ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן ט

  << סימן ח• מאמר שלוש שבועות• סימן י >>

~ סימן ט ~

נחזור לעניננו דלא קשה מידי על רב יהודה מהך מתניתין וברייתא דהכל מעלין, דלא מיבעיא לדעת המהר"ם דמתניתין וברייתא לא מיירי אלא בזמן המקדש אינו ענין כלל לדרב יהודא דלא מיירי אלא בזמן הגלות, אלא אפילו לדעת הטור שחולק על המהר"ם כתב הטעם דאי מיירי בזמן הזה למה כופין אותה, ואם כן אלו לא היה מחלק בין האיש להאשה לא היה מקשה עליו במה שמחלק בין זמן המקדש לזמן הזה, ואם כן יוכל להיות דרב יהודה לא מחלק כלל בין האיש להאשה אלא סובר דהכל מיירי רק בזמן המקדש ולא בזמן הזה. וגם להחתם סופר שכתב דהבבלי אינו סובר כן מדכתב הך דינא בעבד בזמן הזה וגם הרבינו מאיר אינו מפרש כן אלא לדעת הירושלמי, מלבד שלא נראה כן מלשון הרבינו מאיר והרא"ש, אבל אף לפי דבריו אין קושיא כלל אם רב יהודה סובר כהירושלמי, אבל כבר נתבאר שדעת הבית שמואל שהביא שיטת הרבינו מאיר לפסק הלכה הוא נכון ומיושב מכל הקושיות. גם מה שהקשה הרי"ף מהא דאמרו הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, לא קשה מידי דכבר נתבאר שאין זה אלא בזמן הבית, ורב יהודה ודאי דמצי סבר כן.

אמנם אף שמתורצין דברי רב יהודה ולא קשה מידי, מכל מקום להלכה נראה דקיימא לן כרבי זירא, שהרי הרי"ף והרא"ש והטור ושו"ע (אבן העזר סי' ע"ה סעי' ג') הביאו להלכה הך דהכל מעלין אפילו בזמן הזה, גם הרבינו מאיר סובר דעל כל פנים באיש הוא כן גם בזמן הזה, ולרב יהודה אין זה אלא בזמן הבית, ועל כרחך דלא סברי כוותיה [דרב יהודה]. גם חזינן בגמרא כמה אמוראי דסלקי מבבל לארץ ישראל ועשו מעשה רב דלא כרב יהודה, ועל כרחך דסברי דהלכה כרבי זירא.

ואחר שנדפס זה שמעתי מפקפקים במה שכתבתי דהלכה כרבי זירא שהרי מבואר בכסף משנה הלכות מלכים סוף פרק ה' על מה שכתב הרמב"ם שם כשם שאסור לצאת מהארץ לחוץ לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו דהך מימרא דרב יהודה אמר שמואל שאסור לצאת מבבל חדא היא עם מימרא דרב יהודה דלעיל מיניה שאמר כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו, ומה שכתב הרמב"ם שאסור לצאת מבבל לשאר ארצות אף ארץ ישראל בכלל דמשמע התם בגמרא דאמוראי בתראי נמי הכי סבירא להו נמצא לפי זה לדעת הכסף משנה פסק הרמב"ם כרב יהודה ולא כרבי זירא.

אבל הנה הלחם משנה שם הביא דעת רש"י ז"ל שכתב בהך מימרא דאסור לצאת מבבל שהוא בשביל שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד ונמצא דלית ליה כדברי הרמב"ם דטעמא משום דכתיב בבלה יובאו דסבירא ליה לרש"י ז"ל דהאי קרא דבבלה יובאו לא הוי אלא דלא יעלו לארץ ישראל דייקא כדקאמר קרא עד יום פקדי אותם דלא יעלו מאליהם אבל לארצות אחרות ילכו אי לאו טעמא דיש שם ישיבות הרבה והביא ראיות לדעת רש"י ז"ל. גם מקשה טובא על מה שנראה מדעת הרמב"ם דהני תרי מימרות חדא וגם המימרא שניה שאסור לצאת מבבל לשאר ארצות הוא מטעמא דקרא דבבלה יובאו דאם כן למה לא אמר לעיל כל היוצא מבבל עובר בעשה סתם ולמה אמר כל היוצא מבבל לארץ ישראל עובר בעשה דמשמע דלשאר ארצות לא וכי תימא דלרבותא נקטיה דאפילו לארץ ישראל עובר וכל שכן לשאר ארצות אם כן למה הוצרך תו למימרא דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות, ועוד האריך להקשות וסיים דהשמועה מוכחת כדעת רש"י ז"ל עיי"ש. ונמצא לפי זה לכאורה היא פלוגתא בין רש"י והרמב"ם ז"ל אם להלכה אסור לצאת מבבל לארץ ישראל שזה עיקר פלוגתת רב יהודה ורבי זירא,

אמנם באמת גם בדברי הרמב"ם ז"ל מה שהבין הכסף משנה בכוונתו שגם לארץ ישראל אסור הוא דבר תימה כאשר נתקשה בזה הלחם משנה. גם המהרי"ט בסוף כתובות כתב דמהך מימרא דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות משמע דלארץ ישראל מותר והנך תרתי מימרא לאו חדא היא אלא הא דידיה והא דרביה וכתב אחר כך דיש תימה על הרמב"ם שכתב בהך דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות שהוא מטעמא דקרא דבבלה יובאו שאין טעם זה אלא לארץ ישראל וכתב עוד קושיות על דברי הרמב"ם בזה ולא תירץ מאומה יעיי"ש. ובהגהות עמק המלך מהגאון הקדוש מה"ר אברהם אביש מפראנקפורט דמיין הנדפסים בספרי הרמב"ם תמה על הכסף משנה וכתב דודאי לא הוי שתק רבינו מלהשמיענו חידוש זה דאף לארץ ישראל לא יעלה אלא דלא פסק כוותיה, וכן כמה מעשים מוכיחים דלא כרב יהודה אלא במימרא שניה שאמר משמיה דשמואל שלא לצאת לשאר ארצות הוא דקיימי אמוראי כוותיה וזו דעת רבינו אבל בעליה מבבל לארץ ישראל לא פסק כרב יהודה אלא כרבי זירא אלא דנתקשה אחר כך לתרץ קושית הלחם משנה החזקה וסיים בצריך עיון.

