על הגאולה ועל התמורה/לה

לה

ומצינו בגמרא דמסכת גיטין (נו:) ברבן יוחנן בן זכאי, שבקש מאת אספסיינוס קיסר רומי בשעה שצר על ירושלים להחריבה שלא יחריב יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ונתן לו, ועל ידי זה הציל הכח התורה מחורבן ואבדון, כי ביבנה היה מושב החכמים והסנהדרין, והנה אף על פי שעל ידי הרשע הזה נצולו יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל, אבל הכי יעלה על דעת אדם מישראל להודות לו וליתן שבח לרשע על מעשה ההצלה, וגלוי וידוע לכל כי החריב ביתינו ועשה הרג וחורבן וגלות ישראל, ויזכר שמו לחרפות ולדראון עולם לדור דורים.

וגם בשנות השואה, כל אלו שהיו במחנות השמד תחת יד הרשעים הגרמנים ימ"ש, בעוה"ר רובם נאבדו ונהרגו במיתות משונות ל"ע, וכל אלו שנשארו בחיים המה אודים מוצלים מאש הנורא הזה, וכל אחד ואחד ניצול בדרך פלא ובהשגחה נפלאה, כי כולנו היינו כבושים תחת ידיהם של רשעים אכזריים אשר אין דוגמתם בעולם, והרגו נער וזקן, עולל ויונק, טבחו ולא חמלו, וכולנו היינו נידונים בעיניהם למיתה רח"ל, והגזירה היתה כבר חתומה ומסורה לטפסריהם, וניתן רשות למשחית לעשות כלה ח"ו בשארית ישראל, אלא שלא הספיקו ליגמר הדבר עד שמנעו אותם מן השמים. וכל אלו שניצולו היה בהשגחה פרטית ונפלאה, אשר שלח ה' מלאכו להוציאם ולהצילם מבין שיני האריות, וכולנו עדים בדבר שהיה פלאי ההצלחה מחרב האויב גדולים פי כמה ממה שהיה במלחמה של עכשיו, ואף על פי כן אין אומר ואין דברים ולא הגדילו מדת הנס בפרסומים ובכרוזים, כמו שעושין עכשיו.

גם ידוע שניצולו כמה מבני ישראל גם בסיוע הגרמנים הרשעים ימ"ש על ידי שוחד כסף, אבל לא עלה על לב בר דעת לשבחם כמצילים, וכולי עלמא ידעו שהם רשעים אכזריים ימ"ש, וגם רשעי הציונים מבני עמנו היו מעורבים בהצלה זו, אבל לא עלה על דעת שום אדם בעולם לשבחם כמצילים ולהחזיק להם טובה, דכולי עלמא ידעו שלא הצילו, אלא עוד קלקלו את השורה, וגרמו לאיבודם של אלפים ורבבות נפשות ישראל, כאשר נתברר לפני המשפט בארץ ישראל, ונתגלה קלונם לפני כל שהם אשר עיכבו ומנעו הצלתן של ישראל, והנצלים אז לא היה מכוחם ופעולתם. ואי אפשר להעלות על הכתב השתלשלות הדברים, וכבר נודע בין החיים, ועל כן לא יזכר טובתם והצלתם, והם עצמם לא הגדילו מדת הנס בפרסומים וכרוזים כמו שעושין עתה, והטעם פשוט ומובן, לפי שלא היה להם שום תועלת לפרסם בריש גלי וליתן לכל פעולותיהם דמות של נסים, ולא עוד, אלא שהם עצמם התביישו לפרסם פעולותיהם וקשריהם עם הרשעים האכזריים, וממילא, ידע כל מאמין שהכל היה בהשגחה עליונה מי יחיה ומי ימות, וכל אלו שזיכם ה' בחיים וניצולו ממות לחיים, הכירו וידעו כי מאת ה' היתה זאת, ורק עכשיו במלחמה זו מצא הס"מ מציאה גדולה להתלבש בלבוש של הצלה ונסים, להטעות את ישראל בכפירה ומינות, ומתגבר בכל כחו לסמא העינים, ותחת שחייבים להודות לו יתברך על החסד שעשה עמנו שהצילנו משיני האריות, משלמים רעה תחת טובה ומנאצים אותו יתברך.

אבל ברור שצריך להודות ולהלל להבורא יתברך על נס ההצלה, ואף על פי שהיתה מלובש בטבע, דהרי אמרו רז"ל במסכת ברכות (נד:) בחולה שנתרפא שהוא מהארבעה שצריכין להודות, ואיפסק הלכתא בשו"ע או"ח (סימן רי"ט סעיף א'-ב') דמברך ברכת הגומל והרבה נוהגין לעשות סעודת הודאה, ואף על גב דרפואתו מלובש בטבע, ורוב חולים לחיים (גיטין כח.), אבל הודיה מיהא בעי, אבל אין מברכין ברכת שעשה לי נס אלא על דבר היוצא מגדר היקש הטבעי, כמו שכתבו המחבר (שם סימן רי"ח סעיף ט') והטורי זהב (בסימן רי"ט ס"ק ג') והמגן אברהם (בסימן רי"ח ס"ק י"ב) שם (בסימן הנ"ל) עיי"ש, ואפילו בגוסס, אף על פי שרוב גוססין למיתה (גיטין שם) אינו מברך שעשה לי נס אם יתרפא ויעמוד מחליו. ומכל שכן שאי אפשר להכניס בגדר נס שום הצלה שאינו יוצא מגדר הטבע, ופשיטא שעכשיו אין להרעיש העולם בקולי קולות בהודאה זו, כיון שרוב העולם מנצלים זאת לשבח את המינים ולהגדיל כוחם ולמשוך אחריהם, וזה ברור לכל מבין.