על הגאולה ועל התמורה/לז
לז
ובענין ההצלה, מה שנמלטו אחינו בני ישראל בארץ ישראל מחרב האויב, כבר מבואר בהקדמה (ד"ה ואין ספק) שהיה באחד משני אופנים, ובכל אופן, להצלה זו הסכימו כל הפמליא של מעלה.
וכעין זה פירשתי דברי המדרש רבה פרשת בא (שמו"ר פי"ד, ס"א) ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וימש חשך (שמות י' כ"א), הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה, כ"ח) שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו, אמר הקב"ה למלאכים, המצריים ראויין ללקות בחושך, מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו וכו', ע"כ לשון המדרש. ופירשו מפרשי המדרש, כי בכל המשפטים העליונים ישנם מלאכים מיימינים המלמדים זכות, ומשמאילים המלמדים חובה, אך במשפט החושך לא מרו את דברו, וגם המיימינים הסכימו על מכת חושך. ולכאורה צריך ביאור, דמה נשתנה מכת חושך משאר המכות, וידוע ששר של מצרים קטרג על ישראל ולמד זכות על המצריים, ואיתא בילקוט פרשת בשלח (סוף רמז רל"ד) על הפסוק (שמות י"ד, כ"ב) והמים להם חומה, שירד הס"מ ואמר לפניו, רבונו של עולם, לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים עיי"ש, ואם כן מדוע הסכימו כולם על מכת חושך ולא קטרגו כלל בזה, וצריך ביאור.
ופירשתי, דבמכת חושך היה נסיון גדול לישראל שלא ליטול ממשלה לעצמם ולצאת לפני הזמן, כי היו המצריים אסורים וכפותים תחת ידיהם, כמו שאמר הכתוב (שמות י', כ"ג) לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו, והיו ישראל יכולים לצאת בריש גלי, כי המצריים לא יכלו לעכב בידם, וגם היה יכולת בידם לשלוט בשונאיהם ולהרוג בהם מכת חרב והרג ואבדן, כי היו כולם כפגרים מתים מבלי יכולת לזוז ידיהם ורגליהם, ואלמלי עשו ישראל כן היה ח"ו חורבן גדול, כי היו מושבעים ועומדים שלא לצאת אלא בסימן של פקידה כפולה ועל ידי נביא אמת, ואפילו רגע אחת לפני הזמן לא היו רשאים לצאת. ופוק חזי מה שתרגם יונתן בן עוזיאל בפרשת יתרו על הפסוק (שמות י"ט, ד') ואשא אתכם על כנפי נשרים, שבליל פסח הוליכו העננים את ישראל למקום המקדש לאכול פסחיהם, והחזירום העננים למצרים, ולא יצאו אלא ביום מחר. וכל כך למה, לפי שלא נשלם עדיין זמן הגלות, ולא הותר להם לצאת אפילו רגע אחת לפני הזמן, וראה מה אירע לבני אפרים שמיהרו לצאת קודם הזמן (שמו"ר פ"כ, י"א; פרקי דר"א פמ"ח). נמצא, דבמכת חושך היה נסיון גדול לישראל. ואפשר שרשעי ישראל אשר היו הרבה יותר מישראל, לא היו עומדים בנסיון הזה, אלא שמתו בשלשת ימי אפילה (מכילתא, בשלח פ"א).
ובזה יובן דבמכת חושך הסכימו כל המלאכים, בין המיימינים ובין המשמאילים, וגם הס"מ הסכים למכה זו, לפי שבאה על ידה גם מפלה לרשעי ישראל, ובעיקר הסכימו על הנסיון הגדול, כי לא האמינו שיהיה בכוחם של ישראל לעמוד בנסיון שלא לדחוק את הקץ, ואחר כך יוכלו לקטרג על ישראל.
ואפשר שכענין הזה קרה לנו גם עכשיו במלחמה הזאת, דהס"מ רצה בזה, ועיקר העצה הוכן על ידו להביא לידי נסיון גדול את כל ישראל, וחשב מראש שעל ידי המלחמה והנצחון וההצלה יעלה בידו להטעות רבים מישראל מאמונת הבורא יתברך ולהכשיל אותם בהתחברות למינים, והמלאכים המליצים טובה על ישראל היו מתנגדים לכל זה, אבל באמצע המלחמה, בעל כרחם אף המליצים טובים הוכרחו להסכים שיהיה עכ"פ באותה שעה הצלה לישראל, אבל בצער גדול הסכימו על זה, לפי שידעו מראש גודל הנסיונות והסתה והדחה שיסתבב על ידי נצחונם.