ובספר נשמת כל חי מהגאון החבי"ף (הרב חיים בן יעקב פאלג'י) ז"ל (בסימן מ"ט) החליט דלא קיימא לן כרב יהודה אלא כרבי זירא וכתב וזה לשונו דאפילו הרמב"ם דפסק (פרק ה' מהלכות מלכים הל' י"ב) שאסור לצאת מבבל לשאר ארצות, לאו ארץ ישראל בכלל, שהרי מצינו כמה אמוראים דעלו ולא השגיחו בזה, ומה שכתב מרן בכסף משנה דארץ ישראל בכלל אחר המחילה רבתי נראה דליתא והוה ליה לפסוק דהעולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה עכ"ל.

גם היעב"ץ בסידורו בהקדמה החליט שאין הלכה כרב יהודה אלא שלשונו צריך עיון אבל הביא מכמה מקומות בש"ס הרבה אמוראים אין מספר שעשו מעשה ונסעו מבבל לארץ ישראל אם כן כולם סברי כרבי זירא, וזה ודאי ראיה שאין עליה תשובה, ובש"ס לא ערער בשום מקום מכל אותן המקומות שהביאו מעשה רב מהנוסעים מבבל לארץ ישראל והיאך אפשר לדחות זה אלא שצריך לתרץ הקושיא החזקה מה שהביא הרמב"ם על זה הקרא דבבלה יובאו שמבואר בגמרא דקאי על ארץ ישראל וזה קושיית המהרי"ט ושאר פוסקים. ונראה שזה טעמו של הכסף משנה שהבין מדברי הרמב"ם שגם ארץ ישראל בכלל כדברי רב יהודה מדהביא על זה הך קרא דבבלה יובאו.

אמנם לפי מה שכתב בעיון יעקב מבעל שבות יעקב על העין יעקב דמה שלמד רב יהודה מהך קרא שאסור לעלות מבבל לארץ ישראל הוא מרישא דקרא דכתיב בבלה יובאו ודרשה שניה שלמד שאסור לצאת מבבל לשאר ארצות היא מסיפא דקרא דכתיב ושמה יהיו שהוא מיותר דהוה ליה לכתוב בבלה יובאו עד יום פקדי אותם ומדכתב עוד קרא מיותר ושמה יהיו שמע מינה שהוא לדרשה שאסור לצאת משם לשאר ארצות יעיי"ש שלשונו צריך עיון, אבל אפשר ליישב בדרך זה דעת הרמב"ם לפי דעת כמה גדולים דלא סברי כהכסף משנה אלא כפירושו של המהרי"ט דבהך מימרא שאסור לצאת מבבל לשאר ארצות אין ארץ ישראל בכלל ומה שהביא הרמב"ם על זה הדרשה מאותו הקרא אין זו הדרשה דרב יהודה שלמד מרישא דקרא דבבלה יובאו שאסור לעלות לארץ ישראל דבזה לא קיימא לן כוותיה אלא כרבי זירא מחמת כמה סוגיות הש"ס שהרבה אמוראים עשו מעשה רב לעלות לארץ ישראל ואין פוצה פה ומצפצף, אלא בהך דרשה שאמרה משמיה דשמואל שאסור לצאת משם לשאר ארצות שזה נלמד מדרשא אחרת מיתורא דסיפא דקרא בזה סובר הרמב"ם כוותיה מחמת שבהאיסור לשאר ארצות מצינו עוד אמוראי דסברי כוותיה והרמב"ם ז"ל כשכתב האיסור לצאת מבבל לשאר ארצות העתיק על זה כל הקרא דכתיב בבלה יובאו ושמה יהיו וכוונתו על סיפא דקרא של יתורא דושמה יהיו כנזכר לעיל. ולהלכה הנה אף הכסף משנה שהבין מדבריו שאסור לצאת מבבל לארץ ישראל כדעת רב יהודה זה ודאי שאין זה מבואר בדברי הרמב"ם אלא שדייק כן מאותה ההוכחה שהביא הקרא דבבלה יובאו ודעת רש"י ז"ל בודאי שאינו כן כמו שהביא הלחם משנה, וכבר הביא הבית יוסף באורח חיים סימן קנ"ט מהתרומת הדשן דבפלוגתא דרבוותא אף במקום דקיימא לן דנקטינן לקולא מכל מקום מאי דאשכחנא בפסקי הגאונים בהדיא ולא אשכחנא בפסקי גאון אחר בהדיא להיפך אלא דדייקינן מיניה בהוכחה דהכי סבר קשה לסתור בזה דברים המפורשים בהדיא, והעיקר בזה דכמה גדולים לא סברי כלל כהכסף משנה בזה אלא אדרבא מפרשים גם דברי הרמב"ם דסובר כרבי זירא הן מהוכחת לשון הרמב"ם ומכמה מעשיות בכמה מקומות בש"ס וכתבתי דהלכה כרבי זירא כדעת כמה גדולים שהבאתי ומיסתבר טעמייהו.