שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן ע

<< יורה דעה סימן סט • שו"ת דברי יואל • יורה דעה סימן עא >>

~ סימן ע ~

ב"ה. שלו' וכל טוב סלה אל כבוד ידידי הה"ג, חריף ובקי, ירא ושלם וכו', כש"ת מוה"ר יצחק צבי דייטש שליט"א אב"ד בק"ק סענדרא וכעת בדעטרויט יצ"ו.

מכתבו הגיעני בדבר השאלה אודות המקוה שאתם עושים בג' בורות, דהיינו בור הטבילה ובור של מי גשמים ששמה באים השאובים ונזרעים בתוכו, ועוד בור אחד להשקה.

ויש לכם שני ספיקות, הא' אם יהיה בור ההשקה פתוח תמיד בשעת הטבילה, יען שתעשו טבלא באמצע הבור ויהיה מ' סאה תחת הטבלא ששמה אינם מתחלפים כל כך, וזהו קצת תיקון עבור החשש של נתן סאה ונטל סאה (עי' סי' רא סכ"ד ובאחרונים), כי המים שעל הטבלא מחוברים ע"י השקה כשפופרת הנוד להמים שתחת הטבלא. עוד מסתפק ושואל אם יהיה בבור הזריעה טבלא באמצע, ויהיה מ' סאה תחת הטבלא שנחים ושוקטים, אם זה מועיל שיהיו המים שעל הטבלא מטהרים את המים הבאים לתוכם דרך העברה, אף שאין זוחלין מטהרין, יען שמחוברים להמים שתחת הטבלא שאינם זוחלין.

וכתב כי לעשות תקנה שיהיה הנקב באמצע הכותל, כדי שיהיה מקום למ' סאה כאשר יסתמו הנקב ויתמלא מ' סאה באשבורן, ואח"כ יפתחו הנקב וישפכו המים מ' סאה שנטהרו למקוה, זה קשה לעשות במקומכם, כי עושין בדרך זה שיעשו מקוה חדשה בכל לילה, וכמה פעמים גם ב' פעמים בלילה אחד, וזה מסור להעומדת על הטבילה, ואי אפשר לסמוך עליה כל כך שתסתום תמיד הנקב, זה תוכן השאלה.

א

הנה בבור השקה שאם פתוח הנקב בשעת טבילה יש חשש נטל סאה ונתן סאה, בזה היא קצת תקנה מה שהטבלא באמצע, כי המים שתחת הטבלא אינם מתחלפים כל כך, ואם המים שתחת הטבלא הם כשרים, נטהרים המים שעל הטבלא בהשקה למים שתחת הטבלא.

אמנם בבור הזריעה שהאיסור הוא בשביל שאין הזוחלין מטהרין, בזה לא מועיל השקה להכשירו, כי זוחלין אינם נטהרים בהשקה כמבואר במשנה (פ"ה מ"ה) ובגמרא (שבת סה:) גבי נוטפין שרבו על הזוחלין. וכבר נתקשה בזה התרומת הדשן (סי' רנד) ומובא בב"ח ריש סימן ר"א (ד"ה ומ"ש וכן) ובטו"ז שם ס"ק ג', וכתבו טעמים לחלק למה שאובין נטהרין בהשקה, ולפסול זוחלין אינו מועיל שום השקה. ולפענ"ד ביארתי הטעם בזה, אלא שלא אוכל להאריך כעת והנני כותב בקיצור נמרץ.

ועכ"פ זה ודאי כי ההלכה רווחת היא שלזוחלין אינו מועיל השקה, וא"כ אינו מועיל בזה כלל מה שהמים שתחת הטבלא נחים ושקטים, כי המים שעל הטבלא אם הם זוחלין אין להם טהרה על ידי השקה, וממילא לא יוכלו לטהר את המים העוברים עליהם, כי אין הזוחלין מטהרין.

אבל העצה היעוצה הוא רק מה שכתב, שיהיה נקב באמצע באופן שיהיה מ' סאה באשבורן בכל פעם שעוברים המים עליהם לטהרם.

ב

אם יאות לסמוך על נשים בהכשר מקוה

ומה שכתב שהאשה היא העושה את המקואות ואי אפשר לסמוך עליה כל כך. תמה אני גם בלאו הכי האיך עלה על דעתכם לסמוך על אשה שתעשה מקואות בעצמה, ומבואר בחתם סופר (שו"ת) יו"ד סימן רי"ז בסוף התשובה שכתב וז"ל, כיון שהשיעור מועט ומצומצם, והדבר מסור לנשים שנוטלים בכל לילה מהמים ושופכים לתוכו חמים, ויש לחוש הרבה שיפחתו מהשיעור, ואפילו אם נאמר שבשעת הטבילה יפתחו הנקב אין למסור זה להנשים, שבאורך הימים יזלזלו בהפתיחה. ובדידי הוה עובדא בקהלה הסמוכה לכאן, והיה מכשול רב בעו"ה, עכ"ל.

