על הגאולה ועל התמורה/מב: הבדלים בין גרסאות בדף
יצירת דף עם התוכן "מב ועלינו לשבח ולהודות לשמו יתברך על חסדו הגדול, שריחם על פליטתינו והציל את אחינו שבארץ ישראל משבי ומחרב רח"ל, אבל כמה יש לנו לבכות ולהתאונן שעוונותינו גרמו שבאה ההצלה באופן כזה שהס"מ מצא בו מקום לבצע זממו, לסמות העינים ולהטעות את הבריות בנסים בדויים, ובע..." |
מ החלפת טקסט – "כותרת הדף -" ב־"" |
||
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
מב | {{ניווט|דף_ראשי=על הגאולה ועל התמורה|תווית_דף_ראשי=על הגאולה ועל התמורה|הבא=על הגאולה ועל התמורה/מג|תווית_הבא=סימן מג|תווית_קודם=סימן מא|קודם=על הגאולה ועל התמורה/מא}} | ||
== '''~ סימן מב ~''' == | |||
ועלינו לשבח ולהודות לשמו יתברך על חסדו הגדול, שריחם על פליטתינו והציל את אחינו שבארץ ישראל משבי ומחרב רח"ל, אבל כמה יש לנו לבכות ולהתאונן שעוונותינו גרמו שבאה ההצלה באופן כזה שהס"מ מצא בו מקום לבצע זממו, לסמות העינים ולהטעות את הבריות בנסים בדויים, ובעוה"ר אלפים ורבבות מישראל נתפסין על ידי זה לפאר את הרשעים ולהתחבר עמהם. | ועלינו לשבח ולהודות לשמו יתברך על חסדו הגדול, שריחם על פליטתינו והציל את אחינו שבארץ ישראל משבי ומחרב רח"ל, אבל כמה יש לנו לבכות ולהתאונן שעוונותינו גרמו שבאה ההצלה באופן כזה שהס"מ מצא בו מקום לבצע זממו, לסמות העינים ולהטעות את הבריות בנסים בדויים, ובעוה"ר אלפים ורבבות מישראל נתפסין על ידי זה לפאר את הרשעים ולהתחבר עמהם. | ||
גרסה אחרונה מ־21:59, 26 ביולי 2025
~ סימן מב ~
ועלינו לשבח ולהודות לשמו יתברך על חסדו הגדול, שריחם על פליטתינו והציל את אחינו שבארץ ישראל משבי ומחרב רח"ל, אבל כמה יש לנו לבכות ולהתאונן שעוונותינו גרמו שבאה ההצלה באופן כזה שהס"מ מצא בו מקום לבצע זממו, לסמות העינים ולהטעות את הבריות בנסים בדויים, ובעוה"ר אלפים ורבבות מישראל נתפסין על ידי זה לפאר את הרשעים ולהתחבר עמהם.
וכעין זה מצינו בגמרא (מעילה יז.) פעם אחת גזרה המלכות גזירה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם וכו', אמרו, מי ילך ויבטל הגזירות, ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים, ור' יוסי הלך עמו וכו'. כשהיו מהלכין בדרך, יצא לקראתו בן תמליון (פירש"י, שד היה), אמר להם, רצונכם אבוא עמכם. בכה רבי שמעון ואמר, מה שפחה של בית אבא (הגר) נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת, יבוא הנס מכל מקום. קדים הוא, על בברתיה דקיסר (פירש"י, השד נכנס בבתו של קיסר ונשתגעה והיתה צועקת ואומרת בכל שעה, הביאו לי את רבי שמעון בן יוחאי), כי מטא להתם רבי שמעון בן יוחאי, אמר, בן תמליון צא, בן תמליון צא, וכיון דקרי ליה נפק ואזל, אמר להון (הקיסר) שאילו כל מה דאית לכון למישאל, ועיילינהו לגנזיה דמלכא לשקול כל דבעו, אשכחו ההוא אגרתא (פירש"י, דכתיבי בה הלין גזירות), שקלוה וקרעוה ע"כ.
ולכאורה, למה לא שמח רבי שמעון בן יוחאי על הנס שנעשה להצלת כל ישראל. אבל לפי שנעשה הנס באמצעות השד, אף שבאמת עיקר הדבר נעשה על ידי רבי שמעון בן יוחאי ולא על ידי השד, שהשד עשה רק בשליחות רבי שמעון בן יוחאי מה שעשה, ומצינו כמה פעמים השתמשו התנאים עם שדים ועשו שליחותם, ואלו השדים היו קרובים אל הקדושה, כידוע. אמנם ראה רבי שמעון בן יוחאי ברוח קדשו שעון הדור גורם שאין זכותם כדאי שיבא הנס על ידי מלאך ומסטרא דקדושה לבד, באופן שלא יטעו הבריות שיש גם להם היכולת לעשות נסים, ולכן בכה רבי שמעון על נס כזה, ובהכרח הסכים שיבוא הנס מכל מקום.
ובספר הקדוש זרע קודש (לפורים, קיט. ד"ה אל) כתב לפרש הפסוק במגילת אסתר (ד', י"ג-י"ד) אל תדמי בנפשך וגו' כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו', על פי מה שאמרו חז"ל בזוהר הקדוש (ח"ג רעו.) שהכניסה אסתר שידית בדמותה, והיא לא נבעלה כלל לאחשורוש עד עתה, וזהו שהזהירה מרדכי, אל תדמי בנפשך, כלומר עכשיו לא תעשי דמיון, לשלוח השידה בדמותך, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת ותכנס שידה בדמותך, ויהיה הנס על ידי השידה וכו', רוח והצלה יעמוד ליהודים, אבל יהיה ממקום אחר, וכוחות הסטרא אחרא יהיו מעורבין בה, ועל כי אז היה הנס לכל ישראל, שקיימו וקבלו התורה ברצון, על כן הזהירה מרדכי הצדיק שאז תעשה דוקא באופן שלא יהיה מקום לטעות שהנס בא מכוחות הסטרא אחרא, ע"כ תוכן דבריו.