשות שינוים שהוא דלא כמר ודלא כמר, ואם עושין בזה ספק להלכה שאם אין אנו מבינים פעמם ח״ו לא נסמוך עליהם, על כיז״ב ארז״ל בסנהדרין דף ק׳ באותו תלמיד שאמר לר״י רבי דרוש ולך נאה לדרוש כשם שאמרת כך ראיתי א״ל ריקה אם לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה, וזה דרך המתחדשים להתחכם על דורות הקודמים במעפה החסידות ר״ל. וכל המשנה ידו על התחתונה.

והשי״ת יזכינו לילך בעקבות הצדיקים הקדושים שבדורות שלפנינו, ונזכה במהרה לקבל פני משיח צדקינו, ובאלה הימים המבורכים, עוד נזכה לאכיל מן הזבחים וימן הפסחים, ואת חג המצות, יחוג בכשרות ובדיצות, ׳כאשר אוותה נפשו ובלו״נ

ידידו דושת״ה באה״ר

הק׳ יואל טייטלבוים