ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קמג

מתוך אוצר מהרי''ט
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קמג

ועל כל פנים זה ודאי שנשתנו עניני האגודה לגריעותא הרבה מעת שנתחברו למלוכה הטמאה. ומה שאומרים נשתנו העתים וצריך לעשות לפי המציאות, הנה ראשית דרך התורה לא נשתנה, כמו שכתב החתם סופר ז"ל בצוואתו אל תאמר נשתנו העתים, יש לנו אב זקן הוא לא נשתנה והוא לא ישתנה.

ואדרבה להחמיר יותר יש לומר שנשתנה, כמבואר בגמרא (חגיגה טו:) גבי רבי מאיר שלמד תורה מפי אחר, שמחלק בין גדול לקטן, שקטן אסור ללמוד מרב שאינו הגון דיש לחוש שימשך אחריו עיי"ש ברש"י (ד"ה גדול) ותוספות (ד"ה הא), והרמב"ם (הל' ת"ת פ"ד ה"א) אינו מחלק וכתב סתם שאסור. והקשו עליו דהרי בגמרא מחלק בין גדול לקטן, וכתב הש"ך (יו"ד סימן רמ"ו ס"ק ח') שסובר הרמב"ם דבזמן הזה לא עדיף הגדול מהקטן שהיה בזמן הש"ס וחיישינן לעולם שמא ימשך אחריו, ואם כן גם בהתחברות לרשעים וכל קיחת תמיכות מהם חמור יותר בדור הזה, כי כל מה שנתמעטו הדורות ונתקטנו עלול יותר להיות נמשך אחריו.

אלא אף לפי דבריהם שמחמת המציאות נעשה השינוי, על כל פנים חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם (דברים ל"ב, י"ז), והאיך אפשר לתלות זה בדור שלפנינו, אין אומרים למי שלא ראה את החודש יבוא ויעיד, ואין זה אלא הוצאת לעז על שוכני עפר, מי יגלה עפר מעיניהם והיו מצווחין על זה ככרוכיא. וק"ז זלה"ה בייטב לב (פרשת שמות אות ח') פירש מה שאמרו חז"ל (מדרש רבה במדבר פרשה כ' סימן כ"ב) בזכות ד' דברים נגאלו, וא' מהם שלא שינו את שמם, ותמצית דבריו בקיצור שמה שאמרו שלא שינו את שמם רצה לומר שתיקנו עצמם כפי שמם דקדושה והם ושמם אחד, מה שאין כן אם אינו מתקן עצמו כפי השם דקדושה הוי שינוי השם כי אינו כפי מה ששמו מורה על מהותו ואיכותו. וככה אני אומר על האגודה הזאת שמה שנקראו באותו השם שקראו אותם בדור שלפנינו הוי זה שינוי השם לגמרי לפי המהות של עכשיו ואינם כלל אותה האגודה שהיתה אז.

וכשהתחילה השערוריה בעולם בדבר המאשין מצות והיה פלוגתא בין החכמים מערכה מול מערכה, זה אוסר וזה מתיר וכל אחד ואחד כתב טעמו ונימוקו בכל פרטי העשיות של המאשין, אמנם מרן הקדוש בדברי חיים (חלק א' אורח חיים סימן כ"ג וכ"ד) החליט לאסור מחמת טעמים כמוסים וכתב שמקובל מפי מו"ח ז"ל שבכהאי גוונא אין לגלות הטעם אלא להחליט הדין, וכתב בהחלט שהוא חמץ גמור. ורבים תמהים מדוע לא גלה טעם ההלכה, והיו גדולים שחתרו להבין טעמו ונימוקו בסברות שונות.

ולפענ"ד דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה) כי בחלק ב' במאשין ציצית (באורח חיים סימן א' וב') כתב שאי אפשר להתיר מאשין בשום אופן כי אופני המאשין משתנים בכל יום, ואם יצא המאשין בהיתר יעשו גם מאשינען אחרים כמתכונתם באופן שבודאי אסור, ומי יאמר להם דבר, כמו שאמרו בגמרא (חגיגה כב:) אם יאמר לו חבר, שלך טמא, יאמר אדרבה שלי טהור ושלך טמא, על כן חלילה להתיר מאשין במצוה דאורייתא יעיי"ש שהאריך, ומובן שטעם זה הוא גם במאשין מצות.

