ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קל

קל

תמצית הדבר דאף לפי מה שכתבתי שאין למדין מן הכללות, על כל פנים על פי רוב בודאי הוא כן שהמשמשין אצל רשעים נעשים כמותם, כי הכתוב צוח (משלי כ"ט, י"ב) כל משרתיו רשעים, ואמרו חכמינו ז"ל (חולין ד:) שזה קאי גם על הזובחין אצלם אף שאין במעשה הזביחה שום חשש עבודה זרה שעל כן השחיטה היתה כשרה אף ליהושפט המלך ולאליהו הנביא, ועל כרחך שאך על ידי זה שמשמשין אצלם גרורין אחריהם, ומבואר בדברי הרמ"ע ז"ל (עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"א פ"ב) שאין הפירוש במה שאמר הכתוב כל משרתיו רשעים שלוקחים רק רשעים למשרתים, שהרי כתב בפירוש הטעם בשביל דגריר אבתריה כטוב כחוטא, אם כן כתב דאף שהיה טוב מקודם על ידי שמשמש אצלו גריר אבתריה, ונעשה אחר כך כמותו.

ולבית שיש בו עבודה זרה אמרו חכמינו ז"ל (תנחומא פרשת מסעי ח') ללמוד מהעורבים שלא רצו ליכנס כלל לביתו של אחאב וליטול משם דבר עבור הצדיק, אף שבזה לא היה הטעם דגריר אבתריה כי הוא בעצם איסור חמור כאשר למדו חכמינו ז"ל (שם) מזה שלא לפנות ולהסתכל בהם, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לבית שהוא מקום מושב המינים והאפיקורסים שמחוקקים שמה חוקים של מינות וכפירה רחמנא ליצלן שזה ודאי גרע הרבה יותר מבית שיש בו עבודה זרה.

שהיושבים אתם עמם במחיצתם במושב הלצים ונשבעין להם לעמוד על המשמר של חוקותיהם ויושבים שמה באימת המלכות שלא יאבדו התועלת המגיע להם משולחנם של מלכים האלו שגדול עונם מנשוא ואין ספק שנגררין אחריהם יותר מהמשמשין אצלם בזביחה וכדומה, ומוסיפין להם כח, והכתוב צוח בכהאי גוונא (במדבר ל"ג, נ"ה) שהמה לשכים בעיניכם כמו שכתב הרמב"ן ז"ל (שם) שבאים לידי סמיות עינים ואינם מכירים את האמת כלל, ולכן אין תימה מה שהאגודה אינם בושים לפרסם לפעמים בעתון שלהם את דברי המינות שהמה מדברים בהכנסת, כי טח עיניהם מראות.