והרי, שהחתם סופר בימיו ובגלילותיו שבודאי היו הנשים המצויין בבית הטבילה צנועות ויראות ה', מ"מ היה מכשול רב יען שהיה נמסר בידם לקיחת מים ושפיכת מים, והיה אפשרות לפחות מהשיעור. ומכל שכן במדינתנו שאין לסמוך על הנשים בכה"ג. וכתב בעצמו שאין לסמוך עליהם כל כך, וק"ו בעשיית מקוה בתחלה שצריך להיות ע"י ת"ח המוסמך לכך. ואף שנקב ההשקה פתוח מ"מ ברבות הימים מי יודע מה יולד יום, וכמה פעמים משתנה המציאות מחמת איזה סיבה, וההיתר של עשיית מקוה ע"י נשים נשאר, ויוכל להיות מזה מכשול גדול ח"ו.

ועיין בב"י יו"ד ריש סימן ר"א (ד"ה תניא בתוספתא) שהעתיק לשון התוספתא פרק ו' דמקואות (ה"א-ב), אמר רבי יהודה מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם והיה רבי דוסא מושיב בו שני תלמידי חכמים כדי שיקוו בו המים מ' סאה. והרי שהוצרך שני תלמידי חכמים שיעמדו בשעת עשיית מקוה.

הגם שנתקשיתי בזה למה הוצרך שני תלמידי חכמים, הלא עד אחד נאמן באיסורין. דבשלמא מה שהוצרך תלמיד חכם זה מובן, דאף שלא היה צורך לעשות שם מאומה אלא להשגיח על השיעור ושלא יפול לשם מים שאובים טרם שנשלם השיעור מ' סאה, והיה אפשר להגיד לו פרט זה, כי אין זה אלא עדות בעלמא מה נעשה בפרט זה, ואין צריך לטרוח מאומה. מ"מ לא רצה למסור ענין עשיית מקוה אלא לתלמיד חכם, דכללא היא רוב מצויין אצל מקוואות מומחין הם, כמ"ש התשב"ץ (ח"א סי' מט) והריב"ש (סי' קכה) והובא גם ברמ"א סימן ר"א סעיף ד', וענין זה של רוב מצויין מומחין הם למדו הפוסקים ממה שאמרו בגמרא (חולין יב.) רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, ולמדו משם שכן הוא בכל הענינים ניקור ומקואות וכדומה, והטעם הוא גם ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין, בשביל דלא חציפי אינשי לעסוק בזה אם אינו מומחה לדבר, כמו שכתב לשון זה השמלה חדשה בסימן א' סעיף ג', והוא מדברי הראשונים ז"ל, ולכן אי אפשר שיצא הוראה למסור עשיית מקוה למי שאינו תלמיד חכם ומומחה לדבר, כי מרגילים בזה החוצפא לעשות מקוה מי שאינו תלמיד חכם, ושכיח דיפוק מיניה חורבא. אבל מה שהוצרך שני תלמידי חכמים ולא סגי באחד, אינו מובן לכאורה.

ואפשר בשביל שהיה באמצע הדרך בין אושא לשפרעם חשש לדבר, כמו שכתב רש"י ז"ל פרשת וירא (כב, ג) על הכתוב שני נעריו אתו שאמרו חכז"ל (תנחומא בלק סימן ח'; מדרש רבה במדבר פ"כ סי' יג) מכאן שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים, שאם יצטרך א' לנקביו ויתרחק יהיה השני עמו, ולא אמרו זה אלא בצאתו לדרך, שבדרך אין מצוין אנשים שיוכל להעמיד אחר בחריקאי אם יצטרך לצאת, אבל בעיר יוכל להעמיד אחר במקומו על אותו העת שצריך לצאת, ומטעם זה אפשר שהוצרך גם בזה לשני תלמידי חכמים.

וניחא בזה מה שהוצרכו בתוספתא להודיע שהיה זה בין אושא לשפרעם, דאין נפקא מינה בזה והיא מילתא יתירתא לכאורה. ולהנ"ל יש בזה נפק"מ ונתינת טעם על מה שהוצרך שני תלמידי חכמים.