וכיוצא בזה כתב בשדי חמד (מערכת חמץ ומצה בסימן י' אות ג') כי ההיתרים הבאים על ידי תיקונים אחר שיתפשט ההיתר לא נשאר אלא ההיתר והתיקונים נשכחים ולא יזכרו ולא יפקדו, והביא שם מעשיות שהיו מכשולות גדולות על ידי שהתחיל בהיתר וסיים לבסוף וזה לשונו ואילו דורות הראשונים המה ראו את אשר נתהוה ונמשך מההיתר היו מכריזים ואומרים דברים שאמרנו לפניכם טעות הם בידינו ולא נמצא אחד מעיר שיטה אוזן לדבריהם האחרונים, עכ"ל יעיי"ש. והנה כי כן אנו רואים בהמאשין מצות שעכשיו המאשינען המה חדשים לגמרי באופן אחר ממה שהיה אז כאשר אנו רואים בתשובותיהם שציירו את המאשין שהיה לפניהם, ואף על פי כן הכל תולין בהמאשינען על סמך ההיתר שנתנו אז, אף שלא ראו ולא שמעו כלל אופני המאשין של עכשיו, ובעתים הללו נעשו מאשינען שונים ומשונים, ויש מאשינען כאלו שהכל רואים שהוא חמץ ואף על פי כן תולין ההיתר במה שאמרו הגדולים אז כאילו היה ההיתר שכל מה שיהיה לו שם מאשין יהיה מותר בכל אופן ואופן, וזה ודאי שטות והבל גמור, כי לא נתנו הכשר אלא על מה שראו בעיניהם, אך דרך העולם לילך בדמיונות שוא והבל כאלה ולא עלה זאת על דעת הגדולים ז"ל. וכמו כן הוא ענין האגודה כי הגדולים שהיו עם האגודה היה כפי ראות עיניהם אז, אבל לא נתנו הכשר על שם אגודה שאף אם יעשו מעשים אשר לא יעשו מכל מקום שמא גרם, זה ודאי שטות והבל שאין לטפל בזה.

ובקובץ מכתבים מהגאון החזון אי"ש זלה"ה (בחלק שני) נדפס לבסוף איזה מכתבים מהגאון הרב ר' חיים עוזר מווילנא זלה"ה (ושם במכתב ג') שכתב התנגדות גדולה לאותן שעלה בדעתם לייסד אגודת רבנים עולמית באומרם אשר בכח מאוחד יוכלו לעמוד בפרץ, והאריך לדחות זה מכמה טעמים, וכתב באמצע המכתב וזה לשונו והעיקר כאשר למדתי מפי הנסיון במדינתנו המרובה באוכלוסי ישראל ורבנים גדולים ויראים, שכל הפעולות באגודת הרבנים נעשות על ידי איזה מזכיר ופקיד, ואינם מתחשבים כלל עם ראשי המועצות, וכמה פעמים עושים גם בניגוד לדעתם והשפעתם ועושים רק מה שלבם חפץ, ואין רצוני להאריך בפרטי הדברים, ואיך נוכל לתת אמון ליצור מוסד עולמי אם בהמשך הזמן יתנהל בודאי על ידי מזכירים ופקידים, ואיך נוכל למסור בידם ענינים כללים של התורה והאומה. וזה לדעתי צעד מסוכן וסכנה גדולה ואין לנו לקבל אחריות והתוצאות ממוסד כזה, עכ"ל.

הנה העיד הגאון ז"ל שאף באגודת הרבנים שבמדינתו לבדה, לא איגוד עולמי כלל, והיה אז בימיו בהאגודת רבנים שבמדינתו גאונים וצדיקים גדולים, ואף על פי כן המעשים הנעשים גם מאותה האגודה אינן בהתחשבות עם הרבנים הגדולים יראי ה', וכמה פעמים הוא בניגוד לדעתם והשפעתם, אף שהמה בחיים עודנה ואפשר לשואלם על ככה, ומכל שכן בגדולים וצדיקים שהמה כבר בעולם העליון ומי יעלה לנו השמימה לשאול את פיהם, המה הלכו למנוחות ואותנו עזבו לאנחות. והאיגוד העולמי זה תולין בהם בוקי סרוקי, אוי לנו שכך עלתה בימינו.