ויואל משה/מאמר שלש שבועות/סימן קכט

קכט

ומה שהביא ראיה מהפר והעורבים למה דמבואר בקרא כיהודה ועוד לקרא, יש לומר שהקרא מסיים שם (במדבר ל"ג, נ"ה) ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם. וכתב הרמב"ן על זה שהכוונה לשכים בעיניכם כמו כי השוחד יעור פקחים (שמות כ"ג, ח'), וכן לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י"ט, י"ד), על דעת רבותינו יאמר כי ינקרו עיניכם להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, וילמדו אתכם בכל תועבותיהם וכו' ואחר שיהיו שכים בעיניכם ויטעו אתכם לשוב מאחרי, יהיו צנינים בצדיכם וכו', ואחר כך וצררו אתכם שילחמו בכם ויביאו אתכם במצור, ואני אגלה אתכם מפניהם גלות שלימה, כי כאשר דמיתי לעשות להם על ידכם, שיגלו כולם מן הארץ וכו' כן אעשה לכם ולא אשאיר מכם בארץ גם אחד, עכ"ל הקדוש.

נמצא לפי זה מבואר בסוף טעמא שלא לבוא לידי סמיות עינים שלא להכיר האמת, ומצינו גם בלאו דלא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו שאמר שלמה המלך ע"ה ברוב חכמתו אני ארבה ולא אסור ונענש הרבה על זה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל. ואם כן גם בזה יוכלו להיות חכמים עצומים בעיניהם שידרשו טעמא דקרא ויאמרו בלבם אנחנו לא נבוא לידי סמיות עינים, כי דעתינו ולבינו חזק באמונה ובתורה, ועל כן הביאו ראיה ללמוד מהפר והעורבים שאמרו להפר שיהיה מזה קדוש השם ויפתח את לבבם של ישראל להכיר שה' הוא האלקים כמו שהיה אחר כך ואין בזה חשש סמיות עינים, אלא אדרבה, אף על פי כן לא היה ברצונו לילך לעבודה זרה. וגם מהעורבים שלא רצו כלום מבית שיש בו עבודה זרה עבור הצדיק, כמו שאמר שם במדרש, אף שהצדיק לא ידע מזה, וגם שכל הענין היה דרך נס שליחות מהקדוש ברוך הוא ושלוחי מצוה אינם נזוקין, בפרט שליחות כזאת מאת הקדוש ברוך הוא שאין בזה חשש סמיות עינים, גם אין מדברים שם עם העורבים להטעותם, ואין חשש אלא בשביל שהכניסה והלקיחה בבתיהם של אלו הוא פגם גדול ונורא אף במקום שאין חשש הטיית הלב, ולמדנו מהם פירושא דקרא עד כמה שצריך להתרחק מהם בכל אופן ואופן, אף בלי חשש הטיית לב, אלא שהכתוב הוסיף עוד שגם זה יהיה על ידי זה שיתעוורו עיניהם שלא להכיר האמת להביא ח"ו את כל הרעה רחמנא ליצלן.