ג

ויהיה איך שיהיה הפירוש בזה, עכ"פ חזינן שהוצרך תלמיד חכם לעשיית מקוה. ויודע אני שגם בפעסט שהיו הרבה חפשים בעיר, ועשו איזה מקואות קטנות שהיו ביחידות עם האמבטי בחדר מיוחד לצורך אשה אחת, עבור המפונקות שמקפידות להיות ביחידות מתחלה ועד סוף במים חדשים, והוחלפו כל המקואות בכל יום ע"י תלמיד חכם הבקי בהלכה זו שהיה עומד שם, והאשה המקפדת כל כך היתה צריכה להקדים להיות בראשונה וכל הקודם זכה, אבל לא התירו להחליף עוד המים שבמקוה פעם שנית בלילה, יען שאי אפשר כי אם על ידי נשים, יותר אין להתיר בשביל המפונקות האלה.

ובאמת כי המקפדת כל כך להיות נמנעת מלטבול עבור שהיתה שמה אשה אחת, אך תואנה היא מבקשת, כי הלא הולכים כולם בסווימינג פול הנעשה בבריכה של שאובין, והולכים שם אנשים ונשים וטף למאות ביחד, ולפעמים אף באלפים, ואין משגיח אם אין ביניהם איש או אשה חולה ומזוהם וכדומה ר"ל. וכאן במקוה שאשה אחת שהיתה שמה הוא אחר נקיון גמור בתכלית, כי ההכרח שיהיה נקיון גמור קודם שהולכות לטבילה עבור חשש חציצה, גם האשה העומדת על הטבילה תוכל לידע אם בריאה היא, כי אין המדובר אלא מאשה אחת, ולמה יהיה הקפידא בזה כל כך לוותר על ידי זה על יסוד הטהרה לבנות ישראל.

ואם ככה היא מצבה לעבור על איסור חמור כל כך בשביל עילה כל דהו כזה, בלאו הכי אינה נאמנת על וספרה לה, כי בספירת נקיים וכל הלכותיהם יש בהם טירחא יתירתא, וכמה ענינים של פחד וכדומה, אשר בלי ספק יש בזה קושי יותר מלילך למקוה אשר שמא היתה שם אשה אחת אחר הנקיון גמור, גם יש לה ברירה לטרוח ולהקדים. אלא שענין הספירה הוא דברים שבצנעא, ואין יודעים מה נעשה עמה, ואם לא היה הספירה כדין בלאו הכי אין הטבילה שוה מאומה, כמבואר בגמרא בכמה מקומות, והכתוב אומר (ויקרא טו, כח) וספרה לה ואחר תטהר.

והגם שאע"פ כן כל מה דאפשר למיעבד עבדינן שמא יהיה בזה הצלה לאשה אחת, אף שהוא רחוק בתכלית הריחוק, אבל לא לעשות על ידי זה היתרים שאין לעשותם ומביאים קלקלה בעולם, ולמה נפסיד את היראות וחרדות לדבר ה' ומבקשים שיהיה הכל על צד היותר טוב, עבור קלי הדעת כאלו. כי מה שנעשה בהוראת בי"ד, עושות כן גם היראות וחרדות לדבר ה', שאינן יודעות להבחין שלא הותר דבר זה אלא עבור קלי הדעת.

והמבחין במצב העולם, יראה כי רוב הפירצות והפרת הדת ירדה לעולם ע"י רוב הקולות שנעשו כדי לתקן את הפורצים שאינם צייתים באופן אחר, והסוף הוא שהפורצים לא נתקנו אלא אדרבא נתרבו הפריצות מחמת רוב הקולות והיתרים, שעבירה גוררת עבירה ונתקלקל הכל, עד שבא לידי שכחת התורה. והרבה יש לדבר בזה אלא שאין להאריך כל כך על הנייר, והמשכיל על דבר יראה שכן הוא.

כללו של דבר שצריך לעשות באופן הנ"ל שלא יהיו המים זוחלין בעת שמטהרין את המקוה, ויוחלפו המים בכל יום חדשים על ידי תלמיד חכם העומד שם שיהיה הכל כדת וכהלכה, ובלילה שאין שם אלא הנשים לא יומסר להם שום דבר הנוגע בכשרות המקוה, אלא הכל יהיה מתוקן מבעוד יום, ותו לא מידי.

והנני בזה ידידו דורש שלום ת"ה באהבה רבה, כו"ח יום ו' עש"ק לסדר ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם (אחרי-מות)

הק' יואל טייטלבוים