שו"ת דברי יואל/יורה דעה/סימן צד
~ סימן צד ~
ב"ה, ה' דסליחות תשי"ד.
שלו' וכל טוב סלה לכבוד ידידי הרב המאור הגדול, חריף ובקי, ירא ושלם, כש"ת מוה"ר טוביה ליבערמאן נ"י אבדק"ק האליין כעת בסאן פאול בראזיל יצ"ו.
אחדשה"ט ... מחמת סיבה נשמט מכתבו ולא בא לידי עד כעת איזה ימים טרם ראש השנה, והנני מוטרד מאוד לא אוכל להאריך כלל, ואשיב לו בקיצור נמרץ על שאלותיו.
א
מה ששאל אודות פירות ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ, שראה דברי המשנה למלך (הל' תרומות פ"א הכ"ב) והרעק"א (תוס' רעק"א חלה פ"ב אות ז) שכתבו דאף רבי עקיבא (חלה פ"ב מ"א) לא פטר אלא כשיצאו קודם מירוח, אבל אם נתמרחו בארץ ישראל ונתחייבו בתרומות ומעשרות, תו לא פקע חיובא מנייהו אף אם יצאו לחו"ל. והיה רגיל לפסוק כדבריהם. ועתה יש מערער עליו בפסק זה, יען שבשו"ע (סי' שלא סי"ב) מבואר סתם שפטור, ולא חילקו.
הנה בודאי יפה הורה כדבריהם בזה, ותמה אני על דברי המערער, הלא גם המשנה למלך והרעק"א ראו דברי המשנה והרמב"ם והשולחן ערוך שכתבו סתם, ואע"פ כן פשוט בעיניהם לפרש דברי המשנה והרמב"ם דלא מיירי הפלוגתא אלא אם יוכל לבוא לידי חיוב בחו"ל. אבל אם כבר נתחייב בארץ ישראל, בזה לא מיירי כלל, והכל מודים דחיובא דחל עליהם בארץ ישראל, לא נפקע במה שיצאו לחו"ל. ומה כחנו להכריע מסברתנו בפשט דברי המשנה והפוסקים, נגד האריות שבדורות שלפנינו.
אמנם לא המשנה למלך והרעק"א בלבד כתבו כן, אלא עוד הרבה גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל.
והראב"ד בהשגותיו פרק א' מהלכות תרומות הלכה כ"ב כתב באמצע דבריו וז"ל, שלא נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא, אלא דרבי אליעזר אזיל בתר גמר פרי, ורבי עקיבא אזיל בתר מקום קביעות למעשר, דהיינו מירוח, יעיי"ש. והרי לך בפירוש, שגם רבי עקיבא לא פטר אלא בנתמרח בחו"ל, אבל בנתמרח בארץ ישראל אין שום דיעה לפטור. ופלוגתת הרמב"ם והראב"ד הוא לענין חיוב מדרבנן, דלהראב"ד ז"ל אף בנתמרח בחו"ל חייב מדרבנן עכ"פ, ולהרמב"ם ז"ל כל היכא שפטור מדאורייתא לא מצינו בזה גזירה מדרבנן. אבל בנתמרח בארץ ישראל סובר גם הרמב"ם ז"ל שלא נתמעט כלל אף מדאורייתא.
וכן מבואר ברדב"ז בפירושו על הרמב"ם שם, אחר שהאריך לבאר דעת הרמב"ם וליישבו מהשגת הראב"ד סיים וז"ל, ועל כרחך איירי מתניתין כגון שמרחן בחו"ל, אבל אם מרחן בארץ ישראל ונתחייבו בתרומות ומעשרות, לא נפטרו מפני שיצאו לחו"ל. וכן לענין חלה, אם גלגל את העיסה בארץ ישראל והוציאה, לא נפטרה, וזה ברור, עכ"ל. הרי, שברור בעיניו לפרש כן אף בדעת הרמב"ם.
ועיין ירושלמי ריש פרק ב' דחלה, ששם מקור הלימוד מקרא לדעת רבי עקיבא, והאריך שם במראה הפנים לבאר דעת הרמב"ם בזה. וכתב באמצע דבריו וז"ל, וקרא דשמה (במדבר טו, יח) דמביא, לא קאי אלא אחלה, וממילא הוא [דנימר] שאף מתרומות ומעשרות פטורין, מכיון שלא נקבעו למעשרות במקום החיוב ויצאו מקודם לכן. ובהכי הוא דאיירי הרמב"ם בכל דבריו בהלכה זו. דאי בשנקבעו בארץ ישראל, ודאי לית דין ולית דיין דנימא שיפטרו בשיצאו אחר כך קודם ההפרשה, דהא כבר חל עליהן חיוב המעשרות ומי פטרן, וזה אין צריך לפנים, עכ"ל.
ובמשנה ראשונה על המשניות דפרק ב' דחלה (ד"ה ור"ע) כתב, שנראה כן מלשון המשנה, מדלא קאמר עיסה שיצאה, אלא פירות שיצאו. אבל מדברי הראב"ד והרדב"ז והמשנה למלך ורעק"א ומראה הפנים, נראה שזה פשוט בעיניהם מסברא, ואין צורך לבאר זה כלל.
וידוע שהרמב"ם ז"ל דרכו להעתיק לשון המשנה כצורתה, לכן לא האריך בביאור החילוק. גם בשו"ע העתיק בזה רק לשון הרמב"ם ז"ל שנכתב סתם, ולא נתבאר החילוק לרוב פשיטותו בעיניהם. ומצינו כן בכמה הלכות, ובפרט בהלכה זו של תרומות ומעשרות כתב הרמ"א ז"ל בסוף סימן של"א שהשמיט כמה דינים שכתב הטור, יען שהעתיק דברי הרמב"ם ככתבם וכלשונם, ולא שת לבו לדברים אחרים.
