על הגאולה ועל התמורה/יד

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יד

איברא, דבר ברור ופשוט הוא שכל מה שהבאנו מדברי חז"ל הנ"ל דאין עושין נס לרשעים, לא דברו ז"ל אלא בנסים שהם מצד הקדושה, אבל הס"מ יש לו רשות לעשות נסים ונפלאות, ונותנין לו כח זה מן השמים, כדי להטעות את הבריות ולנסותם. ויבואר דבר זה לפנינו מדברי הפסוקים ומדברי חז"ל במקומות אין מספר.

וזה לשון הגמרא בעבודה זרה (נה.) אמר ליה זונין לרבי עקיבא, לבי ולבך ידע דעבודה זרה לית בה מששא, והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי, ואתי כי מצמדי (פירש"י, פסחים ההולכים לעבודה זרה, שנתפרקו איבריהם מחמת חליין, וחוזרים באבריהם מצומדים), אמר ליה אמשול לך משל וכו' כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית וכו' כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודה זרה, אמרו יסורין דין הוא שלא נצא, חוזרים ואומרים, וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתינו, והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (דברים כ"ח, נ"ט) וחלים רעים ונאמנים, רעים בשליחותן, ונאמנים בשבועתן. אמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה, האיכא בית עבודה זרה באתרין, דכי מנגיב עלמא ולא אתי מיטרא, מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתא מטרא, שחטו ליה גברא ואתי מטרא, אמר ליה, הכי אמר רב, מאי דכתיב (דברים ד', י"ט) אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, מלמד שהחליקן בדברים, כדי לטורדן מן העולם, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ וגו', בא לטמא פותחין לו, ע"כ לשון הגמרא.

ולכאורה ראוי להבין, הלא גם רבי עקיבא ידע שהעבודה זרה מראה גם דמיונות של נסים גלויים, וכמו ששאל רבא את רב יהודה בענין הגשמים, וכשאלת האפיקורסים שם בגמרא, ודבר זה היה מפורסם בימיהם, ומעתה לא היתה תשובתו מספקת לדחות האמנת הנסים האלה, כי לפי תשובתו הכחיש מציאות הנס דעבודה זרה לגמרי, ואלו המתרפאים בהילוכן לבית עבודה זרה אין בזה אלא הצלחה יתירה דעבודה זרה, דאתרמי להו כך שהלכו לבית עבודה זרה באותה רגע ממש כשהגיע זמנם של יסורין לצאת, אבל עדיין אין זו תשובה נצחת לדחות האמונה בדמיונות של נסים נגלים שנעשו על ידי העבודה זרה. ועוד, דגם באלו המתרפאים בהילוכן לבית עבודה זרה אין תשובתו נצחת, דודאי שאירע דבר זה פעמים אין מספר, וכן משמע מלשון הגמרא והא קא חזינן גברי דאזלי וכו', מבואר דהיה שכיח ורגיל נסיון זה בימיהם, והוא רחוק מן השכל דבכל פעם אתרמי הצלחת העבודה זרה עד כדי כך שכל אלו ההולכים ומתרפאים כוונו ממש הליכתם באותה רגע שהגיע זמנם של היסורים לצאת, והצלחה כזו אינה שכיחא, ועדיין ישאר מקום הרהור להאמין בכוחה של עבודה זרה, ובודאי לחז"ל כל רז לא אניס להו, והוה ליה לרבי עקיבא להשיב מיד תשובה ניצחת דהבא לטמא פותחין לו, וניתן רשות מן השמים להס"מ לעשות אף נסים נגלים, ובתשובה זו היה סותם פיות כל המאמינים בעבודה זרה, ויספיק לדחות כל שאלתם, ולא היה צריך תו לטעמא דנאמנים בשליחותן.