ונראה הטעם בזה כמו שכתב גם הטור בריש סימן של"א שאין רצונו להאריך בהלכות אלו, מפני שאין נוהגין תרומות ומעשרות בארצות אלו. ובפרט הלכה זו של פירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל, זה ודאי לא היה שכיח כלל מעולם, כמו שכתבו הרדב"ז והכסף משנה על הרמב"ם פרק א' מהלכות תרומות (הכ"ב) ליישבו מהשגת הראב"ד, למה לא גזרו רבנן על פירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל, בשביל שהיא מילתא דלא שכיחא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן, יעיי"ש.
ובאמת מצינו שגזרו על עיקר הבאת פירות מארץ ישראל לחו"ל, כמבואר בגמרא בבא בתרא דף צ' ע"ב ובשו"ע חו"מ סימן רל"א סעיף כ"ו שאין מוציאין פירות מארץ ישראל לחו"ל. ואפשר שהיא הנותנת, שבשביל שאסרו חכז"ל להוציא פירות מארץ ישראל, לכן לא היה שכיח כלל. שבדורות הראשונים לא היה שכיח עבריינים לעבור בפומבי על מה שאסרו חכז"ל, כי דורות הראשונים לא כימים האלה בעו"ה.
ויהיה איך שיהיה, עכ"פ מבואר בדברי הראב"ד והרדב"ז והמשנה למלך ורעק"א ומראה הפנים, ועוד בכמה פוסקים, שפשוט בעיניהם שלא אמרו לפטור אלא בנתמרח בחו"ל, לא זולת. הן אמת שמדברי הב"ח ז"ל (סוס"י שלא ד"ה ומ"ש ואם נקבעו) נראה שסובר בדעת הרמב"ם שאין לחלק, אבל לא מצאתי לו חבר, והמחמירין מרובין בראשונים ואחרונים, ואי אפשר להקל נגד דעת המרובין כל כך.
מה שהמציא לחדש שתלוי בכוונת הבעל בית, כמו בלקוח (עי' שו"ת חת"ס ח"ו סי' סג ד"ה אבל). הנה יש חילוק גדול בין הנושאים. גם עיקר הדבר צע"ג, ואין לי פנאי כעת. ובפרט בנידון דידן קשה להמציא חדשות שלא נזכר בפוסקים, ולא אוכל להאריך יותר מרוב טירדה.
ב
הפלגה בספינת ישראל המחללת שבת.
ו[מה ששאל לענין נסיעה] בספינות של ישראל. תמה אני מה זו שאלה, הלא עיקר דין של מפליגין בספינה בגמרא (שבת יט.) ובראשונים ובשו"ע (או"ח סי' רמח), מיירי כולם בספינות שאינו ברור כלל אם יהיה נעשה שם איזה מלאכה דאורייתא בשבת, כי הספינה הלכה מעצמה על ידי הרוח ועל ידי האומנות במים, שאין בזה מלאכה דאורייתא, וטרחו למצוא טעם האיסור, או משום שיטה או בשביל תחומין למעלה מעשרה או בשביל עונג שבת, כמבואר בדבריהם ז"ל, ובכל זה אין מלאכה דאורייתא. ואך הרז"ה ז"ל (ז.) שחידש שמא יארע שיהיה סכנה ויצטרכו לחלל שבת במלאכה דאורייתא, ועכ"פ אינו אלא ספק.
אבל בספינות שלנו שהולכים בקיטור, ועושים מלאכת הבערה דאורייתא בתמידות, גם במקום שאין סכנה, כי אפשר לסדר הספינה שתעמוד לעולם מערב שבת עם חשיכה עד מוצאי שבת, ולפעמים עומדת הספינה בשבת ומתחלת לילך בשבת, באופן שהוא חילול שבת דאורייתא בבירור. ומספינות כאלו לא דיברו בגמרא וראשונים ושו"ע, כי לא היה עדיין בימיהם.
אבל כבר נהגו להפליג ויש לדבר הרבה בזה, והעיקר הוא כיון שסוף סוף לא נעשה איסור דאורייתא, אלא איסור אמירה לנכרי שהוא שבות, כי הספינה היא של נכרים. גם נעשה הכל בשביל נכרים, כי נעשה בשביל נוסעים דעלמא, ורובא דעלמא גוים הן, לכן אפשר להקל. ועיין מה שכתב החתם סופר בחלק ו' (סי' צז ד"ה היוצא) בדבר המסילה אייזענבאן.
אבל בספינה של ישראל שכל המלאכות דאורייתא נעשים ע"י ישראל, וגם הוא בשביל ישראל, ובספינות האלו רובא דרובא מישראל נינהו, היעלה על הדעת שיהיה איזה היתר לישראל לשכור לו ישראל אחר שיחלל שבת עבורו במזיד ובפרהסיא.
וכל הישראלים הנוסעים בספינות אלו ומשלמים עבורה, המה השוכרים את המחללי שבת מישראל לעשות עבורם החילול שבת בפרהסיא אף במקום שאין סכנה, כי באמת יכולים לסדר הספינות שיעמדו בשבת, ואך המה פושעים ומורדים ומחללים ש"ק בזדון ר"ל. ויודעים בבירור שיעשו כן. א"כ על דעת כן שכרו אותם, ואין לך איסור חמור וחילול השם יותר מזה.
ואפשר להרבות עוד בזה בראיות ומקורים, אך אין לי פנאי, ואיני רואה שום צורך לאריכות בזה, כי הדבר פשוט למבקש האמת.
והנני ידידו דורש שלום ת"ה באהבה רבה, מברכו בכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים
הק' יואל טייטלבוים